מהר"ם שיק אורח חיים סד

נדבה בשבת. ואע"ג שאין חילול שבת בתפלה. אפי"ה כיון שאין מקריבין קרבן נדבה. אין מתפללין תפלת נדבה בשבת. וה"נ אי נימא כדעת החכם הנ"ל דברכת הגומל הוא במקום קרבן ואין מברכין בלילה וא"כ גם בשבת ויו"ט אין לברך. ומנהג העולם הוא לברך בשבת ויו"ט. והנה לדעת המנהגים שהביא הא"ר סי' נ"א סעי' י"ב דבשבת יתחילו הריעו לה' כל הארץ. ורק הני ב' תיבות מזמור לתודה אין אומרים והטעם כיון שאין מזכירין הקרבן לא מוכחא מילתא דהוא במקום קרבן. ע"כ רשאי לומר שאר המזמור: וה"ה ה"נ בנידון הנ"ל משא"כ בתפלה שאומרים רצה בתפלת י"ח ושם נאמר והשב את העבודה ואשי ישראל ותפלתם וכו'. ובזה ג"כ מיושב מה שהביא מעלתו לתמוה על המג"א בסי' רפ"ב דקאמר דהעלי' שעולה הבעל כשאשתו היולדת נכנסת לביהכנ"ס הוא במקום קרבן. ותמה מעלתו הא במקום קרבן הי' הדין שלא לעלות בשבת. דבשבת אין מביאין קרבן יחיד ולהנ"ל א"ש ואע"ג דבמזמור לתודה אין נוהגין כן בשבת ויו"ט היינו משום דכל פסוקי דלא פסקי' משה רבינו בתורה או אנשי כנה"ג אנן נמי אין רשאין להפסיק: ובגוף. הדבר הי' נראה לי לישב בלא"ה דלכאורה קשה לי הרי מבואר בירושלמי פ' האורג דהשוחט חטאת יחיד בשבת כיפר בדיעבד אם זרק הדם ובביצה דף כ' ע"ב שם מבואר אם עבר ושחט נדרים ונדבות ביו"ט זורק את הדם לכל מר כדאית לי'. ובשבת כה"ג לתי' הראשון שם וכו' ואף לתי' הב' לכתחילה הוא דלא יזרוק אבל בדיעבד הורצה. וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות שגגות הלכה י"ד עיי"ש וא"כ לכאורה קשה לי לפי מ"ש הטו"ז באו"ח סי' קל"ב דתפלה כנגד דם תיקנו. וכן הסכים בא"ר בסי' א' ס"ק יו"ד שכ"כ גם רבינו יונה בפ' תפלת השחר דהתפלה הוא כנגד דם וא"כ הרי בדם בזריקה אין שום חילול. דכבר נשחט הזבח וא"כ למה לא יהיו רשאין להתפלל בשבת תפלת נדבה כיון דשחיטה אין כאן צורך: ורק לנגד הדם תיקנו התפלה ובזריקת דם לחודא. אין כאן שום חילול וצריך לומר כיון דמ"מ לכתחילה הדין דלא ליזרק הדם בשבת. וכיון דכתיב ונשלמה פרים שפתינו דהתפלה הוי במקום הקרבן וכיון דלכתחילה אפילו לזרוק הדם אסור לזאת אסרו גם התפלה ואפילו ביו"ט ג"כ אסור לרבא אלא אם זורק על מנת לאכול הבשר. וכל זה שייך בתפלת נדבה שעושה כן לכתחילה אבל ברכת הגומל כיון דעד השתא לא בירך. וכן לענין איש של היולדת בסי' רפ ב הנ"ל דהוא מחוייב וכל שהויי מצוה לא משהינן והוי כדיעבד ושפיר דמי לברך: או לעלות לתורה אף בשבת ויו"ט כן נראה לפענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי הדו"ש ושלום ידידי אביו הגאון המפורסם שליט"א: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה פ"ט החיים והשלום וכ"ט להבחור המופלג בתורה וביראה כה' שלמה ליפמאן ני': מכתבו קבלתי ועל אשר שאל ממני איך לנהוג מי שלא ברך שהחיינו בשעת אכילתו פרי חדשה אם יברך באכילה שני' דהרמ"א בסי' רכ"ה כ' במי שלא ברך בראי' ראשונה יברך בראי' שני' וכ' המג"א דהוא הדין לדידן דמברכין בשעת אכילה. אם לא ברך באכילה ראשונה יברך באכילה שני' ומעלתו כ' דיש לחלק. דבראי' איכא למימר דסמך עצמו לברך אח"כ בשעת אכילה. וסברא זו אין בה טעם וכבר כתב הלבוש דבין באכילה ובין בראי' הדין שוה וגדולה מזו כ' הלבוש דאפילו לא אכל עוד הפעם מ"מ מחוייב לברך תשלומין על האכילה שאכל כבר אלא דכבר הביא המג"א בשם סמ"ק ור"ם דפליגו וסברו דמי שלא ברך בראשונה אינו מברך בשני'. ולכאורה הו"א ראי' לדעת הרמ"א ותיובתא לדעת הלבוש דסובר דמברך לתשלומין על מה שאכל מכבר. וגם תיובתא לסמ"ק ור"ם הסוברין דאם לא ברך בראשונה אין מברך שוב אח"כ מש"ס דסוכה דף מ"ז דאמרינן זמן כל שבעה משכחת לה דאם לא ברך יומא קמא מברך ביומא אחרינא א"כ מבואר דלאחר שעבר החג שוב אינו מברך. ואכילת הפרי הוא המחייב כזמן החג. וא"כ מוכח דלאחר האכילה א"צ לברך לתשלומין וקשיא ללבוש ומיהו עכ"פ מבואר שם דכל משך זמן שהדבר המחייב ברכת שהחיינו. הוא עוד בעולם מבואר שם דמברך וכל זמן שלא עבר החג מחוייב לברך. כל שלא ברך עוד: וא"כ ה"ה בפרי כל זמן שאוכל או רואה אותו פרי המחייבו בברכה צריך לברך. כל זמן שלא ברך בראשונה וקשיא לסמ"ק ולר"ם. ואפשר דס"ל דחג שאני דכל זמן החג נמשך השמחה משא"כ בפרי עיקר שמחה בראשונה מיהו דוחק לחלק בזה: ועוד דהרי גם לענין מצות נ"ח פסק כן בסימן תרע"ה ולמה לא נימא כן גם לענין ברכת זמן על פרי ודעת הלבוש יש לישב דלעולם איכא למימר דיש תשלומין אם לא ברך שהחיינו על אכילה או ראי' ראשונה דיש לחלק בין אם החיוב יש לו משך זמן ובכל משך הזמן הוא מחוייב בפ"ע או אם הוא בא רק מכח תשלומין דמצד תשלומין שייך רק בשוגג או טעה אבל במזיד אין שייך תשלומין וכמו שכתב הב ח לבאר לענין קידוש בסי' רע"א וכדקי"ל לענין תפלה בסי' ק"ח דאם עבר במזיד אין תשלומין אבל אם החיוב מצד עצמו גם אם עבר במזיד מכל מקום מחוייב לברך כל אותו הזמן ולכך איכא למימר דזמן כל שבעה היינו דכל שבעה מחוייב מצד עצמו ואפילו אם עבר בראשון במזיד וכו' אבל מכאן ואילך נהי דיש לו תשלומין היינו בשוגג אבל לא במזיד: והנה בלשון תשובת הרא"ש המובא בטור סי' תרע"ה משמע לכאורה כהלבוש דכתב דמברך ביום אחד או כל זמן שיזכיר משמע אפילו שלא בשעת הדלקה והיינו מטעם תשלומין וכהלבוש וא"כ ה"ה בפרי לאחר אכילה ועיין ב"ח באו"ח סי' תרע"ה דכתב דווקא תוך ז' וצ"ע ולכאורה כיון דאנן קי"ל דברכת שהחיינו מברכין דוקא במקום שיש שמחה והנאה וכמ"ש האבודרהם בה' ברכות וביארתי בתשובה (סי' צ') וכיון דהוי כמו ברכת הנהנין וכמו דקי"ל באו"ח סי' קס"ז סעי' ח' דאם אכל ולא ברך איז לו תשלומין דהואיל ואדחי אדחי ה"נ כאן ודלא כלבוש מכל מקום גם באכילה כתב המג"א שם ס"ק כ"א דפלוגתא הוא. וא"כ טוב להוציא עצמו מפלוגתא וליהדר אחר פרי חדשה לברך זמן מיהו גם באכילה שני' של אותו פרי אף דכתבתי דמסתבר לי ויש ראי' לדעת הרמ"א וגם הב"ח כתב בסימן תל"ב דגבי ברכת שהחיינו לדעת הטור לא אמרינין ספק ברכות להקל וכן הביא הא"ר ראי' לזה באו"ח סי' כ"ב מ"מ טוב ויפה להוציא עצמו מפלוגתא ולכן יש להדר אחר פרי אחרת חדשה לו ולפטור את זו וספר הרדב"ז שהביא המג"א והלק"ט שהביא הבאר היטב המדברים מזה אין בידי לעיין בהם מה המה ראיותיהן ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה צ' שיל"ת י"ג ניסן תרכ"ט לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה כש"ת מוהרר זוסמאן סופר נרו אבדק"ק האלאש יע"א: מכתבו קבלתי ואשר העיר מעלתו ני' על ענין קידוש החמה שיהי' אי"ה ג' הערות א' קידוש החמה בהיות תקופת ניסן בתחלת ליל ד' כמו שהי' בתחילת הבריאה וזה שייך לר"י דבניסן נברא העולה אבל לר"א דס"ל בתשרי נברא העולם ולזה אנו אומרים בר"ה היום הרת עולם למה מברכין על תקופת החמה בניסן והב' אם מברכין שהחיינו על פרי שמתחדש משנה לשנה. למה לא נברך אף כאן מכ"ח לכ"ח שנה והג' אמאי לא יברכו נשים ולמג"א סוף סי' ר"צ א"ש עכ"ל בקיצור אשיב לו על ראשון ראשון מאי דפסיקא לי' דקי"ל כר"א אינו מוסכם בתוס' בר"ה דף כ"ז בד"ה כמאן וסייעתם ס"ל דקי"ל כר"י ולכך מונין לתקופות כר"י ורק במחשבה עלה בתשרי ולכך אמרינין היום הרת עולם אמנם הרמב"ם בפ"י משמטה ובכמה מקומות שם וברמב"ן בחומש בפ' נח ובריטב"א בר"ה דף כ"ז ס"ל דקי"ל כר"א ואפי"ה פסק הרמב"ם בפ"י מברכות ברכת קידש החמה מכ"ח לכ"ח שנים ולכאורה הוי תרתי דסתרו: מיהו הדבר נכון כשם שאנו מחשבין המולדת ממולד בהר"ד דהיינו מולד תשרי של תהו דהיינו תשרי קודם שנברא העולם משום דהתחלת הבריאה הי' בכ"ג אלול משנה שקודם הבריאה ויום א' בשנה חשוב שנה ולכך עפ"י מולד שהי' ביום בריאת האדם מולד וי"ד שאנו חושבין למפרע שאם הי' בתשרי שלפניו מולד הי' בהר"ד. ועל דרך זה הולכין כל החשבונות ה"ל אנו חושבין תקופת ניסן משנה של תוהו שאם הי' אז השמש הי' התקופה בתחלת ליל ד'. וכך סובב והולך לעולם ואין תקופת ניסן חל בתחילת ליל ד' אלא מכ"ח לכ"ח שנה וכן סובב והולך כנאמר ויעמידם לעד לעולם וזה אות על כל מעשי ה' אפילו אנו רואים בהם סיבובים ושינויים אפי"ה בסוף יבואו לתכלית הנרצה מתחלת הוייתו שהקב"ה הוא המנהיג. ולכך מברכין מעשה בראשית בכל יום והיא לאות על גאולת ישראל ותורה שעוד ישיבו בנים לגבולם ועמים רבים יאמרו לכו ונעלה אל הר ה' ותורתינו תהי' מאירה כתחילת נתינתה. וא"כ א"ש מנהגינו ג"כ לר"א וכן נראה מבואר בלבוש. ועל שאלה שני' למה אין מברכין שהחיינו רבים הכללים אשר נאמרו בברכת שהחיינו עיין ברמב"ם פי"א מברכות ומנהגינו לרוב עפ"י מ"ש הרז"ה סוף פסחים. והובא תשובה בס' אבודרהם וכללא כייל שאין מברכין אלא בהנאת הגוף עיי"ש ונראה להסביר דהנה על חיותינו אנו מברכין בכל יום המחזיר נשמות אבל אם נולד דבר שמחשיב חיותינו או מוסיף תענוג לחיותינו כאלו בא