מהר"ם שיק אורח חיים מט

של מלך להזכיר שמו על האשפה. כן נראה לפענ"ד נכון: אמנם אפילו נימא דיש לחשוש אבל אם עשו שינוי שאינו חוזר לברייתו נראה דוודאי מועיל דהוי כפנים חדשות וכאלו לא הי' אותו דבר מעולם דהרי בע"ז דף מ"ו ע"ב איבעי' לן ולא איפשטא אי יש שינוי בע"ז וכ' התוס' דאע"ג דמחובר בע"ז ילפינן מאתנן ובאתנן מהני שינוי מכל מקום משום חומרא דע"ז קמבעי' ליה וא"כ לענין שאר דברים נראה דמועיל שינוי בוודאי לענין עבודה זרה פסק הרמב"ם בפ"ד מאיסורי מזבח דדווקא עשה קמח מקמה מותר למנחות דהוי שינוי רבה. אבל אם עשה מצמר חוטין לא מועיל ומטעם זה קשה לי דברי הגידולי טהרה שכ' בתשובה סי' ל"ד שאם לקחו אבנים ועצים מבית ע"ז ושקעו אותן בבנין ביהכ"נ מותר משום דהוי שינוי וקשה אפילו נימא דזה מקרי שינוי שאינו חוזר לברייתו דאע"ג שאפשר לסתור מכל מקום הרי בשעת עבודה היו במקומן בבית ע"ז ואם יעשה עתה בית אחר מ"מ א"א שיהי' כמו הבית הראשון ממש דקי"ל בחו"מ סי' ש"ס סעי' ו' בגזל לבנה ועשאה עפר עיי"ש בסמ"ע והוי שינוי שא"ח לברייתו מכל מקום הא גם בשינוי שא"ח לברייתו הוי אבעי' ולא איפשטא וכי תימא דלמצוה פסק לקולא ודווקא לגבי מזבח ולעבודה פסק להחמיר זה אינו דהרי בפ"א מציצית דין י"א פסק הרמב"ם וכן הוא בש"ע סימן י"א במשתחוה לבהמה צמרה פסול ושם מיירי נמי בשינוי שא"ח דנהי דציור וכיור מקרי שינוי החוזר אבל צבע תכלת אינו חוזר וכדקי"ל שם בחו"מ סי' הנ"ל וכמ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' ל"ט ואיך פסק בס' גידולי טהרה דאם שינה אבני ע"ז מותרין לבית הכנסת ואפשר לישב דבריו עפ"י מה שכתב מרן זצ"ל שם באותו תשובה לישב דברי הרמב"ם דס"ל דגבי מחובר דילפינן מאתנן ובאתנן מועיל שינוי מה"ת ורק מדרבנן קא מבעי' לי' ולכך פסק בדרבנן להקל משא"כ צמר של בע"ח הוי ספק דאורייתא וא"כ לענין מחובר שפיר נוכל למימר כהגידולי טהרה מיהו גם זה אינו דבית לא מקרי מחובר אלא תלוש ולאחר ביטול הוא דשרי ותו דלא זכיתי להבין דברי מרן זצ"ל דהרי לענין צמר נמי הוי ס"ס חדא בעיא דרב דמי אי מצוה כגבוה דמי ואת"ל דמצוה כגבוה שוב מבעיא לן אי יש שינוי או לא וכיון דהוי ס"ס אפילו באיסור דאורייתא יש להקל וצריך לומר כיון דלהרמב"ם לכתחילה מיירי כמו"ש המג"א בסי' תקפ"ז הנ"ל דלכתחילה אין עושין ס"ס בידים וכמ"ש המרי"ט והובא במג"א סי' תס"ז וא"כ ה"ה דאין עושין ספק דרבנן בידים וצ"ע ועכ"פ כיון שכ' התוס' דלענין ע"ז משום חומרא קא מבעי' לי' איכא למימר דאיסור מאיס לגבוה לא חמיר מאיסור אתנן ומועיל שינוי ואם ישפו הנסרים מקרי שינוי שאינו חוזר לברייתו כדאיתא בחו"מ שם ויועיל דבלא"ה בכל דבר שנשתמש בו הדיוט אסור לעשות ממנו לביהכ"נ ולתורה. וע"י שינוי נוהגין לעשותו כמ"ש מרן זצ"ל בשם חו"י והנה אם נימא דשינוי מועיל בדבר מאיס אין הראיות שכתבתי לעיל ראיות. דגבי צפורן של קטורת. הרי נשתנה ע"י שחיקה כחטים ונעשה קמח וכן בצואת הכלבים שנשתנה אח"כ ולפי"ז ע"י שינוי ממ"נ מותר אי שינוי מועיל ואין ראי' מצפורן ועיבוד הא נשתנה. ואי אין שינוי מועיל שוב יש ראי' מצפורן ועיבוד עורות למצוה אמנם לפי"ז לכאור' דברי האבודרהם הנ"ל קשים דלמה צריך לומר משום תערובת ת"ל משום שינוי וצריך לומר כמ"ש למעלה דצפורן ששרה במי רגלים נעשה עזה ועי"ז נותנת ריח ביותר ועדיין רשומה ומעשה מי רגלים קיימים ולכך אסור ומעלתו ני' הקשה עלי דגם בעיבוד ניכר העיבוד ולפענ"ד פשוט דצואה עושה רק מעשה סילוק ואברוחי ארי בעלמא לא מקרי הנאה ה"נ לא מקרי עדיין מעשה קיים אם סילק השער והפרידם מן העור משא"כ בצפורן דמעשה קיים דהיינו הריח שהוסיפה והיא עזה עכ"פ הדרן לנידן שלנו אם אמנם דלענין כבוד ביהכ"נ יש להחמיר לכתחילה לכבד בהידור מצוה עד שליש. ואפילו ביתר משליש אמרו המוסיף מוסיפין לו חיי ומזוני רויחי כ"ש במקום שיש חשש מיאוס בוודאי יש להחמיר לכתחילה אבל אם א"א לפענ"ד יש להקל עפ"י הנ"ל והנראה לפי ענ"ד כתבתי. ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ס"ה עוד בענין הי"ל להרב המפורסם הנ"ל: הנה מעלתו ני' השיג עלי על מ"ש ראי' מצפורן של קטורת שנעלם ממני דברי תוס' ישנים בכריתות שם וגם משופר של ר"ה דאין נותנין לתוכו מי רגלים. אע"ג דיכול לסלק ולנקות וגם יש אומרים דמי רגלים היינו מעיין שנקרא כך. והנה משופר של ר"ה אין ראי' דהנה תשמישי מצוה אסור לשמש בהן ובדבר מגונה אפילו לאחר מצותן אסור כדאיתא במג"א סימן כ"ב. וא"כ שופר של ר"ה לא מבעי' אם כבר תקעו בו ועדיין עומד לתקוע בו הרי אסור לשמש בו ואסור לגנותו משום ביזוי מצוה כמו כל תשמישי מצוה וא"כ מה שייך שיסלקו מי הרגלים הרי בשעת נתינתו לתוכו הוא מבזה תשמישי מצוה וכ"כ התוס' בכריתות שם בהדיא דאסור משום תשמישי מצוה ואפי' אי לא תקעו בו עדיין נמי י"ל לפי מ"ש המג"א בסימן תרל"ח ס"קג דהזמנה לגוף הקדושה דאפילו אם מילתא הוא מ"מ תשמישי מצוה קילי עיי"ש. והר"ן ריש פרק ראוהו ב"ד גבי שופר מבהמה טמאה כ' דשופר דבא לזכרון כפנים דמי ולא דמי לשאר תשמישי מצוה. וא"כ איכא למימר דגם בהזמנה מועיל ואסור לבזותו והנה התוס' דימו צפורן של קטורת לשופר דהוי תשמישי מצוה ומאי ענין זה לזה. וע"כ או דס"ל דצפורן הוי הזמנה לגוף הקדושה לקטורת או דס"ל דקנו אותן הסימנים במעות הלישכה ולכך עדיפו מתשמישי מצוה ובוודאי אסור ואין מזה ראיה לנידן שלנו שבשעה ששמשו למיאוס לא הי' תשמישי מצוה אלא לאחר שפינו המיאוס רוצים ליחדו ולקבעו למצוה: וכן המפורשים מי מעיין הם הוא דברי הכלבו שהביא בשם יש מפורשים והביאו הב"ח באו"ח סי' קל"ב ס"ל דפשיטא דאסור היינו לשרות דבר המיועד לקודש בדבר מטונף ומאוס אבל לאחר שפינו אין ראי' וא"כ מתוס' אין ראי' אבל מהאבודרה"ם שכ' לתרץ הואיל והוא בתערובות ע"כ ס"ל דצפורן עדיין לא נקרא תשמישי מצוה ולא קנה אותו במעות הלשכה ואין איסור אלא משום שיתנו ממנו אח"כ לקטורת. על זה שפיר קשיא לי כנ"ל דמוכח ממנו דפינוי אינו מועיל. מיהו כבר כתבתי שאין מזה ראי'. ומכל מקום נראה דבכה"ג פינוי מועיל דהרי הבני מעים הם ג"כ מטונפים ואפי"ה לאחר שרחצום נאמר בהם ריח ניחח בעולה ולכאור' יש לי להביא ראי' דפינוי אינו מועיל מהא דאמרינן בבבא בתרא דף צ"ז ע"ב יין שנתגלה וסיננו ואפילו לר"נ דסינון מועיל להדיוט אסור ומאוס לגבוה וא"כ לכאור' מוכח דסילק ופינוי אינו מועיל מיהו משם יש להביא ראי' איפכא מדברי הטור באו"ח סי' ער"ב שהביא בשם הרי"ץ דגם בזה"ז יין שנתגלה אסור לקידוש וכ' הב"ח לפרש דיליף זה ממה דאסר ר"נ בסינון וזה מוכרח דאל"כ למה הביא הטור סינון דהרי אנן לא קימ"ל כר"נ וקשה האיך מביא הרי"ץ ראי' מהתם מסינון התם כיון דהי' מאוס פעם אחד נשאר באיסורו. משא"כ בזה"ז וע"כ דפנוי מועיל ולכך הוכרח לומר דהטעם דגילוי מצד עצמו הוא פחיתות וריעותא וא"ש דברי הטור והרי"ץ ויהי' ראיה לדברי דלעיל: והנה מעלתו ני' רוצה לומר דבעינן שיפסיק בקביעת דירה שיעשה מרפת ההוא בית דירה וידור שם אדם חודש או ב'. או י"ב חודש כפי מה שנקרא בעלמא דירה ואז יכול לעשות מהדירה ביהכ"נ והנה זה בוודאי סברא נכונה וכבוד שמים. אבל דנאמר דעי"ז הותר. לא מצאתי לזה מקום דאפילו נימא דעקירה מועיל מ"מ כה"ג שקבעו רק דירה כדי לעשותה אח"כ לביהכ"נ. אפשר דאינו מועיל כמו דאמרינן לי"א ביו"ד סי' פ"ח בהג"הה דברהמ"ז ע"ד לאכול בשר לא מקרי הפסק ותו דבלא"ה איכא עקירה מיד כשעוקר הרפת וכונה בית נקרא בית. דקרא כתיב מי האיש אשר בנה בית. אבל עדיין אינו נקרא ביהכ"נ עד שיתפללו בו וא"כ איכא הפסק ובוודאי אם יפסקו בדירה איכא כבוד טפי מכל מקום זהו אם אפשר ולמצוה מן המובחר. אבל שיגרום זה היתר לא שמענו. ובתוס' מגילה דף ו' ע"א דברי המתחיל. טרטיאות משמע דכל שהי' בו דבר מטונף לעולם אסור ונראה דאסור עד שישתקע שמה מינה. ונהי לפי מ"ש באגרת שלפני זה אין מזה ראי' לנידון שלנו דהכא לא שמשו המחיצות והקורות לדבר מאוס כדלעיל מכל מקום שמענו מתוס' דהיכא דאסור לעולם אסור ואם נימא דכאן פינוי אינו מועיל א"כ לעולם אסור עד שיתקע השם המגונה מיני': ומה שהביא מעלתו ני' מדברי התורת כהנים פ' מצורע דבית מנוגע אמרינן על קרא ונתץ אבניו וכו'. דקורה שבין בית ועלי' דאינו שייך לא לבית ולא לעלי' וה"ה כאן לא שייך לרפת אלא דמכל מקום אסור משום מיאוס. משם אין ראי' דוודאי קורה שייך לבית וגם לעלי' והוי בשותפות לשניהם אלא הואיל דכתיב אבניו בעינן מיוחד לו דוקא וכעין שדרשו בב"ק דף צ' עבדו וכספו המיוחד לו וממעטים עבד של ב' שותפין וכן פי' בקרבן אהרן אבל וודאי הקורה שייך לשניהם וא"כ אי חסור גם הקורה אסור והנה מעלתו ני' הביא ראי' דאפילו פינוי את המאוס אסור. מבגדי כהונה שדרשו ולבש בגדים אחרים שבגדים פחותים ילבש להוצאה וכו' והנה מזה אין ראי' דהרי בגדי כהונה אין מלבנין ואין מכבסין כדאית' בזבחים פ"ח ופסקו הרמב"ם בפ"ח מכלי המקדש דין ה' ואם כן ע"י ההוצאה את הדשן בוודאי יש לחוש שיתלככו. ושוב לא יהי' להם תיקון. ולפי מ"ש הלחם משנה בכוונת הרמב"ם בפ"ב מתמויין דין יו"ד דבגד שעושה לתשמיש מכובד אסור לעשות בו תשמיש פחות ונראה שם דהוא הדין בהיפוך אם עושה לתשמיש פחות לא יעשה בו תשמיש מכובד מכל מקום הרי אמרו על זה דלמדה תורה דרך ארץ ואמרו בשבת דף קי"ט ללמוד מזה דלתשמיש פחות ילבש בגד פחות וכן כיוצא בזה שם בשבת קי"ד כיון דדרך ארץ קמ"ל א"כ היינו לכתחילה וכבר אמרנו דלכתחילה וודאי אין לעשות מכל בגד ששימש בו הדיוט. לא