מהר"ם שיק אורח חיים נו

ואפילו אם הי' האמת כדברי הרשעים הנ"ל שעי"ז לא יפתחו החנות בשבת. מכל מקום הרי קי"ל דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך היכא דפושע כמבואר במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ח וכ"ט וכל שכן בנידן דידן שיאמרו מדשתקו רבנן ש"מ דניחא להו ויהי' חילול השם ובפרט בדור הזה אשר הפריצים מתאמצים בעבירה ההוא ויש לדמות לערקתא דמסאני דחייבים למסור עצמן: וגדולה מזו אנו קי"ל לפי הסכמת רוב הפוסקים כהרמ"א ביו"ד סי' של"ד סעי' א' דמי שמחוייב נידוי יש לנדותו אפילו אם יש לחוש שע"י זה יצא מן הדת ואם הי' לנו רשות לנדות היינו מחוייבים לנדות הפריצים ההם כמבואר ג"כ בש"ע סימן של"ד הנ"ל שזה הוא מכ"ד דברים וכו' המבזה אפילו דברי סופרים. וכ"ש שאין אנו רשאין להסכים עמהם דשתיקה כהודאה דמיא ואם יפרשו יפרשו: כל זה כתבתי לפי דעת מעלתו ני' אבל באמת אנו יודעים שזה הוא התחלה לפרוץ דברי תורה ועבירה גוררת עבירה כמו שארז"ל כך הוא דרכו וכו' היום אומר לו עשה כך וכו' עד שילך ויעבוד ע"ז או חילול שבת שהוא כמו ע"ז. ואשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר כתיב. ואם יתפרדו הרי פיזור נאה להם ונאה לעולם ואם שיתמעטו עי"ז הכנסות הקהלה אין מעצור לה' להושיע ברוב או במעט וד' יתן הברכה למחזיקי תורת ה' כרצונו ויתן שנה טובה וברכה והצלחה בכל הענינים לו ולביתו ולכל אשר לו: ומתוך כותלי מכתבו נראה דמתחרט על מה שלא עזב אותם בעת אשר רצו לקבלו בקהלות אחרות יאמין לי שטוב ויפה עשה שאם הי' הולך הי' תולין כל עבירות הפושעים בו באמרם אולי הי' נשאר אצלם היה הכל בטוב ולא היו עושין מעשים כאלו והיו דנים אותו שעבר על לאו דלפני עור לא ת"מ ומסייע לעוברי עבירה ועובדא ידענא דמרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל נתקבל לרב לקהל פיורדא במדינת אשכנז וקיבל שטר הרבנות משום שהי' ניחא לי' להיות במדינתו וקהל פ"ב התאמצו לבקשו כי לא יעזוב אותם וישמעו אליו את כל אשר יבקש מהם ושאלו ממנו טעמו ונימוקו שרוצה ליסע מהם והוא השיב שעיקר טעמו שצר לו על המדינה ההוא שנתקלקלה והוא מצפה ומקוה שאם יהי' שמה ישיב לב הבנים לאביהם שבשמים ואמר לו ע"ז הראש הקהל מו"ה הירש יפה זצ"ל הדבר ידוע שאם יסע רבינו מפ"ב יתקלקלו הרבה דברים ויתרבו עושי רשעה ולזאת הוא שואל מה יותר טוב אם יש לפני אדם דרך לעשות מגוים יהודים אבל עי"ז יהיו נעשים מיהודים גוים וכו' והשיב הגאון בעל חת"ס זצ"ל ח"ו אפילו לענין יהרג ואל יעבור אמרינין מה חזית דדמא דידך סומק טפי וכו' וכ"ש לענין דיני נפשות ונשאר באמת בפ"ב: וכן הוא בענין מה שנשארת בקהלתך והגליל ולפי מה שכתבו לי אז הכשרים שבקהלתך ועכשו שרואין למפרע שגם מה שנשארת שם לא הועיל ראוי הי' לך לשמוח שאין יכולין לתלות בך ולומר אתה גרמת להם זאת שהרי מסרת נפשך עבורם וקיימת דברי תורה. וד' וודאי יעזור לך ורוח והצלה יעמוד לך ממקום אחר והפריצים ילבשו בושת וכלימה ועליך יציץ מרו הקודש: ומחיה חיים יתן לך חיים טובים ארוכים ומתוקנים לך ולכל אשר לך: דברי רבך הדו"ש החותם בברכה המשולשת: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה ע"ח שיל"ת חוסט עש"ק פ' שמיני תרל"ג לפ"ק החיים והשלום וכ"ט להרב המאה"ג מו"ה שלמה ני' אבדק"ק סענטא יע"א: מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממנו לחות דעתי אם רשאי לנטוע בחצר ביהכנ"ס אילנות למחסה מזרם וממטר ולנוי לנכנסים ויוצאים די"ל דמותר דאפילו בהר הבית לא אסר הרמב"ם בסוף פ"ו מע"ז ואינו אסור אלא בעזרה. וכ"ש להראב"ד דסובר דדוקא בעזרת כהנים אסור מיהו זה יש לחקור למה לא פקפקו על ספסלים ובנינים של עץ הנעשים בביהכ"נ גופי' עכ"ל בקצרה הנה מלשונו נראה דפשיטא לי' דביהכ"נ דמיא בזה לביהמ"ק ובאמת מצינו במגילה דף כ"ט על קרא דיחזקאל ואהי' להם למקדש מעט היינו ב"כ וב"מ ובאו"ח סי' קנ"ג סעי' כ"א מבואר דאין להביא מאתנן זונה לביהכ"נ וכ' המג"א בס"ק ו' דזה רק מדרבנן דבקרא כתיב בית ה' אלקיך ולכאורה קשה עליו דבשבת דף י"א ע"א אמרינן דביהכ"נ צריך להיות גבוה יותר מכל בתי העיר ופסקו בש"ע וילפינין לה מקרא דעזרא דכתיב לרומם בית אלקינו ושם קאי על ביהמ"ק: ואפי"ה יליף בפשיטות מיני' גם לביהכנ"ס ובב"י שם בסוסי' קנ"א הביא גם דברי מהרי"ק בשורש קס"א שכ' בכל כה"ג יש לדמות ביהכנ"ס שהוא מקדש מעט לביהמ"ק וראיתי שם שהביא הרבה ראיות לזה ומשמע דמדינא קאמר וזה דלא כדברי המג"א וכ"ש לדברי וגדולה הלבוש שהשמיט דין דאתנן לגמרי וכ' הא"ר דדעתו דבבהמ"ק דווקא אבל לא בביהכנ"ס וגם לענין מצוה שכ' המג"א שם דאתנן מותר צ"ע דהרי בע"ז דף מ"ז ע"א קמבעי' לי' בכיוצא בזה לענין נעבד אי מצוה דמיא לגבוה וקי"ל באו"ח סי' י"א סעי' ח' להחמיר ובפ"א מבכורים הלכה ב' בירושלמי שם קמבעיא לי' ג"כ כיוצא בזה אי מצוה כגבוה דמיא עכ"פ לענין ביהכנ"ס קשה כנ"ל: אמנם אפילו להלבוש ומג"א הנ"ל יש לומר דהלאו דלא תטע אשרה הוא ג"כ בביהכנ"ס דזיל בתר טעמא הרמב"ם במנין המצות ל"ת י"ג כ' דאסור לנטוע במקדש או אצל המזבח ליופי לפי שכך היו עושים עובדי ע"ז לנטוע בבית עבודתם והרמב"ן בחומש כ' דאסור לנטוע על פתחי בית אלקים ושמטעם זה נקרא אשרה מלשון אשור שמראה הדרך ואסר אותה הכתוב בעבור דהוא מנהג שלהן וכ' אבל הבונה בהר הבית אסמכתא מדבריהם שהכתוב לא אסר אלא לנטוע. ורש"י בחומש ובס' יראים מרבינו אליעזר ממיץ עמוד אלילים אות ס"ו מפרשו כת"ק דספרי דלא תטע אשרה היינו לע"ז ולא תטע קאי על כל עץ ובין אילן ובין בית הוא בכלל איסור בהר הבית וצ"ל דנטוע קרוא לי' גם אוהל כנאמר כאהלים נטע ה' וכפרש"י בחומש שם כמו ויטע אהלי אפדנו ולפי"ז גם בית ושאר אוהל אפילו אינו מחובר הוא בכלל האיסור והיינו כמ"ש הראב"ד שם במס' תמיד והובא בסדר למשנה פ"ו מע"ז אבל זיזין וגזוזטראות גם לדידהו רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן והמזרחי כ' דאפשר גם לרש"י הוא רק אסמכתא אבל בספרי דנקט דעובר בל"ת א"א לפרש כן. ובספר גור ארי' מהגאון מהר"ל מפראג כ' דנראה דלרש"י הוא מן התורה וכ' דאין הטעם כמ"ש הרמב"ם. אלא משום דאסור לשתף דבר הדיוט לדבר גבוה ולכך למדו בפ"ק דסנהדרין מכאן דהממנה דיין שאינו ת"ח אצל ת"ח עובר בלאו הזה והוא כעין שאמרו בסנהדרין שם דף ס' דאסור לשתף שם שמים ודבר אחר ולפי"ז לכאורה דוקא בנין ונטוע להדיוט אסור וקשה עליו מפ"ב דתמיד דפריך מאכסדראות וצ"ל כיון דבהמ"ק הכל בכתב מיד ה' השכיל ואלו האכסדראות לא היו מפי ה' כמ"ש בס' יראים הנ"ל והוי נגד ביהמ"ק כחול הוצעתי כל הסברות הנ"ל ולכ"ע הן אם הטעם כמ"ש הרמב"ם וסייעתו שכן נהגו העכו"ם ובין אם הטעם כמ"ש הגור אריה גם בביהכנ"ס שייך זה ובכה"ג לכ"ע ביהכנ"ס דומה לביהמ"ק לפמ"ש הרמב"ן דכך הי' מנהגם לנטוע על פתח בית ע"ז וכן דעת הת"ק בספרי וכן העתיק רש"י והספר יראים דגם בהר הבית אסור ואם כן הוא הדין בנידון שלנו אסור וכ"ש להגור ארי' ונהי דהרמב"ם לא פסק כת"ק וכבר תמהו עליו והכ"מ כ' דפסק כראב"י דמשנתו קב ונקי וכבר הביא בסדר למשנה שם דיש בזה פלוגתא ודעת קצת גדולי הראשונים דלא קי"ל כוותי' אלא במתניתן ועיין ברא"ש בהלכות קטנות הלכות טומאת כהנים דף ס"ד ע"ב הביא ג"כ לפקפק בזה ולכך הביאו רש"י ורמב"ן וספר יראים כת"ק ולדידהו נראה דאסור לנטוע בחצר ביהכנ"ס כעין שאלתו משא"כ הבימות והספסלין של עץ לא מבעיא להגור אריה הנ"ל הרי בביהכנ"ס כלם שווין הם והן צרכי מצוה ואין כאן חיבור הדיוט לגבוה וגם להרמב"ם הרי זה אינו אסור אלא מדרבנן ולא מצינו דגזרו בביהכנ"ס אדרבה מצינו בסוכה דף נ"א דבביהכ"נ של אלכסנדריא הי' בימה של עץ באמצע יעוי"ש כן נראה לי לדינא: ובלא"ה. נראה דאי ראוי לנטוע שם אילנות דדבר זה מרבה וממשכו שם ישיבות של יושבי קרנות וכל מידי דמשכו בעודן ביהכנ"ס אסרו חכז"ל אפילו לקרות בכתובים ריש פרק כל כתבי דמשכו ומבטלי בית מדרש וכ"ש הא דידן וגם יש לחוש על ידי זה לתערובות אנשים ונשים שם ופריצותא ואמרינין נמי בפסחים דף ח' ע"ב שלא הי' בירושלים לא פירות גינוסור ולא חמי טבריא כדי שלא יאמרו אלמלא לא עלינו אלא בשביל זה הי' די מכל הלין טעמא אין לנטוע אילנות בביהכנ"ס לצל יומם: ומה שכתב מעלתו נ"י להתיר להשחיז סכין ביו"ט אם עדיין לא נפגם אלא שפג ריחו וטעמו לא עמד. ויש לחוש שלא יעמוד בתיקונו עוד זמן מרובה וראי' שלו מצל"ח פסחים פ'. והנוב"י מהדו"ת סי' קט"ז שכ' דהזאה ביות השלישי אינה אסורה משום מתקן דעדיין אינו מטהרו עכ"ל אין הנדון דומה לראי' דהכא שמתקנו למען יעמוד בטובו זמן ארוך יותר הרי יש בזה תיקון גדול מיד ובביצה דף כ"ח אמרינין שיכול לחתוך ע"י הדחק אסור במשחזת יעויי"ש ברי"ף ובר"ן ובש"ע ולי נראה דהשחזה מעביר קליפה דקה מן הסכין ומה שהי' מעיקרא עב ולא הי' מחודד כל כך שיהא ראוי לחתוך עושה אותו עתה ראוי. וכל שפה ושפה פנים חדשות ותיקון חדש ועוד ע"י משחזת כשמתחיל להשחיז צד אחד אדרבה מקלקלו עד שיעביר כל הסכין והוי שוב תיקון חדש כן נראה לי ואחתום בברכה המשולשת: הק' משה שיק מברעזאווע.