מהר"ם שיק אורח חיים פז

שבאין בכל יום ויום כן נראה לפענ"ד. ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קכ"ד בעזהי"ת עש"ק ויקהל זכרתי לפ"ק פק"ק חוסט יע"א א את חג המצות יחוג בדיצות הרב המופלג בתורה מוה' שלמה סופר שלשלת היוחסין יושב בשבת תחכמוני בק"ק דערעטשקי יע"א מכתבו קבלתי ואני אדם חלוש ואינו יכול להשיב בדבר הלכה. ואפי"ה כיון שיש בו שאלה הוראת שעה אמרתי להשיב בקצרה. בקידושא שבתא ע"כ ברך וכו' הא זה אינו התחלת הקרא והכלל אשר בידינו כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי' ובשלמא על קרא דאומרים ומתחילין בקידוש הלילה. ויהי ערב ויהי בקר לא קשה כמ"ש כבר בעל חת"ס זצ"ל בתשובה י' באו"ח דשם א"א בענין אחר יעויי"ש ורק על קרא דע"כ ברך וכו' לא כ' שם טעם: ובאמת העולם נוהגין כן וכן ראיתי מרבותי מרבנן קשישאי הנה גוף הדבר בוודאי צריך טעם וכבר העיר המג"א בסי' נ"א ובסי' רפ"ב בענינים האלו ובלא"ה לפי מ"ש שם המג"א דאפילו פסוקי' אין רשאין לפסוק מהפרשה ועוד כ' שם דאין אנו בקיאים כלל. אם הפסוקים הנרשמים בתנ"ך הם באמת שם סוף או ההתחלה מהקרא יעויי"ש היטב וא"כ לפי"ז קשה על כמה פסוקים הנמצאים בסידורים מופסקים בהפסק ואני אמרתי דזה הכלל דכל פסוק דלא פסקי' משה וכו' זהו דווקא אם רוצה לומר הקרא בדיוק משום איזה חיוב או דרשא או דצריך לזה הענין וכדומה אבל אם אומר רק בדרך צחות הוי כמו דקי"ל ביו"ד סי' רפ"ב דאע"ג דאין כותבין ד"ת בלי שרטוט מ"מ אם הוא כותב רק בדרך צחות מותר אפי' בלא שרטוט עיי"ש. וא"כ ה"נ נראה לי כן בנ"ד. דמה שאנו מסיימים ע"כ ברך וכו' הוא רק להודיע ולפרסם שד' ברך את יום השבת קודש מששת ימי בראשית וקדושתו קבוע וקיימא בקשר אמיץ וחזק. והוי רק כמו קריאה והכרזה להתעורר את עצמו ואת השומעים למען ישמרו ג"כ קדושת השבת שהוא קדוש מאוד: וכיון שהוא רק אמירת התעוררת ואומר אותו בלשון צחות כלשון הקרא זה וודאי מותר וכמ"ש מרן זצ"ל בתשוב' הנ"ל סי' י' דבוודאי מותר לומר ה' אלקיכם אמת כמה פעמים ביום. אע"ג דמפסקא לי' מכולו פסוקא משום שאומר זה רק דרך הודאה ולימוד עיי"ש וא"כ ה"נ דהא הקידוש עיקרו הברכה רק שאומרים הפסוקים לכבוד קדושת השבת וכהנ"ל וכמו כן רגילים העולם לומר במוש"ק אחר שאומרים לדוד ברוך קרא דיברכך ה' מציון עושה שמים וארץ וזה נמי לא הוי פסוק וע"כ משום דהוי רק סימן יפה לברך בתחלת השבוע ובכה"ג לא נאמר הכלל דכל פסוקא דלא פסקי' משה או שאר הנביאים דאף אנן לא נפסיק בהו: תשובה קכ"ה ועל דבר אשר שאל על דבר חטים משומרים משעת קצירה ונמצא על השק כתם דמוכח כאלו השתינו עליו עכברים שכן עשו גם על שאר חטים משומרים ומסופק מעלתו אי מותר ליקח מחטים אלו לשם מצות מצוה. א' כיון דיש דעות דמי רגלים אין מחמיצין כמי פירות וב' כיון שאין ניכר בהם יתבטלו ע"כ שאלתו בקצרה. הנה לדעת הרי"ף דבעינין שמירה משעת קצירה מקרא דושמרתם את המצות א"כ בעינין שמירה גמורה וכבר הובא בשואל ומשיב ח"ג סי' פ"ז דכל היכא דבעי' שמירה לא מהני לא רוב ולא חזקה וא"כ אין לסמוך על מ"ש בתשובת הר"ן ופסקו בש"ע סי' תס"ג דאם אינם מבוקעים הם בחזקת הכשרות עי"ש דמ"מ שמירה לא הוי ואפילו הוא ספק אם מי רגלים הוי כמי פירות (מלבד דגם מי פירות בשעת לישה עם מים הם מחמיצין) אבל בלא"ה אפילו הי' כך הוי רק ספק שמירה ומכ"ש הרי סוגיא דעלמא דהוי כמים. ולדעתי אפילו אינו נמצא שם שום כתם או שאר סימן דמוכח שהשתינו עליו אם מונחים במקום שיש לחוש דשכיח עכברים בלא"ה לא הוי בכלל משומרים דמה לי גשמים או מי רגלים דכשם שאם החטים מונחים במקום חשש נפילת גשמים אחר תלישה ואם אינם יודעים אם נפל עליהם מים לא הוי בכלל שמירה ה"נ במקום דיש לחוש להשתנות עכברים לא הוי בכלל שימור ולא נקראים חטים משומרים ותו אין לי לכתוב בזה ואסיים בברכה יהי ה' עמו ויברך אותו ואת כל אשר לו בברכה המשולשת וישמח בשמחת החג הבא לקראתינו לשלום דברי ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: ומקודם אשיב לו על מה ששאל על המנהג דמסיימים תשובה קכ"ו שיל"ת חוסט ר"ח אלול תרל"ב: כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי חתן אחי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מו"ה יעקב סעניידרס נ"י אבדק"ק מאגן דארף ומצודתו פרוסה לקהל ראאב יע"א: מכתבו קבלתי ובו בישר אותי נסיעתו לראאב יהי ברוך בצאתו וברוך בבואו בשעה מוצלחת למז"ט לברכה והצלחה להרים קרן התורה והיראה אמן ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בקהל שהמנהג שם לדרוש קודם תפלת מוסף דקודם קריאת התורה שכיח שם נכנסים ויוצאים מבלבלים השומעים ומספקא למעלתו אם רשאין לעשות כן. שהרי הקדיש שקודם תפלת מוסף. קאי על אמירת אשרי ואיכא הפסק טובא ואי נימא דקאי הקדיש על דברי אגדה דדרשא הי' ראוי לתקן שיאמר הש"צ קודם תפלת מוסף קדיש דרבנן וכמו שיסדו על לימוד תורה ואגדה. לומר תפלה על רבנן עכ"ל ולפענ"ד לא יאות לשנות שום מנהג אבל אי משום אמירת קדיש שלפני התפלה אין כאן חששא ואין לומר קדיש דרבנן. במקום קדיש שלפני התפלה: דהנה המחהש"ק בסי' רצ"ב סק"ב כ' לישב קושית הא"ר על המג"א שם שכ' במקום שאין ס"ת אין לומר קדיש במנחה קודם תפלת המנחה אם כבר אמרו אחרי אשרי ובא לציון והקשה הא"ר הא במקום שאין ס"ת קורין בחומש הפרשה. וכ' המחהש"ק לתרץ: דדווקא על שיר ושבח תיקנו קדיש זה דש"צ ולא על קריאה דעל זה שייך קדיש דרבנן ולא תיקנו זה לש"צ עיי"ש, וא"כ ה"נ על הדרשה אין לומר קדיש דרבנן ולא חצי קדיש לפני התפלה מיהו הא"ר והפמ"ג לא ס"ל כן ולדידהו שפיר מצי לומר חצי קדיש על הקריאה ולימוד וה"נ על הדרשא ולכאורה נ"ל להביא ראי' להא"ר ולהפמ"ג מתוס' ריש ברכות ד"ה מאמתי בסופו וכ"כ הרז"ה לפרש הירושלמי שאמר שהיו קורין ק"ש קודם תפלה. היינו כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה כמו שאנו קורין אשרי וא"כ משמע דאידי ואידי חדא מלתא הוא ואין חילוק בין שיר ושבח לקריאה. וגם בקריאה י"ל ח"ק קודם התפלה. כי עיקר תקנות הקדיש קודם התפלה נראה שהוא מטעם מתני' דר"פ אין עומדין שצריך שיהא כדי שיכוונו לבם למקום. וכ' הר' יונה שם דהכוונה ברוממת הבורא ברוך הוא. וזה מפורש בקדיש דהוא ית"ש לעילא מכל ברכתא ותוס' בברכות דף ל"א ד"ה רבנן כ' דאנן נהגו כמתני' והיינו באמירת אשרי וקדיש דאית בי' שבח רוממת הבורא ברוך הוא וא"כ שם דווקא ח"ק מקומו כן נראה לפענ"ד: ונראה אפילו לשיטת המחהש"ק אליבא דהמג"א אין כאן קפידא בהפסק כיון דאמר אשרי ונתחייב בקדיש אע"ג דדריש בד"ת בנתיים אין כאן הפסק. דמצות אין מבטלות זו את זו. וגם קי"ל דאין ברכה אחת הפסק לחברתה. כמבואר ביו"ד סי' י"ט ולענין קידוש יקנה"ז וראי' לזה ממה שפסק הרמ"א באו"ח סי' תרכ"א דביום הכיפורים דמלין אחר אשרי והא הוי הפסק ומטעם זה הכריע באמת הא"ר בסימן תקפ"ד דמלין קודם אשרי והרמ"א לא חייש לזה ועוד דהמג"א בסוף סימן רפ"ד חייש לזה ובסימן תקפ"ד כ' דמלין אחר אשרי וע"כ דמצות אין מפסיקין זה א"ז ובסי' רפ"ד מיירי במידי דרשות כן נראה לפענ"ד וא"כ משום קדיש נראה דאין קפידא וטעמא דלא נהגו קדמאי לדרוש קודם מוסף. נ"ל דהא אמרינין ר"פ אין עומדין. דאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה. ודרשא מסתמא לא מקרי הלכה פסוקה ותפילות נראה דשוין לענין זה הן תפלת י"ח והן תפלת מוסף: אמנם לפי מ"ש המג"א בריש סי' תקכ"ט. אין הדרשה שלנו כשלהם לענין זמן קודם חצות יעוין שם וה"נ יש לחלק בין דרשא דזה"ז במקצת מקומות דאין דורשין רק באגדה הממשכת את לבות בני אדם איכ"ל דהוי כהלכה פסוקה. כ"ז כתבתי דאפשר לישב המנהג. מ"מ בוודאי כל שאפשר. ראוי לנו לעמוד במה דנהיגו קמאי כי הם בוודאי טובים ומתוקנים וצאי לך בעקבי הצאן כתיב. ואפילו בדברים שנראה שאין בהם טעם וחשש וגם אפילו לטעם שאמרו משום בלבול הנכנסין אפילו אם יש בזה ממש הי' להם לתקן לדרוש לאחר קריאה קודם אמירת אשרי בשעה שנוהגין לדרוש קודם תקיעת שופר ולא הי' עליו כלל חששים הנ"ל אמנם בכל זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות להקם מוסדי הארץ כפי האפשרי. יהי' ה' עמו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קכ"ז בעזהי"ת חוסט יום ה' לסדר נח תרל"ה לפ"ק החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי האברך המופלא ומופלג