מהר"ם שיק אורח חיים סו

ותפלה אחרת צריך להקדים דהיא חובת שעתא וכיון שהתפלל החובה. זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ואיקלש החיוב שהי' עליו בצהרים. ואם בשוגג עשה יש לו תיקון להשלים. וזה הוא קושית הש"ס מדשייך השלמה ע"כ גם אז שייכא. וע"ז משני דתפלה בזמנה לא הוי אלא עד זמן הקבוע ומכאן ואילך הוי כתפלה שלא בזמנה: ולפי"ז קודם שהתפללו בנ"ד תפלת ערבית החיוב עדיין יש עליהם להתפלל תפלה והודאה לה' על הצהרים אפילו במזיד אלא שא"א משום דחובת שעתא קודם. ושוב איקלש ונשאר רק תשלומין. ובמזיד הוי מעוות שא"י לתקן מיהו אפשר לומר דהנה בסי' רפ"ו סעי' ד' הביא דעת י"א דאע"ג דבשני תפילות לפניו מוסף ומנחה: ומנחה תדיר אפי"ה אם אינו רוצה להתפלל עתה מנחה יוכל להתפלל וא"כ ה"נ אפשר הא דאמרינן חובת שעתא קודם היינו ברוצה להתפלל שניהם. ורק ע"ז אמרו אם היפך לא יצא. אבל אם אינו רוצה להתפלל עתה מעריב אפשר דרשאי להתפלל קודם לצאת חובת מנחה לא מבעי' לדעת הלבוש שכ' שם הטעם דתפלה דשעתא קדים הוא משום תדיר וא"כ הרי בתדיר אמרינן בסי' רפ"ו לדעת י"א דאם אינו רוצה כעת להתפלל רשאי להקדים האינו תדיר ואפילו להטעמים האחרים יש לומר כן. ומכל הדברים הנ"ל מבואר דוודאי אסור לאחר תפלת מנחה עד צה"כ. ואפי"ה אם מתפלל אחר צה"כ אינו ברכה לבטלה ורשאי לענות אחריהם אמן וקדושה הנלע"ד כתבתי: תשובה צ"ב עוד להרב הגדול הנ"ל ומה ששאל מעלתו ני' באותן מקומות שרחוק הב"ע מוציאין המת בעגלה. ולפעמים גם העגלון יושב על העגלה ומסתפק למעלתו אי כדין עבדי. דאם מותר לעשות כן למה נושאי המטה וחילופיהן פטורין מק"ש ומתפלה. הא אפשר לקיים שניהם שישאו המת בעגלה עכ"ל בקיצור הן אמת הדבר שדבר קדוש הקפידה התורה לשאת בכתף כמו שצונו בארון שנאמר עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. ובברכות דף י"ח ע"א מביא המוליך עצמות ממקום למקום. מדמה שם עצמות לענין כבודה לס"ת לדעת התוס' והרא"ש הם שווים שם לדינא לגמרי ואפילו להרי"ף ורמב"ם דס"ת חמיר יותר מכל מקום כיון דמבואר דדבר קודש ישאו בכתף הוא מכבוד המת וגמילות חסד הוא לישא בכתף. וכל הנושא זוכה שעוסק במצות גמילת חסדים ולכך פטור ממצות ק"ש אבל אם אינו נושא אינו עושה מצות גמילות חסדים. וכיון שזה מכבוד המת הם מצווין ועומדים לעשות כן. ולכך פטורים משאר מצות: ומכל מקום אף דזה הוא מכבוד המת אם הדרך רחוק מבית הקברות והאנשים טרודים על המחיה וקשה עליהם לבוא ולישא. ועי"ז לא יהי' כלל כבוד להמת אדרבה יש לחוש כי לא די שלא יעשו לפי כבודו אלא יהא מוכרח להיות מונח זמן מה עד אשר בקישוי יזדמנו איזה אנשים לעשות צרכיו לכך זה הוא כבודו שיוציאוהו בעגלה. ולזאת הנהיגו כן בקהלות קדושות לפני גדולי ישראל להוציא המת על עגלה למהר קבורתו. והעגלון יושב שם על מקום מושבו דזה מצורך המת וכבודו. וכדקי"ל ביו"ד סי' ת"ד דמותר להפשיל עצמות המת לאחוריו ומסתמא יש הפסק בין העגלון והמת. ובקהל קודש פ"ב יע"א המנהג דקודם בואם לב"ע רחוק בערך עשרה בתים מורידין את המת מהעגלה ונושאין כדי לזכות במצוה זו וכמו שאמרו חכז"ל דדלו ידלוני' ומנהגי בנ"י כלם מיוסדים על אדני האמת ומה שהעיר דהברייתא פי"א משמחות מתיר לישב ע"ג עצמות כדי לגנוב מכס אין לו פירוש. ולי נראה דשם מיירי בכלי של עץ וראי' לנקוה"כ סי' רפ"ב סעי' ז' דפליג על הטו"ז. ועיין בככור שור בעירובין דף למד שכ' גם כן להתיר אפילו לצורך עצמו וא"ש. דברי ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה צ"ג בעזהי"ת חוסט יום ו' עש"ק פ' נשא תרל"ו לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לתלמידי המופלג בתורה מוה' שמואל בראך ני' בק"ק אוהעל יע"א: מכתבך קבלתי לנכון ובו נשאלתי ע"ד מנהג הספרדיים שבתפלת מוצאי שבת אין אומרים ברכת יראו עינינו ונעלם ממך טעם המנהג וגם שאלת את המנהגים במנהג זה ולא ידעו להשיב די ביאור וגם בסידור עיון תפלה הביא בשם הרבה גדולים נגד המנהג הנ"ל ומעלתך אם מזדמן לך שאתה מתפלל ביחידות אתה אומר ברכת י"ע כמנהגך מקדם. ורק כשאתה מתפלל עם הציבור אתה מדלג ברכת י"ע כדי שתוכל להתפלל תפלת י"ח עם הציבור ונסתפקת אם אתה צריך לומר הברכה אחר התפלה ביחידות ובשנה שעברה אמרתי לך כי במוצאי יוה"כ שהקהל ממהרין בתפלת ערבית אני מדלג ברכה זו כדי להתפלל עם הציבור ואין אני אומר אותה אח"כ וראית בטו"ז באו"ח סי' רל"ו ס"קב שכ' דבכה"ג יאמר י"ע אחר התפלה ובמג"א שם משמע דווקא אם מתפלל עם הציבור והוא עדיין לא אמר ק"ש. אז אח"כ אומר ק"ש והברכות אז יאמר י"ע בעמידה. משמע מדבריו דאם כבר אמר ק"ש עם ברכותיה ודילג י"ע לא יאמר אח"כ י"ע וכן הוא בסידור דרך החיים ובתוס' ברכות דף ד' ע"ב ד"ה אר"י וכו' משמע ג"כ דהמאחרים לבוא מדלגים י"ע וגם ברוך ה' וא"צ לומר אח"כ אחר התפלה. אבל לפי' הרא"ש שם. וכן בספר חיי אדם נראה דיאמר י"ע אחר התפלה. ע"כ יש לך ספק איך תעשה עכ"ל והנה צדקת בדבריך ולכך אמרתי גם אני כהתוס' והמג"א דלא יאמר ברכת י"ע אחר התפלה ושורש הדברים נראה לי דוודאי המנהג הזה לומר ברוך ה' ויראו עינינו וכו' הוא מנהג אבותינו שנתפשט בעולם. וכתיב אל תיטוש תורת אמך. ובכל מנהג אמרינן רק מה דנהגו נהוג. וקי"ל ביו"ד סי' רי"ד דאם הנהיג עצמו להתענות באיזה יום ומתרמי לי' באותו יום זמן שמצוה לאכול אינו צריך התרה ואם משום בריאת הגוף צריך לאכול הדין דצריך התרה. וכבר הקשה שם הש"ך ע"ז עיי"ש וכ' הדגמ"ר שם. וכן כ' באו"ח סי' תקפ"א לישב דברי המג"א שם דאם מצד בריאת גופו אינו רוצה שוב לנהוג מנהג ההוא צריך התרה אבל אם רק באותו יום ובאותו זמן שאינו בריא כ"כ אינו רוצה להתענות וכשיתחזק יחזור למנהגו אז א"צ התרה. וא"כ בנידון הנ"ל ג"כ היכא דמתרמי לי' שמתפלל עם הציבור שאינם אומרים ברכת י"ע. והוא רוצה להתפלל עמהם תפלת י"ח. מוכרח לדלג י"ע בכה"ג ליכא מנהג כלל דוודאי תפלה בציבור עדיף ומעיקרא לא נהג בכה"ג ולכך אף אחר התפלה א"צ לומר ברכת י"ע: וכיון שאינו צריך אפילו נימא דברוך ה' ויראו עינינו הם במקום תפלת י"ח כמ"ש הרא"ש וכמו שהביא המג"א שם בשם מהרנ"ש דאם התפלל קודם ק"ש אומר אח"כ ק"ש עם ברכת י"ע ובעמידה כדי שיהיה ברכת י"ע במקום תפלה והקשה שם הא אין מתפללין נדבה וכיון שכבר התפלל איך יתפלל אם אין בו חידוש דבר ותירצו דזה עצמו דמסמיך גאולה לתפלה הוי חידוש כמ"ש שם ג"כ במחה"ש וא"כ ממנ"פ לדעת האומרים י"ע במקום תפלת י"ח א"כ כיון שכבר התפלל א"כ הוא רק ברכה ואנן לא מצינו ברכה נדבה. ועוד יש לי תמוה על הטו"ז שכ' די"ל דגם לאחר תפילת מעריב יאמר ברכת י"ע. הרי הוא עצמו כ' בסי' מ"ו סק"ו דאין לנו לברך ברכה שאינו מוזכרת בתלמוד כמ"ש הרא"ש שם. אלא א"כ יש מנהג לברך אז אמרינין דמסתמא בעלי התקנה של ברכה זו שניתקן לאחר התלמוד מסתמא מצאו מקור לדבריהם מהש"ס ובברכת י"ע גם כן קשה הסתירה שהביא הטו"ז בסי' מ"ו הנ"ל שגם ברכה זו לא מצינו בתלמוד וע"כ סמיכתינו הוא רק על מנהג ובמנהג אין לנו אלא מה שנהגו וא"כ אם אומר י"ע לאחר תפילת מעריב שלא מצינו זכר בשום מקום לברכה זו: לאחר שכבר יצא בתפלת ערבית ומנ"ל לברך. וצ"ע על הטו"ז ואפילו בגוונא דמוהרנ"ש שהביא המג"א שם דאם התפלל תפילת י"ח דמעריב קודם ק"ש דאז הדין כשיאמר ק"ש בברכותיה יאמר ג"כ י"ע מעומד במקום תפלת ערבית בתורה נדבה כמ"ש המחה"ש דאע"ג דבתפלת נדבה בעינין חידוש מ"מ כיון דמסמיך עי"ז גאולה לתפלה אין לך חידוש גדול מזה קצת קשה לדעת הרמ"א או"ח סי' ק"ו דבעינין שיהי' החידוש: דבר שנתחדש לו אחר התפלה הראשונה ובנידון זה שכ' מוהרנ"ש לא נתחדש לו דבר: ועכ"פ בנידון השאלה לאחר שכבר אמר ק"ש וברכותיה והתפלל י"ח. לומר אח"כ יראו עינינו זה חידש גדול וצ"ע ואף ע"ג שגם הא"ר כ"כ אפשר שכוונו הטו"ז וא"ר לומר י"ע בלי שם ומלכות או שיהרהר השם והמלכות דלדעת מקצת פוסקים יוצאין בהרהור בספק ברכה ואני נוהג כן וכבר האריך בזה הפמ"ג בפתיחה כוללת ולכך לדעתי נהי דהפסוקים של ברוך ה' וכו' יכול כל אדם לומר גם אח"כ בלי ברכה בשם ומלכות. אבל חיוב לדעתי אין כאן וגדולה מזו קיימ"ל באו"ח סי' קי"ו דבשעת הדחק דהדין אז להתפלל הבינינו אפילו עבר הדחק אח"כ א"צ לחזור ולהתפלל כל תפלת י"ח ולא אמרינין דכבר קיבל על עצמו לחיוב לומר כל תפלת י"ח אלא דמסתמא אדעתא דרבנן קיבל וה"נ אמרינן כמנהג דלא קיבלו ע"ע לחיובא אלא אדעתא דמנהגא כן נראה לי ואחתום בברכה המשולשת ויהי' ה' עמך ויברך אותך ואת ביתך ויאושר כוחך וחילך לתורה ועבודה דברי רבך הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה צ"ד יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם תלמידי הרבני המופלג החרוץ מו"ה זוסמאן סופר נ"י: