מהר"ם שיק אורח חיים מב

זלזול לכהן דמשום המנהג נדחה וגם זה רק באקראי בעלמא פעם אחת. וכמ"ש מרן זצ"ל באו"ח סי' כ"ד והבו דלא לוסיף עלה. ולדעתי אפילו מחילת כהן לא מהני כדמוכח בספרי וברמב"ם במנין המצות הנ"ל וקשה גם לדברי מרן זצ"ל בחת"ס הנ"ל דס"ל דמועיל מחילה ונראה דמטעם זה כהנים יוצאים לחוץ דלמחול אין בידם. דע"כ מחוייב לקדשו אבל לצאת זהו ברשותו ורשאין הן בכך. אבל למחול אינם יכולין והא דאמרינן בגיטין דף ס' דנותן רשות לרבו או למי שגדול הימנו זהו לא נקרא מחילה על כהונתו דכיון שהוא מכבד לאחר אחר הוי כשלוחו וזה כבודו וכעין שכ' התבואת שור ביו"ד סי' כ"ח ס"ק י"ד וכבוד הקורא הוא כבודו אבל למחול על כבודו סתמא אין לנו וכוונת מרן זצ"ל דכ' דיכול למחול מסתמא היינו כדרך העולם שיצאו לחוץ. וסתם וכיוון על המנהג: ואפילו ביציאה לחוץ איכא משום אינצויי ונשאר עדיין תיקון חכמים דכהן קורא ראשון מפני ד"ש. כדמוכח במהרי"ק שם שורש ט' והכא מסתבר אלא א"כ מחל לציבור בכל אנפין שווין אצלו הוא מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכל זה בנידון הנ"ל אבל היכא דהדין הוא דא"צ לקרות לכהן כמו בעובדא דמהרי"ק אז אפילו לא יצא לחוץ קורין לאחר. ומטעם זה קשיא לי' להמג"א בסי' קל"ה ס"קו למה כפו אותו וכו' ולפענ"ד כיון דלאו כ"ע דיני גמירא ויש לחוש לפגם כהונה ולא לפגם דידי' אלא לפגם אבותיו שיאמרו שחללו את הכהונה וכיון שאם נשאר שם הוי מבזה אבותיו ולכך כופין אותו לצאת וכמו שכ' בחינוך מצוה ל"ג דכופין במצות כיבוד ואף דהגהות מ"ל הקשה עליו דמתן שכרו בצידו ועיין בטו"ז רסי' ר"מ מיהו עיין בתוס' כתובות דף פ"ו ע"א ד"ה פריעת וכו'. דהיכא דאיכא בזיון לאביו כופין וה"נ כן כן נראה לפענ"ד נכון (ועיין מ"ש בתשובה שאח"ז דגוף הדין אי מועיל מחילה תליא בפלוגתא:) הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ס' החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך המופלג בתורה מוה' יעקב כ"ץ פישער ני': מכתבך קבלתי וכו' ומה ששאלתני בעיר שאין בה אלא כהן אחד אי רשאי הכהן למחול על החיוב שחייבים לקרותו ראשון לתורה כדי שלא להכביד על הקהלה ואם סגי שיאמר הקורא במחילת הכהן. או צריך דווקא לצאת. והנה בוודאי מ"ע על הקהל לקרוא כהן ראשון כדאיתא בגיטין דף נ"ט ע"ב והוא מ"ע כשאר מ"ע וכבר ביארתי במקום אחר (בתשובה הקודמת) דאפילו הקונה המצות. מ"ע וחיוב עליו לקרוא לכהן ראשון ומבואר שם בגמרא דמדינא הי' רשאי הכהן ליתן רשות לאחר אלא שחכז"ל תיקנו מפני ד"ש אסור ליתן רשות דלא ליתי לאנצויי מהו זה שייך בנותן רשות ליחיד. אבל אם מוחל נגד הקהל לציבור משום צורכם וכיוצא לא שייך אתי לאנצויי כנראה מדברי רש"י בגיטין שם וכן מבואר בתשובת מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' כ"ה: מיהו היינו אם מוחל לציבור לזמנים מיוחדים כדי שיוכלו בימי החול למכור או כשיש חיובים ולא מיעקר המ"ע לגמרי אז יוכל הכהן וראוי' לו למחול. אבל לעשות תקנה שלא יקרא הכהן ראשון בשום פעם כבר כ' מרן זצ"ל שם בחת"ס סי' כ"ד דמאן ספין ומאן חשיב למיעקר מ"ע דאורייתא ובלא רשות הכהן פשיטא דמבטלין מ"ע. אלא אפילו ברשות הכהן אינו ראוי' ואין יכולין לבטל וכבר כ' הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ט דאין רשות לב"ד לבטל מ"ע לגמרי. אפילו לעשות סייג לתורה ועל גוף הדין של המחילה כתבתי אני (כתשובה הקודמת) דצ"ע לי האיך רשאין הכהנים למחול הרי כתב רמב"ם במנין המצות מ"ע ל"ב דהחיוב לקדש הכהנים היינו לפארם ולנשאם ולשום מדרגתם מדרגה קודמת ואפי' ימאנו לא ישמע להם וזה הגדולה לה' שבחר בם וקרבם לעבודתו שנאמר וקדשתו ואמרו בספרי וקדשתו אפי' בע"כ והיו קודש אפילו בעלי מומין וכ"כ החינוך וכו' ולכאורה קשה עליו מהא דאמרינן בגיטין דף נ"ט ע"ב דרשאי ליתן רשות ואיכא למימר רשות שאני. וכעין שכ' התבו"ש דהוי כשלוחו. וכבודו הוא כבוד הכהן אבל למחול איכא למימר כהרמב"ם דאינו יכול למחול: ואע"ג דמצינו בנדרים דף כ"ט ע"א דיכול לומר אפילו בנדר או שאר תנאי כלום אמרת אלא בשביל כבודי זהו כבודי או הרני כאלו התקבלתי וכן פסק ביו"ד סי' רל"ב סעי' כ' מכל מקום הכא שאני לפימ"ש הרמב"ם כאן משום כבוד שמים אתאינין עלה ולפענ"ד דמשום טעם זה דעת מהרי"ק בתשובה סי' ט' דרק למחול ולצאת חוץ רשאי והפר"ח בסי' קל"ה השיג עליו בזה ולפי ענ"ד טעמו משום דברי הרמב"ם הנ"ל. דזה וודאי ברשותו לעשות לצאת חוצה אבל להיות שם ולמחול מעיקרא המצוה ועיקר התקנה שתיקנו צריכה להיות בהיתר כמ"ש מרן בתשובות הנ"ל ולא היתה אלא באופן זה שיקבלו עליהם לצאת חוץ אמנם מדברי האחרונים משמע שיכולין למחול. וכן בתשוב' מרן הנ"ל וצריך עיון מהרמב"ם: אמנם אמרתי לישב עפ"י מה ששמעתי בימי חרפי מפי מרן הגאון זצ"ל לישב מה שהקשו על ר"ת המובא בהגהמ"ר ומובא ג"כ בטו"ז סוסי' קכ"ח ס"ק ל"ט שהקשה על ר"ת איך שימש בכהן ותי' שבזמן הזה שאין בגדיהן עליהן אין כהונתם וכו' והקשו לו דא"כ יהיו מותר בגרושה ושתק ר"ת והשיב ר' פטר דשאני מחילה וביאר מר"ן זצ"ל דכונת הר"ת עם תי' רבינו פטר חדא דוודאי בזמן המקדש אין מועיל מחילה דהכבוד לד' אבל בזמן הזה מועיל מחילה וא"כ א"ש הרמב"ם קאי על זמן המקדש אבל בזמן הזה שפיר יש לומר כדמשמע מדברי האחרונים ושוב ראיתי בתשובת מהר"מ מרוטנבורג סי' ק"ז והובא בא"ר סוסי' קכ"ח שהביא שהאריך בזה והעלה דלענין מידי דתליא בכבוד או ריווח יכולין למחול מה שאין כן במידי דתליא באיסור עיי"ש שביאר היטב: וזה נראה דעת הרמ"א סוסי' קכ"ח. וא"כ בעובדא דידי' אם מבקשין ממנו למחול לציבור באופן שלא תעקר המצוה לגמרי ויש בזה משום ד"ש טוב וראוי לו שהוא מזרעו דאהרן להיות אוהב שלום וכו' וכבר כתבתי שממהרי"ק נראה דסובר שאין יכולין למחול ולכך כ' שיצא וכ"כ הרמ"א מהיות טוב וכו' שיצא ואם קשה לו יוכל לסמוך על הסכמת האחרונים וכמ"ש המר"מ מרוטנבורג וכמ"ש הרמ"א לעיל סוסי' קכ"ח דמהני מחילה ובפרט לפי מה שכ' אפשר דהרמב"ם וסייעתו מודים. ומשום חשש פגם מועיל לומר במחילת הכהן כן נראה לפענ"ד נכון הכ"ד רבך: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה ס"א את חג המצות יחוג בדיצות ידידי הרב המופלג בתורה הבקי והחרוץ מו"ה אהרן שמואל אסאד ני' מכתבו הראשון והשני קבלתי ואם אמנם אני טרוד האידנא מאוד וטריחא לי מלתא טובא ואפי' לכתוב אין לי פנאי אפי"ה הואיל והפציר במכתבו להשיב לו לקחתי מעט פנאי להשיב על הפלפול אשר כתב לי ע"ד אשר נשמע בקהלתו שהרב המנוח הגאון הגדול מוהרר מרדכי בנעט זצוק"ל פסק שאם אין לוי בביהכ"נ וצריך לקרוא הכהן ב' פעמים. שטוב לומר לכהן שיצא חוץ לביהכ"נ ומעלתו ני' רצה לומר דזה תליא אי המברך ברכה לבטלה הוי איסור דאורייתא ואי חיוב להקדים לכהן הוא דאורייתא או אסמכתא: והנראה לי בעזהי"ת הנה ברכה על התורה אינו מבואר כל הצורך בדברי הפוסקים הנה הב"ש הובא בא"ר סי' קמ"ד ובפר"ח סי' קל"ט דר"ל דהוא ברכה דאורייתא והפר"ח שם סעי' ה' הקשה עליו כיון דקריאה עצמה מדרבנן ואיך יהי' הברכה דאורייתא. וס' ב"ש אינו בידי ולכאורה הוי אמינא לישב דבריו דהנה ברכת התורה דשחרית אמרינין דפוטר על כל היום כאלו לא הסיח דעתו ממנה ולא הפסיק וכמ"ש התוס' ברכו' דף י"א ע"ב ד"ה שכבר וכו' והנה באכילה קיי"ל באו"ח סי' רי"א סעי' ה' בהגה"ה דאם הוה לפניו פירו' הרבה אחד חשוב ואחד אינו חשוב וברך על האינו חשוב אינו נפטר החשוב וביאר המג"א שם סקי"א דאינו בדין דאינו חשוב יפטור את החשוב דרך גררא אלא דרך כוונה עיי"ש. וה"נ לימוד תורה ברבים. וכ"ש בס"ת וכ"ש האידנא דתיקנו אותה קריאה מנביאים לנביאים בתקנתם אחשבו לימוד זה טפי מלימוד כל היום ואינו בדין שיגרור ברכת התורה בדרך גררא ע"י ברכת התורה דשחרית. אלא אם כיון על זה בבה"ת דשחרית בפירוש ומי הוא שמכוון בשעת ברה"ת בשחרית על הקריאה בציבור. לכך צריך מן התורה לברך על קריאה זאת למ"ד ברה"ת דאוריי': ולכאורה. הי' נראה ראי' גדולה לדברי הב"ש מירושלמי ר"פ הקורא עומד ור"פ ג' שאכלו דאמרו שם דלא למדו ברכת התורה אלא לרבים. ועיי"ש ועכ"פ לפי הירושלמי נראה לכאורה מבואר דברה"ת בציבור למ"ד ברה"ת דאורייתא גם ברכה זו דאורייתא. ותמהני על הא"ר והפ"ח שלא הביאו הירושלמי אמנם דברי הירושלמי עצמם קשין וצריכים עיון איך אמרו דלא למדו ברה"ת מזימון אלא לרבים הא לפניו ילפינין מקרא כי שם ה' אקרא ואפילו נימא כמ"ש הפני משה שם דהירושלמי קאי לרבי דלא ס"ל כן. אלא דיליף גם לפניו מברכת המזון ומקרא כי שם ה' אקרא צריך לברכת הזימון כדאיתא בש"ס דידן ריש פרק ג' שאכלו מ"מ אכתי קשה לי הא אותו קו"ח עצמו דיש לן על ברה"ת ברבים משום דעל חיי שעה מברך על חיי עולם לא כ"ש זהו הקו"ח יש ג"כ על ת"ת דיחיד בינו לבין עצמו וצ"ע. ותו צריך ביאור מאי מספקא לי' להירושלמי אי מדמין לי' לג' שאכלו כאחת או לאוכל בפני עצמו: וזה יש להסביר דהנה לכאורה קשה לפי התקנה הא' דרק הראשון