מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א יא

ושחטו אותו כל קהל בין הערבים וגו' והמעיי"ח הקשה מ"ש דבשאר קרבנות לא נמנה השחיטה למ"ע בפ"ע וכאן נמנה וראיתי בס' כרם שלמה בי"ד סי' א' שתי' דפסח שאני דקבע התורה זמן לשחיטתו משא"כ בשאר קרבנות ולענ"ד אין זה מספיק דכיון דקודם חצות פסול ע"כ הוכרח לקבוע זמן והוי זה דין מדיני פסח ודינים אינם נמנים למ"ע בפ"ע וכ"ש דקשה לדעת החינוך סי' פ"ט שכ' דלאו דלא תשחט על חמץ וגו' כולל ג"כ שלא לשחטו קודם חצות עיי"ש אמנם גוף הקו' תמהני על המעיי"ח מאי קשיא לי' הרי בכל הקרבנות מונה מ"ע החיוב המחוייב אם עולה אם חטאת עי' במצוה קכ"א וקכ"ח והרמב"ם מונה החיוב על המביא ושוב מ"ע על הכהנים המקריבים עי' במצוה קט"ו והרמב"ן במנין המצות בשורש י"ב פליג ע"ז כיון דהבעלים מחוייבים להביא ואינו כשר אלא ע"י כהנים ממילא עכ"ח הם מחוייבים עכ"פ פסח דלא נמנה חיובו חלא במצות שחיטה דהיינו שכל אחד מישראל יהי' לו לכל הפחות חלק בפסח וישחטנו הוא או שליחו וזה עיקר חיובו יותר מאכילה דאיכא למ"ד דאין האכילה מעכב ואינו חייב כרת אלא על מניעת שחיטתו וא"כ בוודאי צריך זה למ"ע משא"כ בשאר קדשים כיון דכבר מנה חיובו ועשייתו איך ימנה השחיטה מה לי שחיטה מה לי זריקה והקטרה

ב) ועיי' במ"ל ריש הלכות ק"פ כ' בפשיטות דמצות ק"פ נוהג גם בח"ל שגם יושבי ח"ל מחוייבין לעלות לשחוט פסח ותמה על התוס' פסחים דף ג' ע"ב שכ' בח"ל פטורים מנ"ל זה וראיתי בשומר ציון מכתב נ"ז שהרב מהר"א נ"י אב"ד דק"ק פענרסהיים מביא ראי' לתוס' מהוריות דף ג' ע"א דקאמר שם דבהוראה אזלינן בתר א"י משום דכתיב הקהל ולא איקרי קהל אלא בא"י וגם בפסח כתיב ושחטו אותו קהל עדת ואין יושבי ח"ל מקרי קהל ודחק שם ליישב שיטת הרמב"ם ולענ"ד אי משום הא לא ארי' דאע"ג דיושבי ח"ל חייבין אין הפי' שיקריבו בח"ל דאפילו בעת שהותרו הבמות אין הפסח נקרב בבמת יחיד כדיליף מקרא ופסקו הרמב"ם בפ"א מק"פ ועכ"ח הכוונה שיעלו ויקרבו בירושלים וא"כ אז בשעת עשי' שפיר נקרא ושחטו אותו כל קהל ישראל ובלא"ה נראה דהגמרא קרי רק הקהל בה"א הידיעה לא מיקרי קהל ח"ל אבל קהל מיקרי וכ"ש הכא דכתיב קהל עדת ישראל ועדת ישראל הוא פירוש על קהל ופשיטא דעדת ישראל מיקרי גם בח"ל ועוד נראה דכל קהל ריבוי וכה"ג אמרינן בבכורות דף ג' דכל בא לרבות אפי' מקצת וה"נ אפי' מקצת קהל בכלל ונראה לי דממקומו הוא מוכרע דהרי מקרא זה נאמר ליוצאי מצרים בעודם במצרים ואיך אמר להם ושחטו קהל ועכ"ח שגם בח"ל אקרי קהל. ומזה עצמו נראה ראי' לשיטת הרמב"ם שהרי פסח מצרים ופסח מדבר נתחייבו בח"ל מיהו יש לדחות ראי' זו דהרי ביהושע י"א פט"ז נאמר מאת כל ארץ הנגב ואת כל ארץ הגושן וכ' הרד"ק שם דברי המדרש שזה גושן שישבו בו ישראל במצרים ובכוזרי מאמר ב' סי' י"ד כ' ג"כ שמצרים מא"י והמפרש אוצר נחמד שם האריך בזה וא"כ איכ"ל דחלק שישבו בו ישראל הי' לא"י ולכך נתחייבו. איברא דע"ז קשיא הא דאמרי' מגילה דף י"ד הקשו איך אמרי' הלל על נס יציאת מצרים הא על נס דח"ל לא אמרי' הלל ועי' נמי במס' ידים פ"ד מ"ג ואפשר דמשום דמקום מושב המלך הי' ח"ל קרי לי' נס דח"ל או משום דאז עדיין לא נתקדשה ודוקא ע"י קידש נתקדשה כדאמרינן בעלמא דאפילו קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא ואמרינן ביבמות דף פ"ב קדושה ראשונה ושני' יש להם ועיי"ש בתוס' שפי' ר"ח דירושה ראשונה היינו מה שנתנה לאברהם אבינו עכ"פ נראה דמצרים הי' אז ח"ל וישראל היו מפוזרים והרמב"ן בחומש פ' בא כתב דמשה ואהרן לנו ליל פסח במצרים מקום מושב המלך וכי לא עשו פסח והמקרא עצמו מעיד ומשה ואהרן כן עשו ואפשר דזה עצמו בא לאשמעינן דמשה ואהרן שהיו בח"ל כן עשו ועכ"פ נראה מהתם שנהג בח"ל ונהי דאין זה ראי' גמורה דאין דנין דורות משעה מ"מ יש ראי' לתי' הנ"ל דבכלל ושחטו קהל וגו' דנאמר לאנשי מצרים במצרים דאע"ג שהם בח"ל נכללו בכלל קהל וא"כ אכתי עמדה תמיהת המ"ל מנ"ל לתוספות דפטורים אמנם לאחר העיון מבואר דדברי תוס' מיוסדים על דברי תוס' בקידושין דף ל"ז ע"ב ד"ה הואיל דהרי בפסח כתיב כי תבואו וכל היכא דכתיב ביאה היינו לאחר ירושה וישיבה וכן איתא במכילתא בפ' בא והובא ברש"י בחומש על פסוק כי תבואו ומבואר בקידושין דף ל"ז ע"א מקו' ר"ע דהרי שבת דכתיב בי' מושב ואפי"ה נוהג גם בח"ל מזה מוכח מאי דאינו נוהג אלא לאחר ירושה וישיבה אינו נוהג בח"ל ועיי' שם בפ"י דצידד בסברא זו לכאן ולכאן ומסיק שאפי"ה מסתבר לי' כן ולפי"ז שפיר כ' התוס' בפסחים דבח"ל אין חיוב לעשות פסח, ופסח מצרים ופסח מדבר עפ"י הדיבור הי' אמנם הרמב"ם סובר כאידך מ"ד דכי תבואו בא ללמד עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ וכתי' ב' של התוס' בד"ה הואיל הנ"ל וממילא נוהג בח"ל. ואין להביא ראי' לתוס' מלשון הגמרא בקידושין ל"ז ע"א דפריך והרי תפילין דכתיב ביאה ונוהג בח"ל ולא פריך מפסח דקדים בקרא דהרי קו' הש"ס ממעשים בכל יום דמניחין תפילין ומפסח אין לנו ראי' משום מקום ולא ממעשים בכל יום דנוהג בח"ל אדרבה יש להביא ראי' להרמב"ם משם ל"ז ע"ב דקאמר מושבות דכתיב במצה ל"ל ומוקי בזה"ז דליכא פסח ובפסחים ק"כ פריך על בערב תאכלו מצות ל"ל ומוקי בטמא ובדרך רחוקה ולמה לא מוקי להנך קרא לרבות ח"ל דצריך ריבוי טפי מטמא דטמא לכל הפחות נתחייב בפסח משא"כ בח"ל אלא עכ"ח כהרמב"ם דגם בח"ל נתחייב בפסח. וגם המשך דברי התוס' בקידושין ל"ז ע"ב ד"ה בזמן וכו' דהקשו ביאה דכתיב בפסח ל"ל והקשו דאין לקו' התוס' המשך למה שנא' בגמרא ולהנ"ל א"ש מכח דתי' דבא לרבות בזה"ז מוכח בח"ל נוהג כדלעיל וא"כ ביאה דפסח ל"ל וא"ש מיהו לפימ"ש שם בסוף הדיבור דבעי' ב' קרא חד על ח"ל בזמן המקדש וחד על ח"ל בזה"ז משמע דקאי תוס' לתי' זה דאינו נוהג בח"ל דאל"כ ל"ל בח"ל בזמן הבית וראיתי שם בהפלאה דמשום דרך רחוקה צריך בח"ל לימוד אפילו בזה"ב וזה קשה לי דהא בפסחים כבר למד דרך רחוקה מבו דכתי' בערל ונראה דתוס' ס"ל דב' הסוגיות פליגי בקידושין דיליף ממושבותיכ' על בזה"ז ס"ל דנוהג בח"ל ובערב תאכלו מצות על ערל וטמא וסוגיא דפסחים דיליף בזה"ז מבערב תאכלו ובו על ערל וטמא ס"ל ממושבותיכ' לרבות ח"ל עיי"ש עכ"פ יש לכל אחד מב' הדיעות אי נוהג פסח בח"ל יסוד במקור הלכה. ובאמת תמיהא לי שיטת התוס' מאז מהא דאמרי' בזבחים קי"ח ע"ב על קרא דויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל פשיטא וכו' וקשה הא איצטרך טובא כיון דאין החיוב אלא לאחר ירושה וישיבה ורק על פי הדיבור נעשה א"כ צריך להשמעי' זה או דקמ"ל כאידך מ"ד דביאה היינו עשה מצוה זו שבשבילה תכנס וצע"ג. ושוב אמרו לי דקו' זו נאמרה בס' אור חדש בקידושין שם וספר זה אינו בידי

ג) עוד כתבו התוס' שם דמי שאין לו קרקע פטור מפסח דיליף מראי' והמ"ל ריש הלכות ק"פ תמה עליהם דהרי נשים דפטורין מראי' ואפ"ה חייבים בפסח ונהי דבאמת ילפי' זה מקרא בפסחים צ"א ע"ב מבמכסת נפשות לרבות נשים שם אין הטעם משום דהו"א דנילף מראי' אלא משום דהוי מ"ע שהז"ג או משום דאיש כתוב בפרשה ובלא"ה קו' המ"ל קשיא כיון דכבר מרבי' נשי' לחיוב שוב אין למילף מראי' דמי שאין לו קרקע פטור דאיכ"ל נשים יוכיחו דפטורין מראי' וחייבין מריבוי דקרא בפסח ותו קשה דנהי מפסח מצרים אין ראי' דאפי' אין להם קרקע חייבים דכבר אמרנו דורות משעה לא ילפי' ובלא"ה כיון שאמרו בב"ב קי"ט דא"י מוחזקת לאבותינו מקרי כאילו הי' להם קרקע מיהו ממאי דחייבי' תורה בפ' בא ובפ' בהעלתך דוכי יגור אתך גר ימול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו קשה איך משכחת לגר שיהי' לו קרקע בא"י ונהי שהטורי אבן ריש מס' חגיגה כ' דמשכחת לה או שנשא אשה וירשה למ"ד ירושת הבעל דאורייתא או שקנה קרקע בא"י בזמן שאין היובל נוהג מ"מ המשך ופשטות הקרא משמע דכל גר נתחייב בפסח והצל"ח בפסחים שם כ' דבאמת אין כוונת התוס' לפטור מי שאין לו קרקע יע"ש. ובשם ס' אוהל דוד ראיתי להקשות לפי מאי דמפרש המ"ל דברי תוס' א"כ קשה למה פסח ומכשיריו דוחה שבת הא הוי כציצית ומזוזה שאמרו בשבת קל"א דאינו דוחה שבת משום דבידו להפקירן ועי' מ"ש מר"ן זצ"ל בח"ס בחיו"ד סי' שט"ו ד"ה ומ"ש מעלתו וכו' ולענ"ד אי מפקיר ע"פ לאחר חצות שכבר חל עליו חיוב פסח לא מהני דכבר חל עליו חיוב אגופו לעשות פסח ולכך א"ש דדוחה אז השבת משא"כ בציצית ומזוזה דהחיוב ע"י בגד ובית וכיון שאין לו פטור אמנם לפמ"ש למעלה שורש דברי תוס' נראה דחדא קתני דכשם שס"ל בח"ל פטור משום דכתיב ביאה והיינו לאחר ירושה וישיבה דילפי' ממלך וביכורים והה"ד דילפי' דבעי' יש לו קרקע דבביכורים נמי ארצך כתיב וכדאי' בקידושין ל"ז אמנם לר"א לשיטתו דס"ל דחדש נוהג בכל מקום ולא ס"ל דביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה וחייב אפי' בח"ל ואפי' לית לי' קרקע ולכך לר"א לשיטתו שפיר קאמר בשבת קל"א דאיכ"ל לדידי' היכא דבידו להפקירן אינו דוחה שבת וא"ש. ופסח נוהג בזו"נ: מצוה ו' והיא מ"ע ה' להרמב"ם ולהרמב"ן יש בכלל הפסוק הזה ב' מ"ע ולמנינו הם מ"ע ה' ו' ולמנין המצות הוא לדידי' ו' ז' מ"ע לאכול בשר הפסח בליל ט"ו שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה והנה הרמב"ן השיג על הרמב"ם וכ' דיש למנות זה לב' מצות עשה דהרי ילפינן מפסוק הזה בפ' כל שעה דאסור לאכול הפסח מבע"י וכ"פ הרמב"ם בעצמו בספרו יד החזקה עיי"ש ויפה כ' המעיי"ח דהרמב"ם לטעמי' דכל שנכלל בחד קרא כגון נא ומבושל נמנה רק למצוה אחת אע"ג דיש לחלק דהתם שניהם לאווין משא"כ