מהר"ם שיק אורח חיים צח

דברי הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קל"ט לידידי התורני הרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' מרדכי שלעזינגער נ"י: מכתבו קבלתי ועל אשר העיר דקשיא לי' לפי מ"ש המל"מ בפי"א משבת דין ה' דבקרבן איכא למימר דאסור מן התורה למלוח דלא חשיב כאוכל למימר בי' אין עיבוד באוכלין ולדידי' קשיא לי' א"כ ביבמות דף ל"ג ע"ב דפריך זר ששימש במה וכו' ואמאי לא מוקי דשימש המליחה דחייב משום שבות וזרות עכ"ל בקצרה. ועיין קושיא כיוצא בזה כנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ג ועיי"ש בהגה"ה שהעיר גם בדברי הרמב"ם בזה. ולדידי לא קשה מידי לא מבעי' לפימ"ש הלח"מ בפ"ה מהלכות איסורי מזבח דין י"ב דלהרמב"ם אמרינן במסקנא דאם מלח זר ולא כהן כשר. א"כ כיון דכשר אינו חייב משום שבת כיון דמליחה דוחה שבת וראוי הוא עדיין לקרבן. א"כ לא חילל שבת. אלא דבאמת דברי הלח"מ תמוהים לי דלכאורה יש סתירה לדבריו מדברי הרמב"ם בפ"ט מביאת מקדש דין ה' שכ' דבבולל יצק ומולח נהי דנפסלו ולוקין לזר העושה אבל מיתה ליכא א"כ מבואר מלשונו דנפסל ע"י זר. וצ"ע (שוב הראו לי דהרמב"ם בפרק י"א מפסולי המוקדשין דין ז' כ' בהדיא. שאם מלח זר לא פסל. וא"כ ע"כ בפ"ט מביאת מקדש לא קאי על מלח ודברי הלח"מ נכונים) וא"כ מליחת זר פוסל לקרבן א"כ שוב אינו חייב עליו דהוי לי' מקלקל וכל המקלקלין פטורין. ודווקא בשחיטה והבערה אפשר לאוקמא דאיכ"ל דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב כדאית' כשבת דף ק"ו. אבל במליחה א"א לאוקמא ומיושב קושית מעלתי: ועפ"י מה שכתבו התוס' בשבת דף ק"ו דר' יוסי דסובר הבערה ללאו יוצאת אי אפשר דסובר מקלקל בהבערה חייב דאי ס"ל חייב. א"כ אצטרך לא תבערו על מקלקל בהבערה. ומנ"ל הבערה ללאו. ובשלמא לחלק איכא למימר דיליף כדשמואל בשבת דף ע' ע"א. א"כ איכא למימר דזה עצמו קושית הש"ס ביבמות ל"ג ע"ב אי בהקטרה הא שמעינן לי' לר"י הבערה ללאו יוצאת וממילא א"א דיסבור מקלקל בהבערה חייב ואיך תני דחייב משום שבת ועפי"ז מיושב היטב קושית התוס' ביבמות שם שהקשו דקארי לי' מאי קארי ומאי ס"ד דמיירי בחיוב מיתה הא גם בזרות לית בי' אלא לאו עיי"ש ולהנ"ל פריך שפיר כיון דסובר הבערה ללאו יצאה א"כ מקלקל בהבערה פטור ולא ניחא לי' למקשן למימר דמיירי מאוסור דרבנן ומשני דבאמת מיירי רק באיסור בעלמא והיינו איסור דרבנן. ועפי"ז י"ל דבאמת בהקטרה אית בי' נמי איסור כיבוי ואיסור בישול דהרי הבשר נתבשל ונצלה ואע"ג דא"צ לצלייתו לא חשיב כמלאכה שאצ"ל דהרי כך הוא מצותו. ובפרט לפי חד איקומתא בשבת דף ל"א ע"ב סובר ר"י כר' יהודה דמשאצ"ל חייב וא"כ קשיא איך קאמר בהקטרה לית בי' רק משום הבערה. ולהנ"ל א"ש דלעולם דאית בי' גם איסור בישול מ"מ אינו חייב עליו. דהרי הוא מקלקל: ובזה מיושב מה דמקשין דלפי מאי דמוכח מסוגיא דיבמות הנ"ל דלר"י בהקטרה לית בי' רק הבערה ולפי מ"ש הריב"א בפסחים דף ה' ע"ב דמ"ד הבערה ללאו וכו' הותר ביו"ט הבערה שלא לצורך ואיך דרשינין ולא עולת חול ביו"ט ולהנ"ל בהקטרה כשרה בוודאי אית בי' גם משום בישול ומלאכה מה"ת ורק בזר ששימש אי אפשר לחייב אלא משום הבערה. דבאינך לכ"ע מקלקל פטור והנה יש לי בזה תימא על פרש"י שם בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה ברייתא ר"ש וכו' דלר"ש דסובר מלאכה שאצ"ל פטור ע"כ מקלקל בהבערה חייב: דכל הבערה הוי מקלקל וא"כ לפי האיקומתא בשבת דף ל"א ע"ב דר' יוסי נמי סבר כר"ש. וא"כ ע"כ סובר מקלקל בהבערה חייב: וא"כ נשארה קושית התוס' בשבת שם ד"ה מה לי לבשל וכו' דמנ"ל לר"י הבערה ללאו יוצאה הא אצטרך הבערה ללמד דחייב אע"ג דמקלקל הוא וצ"ע ואחתום בברכה ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ק"מ הנה הפמ"ג בסי' שכ"ח במשבצות זהב סק"ז כ' דפשיטא לי' דאין לחלל שבת עבור מומר לחלל שבתות לתיאבון בפרהסיא אף אם הוא חולה שיש בו סכנה. ולא הביא ראי' לזה ולפענ"ד לא ברירא לי דין זה דאף דהוא כגוי לכל דבריו אפי"ה לענין קידושין חי"ל דקידושיו קידושין. וכ' הבעה"ת והובא בש"מ בב"מ דף ע"א בשם רב שלום גאון. כיון דלגבי קידושין הרי הוא כישראל דאמרינן שמא יתחרט ויעשה תשובה. הה"ד לענין רבית וכו' ונראה מדבריו בשעושה תשובה נעשה ישראל למפרע. ונהי דאנן לא קיימ"ל כוותי' לענין רבית שאין אנו מצוין עליו בדבר שנתנה תורה טעם משום וחי אחיך וכו' וזה אינו בר החיאה כמ"ש שם הש"מ וגם הגהמ"ר בפ' החולץ כ' הטעם בקידושין דחיישינן שמא הרהר תשובה והוי רק חומרא: ונראה טעמו דמדינא הוא בחזקת שלא שב בתשובה יעויין שם וגם לא ס"ל דנעשה למפרע כישראל. מ"מ כששב ואפילו רק הרהר בתשובה הוא כישראל גמור: והנה מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' שמ"א בד"ה ובלאה"נ כ' בעובדא דילי' במומר לע"ז לתיאבון שקרוב לוודאי וסברא גדולה שסמוך למיתתו בראותו כי מטה ידו. ופנה למעלה לאלקי אבותיו ונהי שכ' הרמב"ם בפ"ב דע"ז דין ה' דאפיקורס אין מקבלין בתשובה. דמסתמא אינו חוזר וכמ"ש הבכור שור בכוונתו מ"מ כיון דרק לתיאבון עבר ואז פסקה תאותו. מסתברא דחוזר בתשובה ולפי"ז לפי מ"ש התוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה רבה דגם בשבת אמרינן הואיל וא"כ ה"נ הואיל ואי מקלעי דחוזר ומהרהר בתשובה שרי השתא נמי שרי מה"ת ולפי מ"ש מרן זצ"ל אין זה מקרי לא שכיח אצל חולה שיש בו סכנה מיהו אני כתבתי במקום אחר (לעיל תשובה קל"ח) דתוס' כ' כן רק למ"ד פ"נ הותרה בשבת וכדעת הר"מ המובא ברא"ש ביומא פ' יוה"כ אות י"ד אבל לדעת הרמב"ם בפ"ב משבת דפסק דרק דחוי' לא דמי ליו"ט. ולא אמרינן הואיל ותליא בפלוגתא עיי"ש בסי' שכ"ח אמנם כיון דקי"ל דגם ספק פ"נ דוחה שבת ואפילו רק מיעוט אין הולכין בפ"נ אחר הרוב. משום דכתיב וחי בהם א"כ ה"נ אפילו נימא דאוקי אחזקה או רובא דלא חזר בתשובה מ"מ מיעוט יש החוזרין ומהרהרין בתשובה כשמגיעין לסכנה. וא"כ כיון דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב רשאין לפקח עבורו: ולכאורה תליא זה שוב בפלוגתא דהשבות יעקב חלק א' סי' י"ג חולק על הבית יעקב דסובר בגוסס אין מחללין שבת עליו משום דרובן למיתה וס"ל במיעוט דלא איקבע גם בפ"נ אינו מועיל והשבות יעקב שם פליג עליו. ובפרט בנידון שלנו. שהרי הי' ישראל ואיקבע בישראל ואף דאיתרע בנתיים אפשר דלכ"ע אין הולכין בתר הרוב דאיכ"ל סברת הרמב"ם בפ"ג מגירושין בהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה וכו' ואין להקשות א"כ למה אין מעלין אותן דבאמת לא מצאתי מפורש במומר לחלל שבת בפרהסיא לתיאבון אם מורידין ולא מעליו. או לא מעלין ולא מורידין ובתבואת שור סי' ב' ס"ק כ"ב הביא ראי' דאף מומר לכל התורה לתיאבון מעלין אותו. וראי' שלו שייך גם למחלל שבת לתיאבון. ואפילו נימא דלא מעלין דשבת מקרי ברית ואות והוא מיפר ברית ויוצא מכלל בן ברית. כמבואר ג"כ בתורת כהנים בפ"ב מ"ג וא"כ אין אנו מצווין עליו בלאו דלא תעמוד על דם רעיך דזה יצא מכלל רעיך ואינו בן ברית ואפי"ה קרינן בי' וחי בהם. ולא שימות בהם ואין איסור לחלל שבת עבורו: והנה גדולה מזו מצינו באה"ע סי' ד' סל"ד בתינוק הנמצא בעיר שרוב גוים אע"ג דלכל דבריו הוא גוי ולענין פ"נ מפקחין והביא ברמ"א שם שיטת הטור דמפקחין עליו אע"ג דאין מצוין להחיותו וכן משמע פשטות סוגית הגמרא ביומא פ"ד דפריך שמואל אדשמואל כיון דעפ"י מיעוט הוי בר ישראל מפקחין עליו וה"נ כן והמחבר שם דפסק כדברי הרמב"ם דבכה"ג אין מפקחין. הקשו עליו מסוגית הש"ס ביומא. ומש"ס ספ"ק דכתובות הנ"ל. ואני אמרתי דבלא"ה קשה על הסוגיא מנ"ל להקשות שמואל אדשמואל. דהא לפי חד טעמא ביומא שם יליף מושמרו ב"י את השבת מוטב לחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה. וא"כ הא איכ"ל. דגם טעמא דקרא דוחי בהם הוא ג"כ מטעם זה. וא"כ בשלומא בתשעה גוים וחד ישראל מפקחין. כיון דעכ"פ המיעוט הוא ישראל וישמור שבתות הרבה. אבל תינוק המושלך. אפילו הוא ישראל כיון דאינו ניכר ונודע ורשאי עפ"י דין תורה שלא לשמור שבת ושום מצוה מן התורה לכך הדין דאין רשאין לחלל שבת עבורו ומאי פריך וכבר רמז זה מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רמ"ה מיהו לא העלה ארוכה ואכתי קשיא מנ"ל להקשות עיי"ש: ונראה דזה הי' קשה להרמב"ם וניחא לי' לתרץ דאף דמתניתן מיירי בתינוק המושלך ואינו ניכר אם בן ישראל או בן גוי הוא מ"מ הא דאמר שמואל מעיקרא אף לפקוח הגל אזלינן בתר רוב הוי מפרשים דברי שמואל דאפילו בתינוק שנפל עליו מפולת שלא ראו אותו קודם שנפל עליו ורוב גוים ואפשר לאחר שיפקחו ימצאו ויהי' ניכר בסימניו. וע"י מילה אי הוא ישראל או גוי. ואפי"ה אמר שמואל דגם בפק"נ אזלינן בתר רוב. אפילו בתינוק שאפשר שלאחר פיקוח יהי' ניכר וא"כ שפיר קשיא דשמואל אדשמואל וע"ז משני דצריך להגיה בדברי שמואל ולפקח את הגל אינו כן ור"ל דלענין פיקוח אינו כן ולא פסיקא מלתא דלעולם אזלינן כתר רוב. אלא הדבר תלוי אם הי' ניכר או לא ומטעם הנ"ל דאי ידעינן דלא יהא ניכר ולעולם יהא ספק גוי וממילא אם רוב גוים.