מהר"ם שיק אורח חיים נב

לענין לעבור בשב וא"ת אז אינו מחוייב לפזר כל ממונו אבל ל"ת אסור לו לעבור והמעיין שם יראה דבשב וא"ת תליא וכיון שצריך ליתן כל ממונו שהי' לו מכבר אע"ג שעי"ז יעני ויצטרך לבריות מכ"ש דאסור להשתכר או להשכיר עצמו כדי להתפרנס בדבר האסור דבממון שהי' לו כבר מצינו דקילי טפי וחששו עליו טפי עיין ריש פרק מי שהחשיך וסברא שעלה על דעת מעלתו לומר דמשום שלא יצטרך לבריות יהא מותר זה הי' סברת יהונתן בן גרשון שהשכיר עצמו לפסל מיכה. וכעין שדרשו בב"ב דף ק"י שעשה זאת כדי שלא יצטרך לבריות דסבר דמשום זה מותר להשכיר עצמו לע"ז. ובוודאי ע"ז דהדין יהרג וא"י לא שייך לומר דהוי סברת יהונתן בן גרשון להתיר וע"כ שהשכיר עצמו רק לשמש לחטוב עצים וכעין שפרש"י בחומש ובקידושין דף ב' ע"ב דנמכר לעקר וגם שם עשה שלא כדין כדאית' בקידושין או כפי' רשב"ם שם בב"ב דסבר כיון שאין כוונתו לעבודה זרה ולא קיבלה עלי' סבר דשרי דלית בי' משום יהרג וא"י עיין בשבת דף ע"ב ע"ב בלא קיבל עלי' ועובד מאהבה או מיראה עיי"ש ועיי"ש בתוס' שם. וע"ז מסיק דלא הוא הן לחטוב עצים או אף דלא כיוון לע"ז ולא קיבלה עלי' אפי"ה אסור לפרנס עצמו בו ואפילו צריך עי"ז לבריות ומזה ראיה להראב"ד הנ"ל: וצריך כל בר ישראל לבטוח ב"ה והבוטח ב"ה חסד יסובבנהו ורווח והצלה יעמוד לו ממקום אחר ואפילו אם חלילה עי"ז יהא מוטל ברעב הוא ואשתו ובניו הרי כבר הבאתי דמחוייבים אנו למסור כל מאודינו על זה וידעתי גם ידעתי שהדבר קשה והוא ניסיון גדול וחכז"ל אמרו אל תדין את חברך עד שתגיע במקומו ובכל יום ויום אנו מתפללין ואל תביאנו לידי ניסיון וכו'. מיהו עתה שהגיע לידו יחזק ויאמץ לבו ב"ה לעמוד בניסיון. וכמו שכמה פעמים עמדו דורות שלפנינו בניסיון. וישלח על ה' יהבו והוא יכלכלהו ובפרט בזמן הזה שדומה למה שאמרו חכז"ל במעשה דרע"ק ( בעירובין דף כ"א) שהי' בבית האיסורין ולא הי' לו מים ליטול ידיו לאכילה אמר מוטב שאמות ולא אעבור על דברי חברי ואע"ג שהתוס' הקשו שם וכו' ותירצו שמחמיר ע"ע הי' וקשה מהא דקי"ל ביו"ד סי' קנ"ז דאסור להחמיר ע"ע למסור נפשו וצריך לומר דהשעה היתה צריכה לכך ולכך שרי והאידנא ג"כ השעה צריכה לכך שמחדשין חדשות ומשתדלין להשכיח תורה ומצות מישראל ולהעביר התורה מבניהם אחריהם דמי לשעת הגזירה אלא דהתם גזרו בחוזק יד ועתה במרמה וברמי' מעבירין עם ה' ובניהם אחרים ומעלתו ני' כתב דדמיין עלי' כקאקי חיוורי. וכי גם לבניו אחריו ידמו כן ולזאת השעה צריכה לכך לפרסם התורה והמצות בלתי מזוייפים כמו שקבלנו מאבותינו ולהנחיל לבנינו אחרינו ולזה צריך מסירת הנפש והמאוד כדכתיב בכל נפשך ובכל מאדך וה' ירחם: כל הנ"ל כתבתי לדינא על שאלתו אבל גוף הדבר לא הבנתי לפי מכתבו פרנסתו ע"י לימוד שיעור ומה יש לו לילך להתפלל עם הקהל וכי משום אין מעבירין על המצות או משום דאסור לעבור מד ביהכנ"ס הלוא כאן מצוה לעבור ואי משום שהקהל מקפידין כיון שאינו רוצה לעשות כמעשיהם אינם מרוצים בו ליתן לו פרנסה תמהני ופלא הוא בעיני איך אפשר שאנשים האלו יסתרו דבריהן כי מענה בפיהם אשר רוח הזמן מלמדת ומבטחת זכות וחירות לכל עמין בשוה ואין לאמונה אחת זכות יותר בזה מלאמונה אחרת. ודבר זה מרגלא בפומייהו דהני אינשי ובזה יתפארו וישאלו חירות לישראל ואיך יעשו הם בעצמם היפוך זה שלא ירצו לפרנס האיש את המגיע לו. יען דאינו סובר ועושה כמוהם. ובפרט שהרי בלא"ה הם יודעים שדעת והסכמת מעלתו אינו כדעתם והסכמתם. ומעלתו אינו רוצה בקאה"ר וכי מבקשין דווקא שיהי' חונף ולא יהא תוכו כברו ולפניו חנף לא יבא כתוב. וגם לדעתי לא חשידו ישראל להתאכזר בזה לתת נקמתם באיש ירא ה' לומד תורה לפי שאינו הולך בדרכיהם שהם חוטאים לה' ואף שהם סוברים שאין בחדשות ההם עון כי השוחד יעור פקחים אבל וודאי יודעין זאת באמונה כי גם העושה כמו שעשו אבותינו אין בו חטא אשר חטא ואיך הו"א שבעולם שיתאכזרו עליו. והלא בני ישראל רחמנים המה לזאת איניני מבין: ובוודאי משום זה לא יפסקו מליתן לו פרנסתו כאשר עד הנה: ויהי איך שיהי' הנני אומר לו שיאזור כגבור חלציו ויודה ולא יבוש ויאמר בפרהסיא בפני המשלמים לו תגמוליו שהחדשות ההם עפ"י מה שנתברר לו עתה הם אסורים לבני ישראל וחלילה לו לעבור איסור חמור או קל משום פרנסתו אפילו אם יצטרך חלילה לילך נע ונד לא ימכור הדרך הישר בפריטי ולא יעבור אותו עניות ע"ד קונו: ולא יתפלל בביהכ"נ אצל הקאה"ר ואפילו אם יצטרך בראש השנה וביוה"כ ליסע לכפר ולישובים הסמוכים או הרחוקים יאחוז צדיק דרכו. זה יפרסם ולא יבוש אבל יבקש מאת העומדים בראש שלא יתלו זה בזה במה שהוא רשאי ומצוה ללמוד שיעור בבית המדרש כמקדמת דנא ולא יעברו עליו הדין לנקום בו. נקם. ויהי' מוכן ומזומן שאם לא ירצו ליתן לו את פרנסתו ע"י לימוד אפי"ה יעמוד בניסיון הוא וביתו אפילו אם יחסר לחמם וד' לא יעזוב את הבוטחים עליו באמת: ושלומי אמוני ישראל חזקו ואמצו ב"ה לקיים מוסדות דור ודור לפרסם התורה והאמונה האמיתיות וללחום בעדה ולהנחילה לבנינו אחרינו. כאשר קבלנו מאבותינו וה' יגמור בעדו ובעד כל העומדים בפרץ דברי החותם בברכה הדורש שלומו: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה ע"ב שיל"ת יערגען אור ליום ב' י"ב שבט תרי"ט לפ"ק: יתענג על רוב שלום הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ מו"ה זוסמאן סופר הא"בדק"ק האלאש יע"א: מכתבו קבלתי זה איזה שבועות והואיל וראיתי שאין בו צורך שעה הנחתיו ואישתהה עד עתה ועתה באתי להשיב ע"ד שאלתו בענין מכירת ביהכ"נ ישנה לאחר שיבנו החדשה ובית הכנסת הישנה לא נבנה מעיקרא לצורך ביהכ"נ הנה מעלתו ני' סתם מאוד ולא אדע מה מספקא לי' הרי הדין מבואר באו"ח סי' קנ"ג ואם עירו מקום משכן כבודו אינם באים שם מעלמא באופן שכ' המג"א שם סקי"ז דהיינו שאינם באים שם בקביעות א"כ דינו כביהכ"נ של כפרים דמבואר שם סעי' ט' דיכולין ז' טובי העיר היינו העוסקים בצרכי הציבור ברצון כל אנשי העיר למכור. ואז מותר לעשות מזה אפילו ד' דברים של גנאי ובוודאי לכתחילה יש להחמיר למכור על מנת ואופן שלא יהא נעשה בו דבר של גנאי וכמ"ש בתשובת מהר"מ לובלין סי' נ"ט ומובא במג"א שם סקל"ב דהרי לדעת הרמב"ן המובא בר"ן ר"פ בני העיר אינו מועיל מכירת ז' טובי העיר לענין ד' דברים ולדעת הראב"ד דפסקו בש"ע או"ח סי' כ"א סעי' ב' דאפילו בתשמישי מצוה אסור לעשות תשמיש מגונה לאחר מצותן ובנוב"י מהד"ת סי' י"ט כתב למכור לבית דירה ובמעות ישלמו מה שנתחייבו מן בנין החדשה. ואם בעירו באים בני ישראל מעלמא ויש שם מקום שווקים והוי דינו כביהכ"נ של כרכים ואינה נמכרת ואע"ג שכ' המשאת בנימין המובא במג"א שם סקל"ז דהאידנא ז' טובי העיר עדיפן והם כחבר העיר ואם בנו משל עצמן רשאין למכור והסכים עמו ג"כ בספר א"ר שם מיהו נראה דזה הי' בזמנם בפולין אבל האידנא אין להם כח כולי האי כדמוכח מדברי תשובת האחרונים תשובת מהר"מ לובלין והנוב"י הנ"ל ובתשובת מרן זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' ל"א החמיר מאוד ולי נראה שחשש שם ככל קהלה נאה דהוי כביהכ"נ של כרכים ואין רשאין למכור ובכל זה אין חילוק אפילו אם לא נבנה מעיקרא לביהכ"נ אלא קנו אותה לאחר בנין כדאיתא בירושלמי ר"פ בני העיר ופסקו בש"ע שם סעי' ח' והנה באמת הטו"ז שם ס"קו התיר למכור אפי' בשל כרכים אם יהי' להם ביהכ"נ אחרת ונראה דהיינו דוגמא הנ"ל שבנו אחרת תחת הראשונה: ולכאורה. נ"ל ראי' ברורה להטו"ז דהרי אמרו בבבא בתרא דף ג' דאין סותרין בית הכנסת עד שיבנו החדשה ופסקו בש"ע סי' קנ"ב ומסתימת הש"ס דבזה אין חילוק בין של כרכים לכפרים וכן כ' המג"א בסי' קנ"ב ס"קב בשם המ"ב וקשה אמאי לאחר בנין רשאין לסתור הא קי"ל כל דבר קודש אסור לסתור כמבואר שם סוסי' קנ"ב אלא א"כ הוא ע"מ לבנות והפרמ"ג שם רצה לומר דהוי איסור דאורייתא וכאן אין ע"מ לבנות דהרי אפילו עומד באמצע בנין החדשה עדיין אינו רשאי לסתור הישנה לדעת המג"א שם ס"קה: וכן דעת המאורי ריש פרק בני העיר. וכן הסכים מרן זצ"ל בחתם סופר חאו"ח סי' ל"ד ואפילו אי אמרינן כדעת הב"ח דבעומד באמצע בנין מותר לסתור הישנה היינו למ"ד משום פשיעה אבל למ"ד משום אצלויי גם הב"ח מודה דאסור לסתור הישנה עד שנגמר לגמרי החדשה. וא"כ אז אין צורך ע"מ לבנות ואפי"ה מבואר מלישנא דש"ס דרשאין לסתור ועל כרחך משום דקדושת הישנה אזלא לה והלכה על החדשה עפ"י ז' טובי העיר וכמ"ש המ"ב המובא במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז דרשאין לשנותו בכה"ג ולא הוי קדושה על האבנים והלבנים. וכן הסכים עמו בזה בא"ר שם ס"ק י"ח וכיון דרשאין לשנותו על כרחך גם למכור מותר ותימה על המג"א דלענין לסתור הסכים עם המ"ב דאפילו בשל כרכים מותר לאחר שבנו חדשה ולענין למכור כתב במג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ו דאפילו בבנו להם חדשה אסור למכור בשל כרכין. וקשה דא"כ דלא אזדא הקדושה אמאי רשאין לסתור דבר קודש. אלא וודאי כטו"ז הנ"ל דהיכא דבנו להם חדשה טובה ויפה מן הישינה מאי איכפת להו לאנשים דעלמא ולמה יעכבו ומותר למכור: ומה שהקשה המג"א איך יוכלו למכור של חברו בלא דעתו. לפי ענ"ד דטבא לי' עבדינן להו. ובקידושין דף מ"ב ריש ע"ב פריך יכולין למחות במאי. ומשני ברוחות אבל לולא שיש ליתומים נפ"מ אינם יכולין למחות אע"ג שהאחים שחלקו לקוחות הם וכן