מהר"ם שיק אורח חיים סה

חיות חדש אנו מברכין שהחיינו אמנם דבר המצוי אינו גורם תענוג וחשיבות ולזאת אם הוא ג"כ דבר אינו מצוי או בא מזמן לזמן ועל ידי זה נתעלה חיותינו דלולא המצות הוי חיותינו כאלו לא הי' אבל ע"י מצוה שאנו מצוי' נתעלה החיות. ואם יש הנאת הגוף ניתוסף לו חיות ונעשה כפנים חדשות ואז מברכין וע"ד זה מיושב הרבה קושיות מה שאין מברכין שהחיינו בכמה דברים. ועכ"פ בנידון שלנו שאין בו הנאת הגוף ולא מעשה מחדש. אין שייך בו ברכת שהחיינו. ובלא"ה כיון דלפי עיני הראות אין בו חדשות רק להידיעה והשכל והשכל הרי הוא חי וקיים וכשם שאין מברכין על הריח וכ' הא"ר משום דהנשמה נהנה והרי הנשמה קיימת וה"נ כן הוא: ועל השלישית מ"ט נשים אין מברכין. כבר העיר מרן זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' נ"ו וכ' דנהגו שלא לברך עפ"י מג"א סוסי' רצ"ו א"ש הטעם. ובלא"ה נראה כיון שהוא תלוי בחישוב תקופות ומזלות דלמדו חכז"ל המצוה מושמרתם וכו' כי הוא חכמתכם ואין חכמה לאשה גם אינה במצוה דלימוד דושמרתם היא משנה וא"ש: ובאמת דברי המג"א הנ"ל קשיין לי דא"כ למה נשים מתפללים מוסף ובלא"ה נמי קשה הא נשים אינם חייבין בתמידין ולא במוספין ולכך אין חייבין בשקלים ולכאורה בברכות דף כ' דפריך פשיטא דנשים חייבות בתפלה קשה לי הא איכא למ"ד דתפלה נגד תמידין תיקנו ואיכא למימר דהקושיא על תפלה אחת שהרמב"ם כתב שהוא מה"ת מיהו לפי' התוס' דעל ג' תפלות קאי ואע"ג דמצות עשה שהז"ג נשים פטורות אפי"ה כיון דרחמי נינהו חייבין וזה שייך בשאר תפילות אבל תפלת מוסף דלאו רחמי אלא משום ונשלמה פרים כדאיתא בסי' ק"ח במג"א ס"קו. א"כ נשים פטורות וקשה איך נשים מתפללין הרי קי"ל באו"ח סי' ק"ז דאין מתפללין ביו"ט ושבת תפלת נדבה וכ"ש תפילת מוסף וצ"ע כעת. דברי ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה צ"א שיל"ת חוסט ה' וישלח תרל"ג לפ"ק החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער אבדק"ק ראצפערד נ"י: נשאלתי לחוות דעתי אנשים אשר מאחרים להתפלל מנחה עד הלילה במזיד אם רשאין לענות קדושה ואמן. כי עפ"י ש"ס ופוסקים הוא מעוות לא יוכל לתקן אם עשה כן במזיד ואלו עומדים ועושים בדברים של מה בכך ומאחרים להתפלל מנחה במזיד א"כ אפשר דאין עונין אחריהם אמן וגוף הדבר לאחר תפלת המנחה כולי האי בוודאי אסור עפ"י ש"ס ופוסקים. ובהגמ"י פ"ג מתפלה האריך לישב על מה סמכו לעשות כרבנן להתפלל מנחה עד הערב ובברכות דף כ"ט ע"ב אמרינין דלייט עלייהו במערבא מכל מקום אם הוא מעט קודם ביאת השמש שרי יעויי"ש ובש"ע או"ח סי' רל"ג כ' הרמ"א דבשעת הדחק אם התפללו מנחה עד צאה"כ בדיעבד יצא ובמג"א סק"ז הביא ג"כ דברי מהרי"ל דבשעת הדחק התפלל סמוך לצאת הכוכבים ואמר שבשדה עדיין יום הוא. מכל מקום מבואר דבלילה לא יצא אמנם ביהש"מ שהוא לפני לילה תלתא רבעי מיל שהוא להרמב"ם ערך י"ח מינוטען ולהש"ע סי' רס"א י"ג וחצי מינוט קודם הלילה שהוא ספק יום וספק לילה אינו מבואר אם רשאין להתפלל אז מנחה. מיהו מלשון הש"ע או"ח סי' רג"ל הנ"ל מבואר דעד צה"כ וזה נקרא בכל מקום לילה א"כ נראה כמבואר דבין השמשות יוצא. וכן ראיתי בפמ"ג או"ח סי' פ"ט בטו"ז אות א' ודייק כן מלשון הטו"ז: אמנם צריך טעם כיון דהוא ספק לילה למה יוצא אז ואין לומר משום דאוקי אחזקת היום שהי' עד עתה יום דהרי אמרינן בשבת דף ל"ה ע"ב דדוקא בעושה מלאכה בשני בהש"מ חייב חטאת ואי נימא דאוקי אחזקת היום הוי לי' ליחייב חטאת אבין השמשות דמו"ש לחודא כיון דאיכא חזקת היום דהוא חזקת איסור וכמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ב ע"ב גבי הבא עלי' באשם תלוי קאי וע"כ דלענין זמן כל רגע הוא כפנים חדשות ואין רגע אחד מועיל לחברו ומקרי רק איקבע איסורא וא"כ ג"כ למה יצא בבה"ש הא הוי ספיקא ואין לומר משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא ריש סימן פ"ז אמרינן בספק התפלל דצריך לחזור ולהתפלל יעוי"ש ועכצ"ל דחכמינו ז"ל קבעו זמן התפלה גם בביהש"מ ולכך אמרו תפלת המנחה עד הערב דהיינו צה"כ ובזה מיושב קושית הפני משה בירושלמי על ההגמיי' דכ' הא דאמר בירושלמי דמנחה כנגד קטורת היינו כרבנן. ומנ"ל זה הא גם לר"י איכא למימר כן ולהנ"ל ניחא דרבנן ע"כ ס"ל כן דהא אמרינן בזבחים דף נ"ו דדם נפסל בשקיעת החמה אפילו נימא דהיינו סוף שקיעה יעויין בשאגת ארי' סי' י"ז שהאריך בזה מכל מקום מבין השמשות דהוי ספק נפסל ואי אפשר להקריב ואיך אמרו חכמים דגם בין השמשות שרי. וע"כ דהיא נגד הקטורת דבא לפעמים באותו זמן כן נראה לי: ועכ"פ נהי דאף בבין השמשות נראה דשרי מכל מקום בלילה בוודאי אין להתפלל אליבא דכל הדיעות. ובא"ח סי' פ"ט סעי' א' סתם הרמ"א דאחר חצות היום אסור להתפלל וה"נ במנחה לאחר הערב במזיד וודאי דאין תקנה אמנם בנידן דאיירינן בי' נראה דדיינין להו כשוגג דהרי הוכיח הטו"ז ביו"ד סי' צ"ט סק"ט דאומר מותר הוי שוגג וכאן ה"נ האנשים האלו הם טועין ואומרים מותר ותולין עצמן באילן גדול ואף דבשוגג אמרינין באו"ח סי' ק"ח דצריך להתפלל בראשונה לשם חובה ואם היפוך לא יצא מ"מ הא המג"א ושאר אחרונים פקפקו על זה שאינו מוכרח הגם דאנו קי"ל כהשו"ע מיהו בנידן דידן דגם בזה לאקדומי תפלת המנחה הוא אומר דמותר לאחר התפלה עד הלילה ול"ד אומר מותר אלא לדעתו חיובא הוא ועדיין זמן מנחה. הרי לבו אונסו יש לומר דיצא לכ"ע. יעויין בפ"ח שם ובפמ"ג שצידד בטעה: מיהו כל זה אינו מועיל בנידון שלנו דנהי דאמרי' בטעה ולא התפלל יתפלל בתפלה שלאחרי' שתים מספקא לי אם עשרה אנשים טעו אי יכולין לומר התפלה גם בקול רם וקדושה דשתים אמרו ולא שלש ובפרט בלילה דהרי תפלת תשלומין דינו כמו תפלת חובה אז. ואם אז ר"ח צ"ל יעלה ויבוא בתפלת התשלומין ואיכא למימר דדין המנחה אז כתפלת מעריב ואין לומר אז קדושה. ולא יהא הטפל חמור מן העיקר וא"כ אותן האנשים שמאחרים להתפלל מנחה עד הלילה ואומרים התפלה בקול רם וקדושה אכתי נשאר ספיקו של מעלתו אם לא הוי כברכה לבטלה דאין לענות אחריהם קדושה ואמן וביותר יש להסתפק בזה שהרי מבואר כן בטו"ז או"ח סי' פ"ט ס"ק א'. דלאחר זמן הוי כמו ברכה לבטלה יעויי"ש. אמנס לדינא נ"ל דאין בזה חשש ברכה לבטלה. דתפלה רחמי נינהו והלואי שיתפלל אדם כל היום: ונראה לי ראי' לזה מסי' כ"ט ומסי' תל"ב באו"ח הביא הטור י"א דברכת לשמור חקיו וגם ברכת שהחיינו בבדיקת חמץ הוא רשות ותמה ע"ז איך שייך בברכה רשות. הא הוי ברכה לבטלה והב"ח ביאר דשהחיינו שאני דאפילו אקרא חדתא אמרינן והנה קושיא זו קשיא נמי על הא דקי"ל תפלת ערבית רשות הא הוי ברכה לבטלה אלא ע"כ דתפלה שאני דרחמי נינהו ועוד יש להביא ראי' מדברי הרי"ף בברכות פרק מי שמתו דף כ"א גבי ספק התפלל שאמרו שאם מתפלל ונזכר באמצע שכבר התפלל פוסק באמצע. וכ' הרי"ף וסייעתו הטעם דהוי כמקריב ב' תמידין והוי כבל תוסיף יעויי"ש. וקשה ת"ל משום ברכה לבטלה. וע"כ דאין כאן ברכה לבטלה דרחמי נינהו וכן מוכח בגמרא שם דמצריך לה התם דהו"א אם התחיל אינו פוסק ואי איכא ברכה לבטלה בוודאי פוסק אלא וודאי כיון דבנדבה שרי משום כוונה אינו נפסל. וכמו"ש המג"א בסי' ר"ט כדעת יש אומרים והסכים עמו דמשום כוונה לא נפסל וה"נ כן הוא ובעיקר טעמו של הרי"ף דהוי כב"ת לכאור' סותר למ"ש התוס' בר"ה כ"ח ע"ב ד"ה ומנא וכו' דבעושה מצוה אחת ב' פעמים אינו עובר על בל תוסף מיהו באמת אין זה סתירה דהתוס' מיירי היכא דלא כתיב מספר ומנין אלא סתם אבל כאן דדייק קרא את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' אם מוסף א' הוה ב"ת ושפיר קאמר הרי"ף: ועוד אפשר לומר דבציבור עדיף טפי דאף דהרי"ף כ' שם דבציבור אין רשאין להתפלל תפלת נדבה הרי תר"י שם הקשו עניו הא גם בציבור שייך קרבן נדבה עולת קייץ ותירצו מכל מקום לא שכיח וכוונתם אפילו יעשה תפלה זו נדבה יהא נראה כמוסיף. וזה שייך רק היכא דכבר התפללו אבל בנידן שלנו שלא התפללו א"ש. ומותר אם יתפללו נדבה כן נראה לי לדעתי שבזה לא נאמר דהציבור לא יתפללו נדבה. ולפי"ז אני אומר דתפלת ציבור עדיף דהרי אמרינן בזבחים דף ו' ע"ב דקרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן יעויי"ש בפרש"י שאם שחט בניסן תמידין מתרומה של שנה שעברה כשרים דממילא לקייץ המזבח דלב ב"ד מתנה. וא"כ ה"נ בציבור ממילא נעשה תפלת נדבה ומותר. ועוד נראה לי דכבר הארכתי במקו"א לישב קושית הפנ"י בריש פרק תפלת השחר. דפריך שם בגמ' עד ד' שעות ותו לא הא אמרינן שם מתפלל מנחה שתים וכו' והקשה שם הפנ"י דקארי לה מאי קארי עיי"ש. ואמרתי דתשלומין אינו שייך אלא אם שייך גם באותו זמן אותו מצוה ובחגיגה ובכיוצא בזה אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו. ורק בתוך ימי המועד שייך תשלומין ופליגו בחגיגה י"ז אי תשלומין זה לזה וה"נ נראה דהחיוב הי' להתפלל ולהודות לה' על כל רגע ורגע נשימה ונשימה תהלל יה. וד' בחסדו הקיל על האדם וקבע שעה מוכשרת שהתפלה יותר מקובל כל זמן קביעות זמן זה. ואם לא התפלל בזמן הקבוע וודאי החיוב עליו כל רגע ורגע מחדש וכן בתפלת הצהרים. אלא דאם איחר עד זמן תפלה אחרת