מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קלד

דאפילו אי אמרי' טבילה בזמנה מצוה היינו אם טבל באופן דנטהר לגמרי דילפי' מקרא דטב"ז מצוה אבל אם אינו יכול לטבול בטבילה לטהרות לכל עניינים אלא שב"ק שאסור בתפלה ובתורה צריך לטבול משום תפלה בזה בוודאי לא שייך טבילה בזמנה מצוה דהיינו אם כבר התפלל א"צ לטבול ואינו מצוה וממילא אסור לטבול ביוה"כ בכה"ג ואמרתי ליישב קו' התוס' בשבת קכ"א ד"ה ה"ג שהוכיחו מברייתא קמייתא דכל חייבי טבילות אפי' אי טב"ז לאו מצוה רשאין לטבול וכן קשה על הטור באו"ח סי' תרי"ג דכ' דהא דחייבי טבילות טובלין היינו למ"ד טב"ז מצוה והשתא ליכא טב"ז לנשים ועוד הקשו התוס' ביומא כמה קו' ולענ"ד לדעת ר"ת א"ש דהרי רישא דבריי' תניא כל חייבי טבילות א"כ הרי גם ב"ק בכלל ושוב מסיים בבריי' דב"ק טובל והולך עד המנחה וקשה הא גם ברישא ב"ק בכלל ועכ"ח צ"ל דברישא מיירי בטבילה כדין לטהר מכל טומאות כדי שיוכל לעסוק בטהרות או ליגע בתרומה שלא יבא לידי תקלה ובזה שווין כל חייבי טבילות או משום טב"ז מצוה או משום תקלה וע"ז מסיים בברייתא בב"ק ר"ל בטבילה דשייכא רק בב"ק דהיינו משום תקנת עזרא וטבילה ההוא מועיל במים שאובים ג"כ אע"ג דאינו נטהר לגמרי וממילא שוב לא שייך טבילה בזמנה מצוה ולכך דווקא כ"ז שלא התפלל רשאי לטבול ובזה מיושבים הרבה קושיות: מצוה קפב והיא להרמב"ם מ"ע פ"ז. והרמב"ן משיג ולא מנאו מטעם הנ"ל

מ"ע שתהי' נדה טמאה ומטמאה שנאמר אשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה וכו' ומה"ת אשה אינה טמאה אלא שבעה ימים ובלילה של יום השמיני אם פסקה יכולה לטבול בליל ח' ומשם ואילך אבל הנשים החמירו על עצמן שגם בנדה צריכה לספור ז' נקיים מעת שפסקה בטהרה ולדעת הרמב"ם ימי נדה וימי זיבה הם חוזרים חלילה ובימים תליא מילתא דלעולם אפילו אם ראתה בי"א ימים שנקראים ימי זיבה דינה אז כזבה אפילו אם לא קדמה לראות בימי נדתה אבל אנן קיי"ל דלעולם א"א להיות זבה אא"כ ראתה דם מקודם יהי' באיזה ימים שיהי' חיישי' לה כימי נדה דלעולם התחלת הראיי' חשבי' כנדה ולדעת הרמב"ם מקשים איך משכחת לה אשה טועה דאמרי' בעירוכין דלפעמים צריכה לטבול צ"ה טבילות ואמאי דכל ימי' של אשה משעה שהתחילה לראות הם ז' ימים ימי נדה וי"א ימים ימי זיבה וא"כ ימי זיבה הם הרוב וניזל בתר רובא באשה שלא ידעה באיזה ימים היא עומדת על זה תירצו כמ"ש המג"א בסי' שד"ם דהימים מקרי קבועים וא"כ ה"נ הימי נדה הם ז' קבועים וימי זיבה הם י"א קבועים והוי להו כמחצה על מחצה ובלא"ה איכ"ל כיון דבעלמא אמרי' דימי זיבה הם בחזקת מסולקת מדמים עפ"י הרוב א"כ הוי רוב כנגד רוב אע"ג דהימים הם רובא דאיתא קמן לפי לשון המג"א והרוב דימי זיבה מסולקת בדמים הוא רובא דל"ק ורובא דא"ק מפורש בקרא ועדיף מ"מ כבר כ' מרן הגאון בעחת"ס זצ"ל דיש סברא דרובא דא"ק גרע כיון דהמיעוט ג"כ איתא קמן משא"כ ברובא דל"ק גם המיעוט ליתא ולכך כ' מרן זצ"ל דאע"ג דגם לענין מיתה אזלי' בתר רוב ברובא דא"ק דיש מיעוט איכ"ל דגרע אלא דלכאורה קשה לי כיון דלהמג"א הוי קבוע וכמחצה וממילא נשאר לן רוב דימי זיבה הם מסולקין בדמים וא"כ אמאי אמרינן בטועה שאינה יודעת אם היא בימי נדה או בימי זיבה דצריכא לחוש על נדה ועל זיבה הי' לן לסמוך על רוב דהיא רק נדה דבימי זיבה עפ"י הרוב היא מסולקת בדמים וצ"ע

ב) והנה למ"ד דטבילה בזמנה מצוה אמרי' שם דצריכא לטבול צ"ה טבילות ומזה הטעם כ' הפנ"י בביצה י"ח דאפי' אם אינה נטהרת אפ"ה צריכה לטבול ובכה"ג אפילו בשבת אפשר דמותרת לטבול לרבא דס"ל דאיסור טבילה בשבת ויו"ט משום מתקן לב"ש והיינו אם היא מותרת ע"י טבילה זו אבל אם הוא טועה ועדיין נשארת בספיקא אף לאחר טבילה זו אינה טהורה אלא שטבלה משום טב"ז מצוה איכ"ל דרשאי לטבול אפילו לב"ש כיון דאינה מתקנת בכך לרבא דס"ל דטעמא משום מתקן. ובב"י ביו"ד סי' קצ"ז הביא בשם בה"ג דהא דנשים דידן מותרין לטבול בשבת אמרו חז"ל משום דמחזי כמיקר היינו דווקא אי טב"ז מצוה סמכי' אסברא דמיקר אבל אי אינה טב"ז לא סמכי' על סברא דמחזי כמיקר וממילא אסורה לטבול בשבת ומדבריהם הנ"ל מוכח דגם באשה אמרי' דטב"ז מצוה וקשה לי הרי הא דאמרי' טב"ז מצוה ילפי' מקרא ביומא דף ח' ובפי' רש"י שם דכתיב וחטאו ביום השביעי וכו' ובקידושין דף כ"ט בתוס' ד"ה אותו הקשו ל"ל קרא דאשה אינה חייבת למול תפ"ל דמילה הוי מ"ע שהז"ג דזמנו בח' ותי' דנהי דקודם ח' אין יכולין למול ובשמיני מצוה מן המובחר מ"מ לאחר שמיני משם ואילך יכולים ומחויבים למול ועדיין מצוותן עליהם עיי"ש וזה שייך במילה אבל בטבילה בזמנה מצוה דווקא בזמנה מצוה אבל לאחר זמנה הוא רשות וא"כ הוי מ"ע שהז"ג וראוי להיות שנשים פטורות ואיך אמרי' דטועה טובלת צ"ה טבילות וכן מ"ש הב"י בשם הבה"ג דדווקא אי טב"ז מצוה רשאי לטבול בשבת וצ"ע הא באשה בפרט אם אינה נטהרת לבעלה כדלעיל בטועה בוודאי אין חיוב אלא באותו יום ובאותו לילה דווקא שהגיע זמנה לא קודם וא"כ הוי מ"ע שהז"ג בכה"ג ראוי שנשים יהי' פטורות וצ"ע: מצוה קפג והוא להרמב"ם מ"ע פ"ח. והרמב"ן משיג גם בזה כנ"ל

מ"ע שתהי' זבה טמיאה ומטמאה שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וכו' וקבלנו מחז"ל שבי"א ימים בין נדה לנדה אם ראתה יום א' או ב' הוי שומרת יום כנגד יום ויכולה לטבול ביום שפוסקת ואם ראתה ג' ימים בזא"ז בלי הפסק צריכה לספור ז' נקיים ויום הז' יכולה לטבול אבל עדיין אסורה משום חשש שמא תראה ותסתר ושמעתי להקשות משם המנוח הרב הגדול מו"ה אברהם זצ"ל שהי' אבדק"ק בארטפעלד לפי מה שאמרו בנדה ל"ג סע"א ושם דף מ"ב דפולטת ש"ז רואה הוי וסותרת וא"כ לפי מה שאמרו שם דף ס"א ע"ב דטומאה מחמת תשמיש רואה הוי וא"כ למה הוצרכו לומר בנדה ס"ו ע"ב שמא תראה דם ותסתר תיפוק דהשימוש עצמו הוי כרואה ש"ז וסותר יום אחד וכן בנדה ע"ב ע"א אמרו בשומרת יום דבעילתה תלוי והא השימוש סותר ומאי דקשיא מצד הפליטה כבר הקשו כן רמב"ן ור"ן בחי' שם דף מ"ב וברא"ש דף ל"ג אבל להרב הנ"ל קשיא לי' תיפוק לי' מכח השימוש וקושיא זו לק"מ דאינה רואה דמשמשת רואה הוי ונראה דלשון הרמב"ם בפ"ה מאה"ט כ' דמשמשת כרואה אבל רואה לא אבל פולטת מסיק הש"ס דרואה הוי וזה פשוט לא מבעי' אליבא דר"ש דסובר די' כבועלה וא"כ ניהו דאם פולטת לחוץ מסיק הש"ס דסותר אבל הביאה בפנים פשיטא דלר"ש אי אפשר לחשב כרואה ולא לסתור אלא גזה"כ שתהי' טמאה אע"ג דבעלמא נגיעת בית הסתרים אינה מטמא כאן גזה"כ דמטמא וכן מבואר בלשון קרבן אהרן על התו"כ בפ' מצורע שם אלא אפילו לרבנן הוא פשוט ומבואר דווקא פליטתה אפשר שתסתור כפירש"י בנדה מ"ב ע"א ד"ה ואל וכו' מבואר דווקא פולטת דלמדו מיהי' והוי כזיבה אפשר לה לסתור וכן מבואר ברש"י שם ד"ה לסתור וכו' דווקא טומאה הבא לה מגופה אפשר לומר דסותרת ולא קרי' וספרה לה ופליטה חשיב כמגופה אבל טומאה הבא לה ע"י שימוש מכח בעלה פשוט דחשיב כטומאה הבא לה מעצמה ואינו סותר ואין זה ספק כלל דהא דכתב הרמב"ם דהוי כרואה הוא רק לענין שהיא טמאה וחשיב מכח גזה"כ דלא כמגע בית הסתרים אבל לא לענין סתירה ולק"מ. וכן כ' בס' ברכי יוסף סי' תנ"ז וזה לשונו בד"ה ואשר הביא וכו' דאף דכ' הרמב"ם שהיא כרואה מ"מ לאו רואה היא ולא נוגעת אלא גזירת המלך כמ"ש הסמ"ג עשין רמ"ז עכ"ל ואדרבה גם קושיות הראשונים על הא דר"ש דאמאי מותרת לטבול ולשמש ניחוש שמא תפלוט לא ידעתי מאי קשיא להו הרי דברי ר"ש שנוים בתו"כ פ' מצורע לענין טהרות דמה"ת מותרת לטבול ולהתעסק בטהרות אלא שחכמים אסרו משום שמא תראה ותסתור והר"ן בחי' בדף ס"ז כ' כן בעצמו וא"כ מאי קשיא להו דיהא אסור משום פליטה ואפשר דקשיא להו משום דהש"ס בנדה דף כ"ט ודף ל' מייתי לה לענין שימוש מיהו גם זה ל"ק דשם שפיר איכ"ל כיון שלא נתהפכה וכמ"ש הרא"ש שם ודווקא דקרא החקא לי לאוקמי בכה"ג וכמו שפי' הסדרי טהרה בסי' קצ"ו סקמ"ד דמשמע תטהר לגמרי משא"כ הש"ס הנ"ל מיהו אפשר ליישב דאחר תטהר משמע לי' לגמרי בכל ענייני טומאות הן לטהרות הן לבעלה וע"ז הקשו דלבעלה ניחוש שמא תפלוט וא"ש

ב) והנה בין נדה ובין זבה אין צריכין לטבול במים חיים דווקא דיכולין לטבול או במעיין או במי מקוה כמ"ש כבר לעיל במצות מקוה והרשב"א בתשובה סי' תתי"ט כ' דבעי' לכתחלה שיגיע המים למעלה מטבורה זרת ולי קשה ע"ז מהא דאמרי' ביומא דף ע"ח על הקרא דלעתיד יצא מבית קודש קדשים מקוה נפתח וכיון שהגיע לפתחי בית דוד טבלו בו נשים וקשה לי הא אמרינן שם ביומא דאסור לעבור בנהר שהוא למעלה ממתנים וא"כ עכ"ח הנשים שטבלו שם לא הגיע המים עד מתנים ואיך שיבח הקרא שיהי' מקור נפתח בבית ישראל הרי להרשב"א צריך לכתחלה שיהי' המים למעלה מטבורה זרת וצ"ע: מצוה קפד והיא להרמב"ם מ"ע פ"ט. ולהרמב"ן היא מצוה קנ"ט ומ"ע ס"ק

מ"ע שתקריב זבה גדולה קרבן ביום השמיני שנאמר וביום השמיני