מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קד

ב) והנה בחטאת העוף המצוה שאחר מליקה יזה עם העוף על קיר המזבח למטה מחוט הסיקרא ודווקא מדם הנפש ואח"כ ימצה דמו על קיר מזבח התחתון שיזוב הדם אל יסוד המזבח והרמב"ם שם פ' דאפי' הזה רק מקצת דם הנפש יצא והקשו עליו דבגמרא משמע דכל דם נפש בעינן, ונראה דלכאורה זה דבר שא"א בשלמא בקרבן בהמה דמקבל הדם במזרק א"ש אבל בעוף שמולק ובאותו רגע שחותך הסימנים נשפך דם הנפש ומקלח לחוץ ועכ"ח הכוונה דם הנפש דאפשר לקבל דלא ניתנה התורה למה"ש וא"כ לפעמים כשרוצה להזות אין כאן דם הנפש ובעינן דם הנפש וזה קמ"ל דאם הזה מקצת דם הנפש כשר אבל אם אין כלל דם הנפש פסול: מצוה קכו וקכז והיא להרמב"ם ל"ת ע"ב וע"ג. ולהרמב"ן היא מצוה קכ"א וקכ"ב ול"ת ע' וע"א

הם ב' לאוין שלא ישים עלי' שמן ואפי' כ"ש שמן שנתן על כזית מן המנחה ומן הקומץ עובר בלאו זה ונפסלה המנחה ושוב הלאו השני דאם נתן כזית לבונה על מקצת מן המנחה ועל הקומץ עובר בלאו הזה אבל לענין פסול יש נ"מ דבלבונה דאפשר ללקט הפסול חוזר להכשרו ולאחר לקיטה כשר אבל בשמן דא"א ללקט פסול גבי קומץ פסול לגמרי ואם נתן על המנחה משכחת לה גם כשמן להיתר דהיינו אם קודם הקמיצה לקח כל הקמח שנבלל בו השמן ונתן קמח אחר להשלים עשירית האיפה א"כ כיון דבשעת קמיצה לא הי' שמן שרי ובתו"כ ילפינן זה מקרא דסיים כי חטאת הוא ויליף לשון חטאת כי חטאת נפסל בשמן והיא ילפינן ללבונה אם נלקט ואין הקרבן ראוי להיות מהודר כיון דבא על החטא ולכך אם לא סילק השמן ולבונה נפסלת ועיי"ש ומטעם זה לא הבנתי מה שהקשה בס' מעיי"ח ובמנחת חינוך דמנ"ל דלא יתן עלי' שמן ולא יתן עלי' לבונה הוא לאו דילמא רק שלילה דהואיל ושאר מנחות טעונין שמן ולבונה קמ"ל קרא דמנחת חוטא ל"צ אבל לפי הנ"ל מיושב דבתו"כ יליף מכי חטאת היא לעיכובא שנפסלת: מצוה קכח והיא להרמב"ם מ"ע נ"ה. ולהרמב"ן היא מצוה קכ"ג ומ"ע נ"ב

מ"ע שהנהנה מן ההקדש בש"פ או אוכל תרומה בשוגג ישלם קרן וחומש שנאמר ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסיף עליו וזה בין בקדשי מזבח ובין בהקדש בה"ב ואיסור לאו של הנהנה בקדשי ה' פירש"י ר"פ אלו הן הלוקין דילפינן לה חטא חטא מתרומה וברמב"ם ר"ה מעילה מביא הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך ועיי"ש במל"מ שביאר אימתי עובר על הלאו הזה ובס' ערוך לנר הביא להקשות דלמה לא הביאו הלאו דמעילה מקרא דלא יחל דברו שהרי מבואר בנדה דף מ"ו במופלא הסמוך לאיש דאורייתא הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקה על משום לא יחל דברו ולכאורה אין כאן קושיא דוודאי לפי האמת דידעינן דאסור להנות מן ההקדש א"כ באמר שיהי' זה הקדש ומקדיש הדבר ובכלל דבריו דאסור להנות וממילא לוקין משום בל יחל אבל מנ"ל לאסור להנות וע"כ צריך קרא ע"ז חטא חטא, מיהו זה אינו מספיק דהרי בקרא דמעילה עצמה כי תחטא בשגגה מקדשי ה' כתיב הרי מבואר בקרא דהוי חטא וא"כ משם ידעינן דאסור להנות ושפיר הקשה דלמה לא יליף מהקרא דלא יחל, ובלא"ה עוד הקשה שם על הרמב"ם בפ"א ממעילה דלוקה אמאי אינו לוקה שתים דמלבד לאו הנ"ל איכא לאו דלא יחל ויותר קשה על מתני' דמכות דחורש תלם א' וחייב משום שמונה לאוין ומונה שור וחמור מן המוקדשין ופירש"י חד לאו משום מעילה וקשה הא איבא ט' ונראה לי בנדר ליתן דבר להקדש בהרי זו או בהרי עלי מיד כשנתן לגזבר כבר קיים נדרו ואם מועל אח"כ ונהנה ממנן אינו עובר משום בל יחל דברו וכן מבואר בחולין קל"ט וכן מבואר בתשו' מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רמ"ג דלכך לא שייך בו שאלה משבא ליד גזבר משום דלא קרינן בי' לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו כיון דנתן כבר קיים נדרו וא"כ במשנה דמכות הנ"ל איכא למימר דמיירי כשבא ליד גזבר ובזה יישבתי קו' התוס' על רש"י בפסחים מ"ז ע"א ד"ה וממוקדשין דרש"י מוקי משנה דבכור דלית בי' שאלה והקשו דעדיין קשה מחמור שהוא שייך רק להקדש בה"ב ואיתא בשאלה ולהנ"ל מיושב דבאמת הריטב"א במכות שם הקשה דלמא מיירי בבא ליד גזבר דאין לו שאלה מיהו זה ל"ק דבהקדש מזבח לא שייך דבא ליד גזבר שעדיין לא קיים נדרו כ"ז שלא הקריבו כמ"ש תוס' בכריתות י"ג ע"ב דשייך שאלה עד שיזרוק את דמו וכ"ז בשור דשייך בי' הקרבה אבל בחמור דהוא הקדש בה"ב שפיר איכ"ל דמיירי בבא ליד גזבר וא"כ א"ש דברי רש"י דלכך תי' רש"י דשם מיירי בשור דלא שייך בא ליד גזבר דהוא קדושת מזבח וע"ז פירש"י שפיר דמיירי בבכור ואי תקשי לך בחמור ע"ז איכ"ל דמיירי בבא ליד גזבר דלא שייך בהקרבה. ועכ"פ לפי הנ"ל דבוודאי אם לא מסר עדיין לגזבר אית בי' בל יחל ג"כ אפשר לומר הא דתנן הנהנה מן ההקדש לוקה משמע שבא ליד גזבר דכבר קיים נדרו וע"כ לית בי' משום בל יחל וילפינן רק חטא חטא מתרומה ולהרמב"ם מלא תוכל לאכול בשעריך

ולכאורה יש נ"מ לפי הטעמים דלעיל דאי מתרומה ילפינן אז שלכד"ה פטור כמ"ש התוס' פסחים כ"ו עיי"ש במהרש"א משא"כ במקדיש ולא מסר לגזבר דאסור משום בל יחל דברו איכ"ל דכשם דאמרי' כשבועות כ"ב דבקונמות ד"ה בכל שהוא והקשה שם התוס' דהרי עיקר האיסור הוא מכח הקדש ובהקדש בעי' ש"פ ולא תירצו כלום ועכ"ח צ"ל משום דכתיב לא יחל דברו וגם בכ"ש חלל דברו א"כ כיון דכ"ש אסור גם שלכד"ה אסור כמ"ש המהרש"ל שבועות כ"ג ע"ב וכן אפשר לומר דאפילו במחובר מעל בקונמות דהרי במעילה י"ח ממעטינן מחטא חטא מתרומה דאין מעילה במחובר וכיון דהוכחנו דקונמות לא דמי לתרומה גם לענין מחובר לא ילפינן מתרומה ובזה הי' אפשר ליישב קו' המ"ל שהקשה על הרמב"ם שפסק בפ"ה ממעילה דאם הקדיש בית בנוי אינו מועל ובפ"ו מעירוכין פסק המשכיר בית לחברו וחזר והקדישו וכו' הדר בו מעל ולהנ"ל אפשר ליישב דבפ"ו מעירוכין מיירי בעדיין לא מסר לגזבר איכא בי' משום בל יחל וחמיר

ובמק"א כתבתי לתרץ על קו' הערוך לנר הנ"ל דלענ"ד נראה דאפילו לא הוציא בשפתיו חל דיבורי' כדאי' בשבועות כ"ו וכ"פ הרמב"ם בפי"ד ממעה"ק הי"ב שנאמר כל נדיב לב מ"מ נראה דבנדבת הלב לחודא בלי דיבור אינו עובר משום בל יחל דברו דהרי הקרא אומר דברו ואפילו לדעת הרא"ש דבר פשע ל"ד דיבור היינו הטעם דבלה"ק דיבור לאו דווקא לשון דיבור אבל הכא יגיד עליו רעו דכתיב בי' ג"כ ככל היוצא מפיו יעשה ולכך נראה דדווקא אם הוציא בפיו עובר משום בל יחל וא"כ ממילא בהקדש הנעשה ע"י גמר הלב מסתמא קודם שהוציא הדיבור גמר במחשבתו להקדיש, וא"כ קודם שהוציאו בפיו כבר נעשה הקדש ע"י גמר מחשבתו ואסור משום לא תוכל לאכול בשעריך ואיכ"ל דאין איסור חל על איסור ואין מקום לאיסור בל יחל לחול, וכ"ז בגדול אבל שם בנדר מיירי במופלא הסמוך לאיש דילפינן באותו הברייתא למעוטי מזה הדבר ושפיר קאמר דאיכא בל יחל ולעולם בגדול דאיכא איסור דלא תוכל וכו' לא מצי האיסור בל יחל לחול

ב) קיי"ל אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכ"ש בלבד והרמב"ם פסק כתוספתא דכלי של הקדש וקרדום ובקע בו כולם מעלו וע"ז קשה מר"ה דף כ"ח דאמרי' תקע בשופר של עולה יצא והטעם כיון דמעל בו נפק לחולין הרי חזינן דאפי' בכלי אם נשתמש בו יוצא לחולין וכעת מצאתי קו' זו במנ"ח, ובחי' אמרתי לחלק היכא דלא בעינן הכלי מצ"ע אלא הפעולה כגון בקרדום שצריך הפעולה אלו הי' אפשר לבקוע ע"י דבר אחר ג"כ סגי לי' בכה"ג לא מעל אלא בטובת הנאה אבל שופר דגזה"כ הוא והעברתם שופר תרועה ובעינן דווקא כלי ודווקא דרך גידולו ויהי' בו שיעור יותר מטפח וא"כ הרי נהנה מן הכלי ג"כ שאפילו אם הי' הקול כדינא אם השופר אינו כדינו לא יצא ולכך חשיב כאלו נהנה מן כל הכלי ויצאה ממעילה כנ"ל לפרש התוספתא

ג) בכה"ת פסקינן אין שלד"ע וזה אחד מהדברים שאמרינן בו יש שליח לד"ע והרמב"ם בפ"ז ממעילה ה"ב כ' דווקא אם לא הי' איסורה רק משום מעילה אבל אם הי' בו איסור אחר כגון אם אכל עולה שוב לא אמרי' יש שלד"ע דלא מצינו יש שלד"ע אלא במעילה ותמהו עליו שהרי אמרו בקידושין בג' מקומות יש שלד"ע ועוד הקשה המל"מ בפ"ג מגניבה על הטור שפסק בשם הרמב"ם שאם שלח שליח לטבוח בשבת דיש שלד"ע הא להרמב"ם בעינן שלא יהי' שום איסור אחר ובחי' הארכתי לתרץ וכאן אקצר דהמהרש"א שם הקשה ל"ל קרא על שליחות נילף ממעילה ומטביחה ומכירה ותי' דאיכ"ל הואיל ולדבר עבירה הוא קנסוהו התורה והקשה ע"ז איך יחייב קרבן מעילה משום קנס אלא דאיכ"ל דממעילה בלא"ה ל"ק כמ"ש בעצמות יוסף שם דהרי במעילה לא כתיב שליחות אלא ילפי' חטא חטא מתרומה ובתרומה עצמה מסיק שם דיליף מגירושין וקדשים וא"כ עכ"ח קו' מהרש"א רק מטביחה וע"ז תי' דאיכ"ל דהוי קנס. ולכאורה יש נ"מ דאם נימא משום קנס לא שייך דין הרמב"ם הנ"ל דק"ו היא אם קנסו התורה בעבר חד איסור מכ"ש בב' איסורין אבל אי הטעם משום שליחות שפיר איכ"ל הכי כיון דאיכא עוד איסור ובאיסור האחר אמרי' אין שלד"ע ואמרי' ר"פ השולח דשליחות