מהר"ם שיק אורח חיים עג

לח"ה דנכרים מידע ידעו דע"י גוי שרי לישראל לעשות אלא שהמג"א חידש זאת דגם בזה"ז יש לחוש לח"ה ואין להקשות לפי מ"ש מרן שם בסי' נ"ט דמשום חשד ישראל אין לחוש משום שידונו לזכות ולחשד גוי בזה"ז ג"כ אין חשש. וא"כ למה אסור בזה"ז להשכיר מרחץ אם אינו מפורסם דאיכא למימר דכל דבר שבמנין אפילו בטל הטעם הגזירה לא בטל הארכתי לקיים דברי מרן ז"ל והנה מבואר בכל הפוסקים דגוי העושה בשביל ישראל הוא רק שבות: ומעלתו רצה לקיים דברי הסמ"ג בשם המכילתא דאוסר מה"ת מלאכת גוי מלא יעשה וכו' וכ' מעלתו דהיינו בפועל ועפ"י דברי המחנה אפרים בהלכות שלוחין דגם בגוי אמרינן יד פועל כיד בעה"ב. וזה אינו דפועל גוי אינו כידו לענין שבת דאל"כ מאי פריך בקידושין דף מ"א ל"ל גם אתם למעט גוי וכו' ודלמא אצטרך למעט פועל. וע"כ כיון דליתא באותו דבר פשיטא דלא הוי כידו או כשלוחו וא"כ גם בשבת אינו בתורת אותו דבר ואינו שלוחו. וטעמא דמכילתא אפשר דגוי חשיב כנעשה בגרמתו והוי כגרם ותליא בפלוגתא בשבת דף קי"ט אי גרם כיבוי אסור. ואנן קי"ל דגרם מותר. מה"ת ולכך גם מה שנעשה ע"י גוי אינו אסור מה"ת ומכילת' אתיא כרבנן דר"י שם דגרם אסור ואחתו' בברכה הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ק"א בעזהי"ת ה' סיון תרל"ב פ"ק חוסט יע"א:. החיים והשלום וכ"ט לאהובי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' וואלף סופר ני' רב בבהמ"ד בפעסט: מכתבך קבלתי כו' ואשר שאלתני ב' שאלות. שכבר אמרתי לך פא"פ בהיותי בפעסט וראית דעתי שאין רצוני להורות בזה בענין בנין בתים בקבולת אי רשאין להניח לבנות בשבת. וכן אי רשאין החברא של האויסשטאטונגס פעראיין להניח פתח הקאנצלייא פתוח בשבת. ואין רצונם לעשות שם שום משא ומתן חלילה אלא שצריך להיות פתוח. מצד שגם גוים שותפין עמהן ואם לא תהי' פתוח יהי' הפסד רב ויש לחוש לבטולי וכן בבנין בית בקבולת יש בו הפסד גדול שהוא בנין גדול ולא יגמר עד ימי הסתו ויש מזה הפסד רב כאשר האריכו באמתלאות ואני אין רצוני להורות בזה כי כל ההיתירים כאלו לבסוף תהא תקנתם קלקלתם בפרט בבנין בתים בקבולת אין לנו שום היתר ודי בקולות שהקילו מרן הגאון בעל חת"ס חאו"ח סי' ס' ובנוב"י סי' מ"ב ואע"ג דלפי מ"ש שבעירו כל הבונים בונים רק ע"י אומן המקבל עליו הכל בקבולת וא"כ אין חשש מראית עין הנה הנוב"י חייש לאורחין ומה שכתבת דהאידנא בעת הדחק הגוים בונים ג"כ בעת הצורך ביום אידם. וא"כ לא שייך חששא דהמג"א בסי' רמ"ד משום ח"ה. כ"ז אינו כדאי להתיר כמבואר בפרט בבית גדול שמושך זמן רב ואם לא יתנה בפירוש עם האומן שלא יבנה בשבת. והוא מחייב עצמו בע"פ או בקאנטראקט שיגמר הבית עד החורף וזה א"א אלא א"כ יבנה גם בשבת הו"ל כאלו מצוה לו לבנות בשבת. כמ"ש המג"א בסי' רנ"ב: ובמצוה בכה"ג לכ"ע בכל אופנים אסור: אבל אם מתנה בקאנטראקט שישבות בשבת בזה מפרסם שאפילו אם יעבוד הגוי שום דבר בשבת אינו נעשה ברצון ישראל ובגוף הדבר כבר כתבתי במקום אחר ולמה ירצו לבנות ביתם בעולה. ואבן מקיר תזעק בטחו בה' ועשו טוב כי לה' העושר והכבוד. והוא הנותן כח לעשות חיל וכדאי הוא זכות שבת למלאות חסרונם ואמרינן סוף מעשר שני דיוחנן כה"ג ביטל שלא יהא בחוה"מ מכין בפטיש אע"ג דדבר האבוד מותר אוושי מילתא ואיכא זילותא דחוה"מ וכ"ש בשבת דחמירא טובא: תשובה ק"ב ומה ששאלת על פתיחת קאנצלייא הידוע גם בזה אין רצוני להורות כי כל אלו דברים רגילין להיות תחילתן באונס וסופן בפשיעה אבל כיון שבקשת שאגלה רק דעתי לך ומעלתך ני' יורה יורה. תחלת דברי כמ"ש לעיל לא יעריך כסף וזהב וכל אבני חפץ תמורת שמירת שבת התלויים כהררים בשערה. אמנם לדינא יש בפתיחה ההוא איסור משום מראית העין אפילו אם אין עושין שם שום מלאכה כמו כל פתיחת החנות ושנית מצד הפועל סעקרעטער שהוא מומר לחלל שבת ולא ישמע לקול אדוניו ולא ינוח מלעשות שום מלאכתו אפילו בשבת והנה ברעה השנית יש בו מלבד המראית עין ג"כ איסור משום מסייע עוברי עבירה. ואף דהש"ך ביו"ד סי' קנ"א סעי' כ"ו כ' דבגוי ובישראל מומר לית בי' משום מסייע עוברי עבירה מ"מ בס' ברכי יוסף שם, הביא בזה פלוגתא ובלא"ה אפילו בחול לא ידעתי אם מותר להחזיק מומר להכעיס. הרי קי"ל ביו"ד ריש סי' רנ"א. דאסור לפרנסו ולזונו והוא מן המורידין. ועוד חכז"ל בריש חולין דף ד' הוכיחו דין מזה. דמושל מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים וא"כ בוודאי שומרי שבת אין רשאין להחזיק איש כזה. ואם מחזיקים איש כזה הם מביאין לעז וחשד על עצמם ואפילו אינם מחזיקים אותו בביתם ואם שאי אפשר להם לפי שעה בענין אחר ומורים היתר שהם כאנוסים ובאמת אין זה מספיק ובריש סי' קנ"ז ביו"ד מביא בפתחי תשובה דאפילו בל"ת דרבנן צריך לבזבז כל ממונו כדי שלא יעבור מיהו אפשר איסור מראית העין קיל מזה כדמוכח במג"א סוסי' רמ"ד. ועכ"פ כל שיש באפשרות לסלקו הם מחוייבין לסלקו או ליתן לו איזה תשלומין בעבור זה שלא יעשה מלאכתו בשבת למעט האיסור אמנם המראית עין של הפתיחה. נראה דאם קובעין שם על הפתח לוח שכתוב בו מודעה שביום שבת ויו"ט אינו נעשה בקאנצלייא ההוא שום משא ומתן ולא שום מלאכה ומי שיש לו איזה צורך יבוא לאחר שבת מסלק בזה המראית עין. וכעין דאמרינן ביו"ד סי' ס"ו. לענין דם דגים. ובסי' פ"ז סעי' ג' לענין חלב שקדים. דינוח אצלה שקדים וא"כ ה"נ אלא דלכאורה יש לחלק דשם אין חשש מ"ע אלא למי שסמוך לקדירה ההוא ונגד זה הרי מונח בסמוך לו שקדים אבל בפתיחת הקאנצלייא גם הרואים את הפתח פתוח מרחוק איכא משום מ"ע ואיכא דחזו מרחוק הפתח פתוח ולא חזי הלוח וכן יש לחוש בתיקון שכתבת. ומ"מ נראה דלוח מועיל כמ"ש הרמ"א באו"ח סוסי' רמ"ג. דאם אין רוחצין בו אלא שכנים שרי דממנ"פ וה"נ מאן דלא שכיח ולא ראה הקאנצלייא מנא ידע ואי שמע מזה וגם שכיח לצאת ולבוא שם בחול. וא"כ הרי הוא ראה ושמע ג"כ מהנכתב על הלוח: והנה לדעת הרמ"א שם ביו"ד סי' פ"ז סעי' ג' דבדרבנן לא חשו למ"ע הי' לנו גם כאן היתר דבוודאי אפילו יחשדו אותו לא יחשדו שעושה שם ע"י ישראל אלא ע"י אמירה לנכרי וא"כ הוי החשד רק על איסור דרבנן ובדרבנן אין חשש מ"ע. אלא דלפי"ז דברי הרמ"א סותרין למ"ש באו"ח סוסי' רמ"ד גבי מכס. וביאר שם המג"א ס"ק י"ח. דלולא פסידא גדולה הוי אסור משום מראית עין. אע"ג דיחשדוהו רק על אמירה לגוי. ונראה לי דעיקר כוונת רמ"א ביו"ד סי' פ"ז היינו בחדר שאין שם רואין אלא דאנן אמרינן דאפילו בחדרי חדרים אסור. ובזה כ' הרמ"א באיסור דרבנן לא חשו למ"ע משא"כ במקום רואין י"ל דאפילו בדרבנן חיישינן למ"ע. וכן תי' הפ"ת קושית הש"ך שם. וזה תי' ג"כ לקושיא דידי ולפי"ז א"ל על פתיחת הקאנצלייא דהוא במקום רואין צריכין אנו לעשות היכר ע"י לוח אבל על הסעקערטער שהוא בחדר בפנים אע"ג דהסכימו האחרונים דכתיבה בלשון לע"ז הוי מלאכה דאורייתא אבל מסתמא מי שיודע שהוא ישראל. לא יחשוד את הבעלים הידועים לנו: שאינם עושים משא ומתן בשבת כמפורסם בלוח שהמה יצוו לישראל מומר לעשות. ולזה יתלו שבוודאי עושה רק מדעת עצמו ואי לא ידעו שהוא מומר יתלו שהוא גוי וא"כ חף אם יחשדו את הבעל' שצוו לו לעשות בשבת הרי החשד הוא רק על אמירה. וא"כ שוב איכא למימר דבאיסור דרבנן לא חשו כה"ג למראית עין: כ"ז כתבתי רק לפלפולא ולהעיר את מעלתך אבל בוודאי צריך בלא"ה להרחיק את המומר מצד כל הטעמים שכתבתי למעלה ושמעתי דאצל השרייבשטובען שהי' שייכת לשומרי שבת היו כתוב על פתחיהון כנ"ל וכן נראה לפענ"ד ולא תאמר שום הוראה בזה בשמי כי הדרך לתלות בוקי סרוקי ומדמים מלתא למלתא דלא דמי כמ"ש כבר למעלה. והחכם עיניו בראשו. ויהי' ה' עמך וחפץ ה' בידך יצליח ותהא בריא אולם ותעלה מעלה מעלה דברי רבך הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע תשובה ק"ג עוד להרב הגדול הנ"ל בשולי המכתב: מה שכתבת להסתפק אי בעינן בבהמה ט' חדשים שלמים. לפענ"ד פשוט דשלמים בעינן דבנדה דף כ"ד קא מבעי' לענין אם גם בהמה יולדת לז' יעויי"ש נראה דלענין ט' בוודאי דמיא דבעינן שלמין דאל"כ מאי צריך למבעי בז'. הרי גם בתשעה יש למבעי. ואי פשיטא דאינן דומין מאי קמבעי' לענין ז' ואפילו למ"ד דלא בעינן שלימין משום שיפורא גרם ד' גומר עלי אבל בהמה לח דעלי כתיב. ואע"ג דהרמ"א באה"ע סי' קנ"ו כ' דנשתנה היינו מצד שינוי. וזה השינוי אפשר דגם בבהמה נשתנה ולענין ז' ימים. הסכימו האחרונים דלא בעינן מעל"ע אלא לכתחילה ומה שהקשית על התוס' ומהרש"א יעויין בפמ"ג סי' תצ"ח שהביא להקשות כן. ומה שהקשית דאינו ראוי לכלב עבור הולד אדרבה בזה ישבתי קושית החת"ס דאיך רשאין לשחוט טריפה ואמרתי דמותר ע"י מתוך דע"י שחיטה ולד שכלו חדשיו נעשה לו היתר ע"י שחיטת עצמו. והוי צורך קצת הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזזווע,