מהר"ם שיק אורח חיים עז

זה דעתי ואחתום בברכה יהי ה' עמו ויברך אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ק"ח בענין הנ"ל. החיים והשלום וכ"ט להרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה משה הכהן ראפאפורט נ"י בישוב אטשאד יע"א: מכתבו קבלתי שנית ע"ד שותפות עם הגוי בעבודת השדה מטאבאק ובמכתבו הזה הודיעני שהישראל שקיבל מאדון השדה מחדש ורוצה לכתוב הקאנטראקט על שמו ועל שם הערל והגוי יכנוס ויוציא להפועלים ובכה"ג נראה למעלתו נ"י דשרי ואפי' דעת הר"ן המובא ברמ"א בסי' רמ"ה סעי' א' וע"ד הר"ן סמך השו"מ בחלק ב' סי' קע"ח. ועוד בכמה תשובות ותמה על דברי מרן הגאון בחת"ס חא"מ סי' נ"ח שהצריך לצרף עם היתר השותפות עוד סברות אחרות עכ"ל בקצרה והנה כוונת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל נראה לי דבנידן שלו שכר היהודי בעצמו הרשיון למכור המלח אלא שאח"כ נשתתף עם הגוי ובכה"ג באמת עפ"י דינא דמלכותא הראשון שנכתב עליו הקאנטראקט והרשיון הוא הבעל דבר ואחריותו עליו אע"ג שהוא לוקח לו שותף אח"כ וזה שלוקח שותף אחר הוא רק כאלו משכיר חצי חלקו מן העסק ההוא. וכבר התעורר המג"א בסי' רמ"ד סקי"ח גבי מכס שמשכיר לאחר איך שם שייך שמשכיר לאחר שהרי הוא דבר שאין בו ממש והמג"א כ' דהוי כעין מוכר הורמנא דמלכא על שבת והתוספות שבת ושאר אחרונים פלפלו בזה דהוי כדבר שלא בא לעולם וגם אני כתבתי במקום אחר: ועכ"פ לפי מ"ש ושמעתי שבכה"ג לעולם נשאר הראשון אצל השררה הבעל דבר ואחריותו עליו וא"כ הוי רק כמשכיר לו ואינו דומה לשותף דאיירי בי' בסי' רמ"ה סעי' א' ואיכ"ל בכה"ו אכתי איכא משום מ"ע ולא חשוב שותף גמור ונראה לי דגוף הסברא הכריח למרן הגאון זצ"ל מדלא הביא הרמ"א בסעי' ג' ג"כ סברת הר"ן וע"כ משום דלא פסיקא מלתא באופן הנ"ל. שלא היו כשותפין מיד בקבלה. כיון דהתם מיירי דלא הותנה מתחילה ולכך ג"כ אין תקנה אחרת לבטל השותפות ולהשתתף מחדש שהקשו האחרונים שם על הרמ"א דבכה"ג אין בידו אפשרות אלא בקבלנות. או בשכירות ומכל מקום מועיל קצת השותפות אפילו של אח"כ ומסלק המ"ע במקום פסידא ובנידון כה"ג החמיר מרן הגאון זצ"ל דעל היתר הרמ"א כבר הקשו ופלפלו בו הטו"ז ושאר האחרונים. כמו שהבאתי במכתבי הראשון ולכך אני כתבתי דבהדי השותפות יהי' גם כן שכירות קבלנות באופן האפשר דבמכתבו הראשון הי' השאלה באם נשתתף עם הגוי אח"כ אחר שקיבל עליו כבר השדה: והוא על אחריותו: אבל לפי מ"ש במכתב הזה. דעתה רוצה היהודי השני לקבל מחדש ולכתוב הקאנטראקט על שניהם והם שותפין גמורים: בכה"ג יש להקל ולסמוך על דעת הר"ן לענין שאין ישראל השני עובר אבל הרי גם האדון הראשון המשכיר השדה הוא יהודי ואנו צריכין לומר ולעשות תקנה שגם הוא לא יעבור דאל"כ הוי מסייע ידי עוברי עבירה ולכך עדיין לא סגי היתר הר"ן הנ"ל דהרי אפילו אם הי' המקבל רק נכרי. ג"כ הי' אסור משום שהשדה נקראת על שם היהודי הראשון דהא מכניסין הטאבאק וכל מה שגדל בשדר להיהודי בעל השדה וקי"ל שם בסי' רמ"ד דבשדה לא מהני קבלנות אלא דווקא אריסות וא"כ עדיין יש לחוש למ"ע. ומשום מסייע ידי עוברי עבירה. יעויין בש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ו ובדגול מרבבה שם אי בישראל שאינו חושש לעבור אנו מצווין להפרישו: אמנם איכא למימר דלענין היהודי הראשון שכבר מפורסם הדבר שגם עד עתה הי' נותן השדה בקבלנות ונתפרסם הדבר שאין הוא עצמו שוכר השכירי יום איכא למימר דדינו כמבואר באו"ח סי' רמ"ג לענין שכירות רחיים ומרחץ דאם הוא מפורסם שאינו עובד ופועל בעצמו שוב לית בי' משום מראית עין ועוד אפשר לדון ולהתיר עפ"י מה שהביא בתוס' שבת בכללים בסי' רמ"ג אות י"א בשם תשובת חות יאיר סי' נ"ג שכ' בשם בעל עבודת הגרשוני דאסור לומר לעכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר לעשות מלאכה אע"ג שהוא רק שבות דשבות והחות יאיר דחה ראיתו וסיים ומידי ספיקא לא נפקא וספר חות יאיר אינו תחת ידי לעיין בו וא"כ הכא גבי מ"ע דבלא"ה לדעת תוס' ורא"ש בקבלנות שרי איכא למימר דבכה"ג שהוא נותן שכר לקבלן לשכור לו אחרים והוי ספיק ספיקא איכא למימר דשרי אמנם האחרונים כתבו שאין לדמות ההפסדות ועיי"ש במג"א סק"ח ובטו"ז סק"ג בסי' רמ"ה מכל מקום כאן בצירוף טעמים המבוארים לעיל נ"ל דיש להתיר הנראה לפענ"ד כתבתי דברי החותם בברכה המשולשת ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ק"ט בעזהי"ת יום ה' ואתחנן תרל"ה לפ"ק חוסט יע"א: החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מו"ה משה הלוי פאלאק אבדק"ק באנהאט יע"א: מכתבו קבלתי ואשר שאל מעלתו בענין שביתת בהמה באיש שמחייתו ע"י סוסים וא"א לו למכור בכל עש"ק אותם אם יש למצוא לו היתר לעשות שותפות עם עכו"ם. הנה דין זה מבואר באו"ח סי' רמ"ו סעי' ה' והוא מדברי הריב"ש כמבואר שם ומשם מוכח דגם בשותפין אית בי' משום שביתת בהמה. ובמקום אחר כתבתי שקשה לי מריש פרק ראשית הגז דמבואר שם היכא דכתיב בהמתך ממעטינין שותפות אם לא דריבה הקרא בפירוש: וא"כ ה"נ למה יהא בבהמה אם הוא בשותפות איסור שביתה הרי כתיב למען ינוח שורך ובהמתך. ומכל מקום אם מתנה עם הגוי דבשבת יהי' שלו. וביום א' תהא של ישראל דהיינו שמוכר לו על שבת ויהי' בשבת הן שכרו והן האחריות מהבהמה על הנכרי נראה לי דמועיל כיון דמוכר לו על יום השבת. לא מבעי' בהתנו קודם שעשו השותפות דמהני כמבואר בש"ע. אלא אפילו לאחר שנשתתפו. אם מתנה כן דבשבת יהי' לגמרי של הנכרי כמבואר שם בש"ע וגם האחריות יזקוף עליו במלוה זה מועיל כעין דמבואר באו"ח סי' ת"ן ובמג"א שם סק"ג דאם מוכר לו התנור מותר. ה"נ אם מוכר לו על השבת כדלעיל מועיל: אלא דלכאורה קשה לי על זה. לפי מ"ש בר"ן בנדרים דף כ"ט דמכירה לזמן הוי רק קנין פירות והגוף נשאר לבעלים וא"כ אכתי עובר משום שביתת בהמתו ולפענ"ד ראי' גדולה לזה מע"ז דף ט"ו דלענין שביתת בהמה מועיל והעיקר תלוי במי שהפירות והשימוש הוא שלו עליו המצוה שתשבות הבהמה. ולכאורה קשה שם בע"ז דמפלפל שם אי אמרינין שכירות קניא אם ישראל שוכר לנכרי אינו עובר עיי"ש בתוס'. ואמאי אינו עובר הא הוי רק שכירות לזמן. ולפירות ואנן קי"ל דק"פ לאו כקהג"ד וצ"ע שם. וע"כ דלענין שבת תליא העיקר במי שפירות שלו היינו שכר השימוש ובלא"ה הרא"ש בתשובה הביא בשם רבינו אביגדור בכלל ל"א דגם במכירה לזמן מועיל לענין אתרוג וכיוצא בו וגם מרן הגאון החת"ס בתשובה כ' דמועיל ודווקא לענין ביכורים בעי' האדמה אשר נתת לי אבל בשאר דברים אפילו קנין לזמן מועיל וא"כ ה"נ: ובזה אמרתי לישב מה שהקשה מרן החת"ס זצ"ל על הא דכתב הטור בשם ר' פרץ דאם מפקיר על שבת לחוד מועיל והקשה מרן דהא בנדרים מ"ז מסיק דהפקר לזמן לכ"ע בעי' דווקא שיבוא לידו ואמאי מועיל כאן. ולהנ"ל אמרתי דבוודאי אם בעי' שיהי' כולו שלו גם הגוף: א"כ אם מפקיר לזמן אינו הפקר גמור ולכך בעי' שיבוא ליד זוכה. אבל לענין שבת דהוכחנו לעיל דבעי' רק הפקר לזמן וא"כ אם מפקיר לפירות מועיל ולכך כ' רבינו פרץ דאם מפקיר לשבת לחודא מועיל. וה"נ לענין מכירה מועיל אם מוכר רק לזמן וה"ה בנשתתפו ועשו תנאי כזה וקנין עליו: שבשבת יהי' של הגוי באחריותו מועיל. ומ"מ בעי שיפקיר בפני ג' בני אדם. וגם צריך שלא יצא מרשות ישראל בשבת קודש ואז מותר כן נראה לפענ"ד נכון ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ק"י שיל"ת חוסט יום ג' תמוז תרל"ג לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לאהובי חתני הרב המופלג המאוה"ג מוה' יעקב פראגער ני' האבדק"ק אדא יע"א: מכתבך קבלתי וע"ד שאלתך ע"ד מנין בישוב אחד שאין במקומן מי שיוכל לקרות בס"ת כראוי ואיש א' הדר מחוץ לעיר: ונהר מפסיק ביניהם אי רשאי לבוא ולעבור בספינה כדי להוציא רבים ידי חובתן וכתבת שרב גדול אחד התיר ואתה השגת על דבריו כאשר יבואר להלן אי"ה ושאלת דעתי בזה. והנה בעיקר הדבר כבר האריכו בתשובת שב יעקב בסי' ט"ו ובעבודת הגרשוני סי' קכ"ד. ועוד כמה תשובות כאשר הבאת אתה. ולבאר הדברים צריך לבאר ה' חילוקי דינים א' אם יש בספינה איסור שט ב'. אי לצורך מצוה שרי ג' או לכל הפחות במצוה דרבים שרי. ד' חידש הרב הגדול הנ"ל דיש להתיר ע"י שומר כעין דהתירו באורח חיים סי' עה"ר לקרות בס' בשבת לאור הנר ה' אם ע"י קניית שביתה בכניסת שבת בספינה. יהא מותר לכנוס בה אח"כ בשבת: