מהר"ם שיק אורח חיים עט

תשובה קי"א שיל"ת מוש"ק פ' תצא תרל"ג לפ"ק החיים והשלום וכל טוב לחתני הרב המאוה"ג כש"ת מוה' יעקב פראגער ני' עכאל"ש: מכתבו קבלתי וע"ד דברי תורה אשר באת לפלפל בדין אשר כתבתי דבגוי העושה מלאכה לגוי ולישראל וע"ד שניהם אסור. וכ' שהפ"מ בטו"ז סוסי' רע"ו כ' דבדרבנן יש להקל בזה דלא כדברי ועוד הארכת בזה ואם אמנם בעוה"ר קשה עלי לחולשת עיני לראות ולקרות ולעיין במכתבים וספרים ואפי"ה כדי לברר האמת הוטרחתי עצמי להשיב לך הנה אמירה לגוי הוא שבות ופירש רש"י ריש פרק מי שהחשיך הטעם משום דהוי כשלוחו וא"כ מסברא אין לחלק בין יחיד לרבים ובין לעצמו וגם לאחר דהרי שליחות ילפינין רפ"ב דקידושין מושחטו אותו ולר"י כל הקהל יוצאין בפסח אחד. והוא שוחט לעצמו ושליח לאחרים וא"כ כיון דהוא משום דמחזי כשלוחו הוא אסור. כל שנראה שעושה לגוי ולישראל הוא אסור והפמ"ג לא יחלוק על זה אלא היכא דהישראל רוצה ליהנות בשבת מזה בדיעבד. דס"ל משום שמא יאמר לו לעשות והוי גזירה לגזירה אבל באמת גם זה דבר תמוה הרי ממקומו הוא מוכרע דהא בסי' תקט"ו סעי' ו' שכ' הרמ"א בעשה לצורך שניהם דאסור ושם מיירי במביא מחוץ לתחום וא"כ היינו איסור דרבנן ואפי"ה אסור וה"ה אפילו נימא דמיירי ביש במינו במחובר ומשום תלישה ואע"ג דהוי בלא"ה מוקצה מ"מ נפ"מ לענין אם צריך להמתין בכדי שיעשה כדאיתא במשנה פ"ב דמכשירין מ"ו. מ"מ הא המחבר והרמ"א בסימן תצ"ה ס"ל כדעת האומרין דתלישה ביו"ט מן התורה שרי וא"כ לעולם לא הוי אלא איסור דרבנן ואפי"ה אפילו במחצה על מחצה דהוי לדעת י"א רק ספק אפי"ה אסור וכ"ש בעושה לצורך שניהם ודברי הפמ"ג קשים טובא: אמנם לפי מ"ש במקום אחר דאפילו לשיטת האומרים דתלישה וקצירה שרי מה"ת ביו"ט מ"מ כיון דהשתא אסור הנתלש משום מוקצה א"כ לא משכחת בה א"נ וממילא שלא כדרך א"נ אסור מה"ת לדידן ויש לדון בזה אולי שייך הואיל וחזי לקטנים או לחולה שאב"ס דשכיח] מ"מ הרי המעיין בש"ע סי' תקט"ו יראה הפשטות דאיירי במביא חוץ לתחום וא"כ מוכח כנ"ל ואפילו מביא מחוץ לי"ב מיל א"כ נראה דשרי מן התורה. ודברי הפמ"ג צ"ע ובאמת בנידון הפליהבריק שהישראל נכנס בה בשבת גם להפמ"ג אסור שהרי כתב שזה דס"ל דשרי היינו בעושה הגוי מדעתו לגמרי ואין הישראל מצוה לו אבל במצוה לו בוודאי גם להפמ"ג הוא כשלוחו: וכבר כ' הטו"ז בסי' ש"ז סק"ג דאמירה לאו דווקא אלא כל שמוכח כן מדבריו וממעשיו הוי כאומר וה"נ כיון שנכנס בספינה ע"ד להושיטו או ששילם לו כבר או שאומר שישלם לו אין לך אמירה גדולה מזו. וא"כ גם להפמ"ג אסור וגם לענין הנותן לגוי דבר למכור או לקנות קי"ל בסי' ש"ז אפילו ביש לו חלק לגוי ואדעתא דנפשי' קעביד אפי"ה אי אמר לו הישראל למכור ולקנות בשבת אסור כמבואר בסי' ש"ז, וכן מוכח בסי' ר' וגם באיסור דרבנן בעי' שלא יהא בבית הישראל ושלא יאמר לו לעשות בשבת ולאו דווקא אמירה אלא שום גילוי שרוצה הוא שיעשה בשבת דאז אסור משום דאז הוי הגוי עושה לעצמו ולישראל ואסור אפילו בדרבנן ודוקא בדבר שמשכחת לישראל לעשות בהיתר לילך ולשתות שם דיש מתירין אם הביא הגוי לישראל דרך רה"ר. אז איכא למימר בדרבנן סמכינין על שיטה זו דמביא בסי' שכ"ה לענין הבאת שכר דרך כרמלית וכן במכירו היכא דאסור משום גזירה שמא ירבה בשבילו איכא למימר בדרבנן לא גזרו אבל כל שעושה לצרכו ולצורך ישראל ונעשה כשלוחו מדרבנן אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן וזה ברור לדעתי. וכ"ש. היכא דאמר או גילה הישראל דרוצה שהגוי יעשה בשבת הרי גם הפמ"ג אוסר וא"כ הנכנס בפלי"ה ברי"ק או בספינה בשבת להושיטו לעבר הנהר דאית בי' איסור דאתא להושיט הספינה או שיעשה שום דבר והגוי עושה כן ע"ד ישראל ג"כ אסור ואפילו באיכא רוב גוים שם אסור ואע"ג דאמרינין בפ"ב דמכשירין. ובשבת סו"פ כל כתבי דאזלינין בתר רוב מ"מ הכא שאני דהרי קשה הא כל קבוע כמחצה ע"מ ולדעת הרמ"ה המובא בשיטה מקובצת סופ"ק דכתובות גבי וארב לו פרט לזורק אבן לגו דמוקי לה בט' ישראלים ואחד גוי דמשום קבוע איכ"ל. אע"ג דגוי רק חדא איכא למימר דעתי' עלי'. דבשלומא דבר שאין הכל צריכין כגון ירק במשנה דמכשירין או הדלקת הנר בסוף פרק כל כתבי' אלא איכא דצריך וניחא לי' ואיכא דלא צריך א"כ אין הצריך קבוע דהצריכות הוי כנייד וכפירש ואזלינין בתר רובא אבל כגון לעבור בנהר דכלהו שהם שם קבועי הצריכותא הוי כקבוע וקשה האיך שיך שם לילך בתר רוב מ"ש מזורק אבן לגו. להרמ"ה ובלישנא דשיטה מקובצת מכתובות הנ"ל מבואר יותר ולכך דעתי בפלי"ה ברי"ק וספינה אם נימא דיש בו משום הושטה כמ"ש בתשובת שב יעקב סי' ט"ו גם לגאונים אינו מותר והוי כשבות דשבות ואינו מותר אלא לצורך מצוה. כן נראה לפענ"ד: תשובה קי"ב ומ"ש בענין שביתת בהמה כבר גילתי דעתי דבב"י בשם השיבולי לקט והרב האי גאון ובש"ע פסקו שם סתמא אם רואה דגוי עובד בבהמתו בשבת אע"ג דהוא אינו נהנה מזה אסור וזה הלכה פסוקה מבלי חולק ומרן הגאון בחת"ס חאו"ח סי' ס"ב שנראה מדעתו קצת כהגאון בית אפרים דדוקא היכא דנהנה הישראל מזה אסור לא כתב כן למעשה. וכמ"ש בחת"ס חיו"ד סי' ש"א שכל שלא אמרו למעשה אסור לעשות ע"י מעשה. והמג"א בסי' ש"ה סקט"ו הביא בשם הרלב"ח שביצאה הבהמה מעצמה בדברים שיש איסור בהם בשביתות בהמה אינו עובר והמג"א השיג עליו אע"ג דגם בב"י בשם הגאונים מבואר דמשלא מדעתו אין איסור: צ"ל דהמג"א סובר דזה חשוב מדעתו: ועכ"פ כל שמשאיל לו או גילה דעתו דניחא לי' אפילו אין הישראל נהנה מזה. עובר משום שביתת בהמתו וכן נראה מפסק הש"ע וכן משמע מדסתם בפרק במה בהמה אין יוצאה. וכעין קושית מג"א דלעיל מיהו הפנ"י ריש פרק במה בהמה רצה לומר דווקא במלאכה דאית בי' טרחא כעין חרישה עובר מה"ת עיי"ש. וכ"ז דלא כסתמת הש"ע וכן קי"ל דכל שהוא מדעתו אית בי' משום שביתות בהמה ואחתום בברכה חמיך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה קי"ג שיל"ת חוסט עש"ק תזריע תרל"ג לפ"ק החיים והשלום וכל טוב להרב המאור הגדול כש"ת מו"ה שלמה קליין אבדק"ק סענטא יע"א: מכתבו קבלתי. וביקש ממני לחות דעתי בענין בנין ביהכ"נ בקבלנות בשבת. ודעת מעלתו ני' להתיר לשכור אומן גוי בקבלנות עפ"י ליציטאציע וקונטראקטון כפי הנימוס ואם הגוי בונה גם ביום אידם שוב עפ"י דעת מג"א בסי' רמ"ד ס"קלט ברבים ליכא חשדא וליכא בכה"ג חילול השם. זהו תוכן כוונתו ולא נראה לי דמי יערב בעד האומן שיבנה גם ביום חגם. אעפ"י שיאמר כן הרי קי"ל באו"ח סי' רמ"ה דאין רשאין להאמינו במה שאומר שישבות בשבת. כ"ש לענין ח"ה. וזה כתבתי לשיטתו אבל לדעתי כוונת המג"א כיון שעפ"י דתם מקרי זה זילותא ליום חג ואעפ"י שעתה אין מענשין על זה זהו משום רעליגיאנס פרייאהייט בדברים כאלה שאין עונשין אפילו להעובר על דתם בפרהסיא. אבל וודאי מה ששייך לדתם כגון בית תפלה שלהם. חלילה להם לבנות ביום חגם. ואם ישראלים יבנו ביהכ"נ בשבת אכתי איכא ח"ה:. ועוד הרי כבר כ' מרן וצ"ל בחת"ס סי' נ"ט ששורש דברי המג"א הם מבוארים ברמב"ם בפירוש המשנה סופ"ק דע"ז שכ' דלכך אסור להשכיר מרחץ לגוי משום ח"ה והיינו דהגוי מפעי פעי ויאמר שבמרחץ פלוני שנקרא על שם ישראל רחץ. אע"ג דאצל גוי בדתם רשאי לחמם מים במרחץ. אפי"ה כיון שהגוי אומר סתם על מרחץ שנקרא ע"ש ישראל וא"כ ה"ה כאן יאמרו סתם ואיכא משום חילול השם. ועוד נראה לפענ"ד דלפי המורגל עתה יש לאסור מדינא. דאפילו במלאכת קבלנות בתלוש בבית הגוי אסור לומר לו שיעשה בשבת וגם קי"ל בסי' רנ"ב: ובסי' ש"ז דאסור לומר לו שיגמור הדבר עד יום א'. אם הוא מלאכה שאי אפשר לגמרו עד יום א' אם לא יעשנה גם בשבת. והוי לי' כאלו אמר לו בפירוש שיעשה גם בשבת ואסור. ואע"ג דהוא בקבלנות והגוי אדעתי' דנפשי' קעביד ולהנאתו אפי"ה הא קי"ל בסי' תקט"ו סעי' ו' בהג"הה ובסי' רע"ו במג"א סק"ו דאם עושה ע"ד שניהם על דעת גוי וע"ד ישראל אסור וא"כ גם בשכירות אומן. לפי הנימוס שקובעין זמן שהאומן הבויא מיינסטער צריך שיגמור הבנין עד זמן פלוני. והאומן חושב הזמן ע"י שיפעול גם בשבת וא"כ הוי לי' כאלו מצוה לו הישראל לבנות גם בשבת. וזה אסור מדינא וכדלעיל. ומטעם זה אני אומר אפילו בלא קבעו לו זמן לגמרי. ואפילו במקום שידוע שעושין רק בקבלנות. יש לחוש שוב למראית עין היכא דשייך חשדא ומרן הגאון בעל חת"ס סי' ס' חאו"ח. פקפק על כל ההיתר. דברבים ליכא חשדא מסוכה דף נ"ג יעויי"ש: והנה כ' מעלתו דלמדן אחד השיב דיש לאסור משום דשם בעירו הלבנים הם של ישראל והוי כמו דאיתא במ"ק דף י"ב דהיכא דמסייע בתיבנא בהדייהו אסור. ומעלתו ני' דחה אותו כיון דאדעתי' דנפשי' קעביד וברבים דליכא חשדא שרי עכ"ל ולכאורה בוודאי לפימ"ש המג"א סימן רנ"ב ס"קו ושם בתוס' שבת ס"קיב בשה הגהות