מהר"ם שיק אורח חיים נז

תשובה ע"ט בעזהי"ת חוסט יום ג' פ' נצבים תרל"ה לפ"ק כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב המאוה"ג מוה' שמואל ליטש ראזענבוים אבדק"ק יערגען יע"א: מכתבו קבלתי ובו נשאלתי על דבר אשר בחצר ביהכנ"ס בקהלתו נטעו אילנות בלי ידיעתו. ומסתפק מעלתו ני' אם מחוייבים לעקרם ששמע שבק"ק סערדאהלי נעשה מעשה שג"כ נטעו אילנות בחצר ביהכנ"ס ושלחו הלומדים היראים בלילה לעקור את האילנות ומעלתו צידד צדדים להתיר והאריך מאוד ואני אשיב בקצרה הנה גוף האיסור דלא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' פסק הרמב"ם בפ"ו מה' ע"ז ובמנין המצות ל"ת י"ג דאסור לנטוע שום אילן במקדש או אצל המזבח. והיינו כראב"י אבל רש"י בחומש והרמב"ן שם וספר יראים כלם פסקו דגם בהר הבית אסור וכתב הרמב"ן בחומש שכך הי' דרכי עובדי ע"ז לנטוע על פתחי ע"ז. ולכך אסרה התורה לנטוע אילן על פתחי בית אלקים יעויי"ש וכבר האריך בס' סדר למשנה על הרמב"ם שם אמאי פסק כראב"י עיי"ש היטב ולפענ"ד פשוט דאם גם השהי' בלי לעקור הוא בכלל האיסור כמו דאמרינן במכות דף כ' דהלובש כלאים דחייב על השהי' וכן קי"ל דהמקיים כלאים בכרמו והברכת אילן חייב על השהי' ואפילו לדידן דקי"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין. מכל מקום כיון דההתחלה הי' על ידי מעשה. גם השהי' חשוב כמעשה וכמש"כ הכ"מ בפ"י מהלכות כלאים דין ל'. ועיין במל"מ סוף פ"ג מה' ביאת מקדש דין כ"ג ובגליון ספר מצות השם מצוה ער"ב הארכתי בזה: ובזה מיושב קושית התוס' במכות דף ד' ע"ב על רע"ק דסובר המקיים כלאים לוקה ואע"ג דסובר דלאו שאב"מ אין לוקין וכן נראה ממה שאמרו בירושלמי פ"ק דמגילה דף ג' דהקהל מאחרים ולא מקדימין ואמרו בירושלמי דאי אפשר לעשות מע"ש דכתיב לא תטע אשרה כל עץ. נראה הכוונה דהשהי' ג"כ אסור ולכך כל מה שיוכל למעט באיסורו צריך למעט. וא"כ ה"נ נראה פשוט דאם נטע אילנות סמוך למקדש דצריך לעקרם. ובפרט לפי מ"ש הרמב"ם במנין המצות והרמב"ן בפי' החומש דהאיסור הוא משום שהי' זה חק לע"ז להיות לפני בית ע"ז שלהם אילנות להראות להם הדרך לבית ע"ז א"כ עיקר האיסור הוא השהי' וזה מבואר לענין ביהמ"ק אמנם לענין ביהכנ"ס אינו מבואר בש"ע אבל בהגהות ר' עקיבא איגר זצ"ל באו"ח סי' ק"ן הביא בשם ר' דוד ערמאה שאסור ליטע אילנות בחצר ביהכנ"ס וכן הי' נראה לי פשוט קודם שראיתי דברי הגאון הנ"ל (עיין תשובה הקודמת) דהרי קי"ל לענין אתנן זונה ומחיר כלב סוסי' קנ"ג דאסור גם לביהכנ"ס ובמהרי"ק שורש קס"א האריך להביא ראיות לזה דבהכנ"ס דינו בהרבה דברים כביהמ"ק ומשמע שם דמדינא קאמר ובב"י סוסי' קנ"א הביא דברי מהרי"ק אלו ופסקו בש"ע ולפענ"ד דגם להרמב"ם דס"ל דדוקא בעזרה או אצל המזבח נאמר האיסור. מכל מקום גבי ביהכנ"ס דהוא כמזבח דתפלה נגד תמידין תיקנו וכתיב ונשלמה פרים שפתינו. ולענין כמה דברים חשבינן לתפלה כעבודה וא"כ כיון דתפלה כעבוד' הוי ביהכנ"ס כמזבח ולכך גם להרמב"ם נראה דיש לאסור אצל ביהכנ"ס וא"כ ממילא לפי מ"ש לעיל גם השהי' אסורה ונכונים דברי הגאון הנ"ל מכ"ש לדעת הפוסקים דפסקו כת"ק דגם בהר הבית אסור: ונראה לי ראי' גדולה לזה מדברי מהרי"ק המובאים בב"י סוסי' קנ"א דכתב דגג ביהכנ"ס דינו כגג ההיכל ומנ"ל לומר זה. וע"כ משום ונשלמה פרים שפתינו וכו' והרי אומרים בביהכנ"ס פיטום הקטורת שהוא במקום הקטורת הנעשה בהיכל ולכך גג ביהכנ"ס דינו כגג ההיכל ומטעם זה הביהכנ"ס ג"כ דינו כעזרה וכמזבח שהתפלות כנגד תמידין תיקנו ותפילת ערבית כנגד אברים ופדרים שלא נתעכלו ועוד אנו מקיפים בסוכות הבימה שיש עליה ס"ת דוגמת המזבח שהקיפו בביהמ"ק והוא מטעם דתורה שקורין על הבימה ואמרינן זאת תורת העולה כל העוסק וכו' ולכך דמיא הבימה בשעה שהס"ת מונח עליה למזבח. וה"נ נוכל למילף לענין לנטוע אילנות משם. כן נראה לפענ"ד ובמקום אחר כתבתי דבלא"ה נראה דאין ראוי לנטוע שם אילנות להסתופף בצלם דדבר זה מרבה וממשיך לשם ישיבות יושבי קרנות וכל מידי דממשכו בעדן ביהכנ"ס אסור. וחז"ל אסרו אפילו לקרות בכתובים בריש פרק כל כתבי משום דממשכו ומבטלו בה"מ וכ"ש הא דידן וגם יש לחוש לתערובת אנשים ונשים שם. ופריצות עכ"ל שם ולכך גם בלאו האיסור מדינא אין ראוי לנטוע שם בחצר בית הכנסת אילנות להסתופף בצלם וא"כ בוודאי ישתדל לעקור אותם ובטוח אנכי בקהל הקודש עם ה' בני ישראל מסתמא יעשו כמצוה עלינו וכתיב שמעו ותחי נפשכם דברי החותם באמירת כתיבה וחתימה טובה הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה פ בעזה"י יום ב' לסדר בא תרל"ז לפ"ק חוסט. החיים והשלום וכל טוב להתורני והרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' יהודא גרינוואלד יושב בשבת תחכמוני בקהל טשיראוויטץ יע"א: מכתבו קבלתי ונשאלתי ע"ד ארון הקודש שנדב נגיד אחד למתנה לתתו על מקומו בחומת ביהכנ"ס אבל אח"ז קנו הקהל ביהכנ"ס אחר ויש שם כל המצטרך ושוב אין צריכין לארון הנ"ל ושאל מעלתו אם רשאין לשנותו לדבר חול וגוף השאלה אינו צריך לפנים דבוודאי רשאין לשנותו וכמ"ש גם מעלתו אלא שכ' בזה איזה פלפולים וקושיות ואם שאין לי פנאי ולא כח להשיב על פלפולים מכל מקום לכבודו אמרתי לברר קצת הדין. הנה בסנהדרין דף נ"ז פליגו אביי ורבא אביי סובר הזמנא מילתא. ורבא סובר הזמנה לאו מלתא וכ' שם הנמוק"י דהא דהזמנה לאו מלתא היינו דוקא בדבר שאינו גוף הקדושה אבל הזמנה לגוף הקדושה הזמנה מלתא הוא דהיינו עור של קציצה ושל תפילין וקלף של ס"ת ותפילין דוודאי צריך עיבוד לשמה. והזמנה מלתא הוא וע"ז הקשה מעלתו דא"כ מאי קאמר שם תנאי הוא מהא דפליגו רבנן ורשב"ג אי צריך עיבוד לשמה הרי התם מיירי בקציצה ולי נראה דוודאי דברי הנמוק"י לא נאמרו אלא לדידן. אבל אביי וודאי אינו מחלק דהרי אביי יליף דהזמנא מלתא מעגלה ערופה ועגלה ערופה הוי גוף קדושה ואיך יליף אביי מהתם לבגד שנארג למת אלא וודאי דאביי לא מחלק בין גוף קדושה וכו' ושפיר אמרינן בגמרא תנאי הוא אמנם לרבא י"ל כסברת הנמוק"י אך מדברי התוס' שם מוכח דאף רבא לא ס"ל כחילוק הנמוק"י אך קשה לי האיך כתבו התוס' דעיבוד עדיף מהזמנה. הרי לרבא דיליף מתשמישי ע"ז והרי שם הדין אפילו עשו אותן המשמשין מתחילה ותיקן כל עשייתם לע"ז מכל מקום אין נאסרין עד שישמשו בהן בשלמא לאביי דלא יליף מע"ז משום דלאו אורחי א"כ איכא למימר עיבוד לשמה הוי מעשה חדש ומועיל אפילו למ"ד הזמנה לאו מלתא. וצריך לדחוק לפי שיטות התוס' דנהי דהתוס' לשיטתם דס"ל לעיל דרבא סובר דע"ע אינו נאסר אלא בעריפתה וקושית הגמרא הוא להיפוך אמאי לא יליף רבא מילתי' מע"ע דהזמנה לאו מלתא אבל הא דמשני הגמרא ע"ז לכאור' קשה להבין. וצריך לומר בכוונת התרצן לשיטת התוס' דרבא משמשין ממשמשין קא גמר דהיינו אם הי' יליף מע"ע לא הוי מוכח רק דהזמנה ומעשה קטן אינו מועיל אבל מעשה רבה שמחדש הדבר לדבר חדש כמו בכלים של ע"ז מהני. ע"כ יליף מע"ז דאפילו נעשה לע"ז אפי"ה לא נאסרו עד שיעבוד בהן עבודה והיינו דנקט ממשמשין וכו' דהיינו דווקא באם כבר שימוש עמו הוא דנאסר וא"כ לפי"ז וודאי דגם עיבוד מקרי רק הזמנה ואיך כ' התוס' דעיבוד עדיף מהזמנה וצ"ע: ולפי"ז נ"ל לישב דברי הנמוק"י דהנה המג"א סימן מ"ב ס"קו הקשה דברי הנמוק"י אהדדי דשם פירש כפרש"י דעיבוד הוי הזמנה: ובהלכות תפילין פי' כהתוס' דעיבוד עדיף מהזמנה ולהנ"ל נראה דלהנמוק"י הוי קשיא לי' קושיא הנ"ל ולכך ס"ל דוודאי לאביי ס"ל דאפילו ארג בגד מחדש הוי רק הזמנה גם לא ס"ל לחלק בין גוף הקדושה כמ"ש לעיל וא"כ א"ש הפי' של כתנאי כרש"י אבל לרבא ס"ל לנמוק"י דלא כהתוס' וס"ל דרבא באמת סובר דע"ע בירידתה לנ"א נאסרת ועיין קידושין דף נ"ז ע"א תוס' ד"ה כפרה כתיב בה כקדשים ובמהרש"א ובפ"י שם. ומוכח משם דבמעשה קטן נאסר ובמשמשים מוכח דאפילו במעשה רבה אינו נאסר ולא הוי רק הזמנה וקשיין אהדדי ואפילו נאמר כשיטת תוס' דרבא סובר דרק ירידתה לנ"א אוסרתה. מכל מקום נראה דס"ל לרבא דיש חילוק בין גוף הקדושה לתשמישי קדושה דבתשמישין אפילו במעשה רבה כעיבוד ג"כ אינו נאסר. רק בגוף הקדושה מעשה רבה וודאי מועיל ולזה כ' הנמוק"י בהלכות תפילין דלרבא שפיר איכא למימר דפלוגתא הוא כפי' התוס' דעיבוד חשיב כמעשה כיון דהוא גוף הקדושה וגם מעשה רבה. אבל הזמנה או מעשה קטן אף בגוף הקדושה לפי שיטת התוס' דלרבא ע"ע אינה נאסרת בירידתה אף דע"ע הוי גוף קדושה מ"מ אינו מועיל אלא עריפתה דנעשה פנים חדשות ואין כאן סתירה: ועכ"פ לפי"ז נתישב דברי התוס' ודברי הנמוק"י אלא דהתוס' ס"ל דבין לאביי ובין לרבא אין חילוק בין גוף הקדושה והנמוק"י אליבא דרבא ס"ל דיש חילוק דבגוף הקדושה ומעשה רבה בוודאי מועיל ואפשר אף במעשה קטן בגוף הקדושה דמועיל אי ס"ל לרבא דירידתה לנ"א אוסרתה ואפשר דגם התוס' ס"ל לחלק בן גוף הקדושה. אלא דס"ל כמ"ש הרמב"ן במלחמות בסוכה פ"ק דף ט' דאפילו עיבוד לצורך ס"ת לא הוי גוף הקדושה דהגוילין רק ע"י כתיבה מתקדשין ומטעם זה נראה דהש"ע בסי' מ"ב ברמ"א דפסק כהנמוק"י הנ"ל דוקא במעשה גמור כגון עיבוד דבזה יש לאסור מב' צדדים חדא אי