מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קיז

ועכ"ח כיון שדם וכיוב"ז נוהג בין בחי' ובין בבהמה לא צריך לרמב"ם להביאו ולענ"ד ק"ל לדבריו הא דפסק הרמב"ם בפ"ח משגגות דעל כוי אינו מביא א"ת אם אכל חלב ממנו דלא איקבע איסורא ואי סק"ד דרמב"ם סובר דכוי היינו הבא מבהמה וחי' לא מבעי' אם האם תייש' והזכר צבי בוודאי איקבע איסורא דגדולה מזו כ' הפלתי בסי' ק"י על קו' הפר"ח בפלפול על הרמב"ם דס"ל סד"א מה"ת לקולא שכ' שם דכוי הבא מתו"צ אם אכל כזית חלב ממנה אינו אכל רק חצי שיעור דהרי מקצת מן הבהמה ומקצת מן חי' עיי"ש ועכ"פ נראה דבכה"ג מיקרי בוודאי איקבע איסורא ובפרט לפי מה דקיי"ל בספ"ק דכתובות דחזקת האם מועיל לולד ובכתובות כ"ו אמרי' דחזקת אבוה' מועיל לוולד וא"כ לכאורה ראוי' שכוי הבא מבו"ח יהי' נקרא איקבע איסורא ולכך נראה לי דהרמב"ם סובר אפי' הבא מבו"ח נעשה כברי' בפ"ע כמ"ש התוס' בר"פ אותו ואת בנו והר"ן שהקשו דיהי' אסור לשמש בפרידות עצמם משום כלאים ותי' התוס' דהוי כמו מין חדש בא לעולם דכל אבר ואבר קיבל טבע חדשה א"כ מותר משום כלאים עיי"ש וכן נראה דגם הרמב"ם ס"ל כן דוודאי אותו מין הראשון הבא מן תייש הבא על הצבי' וכדומה יש בו חצי מזה וחצי' מזה אבל הזרע הבא אח"כ הוא מין חדש וא"ש פסקי הרמב"ם הנ"ל דבפ"ט מביכורים דפסק דמפרישים חצי מתנות מהנולד מצבי ותייש היינו המין הראשון הנולד מצו"ת אבל הכוי אח"כ הוא ברי' חדשה וצריך להפריש כל המתנות כנ"ל ולעולם דהרמב"ם ס"ל דכוי ברי' בפ"ע כנ"ל בדעת הרמב"ם ובכל מקום שכ' הרמב"ם סתם כוי הם בבפ"ע ולכך כ' בפ"ח משגגות דאינו מביא א"ת על כוי: מצוה קמט והיא להרמב"ם ל"ת פ"ב. ולהרמב"ן הוא מצוה קמ"א ול"ת פ'

מל"ת שלא לאכול דם שנאמר וכל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה וכו' ויש ג"כ כמה לאווין וצריכי כולם כדאי' בכריתות ד' ולכך לא נמנו רק לחד והמעיי"ח תמה כיון דדם הנפש נשתנה מדם התמצית ואברים דחייבין עליו כרת הו"ל למחשב בפ"ע כעין שכ' הרמב"ן לקמן גבי עבודה בשכרות והוראה בשכרות ולענ"ד כיון דהקרא כייל כל דם לא תאכלו ולעולם גם כאשר מזהיר על דם הנפש קאמר כל דם וא"כ לפי האמת כל הנקרא דם בכלל לכך א"א למחשב לב' לאווין ולכך הקשה הפר"ד בדרך מצותיך רק על הרמב"ם בפי"ט מסנהדרין שלא מנה דם התמצית בהנך דאין בהו כרת ולוקין. והנה שיעור החייב עליו כתב הרמב"ם בפ"ו ממ"א ששיעורו בכזית וכן מבואר בחולין פ"ז ע"ב בצללתא דדמא דבעי' שיהא בו כזית ובכריתות ר"פ דם שחיטה דלב עוף יש בו דם ואין בו כזית וביבמות קי"ד ריש ע"ב אמרי' דדם שיעורו ברביעית ככל המשקין וכבר הארכתי בזה ונדפס בשמי במכתבי שצ"ה מכתב ר"ב ור"ד, עיי"ש שם הארכתי לענין כל המשקים כמה שיעורם ועתה מצאתי רוב הדברים במנחת חינוך במצוה זו ובמכתב שצ"ה הנ"ל כתבתי ליישב דאיכ"ל דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן בכריתות ד' ע"ב דפליגי בהא דכתיב כל חלב ודם לא תאכלו ואקשי' אותם הקרא דלר"י אקשי' ללמד דעובר בג' לאווים עיי"ש ולרבנן ילפי' כשם שחלב ובשר אינם מצטרפים אף דם עם בשר אינו מצטרף כיון שהדם חלוק מבשרו שעל הדם חייב כרת ועל בשר טמא אינו עובר אלא בלאו לאפוקי דם השרץ שאינו עובר עליו בכרת באמת מצטרפין עיי"ש ולכאורה ק"ל ל"ל קרא ע"ז דדם נו"ט אינו מצטרף הא אנן קיי"ל כר"י ביומא פ"א דדבר שאין שיעורם שוה אין מצטרפים זא"ז ואם נימא דדם ברביעית ובשר בכזית פשיטא דאין מצטרפין ול"ל קרא ואין לומר דעיקר בא לדיוקא דדם שרץ מצטרף ומנ"ל זה דילמא דם ובשר דאין מצטרף אין הטעם משום דדם בכרת אלא משום דאין שיעורם שוה, ובלא"ה זה א"א לומר דקרא והיקש דדם וחלב בא ללמד על שרץ דשרץ מאן דכר שמי' הכא ובוודאי עיקר הדרש בא ללמד דומיא דחלב מה חלב אין מצטרף עם בשר ה"נ דאין דם מצטרף ועכ"ח צ"ל מדאיצטרך הלימוד הזה מוכח דגם דם שיעור בכזית כמו בשר טמא וא"כ הו"א שפיר דמצטרפין ואיצטרך קרא, ולפי"ז נראה דזה מוכח רק לרבנן דר"י אבל לר"י דס"ל דההיקש בא ללמד דיש ג' לאווין גם בדם אינו מוכח דדם בכזית ונשאר הכלל דסתם משקין ברביעית דאע"ג דאקיש לא אמרי' בכה"ג אין היקש למחצה עיין בתוס' ב"מ קי"ד וברמב"ן קידושין מ"ג א"כ איכ"ל ביבמות דקאי על הסיפרא וסתם סיפרא ר"י ולר"י ליכא היקש ואיכ"ל דגם דם ברביעית כך אמרתי שם. ובגוף ההיקש הקשה בערוך לנר שם ל"ל קרא הא הם שני איסורים ואין שני איסורים מב' שמות מצטרפים ותי' דקאי אליבא דר"מ ולענ"ד לפמ"ש התוס' בסנהדרין דף ד' ע"א בד"ה מניין והוכיחו שם דדם הוי כבשר וא"כ בדם מבה"ט גם דם הוי כבשר וחייב עליו משום לאו דבה"ט א"כ שניהם איסור אחד והו"א דמצטרף ובאמת תוס' ר"פ המוציא יין לא ס"ל כן אלא היכא דאיכא ריבוי דקרא עיי"ש ושם במכתב שצ"ה הנ"ל השיג עלי הגאון מו"ה יאקב עטלינגער זצ"ל דגם ר"י איצטרך ההיקש על דם השרץ ולענ"ד זה א"א לומר כמו שכתבתי לעיל דנימא דהיקש חלב ודם בא ללמד על שרץ מה ענין זה לזה ולענ"ד נכון כמו שכתבתי דתליא בפלוגתא הנ"ל

וראיתי ברמב"ן בליקוטיו לע"ז דף ס"ו דאיתא שם הגי' בהיפך מסוגיא דכריתות וגם כ' שם בפשיטות דשיעור דם ברביעית וזה טעמא דקרא דלכך אין מצטרפין ואע"ג דאמרי' ר"פ המוציא יין דלשיקרוש יעמוד על כזית ושוב הוי שיעורם שוה מ"מ השתא מיהו לא נקרש עיי"ש ולפי שיטתו עכ"ח הא דאמרי' ר"פ דם שחיטה ובחולין פ"ז דדם שיעורו בכזית הכוונה דלכשיקרוש יעמוד על כזית לכך נקט שיעורו בכזית, אלא לפי"ז זה תליא בפלוגתא במנחות כ"א אי אמרי' על דם קרוש חייב דניהו דלרבא ד"ק ג"כ חייב אבל לר"י שם דאמרי' דאפי' נקרש בחמה פטור א"כ ממ"נ עד שלא יקרוש שיעורו ברביעית ולכשיקרוש פטור דנשתנה ואין ראוי להזות א"כ איך אפשר לומר כהרמב"ן וצ"ע עליו

ב) והנה במנחות כ"א שם מפלפל אי דם שבשלו עובר עליו או אינו עובר עליו ורש"י שם ורמב"ם פסקו דדם שבישלו עובר עליו ותוס' במנחות הקשו על רש"י ולפמ"ש למעלה אפשר ליישב דס"ל כרמב"ן דעל דם קרוש עובר מיהו להרמב"ם ושיטתו ז"א דגם הוא נראה דס"ל דם שבשלו עובר עליו כמ"ש הב"י ביו"ד סי' פ"ז והוא לא ס"ל דרמב"ן הנ"ל כדלעיל וכבר כתבתי במק"א בזה דנראה דרש"י ס"ל להביא ראי' לדבריו מבכורות דף ד' דמסיק דחלב חידוש לר"מ משום דם נעכר ונעשה חלב והקשיתי אם נימא דם שבשלו אינו עובר עליו משום דנשתנה ואינו ראוי להזאה מכ"ש אם נעשה חלב בוודאי אינו ראוי להזאה כדאי' בחולין פ"ח דבעי' דווקא אדום ובנדה י"ט אמרי' מקרא דויראו את המים אדומים דדם בעי' שיהי' אדום וא"כ אינו ראוי להזאה ומאי חידוש בחלב ועכ"ח מוכח מהתם דסתם גמר' ס"ל דאע"ג דנשתנה מ"מ הוא בכלל דם לולי דגלי קרא ושפיר פסק רש"י, ואפשר לדחות כיון דהשתא גלי קרא דחלב מותר אע"ג שהי' דם אלא משום דנשתנה א"כ הה"ד אם נשתנה ע"י בישול או מליחה ג"כ מותר אלא דלפי"ז דווקא לר"מ התם אבל אנן קיי"ל כרבנן דאין דם נעכר ונעשה חלב א"כ שפיר איכ"ל כרש"י

ולכאורה ק"ל עוד דהרי בפסחים כ"ב יליף דדם מותר בהנאה מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים ושוב הקשה מאמה"ח ומשני דאיתקש לדם וא"כ אי אמרי' דם שבישלו מותר א"כ גם אמה"ח שבישלו יהי' מותר וכיון שמותר לישראל גם לב"נ מותר משום מי איכא מידי וכו' א"כ משכחת לה שפיר אבמה"ח דמותר בהנאה אפילו אם לא יאכל הכוונה הנאה וזה תימה רבה, ועוד לפי"ז יהי' חילוק בין אמה"ח דטהורים לדטמאים דאמה"ח דטהורים מוכח דנתבשלו מותרים משום מאכ"מ ובטמאים דבישראל לית בי' איסור אמה"ח ובב"נ אית בהו אבמה"ח א"כ אפילו נתבשלו אסור להושיט לו ובזה הי' נראה לי ליישב דברי הטור ביו"ד סי' ס"ב דכ' דאמה"ח אינו נוהג אלא בטהורים והקשו עליו מאי נפ"מ הא לדידן אין נפ"מ ועיין בש"ך, אבל הוא דבר תמו' ואין לומר כן וא"כ עמדה קו' הנ"ל, ואפשר לומר כיון דבדם הטעם משום דנתבשל ונשתנה ואין ראוי להזות לפני ה' וזה שייך בדם אבל באמה"ח זה לא שייך שלא נשתנה ממה שהי' ראוי מעיקרא ולכך לא אמרי' בכה"ג אין היקש למחצה, וא"כ אפ"ל דדם שבישלו מותר ואמה"ח שבשלו אסור וגוף דברי הטור יש ליישב דנפ"מ דאם אכל כזית אמה"ח אף שלא הי' אלא משהו בשר חייב מלקות ובטמאים נראה אינו חייב מלקות עד שיהי' כזית בשר וקיי"ל בחו"מ סי' ל"ד דאינו פסול לעדות אלא אי אכל או עשה דבר שחייב עליו מלקות א"כ נפ"מ גדולה יש במ"ש הטור דאינו נוהג אלא בטהורים דאם היה נוהג גם בטמאים היה פסול לעדות אם אכל אפילו משהו בשר וגידין אבל אי אמרי' דאינו נוהג בטמאים אינו פסול לעדות עד שיאכל כזית כנ"ל וא"ש

ג) מרן הגאון בעחת"ס זצ"ל בסי' ק"ו כ' דדם מן החי יהי' אסור משום ציר אמה"ח והקשה לי המנוח הרב הגדול מו"ה יעקב שלום זצ"ל מטאפאלטשאן דא"כ למה דם שבשלו יהיה מותר נהי דאיסור דם אזיל מ"מ חיסור ציר אמה"ח איכא וקשיא מכמה דוכתי דמשמע דם שבשלו מותר ובאמת גוף הקושיא ל"ק דכשם דהשחיטה מועלת להוציא בשר מאמה"ח מוציא נמי השחיטה דם מאמה"ח וא"כ לא קאמר מרן זצ"ל אלא דם שיצא מחיים בהקזה וכיוצא יש בו משום ציר אמה"ח ובב"נ דם שיצא בשעת שחיטה דלדידי' במיתה תליא מילתא אז אסור הדם גם משום ציר אמה"ח