מהר"ם שיק אורח חיים פה

הוי כדאורייתא. וממילא ע"כ מוכרחין לומר. דלא אמר הרא"ש: אלא שיכול לדחות עשה. אבל לא ל"ת ועשה. ואין לדחות דבאיסור תחומין ליכא רק לאו. ולא עשה כמ"ש הרשב"א ביבמות דף ו'. גבי לאו דמחמר. זה אינו דהרי ש"ס ר"ה הנ"ל. קאי גם על הא דתנן התם ואין מעבירין עליו את התחום וע"כ כיון דתחומין דרבנן כ' הר"ן שם דעשאו לדבריהם חיזוק כשל תורה והוי כלאו ועשה עיי"ש: וא"כ עכ"פ זה נפשט. דאסור לעבור חוץ לתחום להתפלל במנין אמנם עדיין הי' מקום לומר דלצטרף למנין שמבלעדו לא יהי' מנין. ובזה יהא מזכה רבים וזהו מקרי מצוה דרבים כמ"ש הרא"ש בפ' אלו מגלחין סי' נ"א והכי קי"ל ביו"ד סי' שצ"ט: דיו"ט לא מקרי עשה דרבים והא דאין אבלות אפילו ביו"ט שני. היינו דאנן קי"ל דאבילות. אפילו יום ראשון הוא דרבנן וא"כ לצורך מצוה דרבים כי האי אפשר דשרי אבל באמת אף דבלא"ה הדבר בטל כיון דעיקר הראי' מהרא"ש הנ"ל ואין ראי' רק לדחות עשה אבל לא לדחות עשה ול"ת אלא דיש להביא ראי' לאיסור מהא דשופר דהרי המג"א בסי' תמ"ו ס"קב הוכיח דבשופר מיירי להוציא רבים י"ח דאל"כ הוי לי' למימר הטעם דלא דחי משום דלא הוי בעידני. וא"כ מוכח דאפילו להוציא ולזכות את הרבים להוציאם ידי תקיעה לא דחי תחומין. מכ"ש לצורך מנין. ועור מדפריך בר"ה דף ל"ד ע"ב פשיטא תקיעה מה"ת ותפלה מדרבנן ומאי פריך דלמא להצטרף ולזכות רבים. וא"ל דפשיטא לי' דבכה"ג תפלה עדיף זה וודאי תמוה דמנ"ל פשיטות הזה דאפילו נגד מ"ע דתקיעה שהוא להעלות זכרונם תפלה עדיף. אע"כ בהיפוך דפשיטא לי' דתקיעה לעולם עדיף מתפלה וא"כ עכ"פ מוכח דלעולם אסור לצאת חוץ לתחום לצרף למנין: ועתה נבוא למ"ש עוד דבזה"ז דאין רה"ר הוי שבות דשבות. ומעלתו גי' לגלג עליו בזה מאי ענין כרמלית לתחומין וכמו שהאריך מעלתו. ואי משום הא לא ארי'. שכבר ביאר כן הרמב"ם בתשובתו הובא בב"י סי' ת"ד באריכות דבימים אין איסור תחומין הואיל והן כרמלית יעויין שם בלשונו. ובאמת לכאורה קשה האיך פסק שם הש"ע כרמב"ם ופסק שם דתחומין י"ב מיל ביבשה הוא מה"ת. והכי מוכח נמי בסוסי' תקפ"ו ובמג"א שם ובסי' שצ"ו הא הביא הש"ע בסי' שמ"ה דבזה"ז אין רה"ר א"כ אפילו ביבשה כים הוא ועוד תמה אני דהרמב"ם פסק בפי"ד משבת דמדבר בזמן שישראל היו שרויין בה הוי ככרמלית וא"כ אדרבה תחומין דיליף מאל יצא איש ממקומו מיירי בכרמלית (מיהו זה לא קשה דחוץ למחנה הוי דינו כר"ה) וצ"ל דקושיא חדא מתורץ באידך קושיא דהש"ע סובר דווקא דומיא דמדבר דניחא להילוך ומשכחת לה שיהא רשוה"ר משא"כ ימים דלא ניחא להילוך ולא משכחת להיות רה"ר. מיהו זה יש לישב דברי הש"ע אבל בלשון התשובה שהביא הב"י שם זה ליתא וליכא למימר הכי וצ"ע: ועכ"פ היוצא לנו מזה דאנן קי"ל בש"ע דבזה"ז נמי יש תחומין י"ב מיל מה"ת ובלא"ה דמיון זה להחשיב זה כשבות דשבות. הוא שטות דכבר כתבתי דדווקא ע"י גוי מקרי שבות דשבות. ואם כן נ"ד אסור לכל הדיעות אמנם לכאורה הי' מקום להביא ראי' דשרי דהרי בסי' רמ"ח התירו לדבר מצוה להפליג תוך ג' ושם דעת ר"ח דאסור משום איסור תחומין. ובאמת הרא"ש בפ"ק דשבת הקשה כן. דאפילו לדבר מצוה יהא אסור אמנם לדידן דקי"ל נמי כדעת ר"ח ע"כ צ"ל כמ"ש הב"ח והתוס' שבת כיון דתחומין בימים ליתא מה"ת. ולכך שרי במקום מצוה. וא"כ הי' מקום להתיר גם כאן מיהו זה ליתא ואדרבה מהתם ראי' לאסור. דהתם דווקא בע"ש שרי אבל בשבת אסור כמ"ש המג"א ריש סי' רמ"ח ועוד אפילו מאן דמתיר אפילו בשבת דווקא בספינה דממילא דמיא הוא דממטו להו ולכך שרי וכמ"ש המהרי"ק המובא בב"י שם דאל"כ קשיא. מ"ש שבות זה משאר שבותים דאסרו אפילו במקום מילה וע"כ דזה מקרי שבות דלית בי' מעשה ושרי למאן דמתיר. אבל לילך חוץ לתחום. לצורך מצוה לא הי' מעולם מאן דמתיר. וכ"ש דכבר כתבתי. דגם בזה"ז ביבשה תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא לזאת המורה להתיר הוא יורה כבן סורר ומורה ועלינו יבוא ברכת הבורא דברי ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה קכ"ב שלום וכל טוב להרב וכו' מוה' ישראל דוד האבדק"ק פעזונג יע"א: בשבוע העבר קבלתי נועם מכתבו לחזק ולאשר דבריו הראשוני': וגם אנכי חפץ בהצדקו ולא באתי כי אם בדבר הנוגע לדינא הנה מעלתו נ"י רצה לומר לדעת הרמב"ם דתחומין י"ב מיל מה"ת איכא למימר אפילו בתוך רה"י הוא מה"ת. ואף דקי"ל דרה"י נחשב כמו ד' אמות. מ"מ אותן ד' חמות. אי מצרפין לשיעור י"ב מיל אסורין מה"ת. ומעלתו רצה להביא ראי' מדברי הלבוש בסי' ת"ד דנראה מדבריו דבעמוד גבוה י' ורחב ד' הוי איסור תחומין מה"ת ועוד האריך מעלתו דגם בכרמלית שייך תחומין מה"ת. ולבסוף הניח הדבר בספק: והנה לפענ"ד פשוט ומבואר מלשון התשובה של הרמב"ם המובא בב"י סי' ת"ד ובכ"מ פכ"ז משבת דברה"ר מקורה כשם דלית בי' איסור הוצאה משום דאינו דומה לדגלי מדבר ה"נ לית בי' איסור תחומין הואיל ואינו דומה לדגלי מדבר וא"כ מכ"ש אם יש ג"כ מחיצות מן הצדדין פשיטא דאינו דומה לדגלי מדבר ולית בי' איסור תחומין וראיתי במבי"ט בספרו קרית ספר בפכ"ז משבת כ' כן בפשיטות. דברה"י לית בי' איסור תחומין. כדקי"ל בסי' ת"ה ובוודאי דלכאורה קשה. האיך אמרינן בעמוד גבוה י' ורחב ד'. דאיסור תחומין מה"ת. וביותר תמוה דהרי גם מעלתו מודה בעמוד דלא ניחא להילוך לית בי' איסור תחומין מה"ת. ואיך אמרינן בעמוד פחות מד' וגבוה י' קי"ל האיבעי' להחמיר. כמבואר מלשון הרמ"ח בסי' ת"ד וקשה הא הוי מקום פטור ועדיפא מכרמלית דכל כרמלית מה"ת מקום פטור הוי. ובכרמלית הא כ' הרמב"ם דאין תחומין מה"ת ובוודאי מלשון הרמב"ם בפ' כ"ז משבת דין ב'. דמסיים אפילו בעמוד רחב ד'. דהוי רק איסור תחומין משמע דבכה"ג אין לוקין ולא הוי מה"ת. אמנם על הרמ"א וביותר קשה על קרית ספר הנ"ל. שכ' בהדיא דעל העמודים הוי תחומין מה"ת וברה"י ובכרמלית לית בהו תחומין מה"ת. וא"כ קשיא טובא מ"ש עמודים. אמנם נראה דהרי השי"ת צוה לנו אל יצא איש ממקומו דהיינו חוץ ממחנה ישראל כמ"ש הרמב"ם שם ויבואר אי"ה לקמן ואסר להו יציאה זו בכל אופן שאפשר. אפילו ע"ג עגלה או עמודים. ולזה פשיטא לי' לש"ס דע"ג עמוד רחב ד' דהוא בכלל הציוה דאל יצא דמהיכא תיתי למעוטי הא כארעא סמיכתא הוא וניחא להילוכא ובוודאי מקרי יציאה כה"ג יציאה. ואיך סתם הכתוב ואסר וע"כ באמת גם בכה"ג אסור אבל יציאה בעמוד פחות מד' דלא ניחא להילוך. ואינו בכלל אל יצא סתמא. מבעי' לי' לש"ס אי גם יציאה כי האי בכלל או לא ובזה שפיר פסקו: דאי הוי יציאה בכה"ג חוץ לי"ב מיל הוי ס' דאורייתא. אמנם כל זה אם המקום דומה לדגלי המדבר רק היציאה הוא ע"ג עמודים שפיר אפשר לכלול בכלל הציוה. אבל אם המקום ההוא אינו דומה לדגלי מדבר שפיר כ' קרית ספר הנ"ל דליכא למילף מקרא לאיסור כשם שמחלקין לענין הוצאה ואין לזה טעם דברה"ר מקורה יהא פטור. רק גזה"כ ה"נ לענין תחומין. דהואיל והנך מלאכות גרועות. לכך בעי' דומיא דמחנה ישראל וכעין שכ' התוס' ריש פ"ק דשבת. ועכ"פ לפי דעת הרמב"ם ולפי מה שביארתי. בוודאי מבואר דה"ה בכרמלית לית בי' תחומין כמו דממעטינן לענין הוצאה הואיל ואינו דומה לדגלי המדבר וה"ק לענין תחומין וכמו שכ' הרמב"ם סתמא וכ"כ הה"מ פכ"ז משבת והקרית ספר הנ"ל דבכרמלית לית בהו איסור תחומין. ולכך נקט בעירובין דף מ"ב דלר' עקיבא גזרו הילוך בספינה אטו הילוך דבקעה דשווין הן: אמנם דבאמת דברי הרמב"ם תמוה ם לכאורה. דמה ענין תחומין להוצאה בשלמא לענין הוצאה דנאמר להוציא לתוך למחנה כדאיתא ר"פ הזורק מאיש ואשה או כדאיתא בפ' במה טומנין מ"ט ע"ב דומיא דעגלות. עכ"פ לכך אמרינן דצריך להיות דומה כמו שהי' שם. אמנם בתחומין דכתיב אל יצא איש ממקומו דהיינו דאסור לצאת חוץ למחנה והרי אותו מקום חוץ למחנה אין אנו יודעים צורתו דהרי סתמא נאמר אל יצא אפילו אם יהא לפניו כרמלית או רה"י אל יצא וביותר תמוה דאיך אפשר לפרש כמו שכתב הרמב"ם דאסור לנו לצאת חוץ למחנה ישראל דהרי קי"ל בעירובין דף נ"ה ע"ב דמחנה ישראל חשוב כד' אמות. וכבר מצאתי שהרמב"ן בחי' סופ"ק דעירובין הקשה כן ובוודאי גוף דברי הש"ס צריכין ביאור לפי דברי בנו של הרמב"ם ר"פ יו"ד דשבת דמדבר בזמן שישראל שרויין בתוכה הוי כרמלית א"כ מאי פריך בעירובין דף נ"ה ע"ב דלמא לעולם הי' לישראל דין יושבי צריפין אפי"ה רשאין לילך לפנות ואין אסור משום איסור תחומין י"ב מיל (דזה עיקר כוונת קושית הש"ס כמ"ש השעה"מ בפ' כ"ז משבת וכן ראיתי ברמב"ן בחי' הנ"ל) דהואיל והי' ככרמלית כל המחנה. ובכרמלית אין דין תחומוו: בשלמא הא לא קשיא לדבריו. הא דילפינן בריש הזורק מויכלא העם להביא דאסור להוציא דמשה הי' במחנה לוי' דהוי רשה"ר. דנראה כ' כן לאחר שנקבעו הדגלים כמבואר מלשונו. אבל קודם הקמת המשכן שפיר הוי רה"ר והא נמי לא קשה. הא דפרק במה טומנין דף מ"ט ע"ב. דאמרינן דילפינן ממשכן שהורידו והעלו מקרקע שהוא רה"ר על העגלה. שהוא רה"י דשם כיון שכבר נסעו הדגלים שוב הוי רה"ר אבל הא דפריך בעירובין דמיירי בשעת קביעות הדגלים והמחנה קשה. מאי פריך: