מהר"ם שיק אורח חיים לט

אפילו אם יהי' באמת מותר מן הדין. עכ"פ אין מכירין בהם יותר ממינים הנ"ל הבאים מחוף הים ושייך בו חשש איסור מראית העין. וא"כ אין נפ"מ בזה רק לענין איסור דאורייתא רק אם יהי' הקנבוס ביוקר יותר הי' אפשר לומר כדקי"ל גבי דברים הבאים מחוף הים דאינם צריכים בדיקה מפני שהפשתן יותר ביוקר א"כ לכאורה גם בזה כיון דהקנבוס הוא ביוקר יותר משאר המינים שעושין מהן המינים הנ"ל אז בוודאי א"צ בדיקה. רק הדבר ההוא אין לו שיעור קבועה דלפעמים זה ביוקר יותר מזה מה שנראה לפענ"ד כתבתי ואחתום בברכה המשולשת ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: אחרי כן חקרתי אצל תלמידי הרב הגדול מוהרר זלמן שפיצער ני' אב"ד דעיר מלוכה ווין וכתב לי שחקר הרבה חקירות ודרישות על דבר השפוהל צווירען וגם על האייזען גארען ואמרו לו שאין בהן שום חשש שנעשה הכל רק מצמר גפן והסימן על זה כי המה ביוקר הרבה מן פשתן אבל הקארטעל צווירען אינו ברור שאין בו תערובות ושם מעשים בכל יום שתופרים היראים צמר עם שפוהל צווירען אבל לא עם קארטעל צווירען אך סימן מובהק אין כאן כי הבעלי מלאכות אינם במדינתינו רק במדינות לאנדאן וע"ד שמערבין בטוך. טרחתי הרבה עד ששלחו לי ממדינת אמעריקא הזרע של זה ומצאתיו כי משונה הרבה מזרע פשתן. וגם משונה מזרע צמר גפן והוא מין בפ"ע ומין זרע זה אינו צומח אלא במדינת אמעריקא. ולכן אין שום חשש בזה עכ"ל: תשובה נ"ה בעזה"י יום א"ח של סוכות תרל"ח לפ"ק חוסט: החיים והשלום וכל טוב להרב המאור הגדול המופלג מוהרר מאור רייך הארט ני' האבדק"ק קאטה יע"א: מכתבו קבלתי בחוה"מ ולא הי' בכדי שיעשה להשיב לו שיגיע לידו ביו"ט. וגם לא ראיתי צורך כולי האי כיון שהדין מבואר בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חלק או"ח סי' כ"ד וכ"ה. ואם אינם רוצים לשמוע לו שהוא מרן ורבן של כל בני הגולה. מה יועיל מכתבי. ועוד הרי ביו"ט צוה מעלתו נ"י לקרוא אותם ואם במרד ובמעל אינם רוצים לישא כפיהם אע"ג שהם עוברין על כמה עשין אנשים כאלה איום ראוים כלל לדוכן עד שיעשו תשובה. ומסתמא נזדמן להם כהן כשר לישא כפיו. וגוף הדין כבר מבואר בדברי מרן הגאון זצ"ל בתשובה הנ"ל שאם יש תקנה בעיר שנעשה ברצון הכהנים. אין יכולין הכהנים הבאים אחר זה למחות ולא באתי אלא לבאר דברי מרן הגאון הנ"ל. מתחלה כתב בסי' כ"ד דהמצות עשה של וקדשתו הוא אפילו בזה"ז שמוכרין המצות במעות. ולכאור' אין זה מבואר וטעמא בעי כיון שקנה המצות. והן שלו. ובהתורה אין מבואר אלא אם כלם יש להם חלק אז צריך להקדימו לברך ראשון וליקח חלק יפה ראשון. אמנם הדין וודאי אמת כיון שהתורה זכתה להכהן וצוותה לנו להקדישו אין לקהל רשות למכור ומה יוכל למכור הראשון לשני זכות שהי' לו וא"כ כיון דלהקהל לא הי' הזכות הזה לדחות אותו אדרבה החיוב עליהם להקדימו גם הקונה א"א שיהי' לו זכות יותר מהמוכר ונשאר המ"ע של וקדשתו ולכך בוודאי בעי מחילת כהן ומחוייבים להקדימו ואין יכולין לעשות תקנה שלא להקדים את הכהן וע"ז כתב מרן לדעת מהרי"ק בשורש ט' שאם הכהן מחל על כבודו בשעת התקנה שוב אינו יכול לחזור דהקהל הם כמו שאמרו בצדקה דמועיל אפילו בדבר שלא בא לעולם דידי עניים הן ה"נ זכו הקהל במחילת הכהן לצורך הצדקה ולשאר דבר מצוה: אמנם אפילו כהנים אחרים שלא היו דרים שם. שאינם יכולים לערער הוא מטעם אחר כיון דקימ"ל בכל מנהג שנהגו דהבא לשם אין רשאי לשנות נגד המנהג דלעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת. אפי' אם רוצים להחמיר. היכא דניכר דמשני המנהג עושה איסור משום דאיכא חשש מחלוקת וכיון דאפי' משום חשש אסור לשנות מכ"ש שאסור לעשות מחלוקת כדי לשנות המנהג ואם עושין מחלוקת וודאי אין זה כבוד להם. אדרבה גנאי ובזיון הוא להם. כי שנואה המחלוקת בפרט אצל כהנים שצריכין שתהיה להם מדת אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. וכיון שהוא גנאי להם. הם עצמן הפקיעו עצמן ממ"ע של וקדשתו דהיינו דמצוה לכבדם. והם המירו את כבודם בדבר המתועב היינו המחלוקת זהו הדין אשר כתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל עפ"י הדין והכהנים אשר יראת ה' נוגע בלבבם בוודאי מקבלין עליהן דין תורה ואם יש להם שום טענה יביאו את הדבר לפני הב"ד וכאשר יורו המורים כן יעשו: ואעפי"כ ראוי לפשר בין הכהנים ובין שאר העדה בכל מה דאפשר ובמקצת מקומות נוהגין שבימים טובים ובשבתות יש להם קדימה ובמקצת קהלות נעשה פשרה שהכהנים ישלמו עבור העלי' שלהן כפי מה מי שקנה העלי' יותר בזול בתוך הקונים ויש עוד כמה דרכים. ומה ששאל מעלתו אם צריך לזה רוב מנין. אם אין לחוש בזה למחלוקת למה יהא צריך לזה רוב מנין הב"ד ושאר קרואי העדה שנקראים לצורכי הציבור להם יש כח בעניני הציבור והם שלוחים של כל העדה כדאיתא בחו"מ סי' ג' דברי החותם בברכה המשולשת ודורש שלומו הטוב: הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה נ"ו בענין הנ"ל שיל"ת אור ליום ו' עש"ק לסדר וישלח תרל"ח לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המאור הגדול המופלג מוה' מאיר רייך הארט ני' אבדק"ק קאטה יע"א: מכתבו קבלתי ושאל שנית בענין התקנה שתקנו אנשי קהלתו שלא לקרוא לכהן ראשון כי אם בימים טובי' וכיוצא. ועתה נתרבה מחלוקת על ידי זה. ורוצים לשנות אם רשאים לשנות וגם נכלל במכתבו שנראה מדבריו דכהנים שאינם טובים ועוברי עבירה אינו צריכים לקרוא אותם ראשון. ולדעתי כבר רמזתי במכתבי הראשון דעתי בזה. והנה כיון ששאל עוד הפעם באתי לברר הענין. כבר כתבו התוס' בשבועות דף כ"ט ע"ב בד"ה כי היכא דלא וכו' והקשו איך יכולין להתיר תקנות אפילו יש בהן חרמות ע"ד המקום וע"ד הקהל נמי מתירין ותירצו התוספת דמעיקרא הכי הוי דעתם שאם ירצו רוב הקהל להתי' יהיו יכולין להתיר וכן מפורש בשאר ראשונים וקימ"ל כן ביו"ד סי' רכ"ט סעי' כ"ה כ"ו ממילא ילפינן מהתם דכל תקנות הציבור הם רק על תנאי עד הזמן שירצו הקהל לשנות. וממילא לא שייך אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כיון דהראשונים עצמם ביטלו ואמרו שאם ירצו להתיר יהא מותר. וכ"כ התויו"ט פ"ה ממעשר שני משנה ה' דלכך תנן התם ותנאי הי' בדבר עיי"ש וה"ה בתקנות כל הקהל וגם בנידן דידן: ואדרבה בנ"ד עדיף טפי דהרי אין רוצים לתקן תקנה אחרת אלא למעט העקירה מדין תורה שהתורה חייבה אותנו וקדשתו: והב"ד הראשון שתיקנו שלא לקרוא הכהנים רק ביו"ט עקרו טובא. ועכשיו רוצים למעט העקירה. ובכה"ג וודאי מותר. וכעין סברא זו הביא שם התויו"ט עכ"פ פשוט בעיני דוודאי יכולים הציבור עם הרב לשנות התקנות בענין הזה. ועכשו נבוא לענין אם חייבים לקרוא ראשון גם לכהן שהוא אינש דלא מעלי. ובזה כבר פלפל הפמ"ג ריש סי' קכ"ח עיי"ש ואני הבאתי ראי' דאפילו כהן שאינו נוהג כשורה חייבין אנו לקדשו דלכאורה קשה לי דבגיטין דף נ"ט ע"ב. פריך הגמרא על מה דתנן במתניתן דכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום ופריך וכי מפני דרכי שלום הוא: והלא כתיב וקדשתו. ולכאור' קשה לי ב' קושיות חדא למה נקט הש"ס דילפינן מוקדשתו שכהן קורא ראשון הא איתא בת"כ והובא ברש"י בחומש פ' אמור דמן קדוש יהיה לך ילפינן דכהן קורא ראשון ולמה נקט הש"ס בכל מקום מוקדשתו ועוד לפי פלפול הפמ"ג הנ"ל די"ל דכהן דלא מעלי אינו חייבין לקדשו. א"כ מאי פריך הגמרא וכי מפני ד"ש הוא הלוא הוא מדאורייתא דלמא הפירוש בהמשנה דאפילו אם הכהן הוא אינש דלא מעלי מ"מ חייבין לקדשו מפני ד"ש דלא ליתי לאנצויי. ונראה לי דקושיא חדא מתורצת בחברתה דביבמות דף פ"ח ע"ב ילפינן מן וקדשתו בע"כ דופנו היינו שאם נשא כהן אשה גרושה וכו' צריכין לכופו שיגרשנה וא"כ מוכח מוקדשתו דמיירי בכהן דלא מעלי דהרי צריכין לכופו לגרש אשה פסולה שנשא ואפי"ה מסיים הקרא קדוש יהי' לך ומשם משמע דאפילו כהן דלא מעלי חייבין לקדשו דסיפא דקרא קאי ארישא. וא"כ מוכח דאפילו כהן דלא מעלי וא"כ פריך שפיר אמאי אמרה המשנה מפני ד"ש דהלא וקדשתו כתיב. ואם לא הי' כתיב וקדשתו לא הוי קשיא דהו"א כקושיא שלי לעיל דצריך טעמא דדרכי שלום בכהן דלא מעלי ולכך הביא וקדשתו וכנ"ל. וכן מרומז ברש"י שם. ועכ"פ מבואר דכהן אע"ג דלא מעלי מחוייבין לקדשו כל זמן שאינו מומר דאז דינו כגוי: ולכאורה לפי מ"ש התבואות שור סימן ב' אות י"ג דאם הוא מומר במצות עשה ג"כ מקרי מומר א"כ בכהן שהוא מומר שלא לברך ברכת כהנים לכאורה הוי מומר. מיהו זה אינו אלא דווקא באם הוא מומר להכעיס אבל באם אינו עושה להכעיס אפילו לאותו דבר לא הוי מומר. כמבואר בש"ע יו"ד סימן ב' דאם אינו עושה לא להכעיס ולא לתאבון הרי הוא כישראל לכל דבר וה"ה בכהן לענין וקדשתו אם אינו עושה להכעיס התורה אלא להכעיס את חברו זה מקרי לתיאבון וחייבין לקדשו: ומה ששאל אותי אם רשאי לסדר גט בעירו שעד עתה לא סידרו שם גיטין מבואר בש"ע אה"ע סי' קכ"ח בב"ש בסופו דבעינין דווקא שיהי' שם נהרות אבל הנוב"י מקיל דאם יש להעיר ההוא ב' שמות או יותר הוי כנהרו' ובשעת הדחק מותר. או בקהלה גדולה שיש טורח גדול ליסע למקום אחר הובא בבית מאיר שם והעיקר