מהר"ם שיק אורח חיים נח

אמרי' דע"ע בירידתה לנ"א נאסרת ואפילו לשיטת התוס' דרק בעריפתה נאסרת. מכל מקום עיבוד דהוי מעשה גמור וודאי מועיל. ואין כאן אלא דעת הרמב"ן נגד זה והוי ב' צדדים להחמיר וצד הרמב"ן להקל. אבל במעשה כל דהוא או הזמנה בעלמא דלא נעשה פנים חדשות כה"ג יש ב' סברות להקל סברת הרמב"ן וסברת התו' דלרבא ע"ע אינה נאסרת בירידתה לנ"א. ורק אם אמרינין דע"ע נאסרת בירידתה אז יש להחמיר וודאי תפסינין דעת רמב"ן ודעת תוס' להקל ובזה יש לישב דדברי הש"ע אינם סותרים אהדדי דבסעי' א' מבואר דבבתים מותר לשנות בהזמנה לחודא משל ראש לשל יד. והרמ"א לא הגיה שם כלום ובסוף סעי' ג' שם כ' הרמ"א דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא ולהנ"ל א"ש דדוקא בעיבוד דנעשה פנים חדשות רק אז אמרינין הזמנה מלתא לגוף הקדושה כן נראה לי: אמנם אפילו מעשה גמור בהזמנה דמועלת דווקא אם נעשה המעשה בשעת העיבוד או לאחר העיבוד אבל מקודם בעוד שאינו ראוי כלל לכתיבת ס"ת אינו מועיל שום הזמנה אפילו למ"ד הזמנה מלתא. דעדיין אינו ראוי כמש"כ התוס' בשבועות דף י' ע"ב ד"ה וכי תימא וכו' דכתבו דאינו קדוש אפילו קדושת דמים בלא נתינה למכתשת לפי שאינו ראוי להקריב עדיין. ועוד אפשר דאז לא מהני הזמנה דהוי כעין הדבר שלב"ל כדאמרינין בקידושין ס"ג ואע"ג דהיכא דהוא בידו יכול להפריש מן התלוש על המחובר אבל כבר כתב המהרש"א. היכא דהוי דבר חדש לגמרי כעין עבד ונשתחרר הוי כדבר שלב"ל ואפילו הוא בידו. א"כ ה"נ דהעיבוד של העור עושה את העור לדבר חדש. א"כ לדידן דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל גם הכא קודם העיבוד אינו ראוי והוי כדבר שלב"ל ולא מהני לי' שום הזמנה ובזה מיושב קושיתו שהקשה לפי מ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין דאם נתן חפץ לאחר לצורך מצוה הוי מעשה. וא"כ אפילו עבד הסופר הגוילין שלא לשמה יהא כשר. ולהנ"ל א"ש דוודאי קודם העיבוד לא מהני אפילו מעשה גמור אלא בהתחלת העיבוד דאז הוי כבידו לת"ק ולרשב"ג דפליגו בסנהדרין דף מ"ח פלוגתייהו דת"ק ס"ל אף שלא עיבדן לשמן ואפילו אם פירש לשם דבר אחר. דאל"כ לפלוג וליתנו בדידי' ולא הוי צריך למינקט עור בהמה טמאה דהרי אף בעור בהמה טהור' משכחת לאיסור. ורשב"ג סובר עד שיעבדן לשמן דווקא. דסתם לא מהני דאפילו מ"ד דסתמא נמי כשר. מ"מ ע"י קטן כתבו התוס' בחולין דף י"ב ע"ב ד"ה קטן אין לו מחשבה. דאף דבסתמא כשר. אבל קטן הוי רק כמתעסק. ולכך שפיר כ' המג"א דע"י קטן בוודאי אינו מועיל עיין בתוס' והיינו דקאמ' רשב"ג עד שיעבדן לשמן שלא יהא כמתעסק. ולת"ק אפילו מתעסק כשר דלא בעינן עיבוד לשמה. ובגוף הפלוגתא של ת"ק ורשב"ג לפי סוגיא דסנהדרין פליגו בהזמנה. אבל במנחות בפרק התכלת דף מ"ב ע"ב מבואר דפליגו בהא דשמואל אי ציצית בעי טווי' לשמה. וא"כ נראה דבהזמנה לתשמישי מצוה כ"ע ס"ל דהזמנה לאו מילתא ותוס' הקשו שם האיך אמרינן דתנאי פליגו בדשמואל הא בסוכה דף ט' אמרינן טעמא דשמואל משום דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך יעויי"ש כתוס' ד"ה כתנאי. ולפענ"ד דהסוגיא דמנחות ודסוכה הנ"ל בחדא מחתא מחתינהו. דזהו פלוגתא דרב ושמואל דרב סובר אע"ג דגלי לן קרא דבעינן לשמה. אמרינן דווקא עיקר המצוה וסוף המצוה ילפינן מיני' דתפשת מועט תפשת ושמואל סובר כיון דרבי קרא דבעינן לשמה ילפינן כל העשיות הצריכין למצוה זאת דבעינן לשמה וע"ז מסיק הסוגיא כתנאי דבזה עצמו פליגו ג"כ ת"ק ורשב"ג דכבר כ' הרמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' דבס"ת כתיב כתבו לכם מזה ילפינן דבעינן לשמה. וא"כ לשמואל דסובר כל דגלי לן קרא בדבר אחד ממצוה דבעינן לשמה כל עשיותן הצריכין לה בעי' לשמה. לזאת גם בס"ת בעי' כל העיבוד לשמה. ובתפילין ומזוזות דלא כתיב לך אפשר דלא בעינן לשמה וזה באמת דעת הרי"ף דרק בס"ת בעי' לשמה ואפשר דגם מזוזות ותפילין דכתיב ג"כ בהו וקשרתם וכו' וכתבתם. אפשר דילפינן מהדדי כתיבה כתיבה כשם דבעינן בס"ת כתיבה תמה אע"ג דלא כתיב בי' משום דילפינן ממזוזה דכתיב וכתבתם כתב תם. וה"נ ילפינן בהיפוך מזוזה ותפילין מס"ת: ובזה נראה דפליגו הסוגיא דמנחות וסנהדרין דהש"ס במנחות ס"ל דילפינן מאהדדי לגמרי והוי כאלו כתיב גם בתפילין ומזוזות דבעי' לשמה וממילא לשמואל בעינן כל העשיות הצריכות שהכל יהא לשמה וזה כרשב"ג ות"ק סובר כרב. דאפילו בעינן לשמה מכל מקום הקציצה והעיבוד לא בעינן לשמה וסוגיא דסנהדרין נראה דס"ל דלא ילפינן תפילין ומזוזה מס"ת דבעינן לשמה ורק משום חיבוב מצוה בעי' ש זמין אותם ולכך סברה הסוגיא דזה תליא בפלוגתא דהזמנה מלתא הוא כמ"ש לעיל ובזה יש לישב השיטות ואין להאריך כאן ועכ"פ לדינא קי"ל דהזמנה לאו מלתא. ואפילו בתשמישי קדושה וגם קדושה עצמו אית בי' פלוגתא. ואפילו לנמוק"י דס"ל דבגוף הקדושה אמרינן הזמנה מלתא לעיל כבר ביארתי דווקא בהזמנה שהוא מעשה גמור כעין עיבוד. וא"כ נפשט שאלתו בענין ארון הקודש דמבואר בש"ס במס' מגילה פרק בני העיר דהוי רק תשמישי קדושה. ואם הוא ארון משוקע בחומה אפילו תשמישי קדושה לא הוי כדקי"ל באו"ח סי' קנ"ד סעי' א' ואם כן בוודאי הזמנה לאו מלתא הוא ואם מסרו לציבור או נדרו בתורת נדר בוודאי צריך לקיים נדרו ולהניח הדבר לצורך מצוה כעין נדר וכדאיתא ביו"ד סי' רנ"ח דצריכין לעשות ממנו או מדמיו דבר מצוה הצריכין ביותר כן נראה לי ואחתום בברכה יהי ד' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה פ"א בעזהי"ת חוסט יום ד' דחוה"מ סוכות תרל"ז לפ"ק: מאלקי המערכות ישיג ברכות. בחג הסוכות ש"ב הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוהרר שלמה שיק ני' אבדק"ק קארצאג יע"א אם אמנם הקשית לשאול להשיב לך מיד בחוה"מ שאין אני עושה אלא לצורך גדול. אך לפי שהוא דבר להעמיד האמת והשלום על מכונו אני משיב בקצרה ע"ד אשר שאלת לחוות דעתי בנידון שאירע בקהלתך שאיש אחד נדב שיוויתי מפואר ומהודר לביהכנ"ס וקבלו אותו ז' טוה"ע והעומדים בראש ויש אנשים המערעים שאין לקבל מן הנודר השויתי משום דנחשד על דברים האסורים לנו ואפילו על חילול שבת הוא חשוד ושנית כי בסוף השויתי חתם שמו שהוא נדר זאת וכזאת לא יעשה ואם אמנם שמעלתך השיב שלפי הדין רשאין לקבל ממנו שחלילה אינו מחלל שבת בפרהסיא ואפילו במומר יש דיעות ביו"ד סימן רנ"ד אי מקבלין ממנו לביהכנ"ס. מכ"ש מאיש שרק נחשד. וגם יש בו מעלות ומדות טובות רבות שעושה לטובת הכלל הרבה דברים הכל עפ"י דין תורה. ועל הערעור שחתם שמו ג"כ עשה כדין. כי כבר האריך הרשב"א בתשובה סי' תקפ"א וכן פסק ביו"ד סימן רמ"ט דראוי לכתוב שמו ולפרסם עושי המצוה דבזה יפתח דלת ויעורר רבים להשתדל ולהרבות עוסקי' במצות ועוד הארכת בזה וכל דבריך נכונים וברורים ואין לפקפק עליהם ולא באתי אלא להסביר הדברים ולבררם: הנה במס' חולין דף ה' ילפינן מקרא דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל ומן המומרים לכל התורה הן לע"ז או לחילול שבת בפרהסיא שעי"ז יחזרו בתשובה וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהלכות מעשה הקרבנות וכ' ג"כ הטעם הנ"ל שע"י שמקבלים מהם קרבנו' יתעוררו לשוב בתשובה. ולכל הפחות יהרהרו בתשובה. והרי אפילו רשע המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק. קידושיו קידושין משום שמא הרהר תשובה בלבו. וכן מביא קרבן זה עצמו מוכח שמאמין ב"ד ורוצה לעשות רצונו. ומקריב אליו. ואפילו אם עבר עבירה ע"כ רק יצרו אנסו. וכעין שכ' הרמב"ם בפ"ג מגיטין דלכך מועיל כפיה עד שיאמר רוצה אני. ואם אמרו זה בקרבן לדעתי קו"ח בשיויתי שהרי מבואר בש"ע או"ח שיויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמדת הצדיקים וכיון שמעמיד נגד עיניו (שה' לנגדו בוודאי יראה ויפחד וישיב וכמו שהאריך שם בלשון הרמב"ם. וכן בנידון הזה מסתמא הרעיון הזה לנדב השיויתי יעורר את האדם לילך בדרכי ה'. ובלא"ה כבר כ' רמב"ם סוף הלכות רוצח דהקב"ה מקפיד על כל נפשות בני ישראל בין רשעים ובין צדיקים כל זמן שמאמינים בה' ובתורתו ומחברים עצמם עם כלל ישראל. ולכך צריך להקדים טעינה לשונא (דהיינו לעובר עבירה) לפריקה לישראל כשר כדי לכוף את יצרו. כנראה דמבאר ומפרש לשון לכוף את יצרו היינו היצר של העובר עבירה שעל ידי זה יתעורר לבו לה'. שיראה שלא ידח ממנו נידח ומיושב בזה קושית התוס' בפסחים דף קי"ז עיי"ש ועכ"פ בוודאי מקבלין מהן הן לביהכנ"ס הן לבית המקדש כל זמן שמאמיני' בה' ובתורתו ועל ידי זה יש תקוה שיכירו האמת ויפחדו מהדר ה' ומגאון עוזו. לשמור מצותיו ותורתו והמונע מליקח מהם הוא נועל דלת מפני השבים. וא"כ אין ממש בטעם הראשון: ועל הערעור השני שחתם שמו בוודאי הדין עם מעלתך שכן ראוי לעשות ולפרסם עושי הטוב שכן פירסמה התורה והנביאים כמו שהאריך הרשב"א בתשובתו שהבאת אמנם לכאור' יש לדון בנידון זה דהנה בתשובת צמח צדק סי' נון הביא שאלה כיוצא בזה באחד שכ' צורת המנורה בארון הקודש שהוא סגולה וכו' וחתם שמו תחתיו וערערו עליו ומסיק לחלק בין הא דכותבין שמם על הפרוכת וכיוצא בהן. לעובדא דא דפרוכת וכיוצא יוכלו גם שאר בני אדם לנדב. ויוכל כל אדם הרוצה לזכות להיות לו מצוה ההוא ע"כ אין יכולין למחות ונוהגין בכל תפוצות ישראל לחתום את שמם אבל בדבר דלא אפשר אלא אחד ואם זה עשאה שוב אין אחר יכול לעשותה יכולין הציבור לומר אנו רוצים