מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קה

שבטלה מקצתה בטלה כולה ולכך בכה"ג א"ש דברי הרמב"ם דהרמב"ם הסובר באמת כן דגבי מעילה גלי לן קרא דחטא חטא מתרומה דבתורת שליחות ולא מצד קנס ולכך אם יש עוד איסור בטלה השליחות ובטלה כולו אבל בטביחה אע"ג דיש שליחות הוא משום קנס ואיכ"ל כיון דבחד איסור קנסו מכ"ש בב' איסורים וא"ש דברי הטור והרמב"ם בטביחה אפילו איכא שאר איסור אמרינן יש שליחות ומ"ש הרמב"ם דרק במעילה אמרי' שליחות דבעלמא הוא משום קנס ואין להקשות א"כ האיך אמרי' דהוי שני כתובים הבאים כאחד הא במעילה דילפי' חטא חטא איצטרך לכמה דברים ובטביחה איצטרך ללמד דאפילו אם איכא עוד איסור בהדי' מהני זה אינו דאלו לא הוי ב"כ א"כ בכה"ת אמרי' יש שליח וליכא איסור אחר ול"ל קרא בפ"ע: מצוה קכט והיא להרמב"ם מ"ע נ"ו. ולהרמב"ן היא מצוה קכ"ד ומ"ע נ"ג

מ"ע להביא א"ת מי שנסתפק לו אם חטא שנאמר נפש כי תחטא וכו' ואנן קיי"ל דבעי' חתיכה מב' חתיכות ובכריתות ר"פ ספק אכל יש הרבה טעמים או משום מצוות דיש אם למקרא ור"ז אמר משום דאפשר לברר והרמב"ם פסק כר"נ משום איקבע ובתוס' בסנהדרין כ' דאפילו אי אמרי' בחתיכה אחת חייב אפ"ה בעי' מצוות דעל שני חתיכות נמי חייב והקשה המהרש"א שם דמה על חתיכה אחת מחויב על ב' חתיכות לא כ"ש ואמרתי לפרש על ב' סברות. הא' דהו"א דבב' חתיכות יהי' פטור משום דאפי' מ"ד סדר"א מה"ת לקולא אפ"ה תרתי דסתרי אהדדי לא אמרי' ובפרט בחד גברא כמ"ש הפר"ח ביו"ד ק"י וא"כ אם יש כאן ב' חתיכות ואכל אחת היום ולמחר אכל שוב איש אחד ועפ"י הדין אם חתיכה אחת מחייב שניהם חייבים כ"א בא"ת ואם כהן אחד מקריב שתיהן הרי הביא אחת חולין בעזרה שאו זה או זה הי' שומן וא"כ י"ל בב' חתיכות לא לחייב דיש לחוש שיבוא עי"ז תרתי דסתרי אהדדי באיש א' וקמ"ל דשרי לאיש א' להקריבן דהתורה שווי' קרבן

ועוד אמרתי ליישב עפ"י מה שהקשה הרשב"א בתשובה והובא בפרמ"ג בפתיחה לה' תערובת דלמ"ד יבש ביבש בטל ברובא אפי' אינו חד בתרי אלא שההיתר רבה עליו מעט א"כ האיך משכחת לה איקבע איסורא דלמ"ד א"א לצמצם ביד"א א"כ אפשר דחתיכות היתר גדולה יותר מהאיסור וההיתר מבטל האיסור וגם האיסור נעשה היתר ובמק"א הארכתי ליישב זה ואכ"מ ולא באתי כעת אלא ליישב דברי התוס' לפי"ז רבותא טובא קמ"ל דבב' חתיכות ג"כ חייב דהו"א דפטור מס"ס חדא שמא ההיתר אכל ואת"ל דאכל האיסור שמא ההיתר גדולה קמ"ל דגם בב' חתיכות חייב וא"ש כוונת התוספות

ב) ובגוף הקושיא של הרשב"א הנ"ל נראה דבלא"ה קשה לי דאפי' נימא כיון דבשעה שהניחו שם ב' חתיכות שהי' ניכר כל א' בפ"ע ולא שייך ביטול מ"מ קשה לי על ר"ז דאמר הטעם משום דאפשר לברר האיסור ופרש"י דיחייב חטאת והאיך נתברר זה דאפילו אם נתברר שמה שאכל חלב הי' דילמא הי' חתיכה האסורה קטנה ונתבטלה וא"כ א"א לחייב לעולם חטאת וצ"ע ושמעתי ג"כ להקשות בכריתות דף כ"ג מבואר בהדיא דבאכל השני' חייב חטאת ואמאי דילמא הי' קטנה ובמק"א כתבתי לפי דעת הר"ש בחולין כ"ח ע"ב דהפי' דא"א לצמצם הוא דאין אנו יכולין להחליט שהוא מצומצם אבל אפשר שיהי' מצומצם וא"כ איכא ב' צדדין שמא הוא מצומצם ועוד דלמא גדול וא"כ משכחת שפיר איקבע איסורא מצד רוב ומטעם ב' צדדין וג"כ אפשר לברר איסורא משכחת דאם יתברר שאכל חלב חייב משום ב' צדדין ובזה אמרתי ליישב קו' הר"ן על הרמב"ם בסוגיא דרוב דאיך למדו רוב דלמא ניקב קרום של מוח וכו' הא הוי רק ספיקא ומותר מה"ת ולהנ"ל אמרתי הרי התורה אמרה ועשתה אחת מכל מצות ה' ואפי' למ"ד יש אם למסורת כבר כ' תוס' לעיל דגם למקרא דרשי' מצות וא"כ עמדה קו' הנ"ל וצריכין לתרץ כסברת הר"ש דהוי ב' צדדין וב' צדדין הוי כרוב דאפי' למ"ד ס"ס עדיף מרוב מ"מ ב' צדדין הוי מצד רוב ואי ס"ד דלא אזלי' בתר רוב לא משכחת איקבע איסורא וא"כ בחתיכה אחת נמי חייב וכבר כ' המהרי"ט דאי חייב על חתיכה אחת אמרי' סד"ר לחומרא וא"כ שפיר הוכיחו הש"ס דעכ"ח אזלינן בתר רוב דאי לא אמרי' רוב עכ"ח סד"ר לקולא וקשה האיך עושין פסח וחטאת ומוכח דאזלי' בתר רוב

אמנם גוף הקו' של הרשב"א תמו' לי דהרשב"א בעצמו כתב בתשובה דעל מה שאמרו בגד שאבד בו כלאים אינו בטל הטעם משום דאפשר להכיר ע"י שצובעין אותו דפשתן וצמר אינן צובעין בהדדי ודבר שיש להכיר אינו בטל ור"ז נמי אמר משום דאפשר לברר וא"כ לא מהני לה ביטול ול"ק כלל ודוחק לומר דשאר אמוראי פליגי ר"ז וגם קשה דהש"ך בסס"י ק"ט כ' דכ"ז שלא נודע התערובת לא נתבטל וא"כ מה הקשה הרשב"א הא לא נודע ולא בטל וצ"ע

ג) ולדעת הרמב"ם בה' שגגות אם חתיכה וודאי איסור אלא שהוא ספק אם כזית או לא ג"כ מקרי איקבע איסורא ותוס' ר"פ ספק אכל פליגי עליו ואפשר דהרמב"ם לשיטתי' לפמ"ש הפרמ"ג ביו"ד סי' פ"ז מהרמב"ם פ"ד מסוכה מוכח דס"ל יש אם למסורת וא"כ קשיא לר"נ דקיי"ל כוותי' דאיקבע איסורא ובעינן שתי חתיכות והא כתיב מצות ומכח זה הכריח הרמב"ם דאפי' בחד חתיכה והספק אינו אא"כ אם יש שיעור או לא ג"כ חייב. ובתוס' שם ס"ל דגם בס"ס להיתר מקרי איקבע איסורא וזו תימה והמנ"ח דימה זו לס' טומאה ברה"י דאסרה תורה כוודאי ותימה דהכא אסור מצד ספק ואם בא עוד ספק הוי ס"ס ודינו כרוב

ד) בתוספתא דזבחים איתא חטאת העוף הבא על ספק והקריבה בחוץ חייב א"ת, אשם תלוי שהקריבה בחוץ חייב חטאת וכו' והמנ"ח פלפל והקשה על הרמב"ם והראב"ד, והרמב"ם בה' שגגות דכ' דבין על חטאת עוף ובין על א"ת שהקריבן בחוץ פטור וס"ל דהתוספתא אתי' כר"מ דלא בעינן איקבע משא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן, ולהראב"ד קשה דפסק כתוספתא, ונהי דסיפא בא"ת חייב חטאת איכ"ל דס"ל כרבנן בכריתות דבלא נודע שחטא ירעה עד שיסתאב דבוודאי שקדשה לגמרי ואפילו אם לא חטא יהי' הקדש אבל מה שפסק בחטאת העוף הכא על הספק ששחטה בחוץ חייב קשה ולהרמב"ם קשה דס"ל דגם בא"ת ששחטה בחוץ פטור ולקמן פסק כרבנן דבנודע תצח ותרעה, ובאמת בלא"ה קשיא לי דהרמב"ם בפ"א ממח"כ פסק דאפילו לא הוחזקה עוברה מביאה קרבן ואינה נאכל וא"כ ס"ל חטאת העוף בא על הספק אפילו לא איקבע ובנזיר דף כ"ט יליף דחטאת עוף בא על ספק מזכר ונקיבה כשם שזכר מביא א"ת על הספק ה"נ אשה מביאה על הספק חטאת א"כ כיון דלאשם בעינן איקבע גם לענין חטאת לבעי' איקבע דילפי' מהדדי ובאמת הפר"ח והמהרי"ט הקשו מצד הסברא ל"ל בעינן בחטאת העוף איקבע ותי' דטומאה שאני אבל לפי הנ"ל דנזיר דף כ"ט ילפינן מאשם קשיא, ונראה ליישב דהרמב"ם סובר דאם לא איקבע ולא הוחזקה מעוברת ל"צ קרא דמותר להביא חטאת העוף כיון דלא איקבע הוי ספק חולין בעזרה ושריא מה"ת וכיון דלא אישתרי האשה לאכול בקדשים דהרי לענין איסורא איתחזק איסורא דאין פתיחת הקבר בלא דם ולכך אפי' בלא קרא מותרת להביא חטאת העוף ועכ"ח הקישא דר"י מזכר ונקיבה באיתחזק באיסורא בהוחזקה מעוברת וא"כ הוי איקבע ושפיר יליף מזכר איקבע איסורא ונראה דאם ב' נשים הפילו אחת וודאי נפל ואחת ס' נפל ולא נודע מי הוא הספק ומי הוודאי נראה דחשיב איקבע איסורא והראי' מהפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י בב' נזירים שנטמא א' מהן מקרי איקבע איסורא ובכה"ג איצטרך היקש אבל אם אשה אחת הפילה בלא הוחזקה מעוברת בלא היקש מותר להקריב מספק כדי להתירה בקודש כן כ' הרמב"ם בפי"א משגגות ה"ב ולכאורה בחטאת העוף היכא דאיקבע אפשר דגם החטאת עוף מקרי איקבע וא"כ אפשר ליישב הראב"ד דמיירי בכה"ג מיהו בכריתות דף י"ט דמוכיח מר"מ דמחייב בשוחט בחוץ א"ת וס"ל דלא בעינן איקבע איסורא מוכח אע"ג דבא א"ת על ידי איקבע אפ"ה לא מקרי איקבע איסורא וא"כ הה"ד בחטאת העוף ועמדה הקושיא על הראב"ד ואפשר דהראב"ד סובר כר"ז משום דאפשר לברר וגם בכה"ג אפשר לברר ע"י חתיכות ומקרי גם אשם תלוי וחטאת העוף כמו איקבע

וקו' השני' על הרמב"ם א"ל דהרי בב"ק ק"י ע"ב פריך הש"ס דנימא בחטאת שמתה בעלי' אדעתא דהכי לא אקדיש ותי' דהלכתא גמירי ולכאורה גם הכא בא"ת בנודע שלא חטא נימא אדעתא דהכי לא הוקדש ונ"ל ליישב עפמ"ש התורת חיים שם דבדבר דאפשר לי' לאסוקי אדעתי' ולא אתני' בוודאי גמר ומקני בכל אופן ה"נ כאן דכיון דכבר בשעת הקדש הי' ספק מדלא אתני גמר ומקני ומקדיש וכ"ז לענין אם נודע אבל לענין שחט בחוץ איכ"ל אדעתא דהכי אילו הי' יודע שישחטנו לא הקדישה ולכך שפיר פסק הרמב"ם הכא דפטור דבשלמא התם שכבר הי' ספק בעולם ולא התנה וודאי הקדיש ואפילו אם נתוודע שלא חטא אבל הכא דבר זה שישחטנו בחוץ אלו הי' יודע זה לא אקדשי' שפיר איכ"ל כקו' הגמרא שם: מצוה קל והיא להרמב"ם מ"ע נ"ז. ולהרמב"ן מצוה קכ"ה ומ"ע נ"ד

מ"ע להשיב הגזילה אשר גזל שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל ומאשר גזל ילפינן דווקא כעין שגזל יחזיר ושינוי קונה ואם