מהר"ם שיק אורח חיים צט

הא הדין דאין צריך לשמור תורה ומצות. ובכה"ג אין מפקחין ומשא"כ אם נודע שיהי' ניכר אחר הפיקוח בכה"ג ס"ל לשמואל מפקחין וא"כ הרמב"ם והש"ע דמיירי בתינוק שאינו ניכר שפיר פסק המחבר דאין מפקחין וא"ש ועכ"פ לפי"ז הא דפ"נ דוחה שבת: ואי הטעם משום מוטב שיחלל שבת אחת וכו' תליא בפלוגתא דהמחבר ורמ"א הזה וע"כ במחלל שבת בפרהסיא לתאבון לענין חילול שבת בפק"נ עבורו אין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות אם נראה שמהרהר בתשובה. רשאין לחלל שבת עבורו כן נראה לפענ"ד: תשובה קמ"א החיים והשלום וכל טוב להרב הגאון המפורסם כש"ת מוה' חיים סופר נ"י אבדק"ק מונקאטש יע"א: מכתבו קבלתי ואשר העיר פר"מ על דברי הנאמרים לעיל בתשובה ק"מ) ובתוך הדברים כ' שלא נודע לו מנ"ל לי' למרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' רמ"ה שכ' תינוק הנמצא בעיר שרובן גוים שהב"ד מורין לו רשאי לאכול נבלות ולחלל שבת. הרי הנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סימן מ"ב כ' דבב"נ לא אזלינן בתר רובא וא"כ התינוק לכשיגדל צריך לחוש למיעוטא. וממילא צריך לשמור התורה והמצוה ועוד האריך בזה ולפענ"ד דבר ה' הלכה ברורה נאמרה בדברי מרן זצ"ל הנ"ל דכשם בכל רוב אזלינן בתרי' אפילו להקל אם אינו יכול לברר אחריו בקל ה" האי תינוק אפילו הוא באמת ישראל וקמי' שמיא גליא אפי"ה התורה התירה לו ליזול בתר רובא וממילא רשאי לאכול נבילות ולחלל שבתות ואין צריך כפרה על זה וא"כ אפילו יחוש התינוק הנמצא למיעוט שמא הוא ישראל אפי"ה עפ"י דיני התורה רשאי הוא לחלל שבת ואיך נימא הואיל וב"נ צריך לחוש למיעוטא ולחוש שמא הוא ישראל ולשמור התורה הרי אפילו הוא ישראל וחייש למיעוט כיון דרוב גוים רשאי הוא לעבור על התורה וא"נ דצריך לחוש למיעוט ולקיים התורה הוי תרי חומרי דסתרו אהדדי דסברא ההוא דבב"נ לא אזלינן בתר רוב שייך בדין השייך גם בבני נח. אבל שמירת התורה דרק לישראל נאמר הוי ממנ"פ אי דינו כב"נ מצד הרוב הרי אינו חייב בשמירת התורה ואי ניחוש למיעוט ישראל. הא בישראל הדין לילך בתר הרוב ואי רוב גוים מותר לו לעבור על התורה: ונראה ראי' גדולה לזה דהרי ר"י אר"א אמר ביבמות דף י"ו דגוי שקידש חוששין לקידושיו משום דחוששין במקום שקבוע י' שבטים למיעוט ישראל שנשתקעו בהם. ואפילו לשמואל דפליג התם וסובר דבנות דהאי דרא איצטרו מ"מ נראה דמודה דמיעוט ישראלים מעורבים בין הגוים דאף דדור ההוא איצטרי מ"מ בעוה"ר כמה פעמים כמה וכמה בנות ישראל נשתקעו ביניהם וגוי הבא עליהן הולד ישראל. וא"כ פשוט לכ"ע יש מיעוט ישראל המובלעין בין הגוים ואי נימא הואיל בגוי לא אזלינין בתר רוב צריך לחוש למיעוט ישראל ולשמור התורה. א"כ איך מצינו ידינו ורגלינו ואיך אנו עושין מלאכה בשבת על ידיהם והלכה רווחת בישראל ובמשנה דמותר לעשות ע"י גוי לחולה שאין בו סכנה ומי שהחשיך נותן כיסו לגוי ולא נמצא מי שחולק ע"ז וע"כ כמ"ש דאין זה ענין לנידון שלנו ולא שייך כאן לחוש למיעוטא דהוי תרתי דסתרו (ובגוף הסברא הנ"ל דעכשו מועט ישראלים מעורבים בין הגוים קשה לי א"כ לר"מ למה מתירין לגר לישא קרוביו מאביו דלמא ממיעוט ישראל הוא. ואסור בקרובים לר"מ דחייש למיעוטא בוודאי להר"ן ריש פרק כל הצלמים דברובא דאיתא קמן גם ר"מ לא חייש למיעוט וכ"כ התוס' ביבמות דף ס"ז ע"ב ד"ה אין חוששין א"ש אבל הרשב"א שם לא כתב כן וא"כ לר"מ לדעת הרשב"א ניחוש ור"מ אומר בסנהדרין דף כ"ח כל שאר שהוא מאביו יקיים. ונראה דאי ניחוש לזה ע"כ החשש דהאם ואשתו היו ישראלים והוי מיעוטא דמעוטא כנגד האב רוב ורוב נגד האם והוי מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ לא חייש:) ובלא"ה. מדברי מרן סוף סי' ע' בחיו"ד נראה דס"ל דגם בב"נ אזלינין בתר רובא עיי"ש. ואפשר דמסברא הוא דהא דנימא כל דפרוש מרובא פרוש הוי סברא וסברא דאורייתא רק בישראל דאסור לן לדון עפ"י אומדנא וילפינין מקרא דעפ"י שנים עדים וגם מקרא דנקי וצדיק אל תהרוג דאין להרוג ע"י אומדנא וא"כ גם בסברא זו דרוב לא מהני לכך אצטרך קרא והואיל בנפשות וממון בעינן קרא דלא אזלינן בתר אומדנא הו"א גם באיסור כן איצטרך בחולין דף י"א לימוד אבל בגוים דדנים באומדנא ולא נאסר להם. לא צריך קרא ללמוד דרוב מהני. ועוד אני אומר אפילו לא אזלינן בתר רוב. לא אדע אי לגוי ספק אסור. לא מבעי' לרמב"ם סובר דספק מה"ת מותר רק באיקבע גלי קרא שמחוייב להביא אשם תלוי ובישראל גלי אבל בב"נ לא גלי וממילא אמרינן ספיקא לקולא ועוד מטעם אחר עפ"י מאי שדייק הב"י ביו"ד סי' רצ"ד מדברי הטור בהלמ"ס ספיקא להקל. ובחוות יאיר המובא בבאר יעקב שם הסכים עמו וא"כ ז' מצות נמי רק הלממ"ס וקרא אסמכתא בעלמא ואיכ"ל ספיקא להקל. ובזה י"ל קושית הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ד בטו"ז ס"קא מה שהקשה על קושית הש"ך בפסחים דף כ"ב מהא דלא יושיט אבמה"ח לב"נ ודלמא מיירי בנתערב ואמרתי דאפילו אי בב"נ לא בטיל אין כאן לפני עור. דהרי כל א' שרי' לי' מספיקא. ויכול למתלי דלא יאכל כולם בב"א. ויש קצת ראי' מהא דאמר רבא ביבמות דף צ"ח לא תימא הא דאין אבות לגוי הוא משום דשטופי זימה וכו' וקשה אכתי ספק מיהו הוי ואיך נימא לקולא. וע"כ דגם ספק שרי'. מיהו אין מזה ראי' כל כך. דבלא"ה לכאורה קשה מהתם לדעת הפוסקים המובאים בב"ש סי' ד' ס"קכו דגם בפרוצה ביותר רוב בעילות אחר הבעל. ונראה דגם בגוי כן. ואמאי אין אבות. וע"כ דרק ס"ד הוי ולפי ס"ד זו באמת היו סוברים כן מ"מ למסקנא אין ראי'. ולפי הנ"ל דספיקא שרי בב"נ. א"כ מהא דדרשינן בסנהדרין נ"ח דע"כ יעזוב אביו היינו אשת אביו וכו' וקשה דלמא לאו אביו ולא משום דקרא אוסר מספיקא. וע"כ דאזלינן בתר רוב והנוב"י שם מביא ג"כ זה ודחה דדלמא לחומרא שאני ואני לא אדע. איך אפשר לחלק בין להקל ובין להחמיר כדמוכח מחולין דף י"א דמביא מזה ראי' ולא מחלק. ושפיר כ' מרן זצ"ל דגם בב"נ אזלינן בתר רובא לענין כל דפריש וכיוצא: אלא שאחיו המונח הרב הגדול מוה' יעקב שלום זצ"ל העיר אותי שמרן הגאון זצ"ל עצמו כ' בחיו"ד בסי' י"ט דבב"נ לא אזלינן בתר רובא ונראה לישב ביטול ברוב ולילך בתר רוב הם שני ענינים. וכבר חקר הפמ"ג בפתיחה לתערובות מנ"ל מאחרי רבים להטות ונראה כיון דבא' אומר א"י צריך להוסיף ובעינן דווקא ב"ד. ואם אחד מזכה וב' מחייבין חייב. וע"כ דחשבינן גם השלישי כאלו אמר כן ונתבטל אצל השנים ושפיר מוכח ביטול וזה בישראל אבל בב"נ נהי דמסברא ידעינין רוב אבל ביטול לא שמענו ולא אמרינן אצלם ואין כאן סתירה. ועכ"פ לפי זה דברי מרן בסי' רמ"ה בלאו תי' הנ"ל נכונים. ולפי מ"ש מעלתו לתי' הנוב"י הנ"ל על קושית השאגת ארי' ולי נראה דוודאי הנך הנמצאים במקומם ואיקבעו בדוכתייהו שהיו מקדם אמרינן כאן נמצא וכאן היו ולא חשבינן להו פירש. וגמרא מיירי בגר שבא להתגייר אמרינן כל דפריש. דהרי פריש מנייהו ולכך כיון דאיתבלבלו ונתערבו אזלינן בתר רובא כן נראה לפענ"ד. וא"ש קושית מרן בסי' רמ"ה אמנם לפענ"ד נראה להסביר כיון דיד ישראל תקיפא. ואף דהתינוק כגוי כיון דנתגדל אצל הישראל ורואה ולומד ממעשיהם ואמונתם. אם הוא באמת תינוק ישראל שקיבל התורה מהר סיני כשרואה ולומד עתה אמונות ישראל. חוזר וניעור ומצא מין את מינו וניעור ומסתמא יתגייר ולכך שפיר מחללין שבת עליו אפי' למ"ד דיליף מקרא דושמרו ב"י כדי לשמור שבתות הרבה. כן נראה לפענ"ד והיינו דכתב רש"י עד שיגדל ויתגייר. והרמב"ם בפט"ו מא"ב דין כ"ו כ' שגם בהטבילו ב"ד דינו כישראל וזה פשיטא לכאורה ונראה דקמ"ל דבתשובת מרן זצ"ל בחתם סופר חיו"ד סי' רצ"ה חקר אמאי חשוב זכות להטבילו דלמא ניחא לי' למיעבד מצוה בעצמו ותי' דיש לחוש שמא יטעום טעמא דאיסורא ושוב לא יתגייר. וכל זה שייך בעלמא אבל זה שאמרנו שמסתמא יתגייר. ואין לחוש שלא יתגייר הו"א דאין ב"ד יכולין לגיירו קמ"ל דמועיל ורש"י אפשר דייק באמת דווקא בעצמו יוכל לגייר מטעם זה ולפי מה שהסברתי מובן הראי' שהבאתי לעיל בסי' ק"מ למומר שמחלל שבת בפרהסיא שכ' ג"כ מרן זצ"ל שמסתמא ישוב. ע"כ רשאין לחלל שבת עבורו עיי"ש. דבזה פליגו המחבר והרמ"א עיי"ש ותבין והנראה לפענ"ד כתבתי. תשובה קמ"ב שיל"ת חוסט יום ד' מ"ח למב"י תרל"א לפ"ק: בימי העומר ישזביני' ויברכהו השומר לידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מוה' חיים סופר נ"י האבדק"ק מונקאטש יע"א: מכתכו קבלתי בשבוע העבר ושמחתי בו ושם העיר פר"מ באיזה ענינים שהי' פלפול בינינו בחורף העבר ואין אני אומר קבלו דעתי וגמתי האמת. והנה פר"מ ני' כתב א' על מ"ש אני דנ"ל דבז' מצות ב"נ על הספק לא הזהרו. ולב"נ ספיקא שרי ולא מבעי' להרמב"ם דאפילו לישראל ספק שרי. אלא אפילו לתוס' וסייעתם דלישראל ספק אסור היינו משום דגלי קרא אבל בב"נ דווקא וודאי אסור ולא ספק. והבאתי שם מקצת ראיות ומעלתו נ"י כתב דמצא כן בפמ"ג בפתיחה כוללת בהנהגת שואל ונשאל אות מ"ג כתב אפי' בנתערב חד בחד מותר ליתן להם כל א' בפ"ע וכן הראה לו הרבני מוה' דוד כץ נ"י בתשובת מרן חתם סופר חלק ששי סי' כ"ה שכ' כן דלב"נ שרי ספיקא אלא שתמה מעלתו נ"י שלא העירו מהרמב"ם פרק י' ממלכים דין ח' שכ' שם הואיל ובני ישמעאל נתערבו בבני קטורה נתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין וכ' המל"מ דמשום