מהר"ם שיק אורח חיים נא

מקום חשש בעצמו מכל מקום צריך לחוש שממנו יראו וכן יעשו גם אחרים אשר אין בידם להתגבר על יצרם. ולרובא דעלמא סכנה. וכ"ש לצעירי הצאן בחורי חמד שעדיין אין התורה ויראת שמים נטועה בלבם בחזקה ועדיין אין שכלם שלם ולהם הוא וודאי סכנה גדולה וא"כ ע"י מעשיו הוא גורם רעה לאחרים וכל שחברו חוטא על ידו הרי הוא אחד מהכ"ד דברים המעכבין את התשובה ומצד כל אלה הטעמים ראוי לנו שנגזר על עצמינו להרחיק מכל הענינים הנ"ל בכל מה דאפשר. כמאמר החכם אל תקרב אל פתח ביתה וכו' בדברים שהם רק פתחי ביתה וכמו שדרשו חכז"ל: אכל אני קורא דברי חכז"ל ב"ב סוף פרק חזקת הבתים דף ס' ע"ב מיום שחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לאכול בשר וכו' אלא שאין גוזרין על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד וכו' ושוב אמרו דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרע של אברהם אבינו כלים מאליו אלא הנח להם לישראל וכו' ולשון זרעו של אברהם אבינו כלים הוא תמוה. וביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל עפ"י מדרש פ' שמות כשגזר פרעה אותו גזירה עמד עמרם וגירש אשתו עמדו כל הצדיקים וגרשו את נשותיהם אמרה לו מרים גזרתך קשה משל פרעה שפרעה גזר רק על הזכרים וכו' ואמר מרן זצ"ל דהנה הקב"ה כרת ברית עם אבותינו לקיים זרעם אחריהם ולתת להם נחלת ארץ ישראל. והנה אם ישראל יגזרו על עצמן שלא להוליד בנים ודור הולך. ואין דור אחר בא ויש לחוש שח"ו דכלה זרעו של א"א ויהי' השי"ת מוכרח להושיע ישראל ולהשיב בנים לגבולם: אלא שכל זה אם כל הקהל יעשו כן אבל אם רק הצדיקים והכשרים יעשו כן והרשעים ישאו להם נשים א"כ שוב אין הקב"ה מוכרח שהרי גם הרשעים זרע אברהם. ואם כן רק זרע הצדיקים יכלו ויתמו. וזרע הרשעים ישארו ויעמדו ואז יהי' הרע בכפליים וזה כוונת הגמרא דין הוא שנגזור על עצמינו שלא נשא וכו' וא"כ זרעו של א"א כלים. וזה א"א ויהי' הקב"ה מוכרח להושיע לנו אלא הנח וכו' משום דהפושעים והקלים לא ישמענו לנו וישאר זרע ישראל מהם וזה הי' כוונת עמרם כשגירש את אשתו כדי שכלם יגרשו. וכנ"ל וממילא יהי' גאולה לישראל אמנם רק הצדיקים גרשו ושאר דלות העם קיימו נשותיהם לזה אמרה גזרתך קשה משל פרעה כיון שרק הצדיקים גרשו נשותיהם. ויוכלה ח"ו זרע צדיקים ורשעים יתרבו. ולכך צעקה ואמרה גזרתך קשה משל פרעה ודפח"ח: ואף בנידן דידן יש לחוש לזה שהצדיקים יקבלו הגזירות והתקנות ככתוב והבינונים והרשעים ישארו על עמדם במעשיהם. והרשעים יתאמצו ולשונם תגבר בארץ אצל השרים ובשאר פותויים פרעדי"גען וכן בצייטונגע"ן שלהם שרבו להסית ולהדיח ואין איש מהצדיקים שיהא יכול לעמוד נגדם להוכיח על פשעם וחטאתם ברבים אצל השרים. כי סתם עליהם המדבר ובוודאי אם אכשר דרא. הקב"ה ברוב רחמיו מעמיד גואלים כמו שעשה לנו ולאבותינו בכל עת צרה וצוקה אבל עתה שבעו"ה כבר הרבה יותר מדאי נמצא בבני ישראל הפוסחים על שתי הסעיפים וכבר פשתה הרעה הגדולה התשוקה הזרה לידיעת הנכריות ובילדי נכרים יספיקו ילדי בני ישראל במקומות רבים ואם ירחיקום מעל גבול ישראל יבדלו מקהל הגולה ונהי שכל האמתלאות האלו אין בהם כדאי להתיר לאדם ללמוד דברים הנ"ל להכניס עצמו לסכן את נפשו וחייך קודמין קיימ"ל ומי יודע אם יציל אחרים אולי יעלה חרס בידו. או ח"ו ילכד ויאבד לגמרי ולכך בוודאי אין להתיר ללמוד דברים שיש בהם חשש מכמה קלקולים הנ"ל אפי' אם יהי' כוונתו רצוי' מכל מקום אם נמצא אדם צדיק שהכניס עצמו לזה דקים לי' בנפשי' שלא יכשל אפילו עבר והכניס עצמו לסכנה ויצא בשלום ומוחזקין אנו בו שהוא ת"ח וירא ה' מרבים ודורש בלשון לאומים וכל כוונתו להרחיב גבול הקדושה ולהמשיך קלי הדעת לתורת ה' ויראתו וללחום מלחמות ה' נגד הרשעים לסתום פי דוברי שקר ועתק על תוה"ק ורצונו ומאויו לזכות הרבים. וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו לחוש ח"ו שיחטאו אחרים על ידו. אם מעשיו באמת ואמונה וכוונתו רצוי' לא מצאתי מקום לאסור לו במקום שאין רוצין לשמוע כי אם בל"א ואם לא ידרוש בל"א יקבלו אחר אינו הגון וכו' לא מצאתי איסור לירא ה' לדרוש בל"א וזה לשון השיטה מקובצת בב"ק פ"ג בשם המאירי והחכמים השלימים שכבר מלאו כרסם בשר ויין רצ"ל התורה והתלמוד ויסודות מצותיה אין לך קרוב למלכות יותר מהם ומותר להם ללמוד כדי להשיב עליהם ולחזק הדת במסמרים לא ימוט לעולם עכ"ל. זה הי' דעתי בענין דרשות בל"א אבל חברי רבו עלי והסכימו שלא כדבר וצריך ומוכרח אני לקבל דבריהם באימה וביראה וחלילה לסור מדבריהם וגדולה מזו הביאו תוס' ע"ז דף ל"ו ע"א ד"ה אשר לא יתגאל וכו' בשם הירושלמי דא"ל שמואל לרב או אכול או אכתוב עלך זקן ממרא וטרח עלי' ואכל עיי"ש וגזירה ותקנה שתיקנו לעשות סייג לתורה החיוב הוא לאשרה ולקיימה מן התורה כדאית' ביו"ד סי' רכ"ח ועיין רמב"ם פ"ב מממרים כל פרטי דינים אלו וחלילה להרבות מחלוקת בישראל ואמרינן ביבמות דף י"ד ע"ב אעפ"י שאלו אוסרים ואלו מתירים היו מחבבין אלו את אלו לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו וד' ישלח את מלאכו לקרב את הלבבות במהרה ויבוא הגואל צדק ותחז בציון עינינו דברי רבו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ע"א שיל"ת חוסט כ"ח תמוז תרכ"ו לפ"ק: בימי המצרים ישמרהו אלקי העברים. להרבני המופלג בתורה החרוץ כש"ת מוה' מרדכי ליב קליין ני' בק"ק מיקלאש יע"א מכתבו משביע העבר קבלתו על נכון ושם נאמר לישאל אותי עצה כדת מה לעשות ואיך יעשה בדבר שפרנסתו תלוי' בו ואשה ועשרה בנים קטנים תלויים בי' וניזונים ע"י שלומד בביהמ"ד שבקהלתו איזה שיעורים ומזה מסתפק ומתפרנס וכבר עשו בקהלתו חדשות בביהכ"נ הבימה בקצה המזרח וקאהר ומשורריו ובגדיהם כדרכם ואעפ"י שהי' רע בעיניו אפי"ה עד כה לא מש מתוך אהלי ביהמ"ד אף עפ"י שמוכרח עי"ז לכנוס לפעמים לביהכ"נ להתפלל התיר לעצמו משום כדי חייו וחיי ביתו ושלום בית וגדול השלום וכו' שאם לא ילך שם יהא הוא מוכרח להיות נע ונד ויתבטל מתורה ות"ת כנגד כלם וגם שהוא אדם חלוש ושבור. ואיכא בל תשחית דגופי' ומצד ג' טעמים אלו התיר לעצמו. ועתה שמע שכמה רבנים ודיינים הדפיסו איסור גדול על ביהכ"נ וקאהר ושאיסורו חמור מאכילת חזיר ויש בו ספק אם אין הדין בזה יהרג ואל יעבור ולדעתו אינו ביהרג וא"י וגם אינו חמור כאכילת חזיר לזאת נעשה נבוך בדעתו ושאל את פי עכ"ל בקצרה: והנה דין ביהכ"נ וקאהר הנ"ל כבר כתבתי בקצרה ואריכות במקו"א ותוכן הדברים וקושט דברי אמת כל המשנים ממנהגי ישראל ומדמין ומשווין מעשיהן למעשה דתות שארי אוה"ע עוברין בכמה לאוין שכ' הרמב"ם בפי"א מה' ע"ז ובירר ביותר ספר מחולת המחניים. ושם חשש דיש בו משום יהרג ואל יעבור ואני כבר כתבתי שנראה שאין בו משום יהרג וא"י וגם ביארתי דהלאווין הם על העושין ומתקנין ורוצין בהן אבל המתפלל שם לתומו הואיל ואין לו ביהכ"נ אחר או משום סבה אחרת אינו עובר בלאוין הנ"ל ומכל מקום אסור לו מן התורה להתפלל שם שאסור להיות נטפל לעוברי עבירה ודרשינן בפ"ק דמכות דנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה. ואפילו אם אינו מתפלל שה אלא עומד או יושב שם בשעה שהם מתפללין בקאה"ר דאפשר דבכה"ג לא מקרי נטפל מ"מ הרי אמרו ביומא דף עין דראיית מצוה מצוה משום דברוב עם הדרת מלך. וממילא נשמע ה"ה ראיית עבירה עבירה ואינו דומה מועטין העושין העבירה למרובין וסברא זו סברא דאורייתא הוא ולילך שם בשעה שאין מתפללין בקאה"ר נראה דאין בו איסור אלא שראוי וטוב להחמיר לרחוק מדבר שעבדו בו עבירה וכעין דקי"ל באו"ח סומן רמ"ד בבית שנבנה בשבת באיסור ובמקום אחר הארכתי ואין כאן מקומו: ועכשיו נבוא לענין שאלתו. הנה לשונו תמוה דמשמע מלשונו דהדבר תלוי בחומר האיסור אי חמיר כאכילת חזיר. ואנן תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורא וכתיב אורח חיים פן תפלס וכו'. ודרשו חכז"ל במ"ק דף י"ט עיי"ש. אמנם כאן פשוט אפי' אין בהליכה רק איסור דרבנן אסור לפרנס עצמו ואת ביתו באיסור דרבנן אלא במקום שהתירו חכמים משום כדי חייו עיין בסנהדרין דף כ"ו בתוס' שם לענין חרישה בשביעית או משום פסידא כעין צינור שעלה בו קשקשים אבל במקום שלא התירו בפירוש אין מדמין בגזירות חכז"ל כדאית' בפוסקי'. וראי' דכמה טרחו הראשוני' והאחרונים באו"ח סי' של"ד להתיר להוציא מוקצה מפני לסטים ושודדים ולמאן דמתיר הוא משום דאדם בהול על ממונו ויש לחוש שיבוא לידי איסור דאורייתא ותו הלכה פסוקא דאסור לכבות דליקה בשבת אפילו אם יפסיד כל הונו ויצטרך לבריות אע"ג דכיבוי הוי מלאכה שאצ"ל ואינו אסור רק מדרבנן וכדאיתא בסי' של"ד ועיי"ש במג"א סי' של"ד סק"ל כתב ב' תירוצים בזה ותו דלפי ס"ד וסברת מעלתו הותרה הרצועה לעסוק במו"מ בשבת להחיות נפשו וחס לי' למרי' ולזרעא דאבא דלימא הכי ודברים כאלו נשמעו מפריצי הדור שמחפים על עצמם בסברות כאלו לחלל שבת במשא ומתן משום כדי חייהם ומענה בפיהם וחי בהם כתיב והכל פק"נ אצלם אבל שקר נסכם וכדי בזיון וקצף שבדברים כאלו יבטלו כמה איסורי שבת ויו"ט וריבית ושאר דיני תורה. וכי יד ה' תקצר לפרנס בהיתר וירמי' הוציא צנצנת המן ואמר הדור אתם ראו וכו' וכ"ש בנידון שלנו דאית בי' איסור תורה כמ"ש ואנן קי"ל באו"ח סי' תרנ"ו דצריך ליתן ולפזר כל ממונו כדי שלא יעבור בל"ת דהיינו שיעבור בקום ועשה דאינו תלוי' בלאו מפורש אלא אם צריך לעבור בקום ועשה כמבואר מלשון הראב"ד המובא בב"י שם שכ' דאע"ג דעני כמת אפי"ה אינו לגמרי כמת אלא