מהר"ם שיק אורח חיים עח

ונתחיל לבאר בעזהי"ת. השב יעקב בסי' ט"ו האריך להוכיח. לפי המנהג המובא ברמ"א באו"ח סי' רמ"ח דנהגו להפליג אפילו בשבת אם קנו שם שביתה בכניסת השבת. מוכח דקי"ל כדעת הגאונים ושיטת הרשב"ם בתוס' בעירובין דף מ"ג. ודלא כשיטת הר"י שם דס"ל דבספינה איכא גזירת שט ואסור משום שמא ישוט. וס"ל דאין זה בכלל לא ישוט והא דקשיא לזה משבת דף קל"ט ע"ב דהאי מעברתא רק לצורבא מרבנן ע"י הערמה שרי. ומוכח דאית בי' איסור שט. כתב השב יעקב דמיירי דהגוי עשה מלאכה במעבר בשביל ישראל ולכך הי' דעת הש"י להתיר בפליה ברוק שרוב גוים עוברין והולכת גם בלי ישראל עיי"ש ולפי ענ"ד אפילו לפי שיטתו אסור ואפילו במעבר שא"צ לעשות מלאכה שהרי זה שמושיטין ומוליכין הספינה או הפליה ברוק זהו בוודאי כמבואר באו"ח סי' של"ט סעי' ויו וראיתי במאירי בשבת דף י"ח דאפילו ברוב גוים יש לומר דגם אדעתא דמיעוטא ישראל נמי עביד ולכל הפחות במעברתא שכל אחד צריך לשלם. א"כ דעתי' על כל אחד. וא"כ בפליה ברוק לא מבעי' אם צריכין לקשור ולעשות מלאכה דאסור. אלא אפילו אינם עושין מלאכה. מ"מ השטה הוא שבות וגוי דעביד אדעתי' דידי'. הוי שבות דשבות. ונמי אסור ובמקום מצוה תליא בפלוגתא דמבואר באו"ח סי' ש"ז סעי' וי"ו: אמנם זה לפי מה שפירש השב יעקב אבל לפענ"ד אפילו להגאוני' דלא ס"ל כהר"י המובא בתוס' עירובין דף מ"ג הנ"ל איכא למימר דהיינו דווקא בספינה ההולכת מלמעלה למטה דלא ע"י אדם שטין. דמיא הוא דממטו ומשפלו להו. כעין דאמרינן בחולין דף נ"א ע"ב דלענין ריסוק אברים אין זה מקרי כהילוך ואפילו בים דקא מיא. עיקר הילוך הספינה ע"י הרוח והמלחים עושין רק סיוע שלא יזיק איזה דבר. ומסייע אין בו ממש. ולכך ס"ל לגאונים דאין בו בספינה משום הושטה. אבל אדם דעלול לטבוע ורק ע"י מעשו הוא שט וכו'. אבל מעבורת שהולכת ברוחב הנהר נגד טבע המים: ורק ע"י המלחים המנהגים. לכ"ע אית בי' משום השטה. ובזה מיושבים דברי התוס' בעירובין מ"ג על הרשב"ם ועכ"פ נראה דבמעבורת לכ"ע אית בי' משום השטה. והנה דברי המאירי בשבת י"ט לכאורה הם מעורבבין. ונראה ביאורם דהנה ק"ל בסי' תקט"ו סעי' ו' ברמ"א וכן בסי' שכ"ה דאם נעשה ע"ד גוי וע"ד ישראל אסור ולכך קי"ל לענין אריסות וקבלנות בסי' רנ"ב ובשאר מקומות דאם גילה ישראל דניחא לי' שיעשו בשבת אסור מטעם זה דעושה על דעת שניהם ובסי' שכ"ה סעי' ג' פסק הרמ"א דאפילו ברוב גוים אסור לישראל לשלם בע"ש לנחתום משום שאז עושה גם אדעתי' דידי' וא"כ בנכנס ישראל בשבת לספינה הרי גילה דעתו שרוצה בהילוך ההוא וא"כ נעשה אדעתא דישראל נמי ומאי יועיל הרוב גוים. מיהו לדעת הגאונים שלא אסרו ספינה משום השטה. רק שמא יעשו אח"כ מלאכה. וא"כ בהכניסה אינו מגלה דעתו שרוצה במלאכה ההוא. וא"כ שוב אפשר דאדעתא דרובא דמסתמא ניחא לי'. וזה כוונת המאירי דהעולם שמפליגין בספינה סמכו אגאונים דלא חיישי אהשטה והיינו לפי מ"ש דבספינה דרב הילכתו לא חיישי' לשמא ישוט להגאוני'. אבל לפימ"ש השב יעקב שם בתשובה דגם לגאונים. י"ל דהספנים והמלחים הם עושים מעשה השטה. דלא גרע ממאי דקי"ל בסי' של"ט דאסור להושיט בקעת ולשיטה זו הרי גילה ישראל דעתו דניחא לי' ונעשה גם אדעתי' וא"כ אסור וע"כ השב יעקב לשיטתו דההיתר רק משום דשבות דשבות הוא במקום מצוה. ולא הוי לי' לסתום: ותו דמספקא לי אם יש לסמוך כאן אדיעה זאת דשבות דשבות שרי במקום מצוה. כיון דהר"י חשיב לי' כשט עצמו כאלו האיש שט במים. ושבות דישראל אינו מותר אפילו לבעל העיטור בסי' רע"ו במקום מצוה. והוי ס"ס לאיסור דהרי בסי' ש"ז סעי' ו' הביא הש"ע ב' דיעות בזה ואף שדעה הראשונה כ' סתמא ומשמע שהכריע כן. מ"מ אפשר דמצרפין דעת האוסרין לס"ס יעיין בפתיחה לפמ"ג באורח חיים סוף פתיחה כוללת. ובפתיחה ליו"ד בדיני או"ה סוף דין ו' ואפשר דמצרפין ואסור ואף דשמעתי דיש מקומות דיש להם היתר פשוט ואפילו בגליל שלי. אם כבר הורה מורה הוראה להם בדרבנן בשעת הדחק לא הייתי מוחה אבל לדינא. שאנו באמת חוששין לשיטת הר"י קשה להתיר: ועתה נבוא לחלק השני לענין דבר מצוה. אם נימא כמו שכתבתי למעלה. דשט הוא רק מה שהגוי מוליך הספינה. ובמעבורת דאין צריך מלאכה וקשירה והוי שבות דשבות ושרי לי"א באו"ח סי' ש"ז במקום מצוה אמנם באמת דזה י"ל לדעת רשב"ם והגאונים. אבל לדעת הר"י האדם עצמו שהולך בשבת להספינה לשוט הוי כשט: ואע"ג דהאדם יושב במקומו ומינח נייח ומיא ממטי לי'. מ"מ ס"ל לר"י דזה שהולך לספינה ועי"ז ישוט הוי כשט. ויש להסביר שיטתו עפ"י מ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ז ע"א ד"ה סוף כו'. דאין חילוק בין אם מביא המים עליו. או שמקרב את האיש אל המים חייב משום חציו עיי"ש. וה"ל וא"כ האדם הוא שט ועובר איסור שבות קי"ל בסי' רע"ו לאיסור דלא כבעל העיטור. אבל לכ"ע חד שבות ע"י ישראל. גם במקום מצוה אסור. דהרי קי"ל בסי' של"ט דכל אלו שבותין דתנא בביצה גם במקום מצוה אסורין. וא"כ השב יעקב טעמי' משום דס"ל דלא כר"י. אפילו לפימ"ש למעלה דגוי המוליך הספינה עושה השבות דהשטה מ"מ איכא למימר דשרי משום שבות דשבות במקום מצוה וא"כ לשאר האחרונים דס"ל דש"ע והמנהג כר"י במקצת דהיינו בשבת אסור משום שט והוי רק חד שבות בישראל.: ולכ"ע במקום מצוה נמי אסור וכן פסק בש"ע סי' תרי"ג לאסור לעבור בספינה אפילו במקום מצוה אלא שהא"ר בסי' רמ"ח ס"קד צידד לומר דזה רק משום חומרא דיוה"כ אבל לפי הנ"ל המלתא בטעמא כאינך פוסקים וכ"כ הפמ"ג. ועוד הא הוי ס"ס לאסור חדא שמא כהר"י ואם ת"ל כרשב"ם וגאונים. והוי רק שבות דשבות. דלמא הדין כהי"א בסי' ש"ז דאוסרין שבות דשבות גם במקום מצוה דלא דחי שבת אלא במילה: ונעיין עתה בחלק הג' דאי אפילו במקום מצוה דרבים יש לאסור ושפיר הבאת ראי' משופר מיהו בלא"ה המעיין ברא"ש בברכות מ"ז אות כ' פ"ג שאכלו מבואר דהרא"ש אינו מחלק בין אם מוציא רבים י"ח. או רק מצוה שכלם חייבין כיו"ט שני חשיב מצוה דרבים דרבנן. ודוחה אפילו עשה דאורייתא. ופשוט דהיינו דווקא עשה דוחה אבל ל"ת וכ"ש עשה ול"ת פשיטא דלא דחי. וביבמות דף ה' ע"ב דפריך מפסח ותמיד לא תירצו דשאני דהוי עשה דרבים וכ"ש בנידון הנ"ל דאינו בעידנא וכבר כ' הר"ן. בפ"ד דר"ה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וא"כ הוי איסור דהשטה עשה ול"ת וחמץ דהוי ג"כ עשה דרבים לדעת הרא"ש הנ"ל. ואפי"ה אסור לשרוף ביו"ט. דיו"ט הוי נמי דרבים וכ"ש שבת וזה כתבתי ללמד במקום אחר אבל באמת בנידון שלנו אין כאן עשה דרבים דשם גבי ר"א הי' עפ"י מקרה לא הי' עשרה. אבל כאן הרי הוא יכול לבוא אל הישוב קודם שבת אלא משום שמחת ביתו ועונג שבת שיש לו טפי בביתו. א"כ הרי אין אנו רוצים להתיר לו לשוט משום עשה דרבים אלא משום שמחת ביתו. ואין זה עשה דרבים ואפילו אם בפשיעותו לא בא מע"ש. הרי כ' התוס' בעירובין דף ק' ע"א. דעשה כפשיעה לא דחי. וא"כ אין כאן שייכות להתיר משום עשה דרבים: ונשים עין בחלק הד'. תמהני טובא איך עלה כזאת על דעת ת"ח אפילו אמרינן כהטו"ז בסי' עה"ר סוף ס"קג וכן הביא המאירי בשבת שם דגם לפלות כליו מותר ע"י שומר מיהו היינו בחשש איסור שאין לחוש אלא שישכח אז בשעתו ויטה. איכא למימר דמהני שומר אבל בחשש שמא יעשה חביות של שייטין וכי החשש בשעת השטה יעשה. אלא החשש שיעשה קודם השטה ללמוד לשוט וכן פרש"י בביצה. ובספינה שמא יעשה ספינה והיינו כעין תי' המג"א שם ס"קה. לענין רוכב אלא שבהשטה בוודאי הוא כן. ובלא"ה העיקר כמ"ש שם הת"ש דאין להשוות גזירת ותקנות חכז"ל ולא ילפינן אחת מחברתה להקל וכיוצא בזה כ' המג"א בריש סי' ש"ז. לענין שאר דברים. והראי' שהרי שם במשילין תנן דברים שאינם שייכים רק ברבים כמו אין דנין ואין מקדשין ואין חולצין וכל הלך לעשו דווקא לפני עדים. וכולם עוסקים בחד ענינא דבכה"ג בקריאה מותר. ובשאר שבותין אסור ושמא יכתוב אח"כ והכלל כמ"ש המג"א דאין לך בשבותין אלא כפי מה שנאמר ומפורש בהן כפי מה שראו חכז"ל: ועוד לפנינו החלק הה' דנהי דלפי הנ"ל אסור לעבור במעבורת או בספינה בשבת אפילו לצורך מצוה דרבים. ואפילו יש שם רבים ושומרים. מ"מ אם קנה שביתה שם מע"ש בה"ש כדאיתא באו"ח סימן רמ"ח נראה דשרי וכתשובת שב יעקב סי' ט"ו ושם בתשובת הגאון מוה' גבריאל זצ"ל הפליג שאין שום הו"א לדעת הר"י ולמאן דחש לי' בספינה משום שט שיהא מקום להתיר בקנה שביתה בספינה. ושוב יצא וישב לביתו עיי"ש וכן בתשובת עבודת הגרשוני בסי' קכ"ד נראה כן מכל מקום מדברי המג"א סוסי' של"ט מבואר דגם לדעת הר"י מועיל זה וכ"כ הת"ש והפמ"ג. ולי נראה להסביר זה דעיקר הגזירה הוא משום שמא יעשה דבר לשוט בו. וכבר כ' שהחשש שמא יעשה כן קודם שיתחיל וכיון שנכנס בה מבעו"י שוב אין חשש. והרי אמרו בביצה י"ח על אשה מערמת וטובלת כיון דבעי' הערמה מדכר דכירי וה"נ אם נכנס בה קודם שבת. ולכאורה צ"ע למה לא התירו כאן לכ"ע ע"י הערמה כמו גבי טבילה וכ"ש דבסי' של"ט פסקינן דאפילו לצ"מ אסרינן האידנא וצ"ל ג"כ כתי' הנ"ל של הת"ש דאין יכולין לדמות תקנות וגזירות חכז"ל. מכל מקום קניית שביתה כדאיתא בסי' רמ"ח שפיר מובן דמועיל. וכן הוריתי כן כמה פעמים למעשה. כן נראה לפע"ד ואחתום בברכה חמיך הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע