מהר"ם שיק אורח חיים צה

לתה"ד המובא במג"א סי' שי"ד ס"קה. דמתיר פס"ר בדרבנן. אלא אפי' למג"א כיון שאינו מכוין. לא דמי כלל למבשל: ועכ"פ נראה בנידון הנ"ל אם אפשר בגוי בוודאי צריך לעשות ע"י גוי שגם בשריית בשר הנ"ל כ' כן. אבל אם א"א ע"י גוי. נראה דשרי גם ע"י ישראל. בתנאי שלא יהא הטרחה מרובה: כעין שלשול פירות ושלא יהא תיקון כלי. כן נראה לפענ"ד. והואיל ואין אני בקי בענין עשיית החומץ הנ"ל צריך אני להעיר שהיתר הנ"ל שייך רק אם אין בו חשש שרי' היינו לישה. כמבואר בסי' שכ"א סעי' י"ד וסעי' ט"ז וגם שלא יהא בו חשש בורר. שע"י השפיכה של החומץ מקבץ הפסולת למקום אחד או האוכל למקום אחד. וכדאיתא בסי' שי"ט סעי' י"ז. ובמג"א שם ס"קיד ועפ"י האמור קשה לי להאמין שהתיר הגאון מוה' זלמן זצל"הה האבד"ק מאקאווא לעשות חומץ ע"י גוי דהרי המג"א ס"קז הנ"ל אוסר: לשפוך מים על בשר אפילו ע"י גוי. כיון דאין פסידא. ואף דחלקו עליו במקצת וכמבואר לעיל. אבל להוליד חומץ. ואין פסידא איך יתיר ותו דלפי הנראה לאומד דעתי. כיון שע"י השפיריטוס ומים ששופכין נעשה החומץ היינו שעי"ז מתקבצים חלקים חמוצים אהדדי והפסולת ואינך וכו' נשארים וא"כ היינו כבורר והמחבץ המבואר בסי' שי"ט סעי' י"ז הנ"ל. אלא לפי שאין אני יודע ובקי בטיב מלאכת החומץ הנ"ל ולא כתבתי כל זה אלא לפי אומדן דעתי וגם לא נשאלתי על זה ולכך אין אני מחליט זה מנאי הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה קל"ו שיל"ת חוסט ד' אלול תרל"ג לפ"ק: לשנה טובה יכתב ויחתם. תלמידי האברך הרבני המופלג מוה' דוד נייוויטש נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק אברווישא יע"א: מכתבך קבלתי ואם אמנם הקשית לשאול ממני. כי ידעת כי עיני חלושים ומכ"ש לראות כתיבה דקה מן הדקה. כתוב פנים ואחור אמנם הואיל וכתבת שאתה מצטער להבין דברי התוס' ביומא דף נ"ה ע"ב ד"ה הלוקח יין וכו' שכ' שבוודאי אינו יכול להפריש המדה תרומת מעשר בשבת ואינו יכול לשתות הט' לוגין של מעשר ראשון וכו' וכ' כיון דלא בא לכלל הפרשה ממילא אין חל עליהם שם מעשר והוי הכל טבל וכן מבואר בדברי מהרש"א וא"כ קשה מה שכתבו התוס' בלשונם שא"י להפריש המדה ושא"י לשתות הט' של מע"ר ועוד דלהלוי למה לא יהא מותר בלא הפרשה ואפילו בהנאה של כילוי. וכדאיתא בשבת דף ט"ו שאין לכהנים בה אלא משעת הפרשה ואילך ובספרי יליף מכן תרימו גם אתם ופסק כן הרמב"ם בפ"א ממעשר הלכה ג' שטבל אסור לכהנים וללוים קודם הפרשה ולאו דווקא הפרשה אלא קביעות מקום בקריאת שם. כדאיתא בפ"ג דתרומות משנה ה' וביארו בעירובין דף ל"ב משום דבעי' שיהי' שיריה ניכרין. וכיון דזה כהפרשה א"כ בשבת ויו"ט אסור לקבוע מקומו בקריאת שם תרומה ומעשרות: ובזה יש פלוגתא בין רמב"ם ותוס' הרמב"ם בפ"ט ממעשר הלכה ז' ח' ט' ס"ל דאם התנה מותר לקבוע מקום בקריאת שם: הן בדמאי והן בוודאי אלא בדמאי יכול להתנות אפילו אם עדיין אינו ברשותו, ובוודאי בשעת התנאי צריך להיות ברשותו אבל מפרש בידים אסור וזה מבואר שם מדברי הרמב"ם אבל תוס' הנ"ל ס"ל דווקא בדמאי יכול להתנות אבל בוודאי אינו רשאי אפילו לקבוע מקום להפרשה וגוף הדבר צריך טעם בין להרמב"ם ובין להתוס' ונראה דהרמב"ם בפכ"ג משבת כ' מעיקרא דאסור להפריש תרומות ומעשרות משום מתקן ושוב שם בהלכה י"ד כ' ב' טעמים משום גזירת מקח וממכר כמו שאסור להקדיש וגם משום מתקן וכבר הקשו המפורשים דלמאי צריך ב' טעמים והצל"ח בביצה דף י"ג ע"ב ובדף י' הביא בשם מהרלב"ח סי' ט"ו דביו"ט אינו אסור משום מתקן ובמקום אחר כתבתי בזה והנה אם מתנה בע"ש וערב יו"ט ואומר מה שאני עתיד להפריש. ובדמאי ובוודאי בטבל דרבנן דקי"ל בדרבנן יש ברירה ואפילו קודם הפרשה מותר לאכול ולשתות ממנו וא"כ לא שייך בכה"ג איסור משום מתקן. וא"כ אמאי יהא אסור להפריש בפועל כה"ג שהתנה ונראה דקושיא חדא מותרצה באידך דלכך כ' הרמב"ם טעמים דאיכא למימר דטעם מקח וממכר שייך גם אם נימא יש ברירה מ"מ במקח וממכר אפילו מקח על תנאי דקום ועשה מע"ש אפי"ה אסור לגמור התנאי בפועל בשבת דבגמר שייך עיקר גזירה שמא וכתוב וכעין דאמרינן לענין משיכה במג"א סי' רנ"ב ס"קה מיהו נראה דהיינו דווקא אם עושה מעשה אבל אם נגמר ע"י דיבורו והרהור לא דמי למקח דהרי יש לו היכר דכיון דלא התירו לו רק ע"י הרהור או דיבור בלחש יש לו היכר ולא אתי למיכתב. ולכך כ' הרמב"ם בפכ"ג בשבת. דווקא אין מגביהין תרומות. דאז אסור משום ב' הטעמים אבל במפריש ע"י קביעות מקום אינו אסור. אלא משום מתקן ולכן כתב הרמב"ם בהתנה מע"ש בדמאי או בטבל. שני תנאים אלו שאני עתיד להפריש וכו' שהוא תרומות פירות. שכ' הרמב"ם שהוא רק מדרבנן ויש ברירה. ומותר לשתות קודם הקביעות מקום. וממילא לא שייך מתקן. ואינו אסור אלא משום גזירת מקח וממילא אינו אסור אלא בהפרשה אבל בקביעת מקום. או נותן עיניו אפילו ברחישת שפתיו דאיכא היכר. כעין דאמרינן בעלמא. כיון דלא התרת לו אלא ע"י שינוי. מדכר דכיר ולא שייך גזירת כתיבה. וכנ"ל טעם כוונת הרמב"ם ולכך הוצרך בהלכות שבת פכ"ג הב' טעמים דמשום מתקן אפילו בלחש וברחישת שפתיו אסור מיהו בהתנה לא שייך למ"ד יש ברירה: או לדידן בדרבנן טעם מתקן. ואפי"ה אסור משום גזירת מקח וממכר כן נראה לפענ"ד: כל זה לדעת הרמב"ם אבל דעת התוס' נראה דס"ל דהפרשת תרומה ומעשרות אם התנו מע"ש אינו אסור למ"ד יש ברירה לא משום מתקן וגם לא משום מקח דהרי איגלאי מילתא למפרע שכבר הי' תרומה ומעשר מע"ש וא"כ קשיא להו. מ"ש דמאי מוודאי: וכ"ש לפי מאי דמוכח מתוס' חולין דף ז' ע"א ד"ה ודלמא דבדמאי דמועיל נותן עיניו אין כאן איסור מתקן. אלא משום דנאסר לזרים מחדש הוא כמקדיש ובכלל גזירות אין מקדישין משום גזירת מקח וממכר כדאיתא בביצה דף ט' ע"א, וא"כ בהתנה מתחילה: דס"ל דלית בי' איסור מקדיש או גזירת מקח וממכר. וא"כ אפילו בוודאי יהא מותר להפריש בשבת ותוס' ס"ל מדלא אשמעינין היתר זה אלא בפ"ז משנה ב' בדמאי מוכח דבוודאי אסור וע"ז תירצו יפה דבוודאי אסור להפריש מעשר ראשון משום דמתקן המעשר דהיינו ט' לוגין מעשר דעד השתא לא הפרישם ובשבת אסור להפרישם. ומדה אחת לתרומות מעשר אסור לו לפרוש קודם שיפרוש מעשר ראשון דעובר בלאו דמלאתך וכו' לא תאחר וגם אינו מועיל להתיר הט' לוגין. כיון דעדיין לא נקרא עליהן שם מעשר. וכמ"ש הכ"מ בפ"ט ממעשר הנ"ל וא"כ רק ע"י הפרשת המעשר ראשון בשבת: נאמר דאגלאי מלתא כאלו הפריש מאתמול מ"מ כיון דאין היתר רק ע"י הפרשה זו אסור משום מתקן דהתוס' בגיטין דף ל"א ס"ל: דוודאי אינו ניטל במחשבה אבל דמאי דניטול במחשבה ולא שייך בי' איסור מתקן אלא אידך טעמא משום מקח וממכר וכיון דהתנה מע"ש לא שייך בי' גזירת מקח וממכר וגזירת כתיבה. משא"כ בוודאי דלא מהני נותן עיניו רק בעינין הפרשה מעליא ומעשר ראשון אסור להפריש ולכך לא תנן כן בוודאי: ומה שכתבו התוס' ואותה מידה א"י להפריש אין כוונת התוס' רק על אותה מידה שעושה לבסוף תרומת מעשר אלא התוס' נקטו התחלת הענין ואולי כוונת התוס' שהרי אינו יכול להפריש אותה מידה וכו' בשבת ובמשנה נמי נקט תרומות מעשר בראשונה דסדר ההפרשה למעשר ראשון שלוקח מדה אחת. ואומר זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו ולכך גם התוס' נקטו בלשונם כן וכוונתם דהמעשר ראשון אינו יכול להפריש. משום דהוי מתקן כדלעיל. כן נראה לפענ"ד ביאור כוונת לשון התוס' ואחתום בברכה יהי' ה' עמך ומחי' חיים יתן לך ולכל ביתך חיים ארוכים ומתוקנים. דברי רבך הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה קל"ז בעזהי"ת ז"ך תמוז תרי"ג לפ"ק פה יערגען יע"א: החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המאוה"ג המפורסם המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ כש"ת מוה' זלמן שפיטצר נ"י מורה בעיר מלוכה ווין: מכתבך קבלתי ועל אשר בקשת להודיעך ולהשיב לך בענין דין אחד אשר יצא מאתך הוראה ואסרת ברבים לשתות קאפפע בקאפפע הויז בשבת של חג הפסח. לפי שחדר זה מיוחד רק לישראל לחג הפסח. ולא ינוחו לבוא בתוכו שום גוי ולוקחין קאפפע וצוקער של פסח והמלאכה נעשית רק בשביל ישראל ולכך אסרת. ומורה אחד לנגדך בקולו בשווקים וברחובות להתיר ע"י שיתנו הכוס הראשון לגוי העושה או לגוי אחר מן הקאפפע ההוא. ומה אאריך אוי לאזנים שכך שומעת הרי מבואר אם יש רק חשש שמא ירבה בשביל ישראל אסרו חכז"ל ומכ"ש שאסור לעשות מלאכה בשביל ישראל. ורק ליתן ממנו לגוי כוס הראשון בערמה עכ"ל הנה באמת הדבר פשוט לאסור. וכמ"ש. ואין להאריך בזה כי גוף הדבר לשתות קאפפע בקאפפע הייזער בשאר שבתות השנה קשה להתיר ואפילו אם בימות החול אינו אסור מחשש שכ' הנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ל"ו. אפי"ה בשבת. אף דאם רוב העיר נכרים אמרינן בפ"ב דמכשירין מ"ה ומ"ו אמרינן שם דנעשה אדעתא דרובא ושרי ולית