מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קו

אין הגזילה בעין משלם הדמים בעבורה דמי שווי' ובתו"כ ילפינן מאשר גזל דאם אין הגזילה בעין משלם ממון ועיין בריטב"א מכות ט"ז שכ' ב' דיעות בזה אם מקיים המצוה בתשלומין וכן הובא בשטמ"ק ב"מ דף כ"ו ע"ב ומהרמב"ם פ"א מגזילה שכ' דאם הגזילה בעין אינו לוקה משום דניתק לעשה ואם אינו בעין אינו לוקה משום דהוי לאו שניתן לתשלומין משמע דע"י ממון אינו מנתק דאם מנתק למה הוצרך לומר משום דהוי ניתן לתשלומין ת"ל דהוי ניתק לעשה ועכ"ח ס"ל כדיעה של הרא"ה המובא בריטב"א הנ"ל ותמהני על הנוב"י במה"ת שכ' בהיפך והרמב"ן במלחמות ב"מ דף כ"ו וברא"ש שם כ' בהדיא דגם בממון מקיים המ"ע ולכאורה קשה טובא לדעת הרא"ה דבהשבת ממון אינו מקיים המ"ע א"כ איך אמרי' ר"פ לולב הגזול דר"י ס"ל דלכן פסול גזול ביו"ט שני משום מהב"ע ויליף לה מפסח דגזול דומיא דפסח הרי הגזילה ניתק לעשה ולמ"ד ביטלו ולא בטלו כ' הריטב"א דגמר העבירה בשעת ביטול העשה והגניבה תחלת העבירה ואפילו לפי גירסת הרמב"ם בפט"ז מסנהדרין דגרס ר"י ס"ל קיימו ולא קיימו מ"מ אם מקיים העשה מנתק הלאו ולא קעבר העבירה וקרא דוהבאתם גזול מוקי לה הש"ס באחר יאוש ואע"ג דיאוש לא קני פי' התוס' דע"י הקדש נעשה שינוי שם ויאוש וקנאו וכיון שקנאו ושחטו א"י להחזיר הדמים ובהקדש ובהקרבה לגבו' שאין יכול להחזיר הגזילה אלא הדמים ושוב לא הוי ניתק ולא אפשר לתקן הלאו ומאי ראי' מהתם אלולב דלמא דווקא התם דע"י הקדש מבטל הלאו ושוב אין תקנה ללאו שפיר מקרי מהב"ע אבל בלולב דהלולב נשאר קיים ואם יחזירנו לאחר יו"ט מנתק העבירה ולא נעשית העבירה לגמרי ומי נימא דגם בכה"ג הוי מהב"ע וצ"ע, ואפשר כיון דאמרי' בב"ק דף ס' ע"ב חבול ישיב רשע גזילה ישלם אעפ"י שגזילה משלם רשע הוא ומשמע דאפי' השיב הגזילה מ"מ מקרי רשע ולפי שיטה זו אינו מוכח דאם החזיר הגזילה בעין דמנתק הלאו דיקרא ג"כ רשע דבקרא כתיב גזילה ישלם דהיינו בדרך תשלומין ולעולם במחזיר הגזילה בעין איכ"ל דלא קחשיב רשע כיון דמנתק הלאו וצ"ע. וגוף הדין אי מקיים בדמים ג"כ המ"ע של והשיב אפשר דתליא אי שינוי קונה דלמ"ד שינוי קונה יליף לה מאשר גזל אם כעין שגזל יחזור ואם לאו לא יחזור וא"כ מיירי המ"ע בהשיב הגזילה בעין שפיר איכ"ל דמחזיר רק הממון אינו מנתק אבל התו"כ דפי' מאשר גזל ילפינן גם הדמים מנתק היינו אם אמרי' דשינוי אינו קונה דדרשי' אשר גזל מ"מ ואיכ"ל דגם בממון דמי הגזילה הוא בכלל אשר גזל ומנתק גם בזה הלאו

ב) והנה בגזל פחות מש"פ כ' הה"מ בפ"א מגזילה דאסור כמו ח"ש ולענין חזרה פסק שם הרמב"ם דאינו מחויב להחזיר ובהגהות החינוך הקשה אי נימא דהוי כמו ח"ש א"כ הוי אסור לישראל ומאי פריך בסנהדרין נ"ט והרי פחות מש"פ דאסור לב"נ ומותר לישראל הרי כ' תוס' בחולין ל"ג אף דאבמ"ה אינו נוהג בעופות מ"מ אסור משום איסור אינו זבוח וא"כ ה"נ בישראל מ"מ אסור אע"ג דבגוי חמור בכ"מ הוי חמור דבגוי אזהרתן הוא מיתתן וא"כ מאי פריך הגמרא שם ולכאורה הוא גופא תקשי למה באמת בחצי פרוטה אסור כמו ח"ש דהרי קרא לא כתיב בי' אלא הטעם דחזי לאצטרופי וכיון דאמרי' הטעם משום מחילה לא שייך ח"ל ועוד ק"ל אי נימא דפחות מפרוטה ג"כ אסור מה"ת למאי נ"מ הל"מ שיעור גזל בפרוטה כמ"ש הרמב"ם בפ"ט ממלכים דהרי גזל אין לוקין דהוי לאו הניתק לעשה ואסור אפילו בח"ש לכך נ"ל דהא דאמרי' דגם ח"ש אסור היינו משום דכתיב לא תגזול וסתם גזילה משמע כ"ש יהי' מה שיהי' וממילא הוי בכלל והשיב נמי כ"ש ואתיא הלמ"ס לאורויי' דדווקא בש"פ צריך להשיב אבל פחות מש"פ המצוה על בני ישראל שלא יהי' אכזרים וצריכים להם למחול שלא יקפידו ע"ז וא"כ דהאיסור גזילה אפי' על כ"ש אלא משום דכבר גזל המצוה למחול והמקשן שלא אסיק לתי' משום מחילה ועכ"ח הי' סבור דהל"מ דעל פחות מש"פ ליכא איסור כלל שפיר מקשה הרי גזל וע"ז מסיק התם משום דלאו בני מחילה נינהו דבישראל צריכין למחול וללמדינו מדות טובות וממילא לגזול וודאי אסור דהא כתיב לא תגזול סתם אפילו כ"ש ע"ד שהביא המל"מ בפ"א מחמץ ומצה בשם הרא"ם לענין אכילה כנלע"ד

ג) ועפ"י האמור נ"ל דאפילו בחשו"ק או דלא ידע כלל דנגזל לו וכמה עניינים שכ' המנ"ח דלטעם מחילה צריך להשיב וכ' דמהרמב"ם נראה דלא כטעם הנ"ל ועפ"י האמור למעלה נראה דבכה"ג אין בו דין גזל פחות מש"פ ואין צריך להחזיר דהרי אלו הי' להם שכל וודאי היו מוחלים ומצוה היא שימחלו ורק הוי כיאוש שלא מדעת ואנן קיי"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מיהו אמרי' בב"מ כ"ב ע"א בתרומה באומר כלך אצל יפות דמצוה ליתן יאוש שלא מדעת הוי יאוש וא"כ ה"נ כיון דמצוה לימחל פחות מש"פ שפיר אמרי' דכיון דאי הי' ידע הי' מוחל יאוש שלא מדעת הוי יאוש וכה"ג א"צ להחזיר. ולפי"ז ג"כ פחות מש"פ דאין צריך להחזיר דהמנ"ח כ' דא"ל בכה"ג צריך להחזיר ולפי הנ"ל דמצוה למחול כמה א"ב שכ' המנחת חינוך ליתא: מצוה קלא והיא להרמב"ם מ"ע נ"ח. ולהרמב"ן מצוה קכ"ו ומ"ע נ"ה

מ"ע להביא קרבן אשם וודאי שנאמר ואת אשמו יביא לה' חמשה הן החייבין להביא אשם א' אשם גזילות וה"ה כל מי שנתחייב ממון לחבירו משוה פרוטה ולמעלה שאילו הודה הי' חייב לשלם וכפר ונשבע שקר וחזר והודה מעצמו חייב להביא אשם וודאי איל בן שתי שנים והוא הנקרא אשם גזילות, ב' אשם מעילות, ג' אשם שפחה חרופה, ד' אשם נזיר, ה' אשם מצורע כבש בן שנה הנה אשם בעינן דווקא שיודה וכפירש"י במתני' דשבועת הפקדון והמהרש"א שם הקשה על רש"י דלמה בעינן הודה וכבר השיגו עליו בתו"ח על המשניות ופני משה על הירושלמי וגם הרמב"ם כ' בהדיא בפ"ד מגניבה ובפ"ז מגזילה ה"ח ולענ"ד י"ל דהמהרש"א שפיר הקשה על לשון רש"י דרש"י פי' כן אליבא דר"מ במתני' ובב"מ דף ג' ע"ב אמרי' אליבא דר"מ אשם היינו קרבן ואם שנים מביאין לידי מיתה לא מביאין לידי קרבן מוכח דס"ל לר"מ דעדים מחייבין אשם מיהו יש ליישב עפ"י התוס' שם בב"מ ד"ה אשם דכ' דסוגיות חלוקות בזה ועיי"ש בשמ"ק ועכ"פ המהרש"א ותוס' יו"ט נעלם מהם דכתיב באשם והתוודו. ורש"י בסוף שבועות דף מ"ט בד"ה ה"ג היכן שורי פי' רש"י אם הודה מעצמו ולא באו עדים והקשה ג"כ בפני משה על הירושלמי דמה לא באו עדים דאפי' איכא עדים נמי בר קרבן הוא ונראה דרש"י פי' כן משום דלשון המתני' משמע כן אלא דעל משנה גופא קשה למה נקט הודה מעצמו ונראה דרבותא קמ"ל דהרי קרבן ש"פ בא דווקא אם יש מקצת זדון דעל שגגתו גרידא הוי אונס וכיון דהוי זדון קשה איך נאמן על עצמו הא אין אדם משים עצמו רשע וכבר הקשה כן בתשו' מרן חת"ס זצ"ל חיו"ד סימן א'

ב) ובב"מ דף מ"ח אמרי' דדוקא בגזל או בפקדון או באבידה אם נשבע עליהם חייב בכל אופן אבל בתשומת יד או בעושק בעינן דווקא שייחד כלי לעושקו ולתשומת יד והרמב"ם לא הביא זה והקשו עליו ובפשוט י"ל דהרמב"ם ס"ל כפי' הרמב"ן ושאר ראשונים המובאים בשטמ"ק ומפרשים דהא דאמרי' דבעינן ייחד כלי לאו דבשלא ייחד לא חייבו קרבן אלא דקרא איירי דומיא דפקדון וסתמא איירי בייחד לו דומיא דפקדון ולענ"ד קשה לי טובא על הש"ס דמוכיח שם כר"ל דמשיכה קונה ומיירי שמשכו המלוה והשכיר ואח"כ החזיר לו ומזה מביא ראי' לר"ל וקשה לי על הרנב"ר המובא בנמק"י ר"פ דב"מ בסוגיא דהילך דכ' דבהניח לו משכון לא חשוב הילך ואמר הטעם דא"א דבמאי יקנה המשכון דמשיכה בכה"ג אינו קונה דדוקא אם רוצה לקנות החפץ עצמו מועיל משיכה אבל אם נותן לו משכון עליו וגוף החפץ אינו קנוי' לו לא מועיל משיכה א"כ איך יועיל משיכה לר"ל דהרי במשכון לא מהני משיכה ואיך מביא משם ראי' לר"ל אדרבה לפמ"ש הג"א שם דבעובר דלא שייך משיכה לכ"ע כסף קונה א"כ במשכון דלא שייך משיכה לדעת הרנב"ר וא"כ לכ"ע איכ"ל דמעות קונה ואיך אמרי' דהוי סייעתי' לר"ל וצע"ג, ועוד ק"ל דלפי מה שאמרו בדף ל"ח ע"ב בפלוגתא דר"ש ורבנן בטוען אנסת ופתית את בתי והקשה שם תוס' בכתובות ד"ה ר"ש איך יכול לייחד כלי על קנס הרי בקנס אינו מחויב אלא משעת העמדה בדין ותוס' רצה לתרץ דר"ש סובר אדם מקנה דשב"ל וזה ג"כ קשה להבין דאפי' למ"ד אדם מקנה מ"מ יכול לחזור קודם שבא לעולם ואין כאן ייחוד ועכ"ח צ"ל ולתרץ כאידך תי' דר"ש חדא מליי' נקט דבקנס פטור כיון דאי מודה מפטר אלא דק"ל לפמ"ש הסמ"ע סי' ר"ג סקי"ט דלדעת י"א אם הקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם לא קנה כלל וה"נ דמסתמא ייחד לבושת ולפגם בפעם אחד דאל"כ לא שייך תי' הש"ס וכבר כ' הר"ן בחידושיו דגם הבעלים כוונתם לכפור רק מידי דקייץ וא"כ מיירי בייחד לו כלי סתם וא"כ לדעת י"א הנ"ל לא קנה כלל ואיך חייב קרבן שבועה הא לא מועיל הייחוד כלל ולפי מה דמוכח בקידושין דף נ"א לפמ"ש הר"ן שם דהיכא דאמר כולכם הוי כקני את וחמור ולא קנה כלל וא"כ גם כאן לא מהני ייחוד אם ייחד סתם בקנס ובושת ופגם וכיון דהייחוד לא מהני לא מחייב ק"ש גם על בושת ופגם ולכאורה יש ראי' מזה לשיטת הרמב"ם דלא בעי' ייחוד: מצוה קלב והיא להרמב"ם מ"ע נ"ט. ולהרמב"ן מצוה קכ"ז ומ"ע נ"ו

מ"ע להרים את הדשן מעל המזבח בכל יום שנאמר והרים את