מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קטז

המצניע מ"ה דבפחות מכזית אינו מצווה לקברו יעיי"ש וכאן בסוף תמורה קאמר בשר המת ולא מת גופו אלא חתיכה ממנו אז אינו מצוותו בקבורה שפיר אמרי' דנפרך אסור, ובלא"ה נ"ל דאין הטעם דמצות קבורת המת דמי למצות קבורת איסה"נ דבקבורת איסה"נ צריך להעבירו מן העולם וכיון שנעשה מצוותו מותר אבל מצות קבורת מת אינו משום דאסה"נ הוא אלא משום כבוד המת וכבוד האדם וגם שלא להשתמש בעפרו ג"כ הוא כבוד המת כנ"ל ולולא דברי התוס' הי' נ"ל טעם מתני' דכל הנשרפין אפרן מותר ובנקברי' אפרן אסור עפ"י מ"ש המג"א בסי' וי"ו בשם האר"י הקדוש על הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם ופי' אף בלחם יש לבד הגשמיי דבר רוחניי המקיימו היינו מוצא פי ה' שמזה נהנית הנשמה ה"נ בנשרפין נשרף גם הרוח החיוני וכל כחותיו אבל בנקברין נשאר עוד רוחו וכחו וכן חזינן דאם זורעין בקרקע אף שנבלה וכלה אח"כ קם וגדל דבר חדש היינו משום שנשאר בו עוד דבר רוחניי וע"כ נקברים אפרן אסור משום שיש בו עוד כחו כנ"ל

ג) והנה תוס' בפסחים כ"ג ע"ב ד"ה דהא כתיב וכו' הקשו על פירש"י על והנה שורף דכך אמר להו משה הן לא הובא דמה אל הקודש פנימה מכלל דאם הובא שפיר דמי והקשו דעכ"ח לא שפיר עבדו דשרפוהו בלא עיבור צורה ואמרי' בפ' כ"צ כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו עיי"ש ונ"ל די"ל דריב"ל כאן סובר כר"ל לקמן דהיסח הדעת פסול הגוף הוי וכ' שם התוס' בד"ה ל"ל קשה לר"י וכו' וי"ל מ"מ אחר שנזרק בלול יש בו היסח הדעת ול"צ עיבור צורה א"כ ה"נ לא הי' צריך עיבור צורה ושפיר כ' רש"י, וגם מהרמב"ם לא מוכח אי אין הלכה כר"ל דהיסח הדעת פסה"ג אי לא ואפשר דמשום דגם ריב"ל ג"כ ס"ל הכי כנ"ל: מצוה קמח והיא להרמב"ם ל"ת פ"א. ולהרמב"ן הוא מצוה ק"מ ול"ת ע"ט

מל"ת שלא לאכול חלב שנאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וכו' ואע"ג דיש כמה לאווים מ"מ אינו נמנה רק לל"ת אחת דכולם צריכים כדאי' בכריתות דף ד' וכמו שהשריש הרמב"ן בשורש ט'. והנה חלב שיש בו כרת כבר מבואר ברמב"ם דהוא דווקא חלב שעל הקרב ועל הכליות ועל הכסלים אבל חלב שעל הדקין ושעל הקיבה ודאקשתא ניהו דאסור מ"מ לית בי' כרת וגם חלב הקרומין והגידין כ' הרמב"ם דג"כ אסור מה"ת דהוי כמו ח"ש כמ"ש בפ"ז ממ"א הט"ז ורש"י בחולין מ"ט ע"ב בד"ה חלב שעל הדקין מביא הא דריש מעי' באמתא בעי גרירא ועי' במל"מ פי"ג משגגות הרבה לפלפל בסוגיא זו ושם הקשה על דברי רש"י לקמן צ"ג ע"א דמפרש ריש מעיא וכו' צריך גרירא צריך לגרר חלב שעליהם וזהו חלב שעל גבי הדקין שנחלקו בו ר"ע ור"י וקשה הרי בשמעתין לא מצינו פלוגתא בזה ובימי חרפי אמרתי דאפשר לכוון בדברי רש"י דכבר העלו האחרונים דהאי ריש מעיא באמתא אין החלב שעליו אסור רק צריך להסיר הקרום שעליו כדמשמע לשון גרירה והיינו כטעם רש"י דאינו אסור אלא מטעם שמחובר לחלב שקורין טיל"א והא דמשמע לקמן מדברי רש"י שחלב שעל הדקין תותב בראשן תי' בפלתי סי' ס"ד דכוונת רש"י היינו לטיל"א שעל הכרס שחלב הדקין מחובר בו עכ"פ מבואר דחלב שעל הדקין אינו תותב ולכך א"צ רק לגרור קרום שעליו מיהו נראה פשוט לר"י דסובר קרום ונקלף מקרי חלב חלב שעל הדקין הוא חלב גמור שהרי הוא קרום ונקלף כמבואר במרדכי בשמעתין וא"כ צריך ליטלו לגמרי ולא סגי בקרום שעליו וע"ז כיוון רש"י דצריך לגרר חלב שעליהן וזה הוא פלוגתא דר"י ור"ע לענין אם החלב אסור או רק קרום שעליו. ועוד יש ליישב עפ"י מה שפלפל המל"מ שם אי יש כרת על שעליהם ורצה להביא ראי' דאינו בכרת מלשון שמואל דבאינך כגון חלב שעל כסלים אמר שם דמחייב כרת אבל בריש מעיא אמר רק דצריך לגרר ולא אמר דחייב כרת והטעם כיון דאתיא רק מריבוי' דקרא אין לוקין ועונשין כמו ח"ש לר"י עיי"ש שהאריך ולענ"ד עפ"י מ"ש הר"ן בחי' זה תליא בפלוגתא דר"י ור"ע שכ' לפרש דלכ"ע אין לנו אלא חד ריבוי דואת כל חלב רק דפליגי דר"י סובר דאיצטרך ריבוי לחלב שעל הדקין ור"ע סובר דחלב שעל הדקין ל"צ קרא ועכ"ח קרא אתי' לחלב שע"ג הקיבה עיי"ש וח"כ כיון שעל הדקין ל"צ קרא ובכלל חלב גמור הוא איכא כרת וא"כ שמואל דאמר רק דצריך לגרור וליכא כרת שפיר פרש"י דתליא בפלוגתא דר"י ור"ע ועכ"פ אנן קיי"ל כר"ע דחלב גמור הוא דווקא תותב קרום ונקלף וח"כ וחלב דקין דהוי רק קרום ונקלף אינו אלא מריבוי דקרא אינו חייב כרת

ב) והנה התוס' בשבועות כ"ד הביא בשם הריצב"א דמחיים איכא חזקת איסור שאינו זבוח והקשה איך יחול איסור טריפה עליו וכ' המהרש"א ל"ל הקשה מחלב דמחלב איכ"ל דלאחר שחיטה חל ובס' טה"ק הקשה א"כ איך משכחת הקרא שדרשו חז"ל וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה דדרשי' מני' דהתורה אמרה יבא איסור נבילה ואיסור טריפה ויחול על איסור חלב ולפי דברי המהרש"א הנ"ל קשה דהא בנבילה וטריפה לא אתיא איסור חלב עלי' מעולם, וגוף הקושיא אמרתי ליישב דניהו לדעת הריצב"א איכא איסור שא"ז הוא בא מקרא דכי ירחק ממך המקום וכו' וזבחת וגו' וזה משבאו לא"י אבל במדבר גם הריצב"א מודה דלא הי' איסור שאינו זבוח בין לר"י ובין לר"ע וא"כ שפיר איצטרך קרא דחלב נבילה וטריפה יעשה לכל מלאכה לכל ימי המדבר דאז לא הי' איסור שא"ז עוד ואמרה התורה דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב, אלא דלפי"ז לכאורה עתה שיש איסור שא"ז לאותו שיטה אם נימא כדעת המהרש"א א"א לחול איסור חלב אם נתנבלה דשא"ז לא נפיק מיני' בשלמא איסור נבילה כ' התוס' בחולין ל"ז בסוגיא דמסוכנת דנבילה גילה לן התורה דחל על איסור שא"ז ואם נימא דאיסור חלב א"א לו לחול אז דבחלב לא גילה לן התורה דאיכא לאוקמי הקרא במדבר כנ"ל וא"כ הרי קיי"ל דחלב אינו מטמא ושאר הבשר מטמא כדילפי' מקרא בפסחים כ"ד וא"כ להריצב"א קשה לדידן דאית לן דחלב אינו מטמא ואמאי הא א"א לאיסור חלב לחול ולכך נראה עפ"י מ"ש התוס' שם ע"ב בשם ר"ג דהיכא דיש לן לומר מיגו דחייל אהאי איסור חייל נמי אאידך א"כ ה"נ דאיסור נבילה גלי לן קרא דחייל אאיסור שא"ז לדעת הריצב"א מיגו דחייל נבילה חייל נמי איסור חלב ובטריפה אי לא נשחטה היינו נבילה ואי נשחטה חייל לאחר שחיטה ולעולם שפיר אמרי' גם לדעת הריצב"א בכל מקום יש איסור חלב באופן הנ"ל וגם בפלוגתא דר"י ור"ל בפ' בהמה המקשה בהפילה נפל פחות מט' חדשים דלר"י אווירא גרם וחל איסור חלב בהדי הדדי עם איסור נבילה

ובענין הפילה פחות מט' חדשים דאיכא ב' לשונות שם האריך במנ"ח דקיי"ל להחמיר כב' לשונות דלל"ק דהוי חלב אינו טמא טו"נ ולאידך לישנא צריך להחמיר בשניהם והקשה למה לא הביא רמב"ם זה ולפי מ"ש השעה"מ פ"ט מטומאת מת בשם הר"י אשכנזי דאיכא לאוקמי העובר בחזקתו במעי אמו ובנדון כזה דבמעי אמו לא הי' עליו טומאת נבילות ולא איסור חלב ואי נימא דאוקמי אחזקת שהי' במעי אמו הי' ראוי לן לומר דאינו מטמא וא"ח כרת מצד חלב והוי תרתי קולי דסתרי אהדדי והיכא דהוי תרתי קולי דסתרי אהדדי צריכין להחמיר בשתיהן אפילו באיסור דרבנן כ' האחרונים בדברי התוס' בביצה דף י"ד גבי תבלין דמוכח מהם אפילו בדרבנן להחמיר בשניהם ולא הוצרך הרמב"ם להביאם כיון דבאמת מדינא לית בי' איסור חלב ולא טומאה אלא דמשום תרתי דסתרי אהדדי בב"א או בזא"ז ובאו לשאול עליו ועל חבירו כנ"ל

ג) ולענין איסור סחורה בחלב כ' הרמב"ם בפ"ח ממ"א דאע"ג לדידי' איסור סחורה בדברים אסורים מה"ת אבל בחלב התירה התורה בפירוש דכתיב יעשה לכל מלאכה וכבר כ' בחי' דהדבר תימה כיון דהתורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב א"כ הוי חלב אסור משום שני איסורים א"נ וא"ח ניהו דאינו מטמא מ"מ איסור נבילה והלאו אית בי' ובנבילות וטריפות קיי"ל דאין עושין סחורה בנו"ט ואיך התירה התורה חלב נו"ט לעשות בו סחורה ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל הביא בתשובה דעת החוו"י באיסור שהי' לו שעת הכושר באמת אינו אסור אלא מדרבנן א"כ בחלב נו"ט א"ש דהתירה התורה וס' חוות יאיר אינו בידי. ואפשר שמכח קו' הנ"ל כ' כן ומה שקשה בלא"ה על הרמב"ם דילמא מיירי קרא בנזדמן לו בביתו שהרי גוף הקרא ילפי' להיתר הנאה אמרתי בחי' דאכול לא תאכלוהו הוא לישנא יתירה דהול"ל לא יאכלהו מה זה "ואכול" תיבה יתירה לכאורה ואמרתי ליישב דהרי קיי"ל כמ"ש התוס' בפסחים כ"ג דדבר שאינו עומד לאכילה אלא למשוח ולמלאכה מותר לעשות סחורה וכ"ש בדבר שאינו ראוי לאכילה וע"ז גילה לן הקרא כאן דיעשה למלאכה לדעת הרמב"ם בא להתיר איסור סחורה וגילה לן דאפי' ואכול שהוא ראוי ועומד לאכילה אפ"ה יעשה לכל מלאכה א"כ מיתורא דואכול אנו למדים דבא הכתוב להתיר סחורה לכך איצטרך לגלות דמיירי באפילו ראוי לאכילה כנ"ל

ד) והנה בס' ערוך לנר בכריתות ר"פ דם שחיטה הוכיח דהרמב"ם סובר דכוי אינה ברי' בפ"ע אלא מצבי ותיש מחי' ובהמה ודלא כדעת הר"ן וכ"מ בפ"ט מבכורות שהוכיח שם מרמב"ם דס"ל כדעת הר"ן דכוי ברי' בפ"ע ולכך פסק שם דמפרישים מכוי כל המתנות והנולד מתיש וצבי אינו מפריש אלא חצי מתנות עיי"ש והביא ראי' בעלנ"ד מדלא הביא הרמב"ם דין כוי לענין דם ולענין גה"נ ושאר עניינים המובאים שם בפ' דם שחיטה