מהר"ם שיק אורח חיים מה

אנצויי וא"כ כיון דמשמע דאין איסור משום אנצויי א"כ נראה דמדינא יוכל לכבד לאחר. וכ"ש לפרנס אחר. דאז גם כבוד הציבור איכא ואין הציבור יכול למחות דלכאורה הוי כזה נהנה וזה לא חסר וקימ"ל בחו"מ סי' קע"ד סעי' א' דכופין על מדת סדום. מיהו בוודאי אם הקהל מקפידין על זה. ומוחין בו נהי דאפשר דמדינא אין יכולין למחות וכנ"ל מכל מקום הא איכא משום אנצויי וא"כ הוא בכלל התקנה דכהן קורא ראשון ואינו יכול למחול. משום אנצויי. וה"ה בכיוצא בזה אבל אם אין מוחין בידו נ"ל לקיים המנהג והנראה לפענ"ד כתבתי וא"כ דברי המרדכי והש"ע סי' קנ"ג סעי' י"ב דווקא אם הראשון אינו יכול לזכות בו מעתה. וא"כ יהי' נפ"מ לציבור בהא דאם לא יהא רשאי ליתן לאחר יזכו הן בו. אבל היכא דאין נפ"מ לציבור. שפיר איכא למימר דיוכל ליתן לאחר ולכך אמרו בגיטין שם דבכה"ג יכול הכהן ליתן מן הדין לאחר ולא קשיא על המרדכי והש"ע אבל לדברי המג"א צ"ע ואין לדחות דטעמא דמג"א דסובר דהכבוד הוא של הציבור ולכך אינו יכול למחול כבודם דכבר כתבתי דמלשון המג"א לא משמע כן ועכ"פ נראה לי לקיים המנהג: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה ס"ג החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך התורני המופלג בתורה כש"ת מוהרר וואלף כ"ץ יושב בשבת תחכמוני בישוב אודוואריבע יע"א: מכתבך קבלתי וכו' ואשר שאלת טעם על פסק החיי אדם כלל ל"א אות ל"ד דס"ת שנמצא בו טעות וחומש אחד שקורין בו שלם נהי דבשחרית אם אין כאן ס"ת כשר רשאין להוציאו אבל למנחה בשבת לא ובש"ע משמע דגם למנחה בשבת מוציאין עכ"ל. ולפענ"ד טעמא ונימוקו עם החיי אדם ויפה הורה דהרי בא"ר שם בסי' קמ"ב מספקא לי' בכוונת רמ"א אם זה דבהיות חומש שלם מוציאין קאי דווקא על שעת הדחק דרישא דדברי הרמ"א וכן נראה דהרי בירושלמי ר"פ בני העיר איתא להדיא בין בחומשים ובין בס"ת חסר אין קורין בו ברבים משום כבוד התורה דע"י זה תהא נפשם עגומה עליהם וימהרו לתקן הס"ת וכן כ' הב"י בשם הראבי' שבמרדכי ומטעם ירושלמי הזה מוכח דאפי' בשעת הדחק אין קורין דטעם נפשם עגומה שייך דווקא באם אין שם ס"ת אחרת הואיל ולא יקראו כלל נפשם עגומה ואם אין שעת הדחק ס"ל להירושלמי כטעמא דש"ס דידן דחומשין משום כבוד הציבור ובס"ת חסר משום תורת ה' תמימה: וא"כ לפי"ז נראה דליכא מאן דפליג על הירושלמי ומנ"ל לרשב"א לחלוק עליו כיון דאינו מוכרח דש"ס דילן פליג עליו וצ"ע ובס' קרבן העדה שם בירושלמי דמגילה הקשה על המג"א בסי' קמ"ג שכ' דאם אין ס"ת יקרא בחומשין שלנו בלי ברכה הא בירושלמי מבואר דאסור ולפענ"ד כיון דקורין רק בלא ברכה הרי נפשם עגומה כנראה מדברי ראבי' שבמרדכי אבל לקרות בס"ת חסר עם ברכה זהו נגד הירושלמי דמבואר שם דאין קורין בציבור. וצ"ל דמשמע להו דבירושלמי עצמו יש פלוגתא בזה ובש"ס דידן משמע דקורין ומברכין וכמו שהאריך הר"מ בתשוב' שרשב"א המיוחסת להרמב"ן סי' רל"ט ובירושלמי עצמו מבואר דלית בי' משום חשש ברכה לבטלה אלא משום תקנה ומספק פסקו להקל: ולדינא יש כאן ג' שיטות לדעת הרמב"ם בהלכות ס"ת פ"י כל שחסר בס"ת אות אחת אין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו בציבור ולית לי' חילוק אם חומש אחד שלם דלעולם מקרי חסר במילתי' וזה כוונת הש"ס בגיטין דף ס"א וכן דעת המרדכי ושאר פוסקים המובאים בב"י ודעת הרמב"ם בתשובה וכן הוא דעת הר"מ בתשובה הנ"ל דאפי' חסר באותו חומש שרוצים לקרות בו מותר. וכמו שביאר הר"מ בתשובה הנ"ל ושיטה הג' הוא שיטת הרשב"א בחי' גיטין דף ס"א דאם יש חומש אחד שלם ובו קורין מותר לקרות בו. ובאמת בתשובותיו ובתשובת הרשב"א המובא בב"י לא משמע כן. אלא דס"ל כהרמב"ם בהלכות ס"ת וע"כ מ"ש בחידושי גיטין הוא רק להלכה ולא למעשה כמ"ש הר"ן בגיטין בשם רבו וכיון שהרשב"א כ' כן רק להלכה על כרחך הא דכתב רמ"א שיטת רשב"א בחי' היינו בשעת הדחק וקאי על ריש דבריו והנה המר"ם לובלין בתשובה סי' פ"ד כתב דקריאת מנחה אינו חובה כל כך ולא מקרי שעת הדחק ולכך כתב החיי אדם שפיר אפילו אם החומש ההוא שלם לא יוציאה במנחה כיון דלא התיר הרמ"א אלא בשעת הדחק: ולי. נראה עוד מלתא בטעמא דהראשונות ישמיעוני דהרי אמרו בפרק מרובה דמשה רבינו וב"ד תיקנו להם אז כשהלכו שלשה ימים בלא מים לקרות בתורה וכל ימי משה רבינו ע"ה לא היתה התורה בשלימות ואז בתחילת התקנה הי' לכל היותר חומש בראשית א"כ הי' אז התקנה לקרוא אפילו בס"ת חסר ונהי דכשנשלם התורה נתנה תורה ונתחדשה הלכה או שהי' זה מתקנת עזרא (ובזה אפשר לישב קושית המג"א ריש סימן קל"ה מ"ש על התוס') מכל מקום תקנה ראשונה לא נעקרה ואם אי אפשר לקרות בס"ת שלם יקראו כשהוא לכל הפחות חומש שלם כמו תחלת התקנה אבל קריאת מנחה לא ניתקנה מעיקרא אלא בס"ת שלם ולכך אין מוציאין ס"ת חסר במנחה ודבר גדול דיבר המר"מ לובלין ובעל חיי אדם אלא יקראו בחומש בלא ברכה ובלא גברי. ומ"ש בס"ת ישן שיש שיטה שלימה פנוי'. הנה כבר כתב מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רס"א דאם שיטה אחת פנוי' פסולה וצידד שם אם יש תקנה למחוק למעלה או למטה עיי"ש ובס' בני יונה כ' כלל בזה דאם מנין השיטין של אותו עמוד שווין לשירות של העמודים אחרים א"כ מוכח מתוכו דאין זה סימן של פרשה אבל אם באמת חסר ומיעוט השורה ההוא אז פסול ובפ"ת סי' רע"ג ס"קד הביא סברות הנ"ל ותקחנו משם דברי רבו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ס"ד להבחור המופלג בתורה והשנון כש"ת מוה' אהרן שמואל ני': הנה בדין זה יש כמה חילוקים. מצות דשייכו לאהדדי והאחת חלוקה מחברתה. בכה"ג נראה פשוט דלא שייך אין עושין מצות חבילות חבילות. דלא שייך למימר דנראה כמשא כיון דשייכי להדדי וכמ"ש בפסחים דף ק"ב ע"ב קידוש והבדלה חדא מלתא הוא. ולא שייך חבילות וכ"ש אם אחת מסייעת לחברתה ומטעם זה לא אאמין מ"ש דשמעת בשם הגאון מוהר"א שפיטץ זצ"ל שלא רצה ליקח סנדקאות ולהיות מוהל אצלו בפעם אחד. כיון דאחד שייך לחברתה. ובלא"ה לא שייך בסנדקאות ומילה חבילות וכו' דחבילות מקרי אם עושין ב' מצות כאחת אבל כאן אין הסנדק עושה כלום אלא מניח התינוק על ברכיו ומעשה לבנה בעלמא משמש. וכי אסור להניח על עצמו תפילין ולהתעטף בציצית א"כ פשיטא דבכה"ג לא שייך אין עושין וכו'. שהרי הסנדק אינו עושה כלום. אלא הוא במקום המזבח ועל המזבח היו מניחין כמה מיני קרבנות ואברים ופדרים שלא נתעכלו מאמש ומהיום הכלל הב' כ' הפרישה באהע"ז סי' ס"ב והובא במג"א סי' קמ"ז דבמצוה שאינה חיובת לא שייך חבילות. ומטעם זה לא קשה איך אמרינן בחולין פרק כיסוי הדם דף פ"ו אי בעי שחיט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא דיהא אסור משום חבילות: גם מעלתו הביא זה ואפי"ה כתב להרמב"ם דסובר שחיטה מצוה קשיא לי' הא דכיסוי הדם. ולא חש לקמחי'. וכי הרמב"ם סובר דמצוה דשחיטה היא חיובת. אלא דהוא מצות רשות. ובלא"ה נמי לא קשיא הא דכיסוי הדם לפי מ"ש בכלל הראשון היכא דשייכו להדדי ויש ענין לקרבן לא שייך אין עושין וכו' והלל הי' כורך פסח מצה ומרור. וה"נ דאם נימא דיהא אסור לעשות בפעם אחד יהי' הפסק וגמר על השחיטה ויצטרך לברך שנית וגורם ברכה שאינו צריכה: א"כ כיון דיש שייכות וטעם שלא יגרום ברכה לכיסוי לר"י גם כן הוא חיובת אז. וא"כ כיון דאסור לגרום ברכה שא"צ ומטעם זה עושה בפעם אחד. לא שייך אין עושין חבילות. ועיין בחמד משה סי' קמ"ז שרצה לומר היכא דשייך זריזין מקדימין למצוה ג"כ לא שייך דין דאין עושין וכו': הכלל הג' היכא דנעשה ע"י ב' אנשים כ' המג"א לדעת התוס' לא שייך חבילות. ולא אדע מה דק"ל להמג"א שם דברי הש"ע דסתרו אהדדי דבאה"ע סי' ס"ב איתא ומביא כוס אחר לאחר ברהמ"ז: ושם בסי' קמ"ז איתא דמביאין ס"ת האחרת קודם ולפענ"ד לא קשה מידי דנהי שכ' המג"א דלהתוס' גם ההבאה והכנה למצוה אם עושה לב' מצות בפעם אחת חשוב חבילות מ"מ בודאי ההכנה למצוה לא חמירא לענין זה מעשיית המצוה עצמה וכיון דלהתוס' ב' אנשים מותרין לעשות ב' מצות בפעם אחת. א"כ מכ"ש דב' אנשים מותרין להכין ב' מצות בפעם אחת. וא"כ שם באה"ע דנקט לשון ומביא דקאי על המברך עצמו זה אינו רשאי להכין לב' מצות בפעם אחת. אבל מנהגינו בהבאת הס"ת הם ע"י ב' אנשים וההכנה בב' אנשים לא חמירא מעשי' ע"י ב' אנשים ולכך אין כאן איסור משום אין עושין חבילות ואדרבה מיושב בזה דאין מנהגינו בהבאת השני ספרים נגד הירושלמי והמס' סופרים פי"א ה"ג דאיתא שם דיביא אח"כ דשם הי' מנהגם דאחד הי' מוביל החזן הכנסת לכך שפיר אמר דלא יביא את הס"ת האחרת עד שיסלק הראשונה ואין כאן סתירה. כן נראה לפענ"ד: אמנם לדעת המג"א הרמב"ם פליג על זה וסובר דגם בשני אנשים העושים בפעם אחת ג"כ נקרא חבילות ומטעם זה כ' המג"א דלהרמב"ם אסור למול ב' תינוקת בפעם אחד. ולא ידעתי האיך אפשר זה הרי הפסח של כל ישראל הוצרכו לשחוט בזמן אחד: והפסח נשחט בג' כתות והי' העזרה מלאה משוחטי פסחים כמבוא'