מהר"ם שיק אורח חיים לג

ספרי דברי קבלה ואני אינו מבין מי הוא זה שחולק על דברי קבלה בזה. ומי הי' חש יותר לדברי קבלה מרבינו האי גאון חת"ס זצ"ל כאשר ידוע לכל תלמידיו ובפרט דכבר כתבתי שגם בהקדמת ספר פע"ח מבואר כן. ונהירנא כד זכיתי ללמוד בישיבה אצל רבינו הקדוש מרן בעל חת"ס סופר זצ"ל שמעתי ממנו בענין סדר התפלה שהוא מכוון נגד הד' עולמות א'ב"י"ע שהוא ר"ת של "אשרי "יושבי "ביתך "עוד יהללוך וכו'. וגם מרומז שם י"ב שבטים דהיינו ר"ת של "יושבי ביתך. וע' נפש שירדו למצרים דהיינו הע' של עוד ושכינה על גביהן דהיינו ה"א של "אשרי או הי' של "יהללוך והעשי' הוא עולם התחתון: ויצירה עולם המלאכים. ובריאה הוא עולם היכלות ואצילה הוא עולם האצילות גבוה מעל כל גבוה שומר. וכנגדן השם בד' צירופין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ע"ב נגד עולם האצילות ס"ג נגד עולם היכלות מ"ה נגד עולם המלאכים. ב"ן נגד עולם התחתון: וכן הוא מסודר התפלה עד ב"ש הוא צריך ליחד ולהעלות נפשו מן עולם התחתון לעולם המלאכים והוא שם בן ומברוך שאמר עד ברכת יוצר אור צריך להעלות מעולם המלאכים לעולם ההיכלות. ומברכת יוצר אור עד הש"ע צריך להעלות מעולם ההיכלות כנגד שם ס"ג ותפלת הש"ע הוא נגד עולם האצילות ממש. ולכך צריך לומר בכל חלק מה"ד חלקים הנ"ל בכל סוף החלק שמע ישראל דהיינו אצל ברוך שאמר ואצל ישתבח. ובזה מיושב קושית הב"י שרוצה למחוק תיבת שמע וכו' בסוף השירה ולהנ"ל א"ש דליחד שמו של הקב"ה בכל חלק מהעולמות ופעם א' הק"ש ממ"ש וליחד שמו אנו באין להתפלל שמנה עשרה שכולל הכל. ואח"כ חוזר ממעלה למטה כדאית' בגמרא עבד שנוטל פרס מרבו וחוזר וכו' ולכך מסיימין בעלינו לשבח אחר התפלה בשמע ישראל וכו' ולכך נהגו החסידים לומר הודו קודם ברוך שאמר. דהר"ת של סוף הודו דהיינו "ואני בחסדך "בטחתי יגל "לבי בישועתך בגימטריא שם ב"ן. ולכך ע"כ שם מסיים וע"כ אומרים הודו קודם ברוך שאמר: אבל עפ"י הדין אינו נכון דאסור לומר המזמורים קודם ברכת ברוך שאמר דברוך שאמר וישתבח הם הב' ברכות של פסוקי דזמרה חד לפניה וחד לאחריה כמ"ש הרא"ש והרי"ף בפרק אין עומדין ועכ"פ דברי מרן הגאון זצ"ל המה מכוונים ומסכימים עם ספר הכוונו' שהביא המג"א בסי' ס"ח הנ"ל ועם דברים המובאים שם בספר דברי חיים בשם פרי ע"ח. ומכוונים לדינא: אמנם בתשובת דברי חיים הביא עוד בשם ס' משנת חסידים ג"כ כספר הכוונות. רק דמסיים אם לא ידע אם בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו נוח לו שיתנהג במנהג המובחר שקיבל הר"ח וויטאל זצ"ל מרבו האר"י ז"ל שרובו הוא על סדר תפלת ספרדיים לתקן תיקון הצריך למעלה עיי"ש. ודברים הללו חולקים על דברי פרע"ח הנ"ל דהפרע"ח כ' מי שנהג במנהג אשכנז אין רשאי לשנות המנהג ובעל הספר משנת חסידים אמר רק אם אינו יודע והוא בספק אם התפלה הוא לתיקון נשמתו יתפלל וכו' וזה נגד דברי הירושלמי וכנגד דברי הפע"ח בעצמו שלא כתב כן בשם האר"י הקדוש. וגם הוא תמוה דהרי אמרינן בכתובות דף כ"ו דגדולה חזקה שעי"ז החזיקו ליתן תרומה בבית שני להכהנים ובתבואת שור סימן י"ח כ' ראי' מזה דאפילו ע"י מנהג נקרא חזקה. ומכשירין איסור דאורייתא עי"ז ואיך כתב בספר משנת חסידים הנ"ל דאם א"י ישנה המנהג אם מועיל חזקה מה שהי' בחזקת כהן מחזיקינן לי' מכאן ואילך בחזקת כהן. א"כ בוודאי ראוי שיועיל החזקה שהי' עד עתה משבט שראוי לתפילת אשכנ"ז שגם מכאן ואילך יהי' כן והאיך רשאי לבטל חזקה משום דאינו יודע וצ"ע עליו ובע"כ דס"ל כיון דמחויב להתפלל באופן שיהא תיקון לנשמתו ואם א"י אם התפלה הזאת היא לתיקון לו כדבעי והרי הוא בחזקת חיוב וא"י אם נפטר הוא בזאת התפלה הוי חזקה נגד חזקה כן אפשר לי להסביר את דבריו שיהיו מכוונים ולא יסתרו דברי הגמרא: ולפי"ז נראה דיש נ"מ דלדעת מרן זצ"ל ספרדי שהתפלל נוסח אשכנזי יצא שהרי רק למצוה מן המובחר שיהא דרך תפלתו כסגנון של השערים שהוא שייך לו וכן בהיפוך ולדעת המשנת חסידי' וכש"כ לדעת ליקוטי האמרים שהביא שם דלבני התערובות מתוקן דווקא נוסח ספרד. א"כ נראה כיון שרשאין לשנות המנהג נגד החזקה ע"כ אינו יוצא בנוסח אשכנז. ועכ"פ צ"ל לדבריהם דלכתחילה וודאי אין רשאין להתפלל בנוסח אשכנזי אם כבר התפללו ספרדית כן נראה דסבר מרן זצ"ל בכוונת ליקוטי אמרים. וע"ז הביא ראי' מר"א ורע"ק שהתפללו בבת אחת ולאחר שלא הי' ר"א נשמע ונענה. עמד רע"ק והתפלל ולכאור' קשה שהי' רע"ק מגרים והי' מתפלל נוסח ספרד ור"א התפלל נוסח אשכנז וע"כ דהוציאו אחד את חברו וכעין שהביא הגאון בעל דברי חיים זצלה"ה בעצמו מירושלמי בר"ה פלוגתא דר"י בן נורי ורע"ק בנוסח של ר"ה ומשם הוכיח הירושלמי הוכיח הירושלמי כן דאת"ל דהתפללו כל אחד בפ"ע שייך בי' איסור אמנם דבדיעבד יצא. וע"כ משום שהוציא אחד את חברו לא תתגודדו דנהי דכ"ז שלא עמדו למנין ולא קבעו הלכה למעשה עפ"י הרוב יהי' רשאי כל אחד להתפלל כפי דעתו. מכל מקום חשש לא תתגודדו שייך בי' אלא ע"כ שהוציא אחד את חברו ומזה הוכיח הירושלמי דבדיעבד יצא וכן הוכיח מרן זצ"ל מעובדא דר"א ורע"ק דמוכח ג"כ דבדיעבד יצא גם מי שצריך להתפלל בנוסח ספרד והתפלל בנוסח אשכנז אפי"ה יצא חזקת חיובו. וא"כ בוודאי אסור לשנות המנהג דגדולה חזקה כדלעיל ומזה הוכיח שפיר מרן זצ"ל נגד הספר משנת חסודים וס' ליקוטי אמרים וכל דבריו נאמרים עפ"י חוקי הש"ס והפוסקים. כ"ז כתבתי לברר לך שמרן הגאון זצ"ל לא טעה ח"ו ולא הביאו שום סתירה כנגדו הנראה לפענ"ד כתבתי ולא להכריע רק לברר דברי רבינו זצ"ל: ואשר שאלת אותי על דבר המלבושים לשנות מאשכנז לפולין אין לי לחדש בזה ולא לפלפל בזה ולענין שלא להלביש בגדי צמר כבר כתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל סי' ט"ו וט"ז בחלק או"ח ולענין חשש מלבושי עכו"ם עיין ביו"ד סי' קע"ח והמפורשים שם ובחת"ס באו"ח סוסי' קנ"ט שרמז מאלו הענינים ותו לא מידי ואחתוס בברכה המשולשת היום יום עש"ק וישלח תרל"ז לפ"ק חוסט: דברי רבך הד"ש הק' משה שיק תשובה מ"ד שאלה עשרה שהתפללו ביחיד בינם לבין עצמן. אם באו אח"כ לבית הכ"נס ואין אחד בביהכ"נ שלא התפלל עדיין אם יכול אחד מהם להתפלל בקול לומר קדיש וקדושה בציבור: הנה המג"א הביא בסי' ס"ט בשם הרדב"ז דאין חוזרין ומתפללין לצאת ידי קדיש וקדושה ולא הביא טעם הדבר. ולכאורה צריך עיון דהרי מבואר בב"י וש"ע שם בריש סימן ס"ט דאם יש עשרה בני אדם שהתפללו שיחזרו לומר קדיש וברכו וקדושה ומבואר בהדיא להיפוך והדגול מרבבה שם כתב דבאמת הרדב"ז הנ"ל חולק על פסק המחבר וראיתי בספר אלי' רבא באו"ח סי' נ"ה ס"קז שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל. והביא טעמו דפרח מנייהו חובת קדיש וקדושה כמ"ש גבי ברהמ"ז. ולא הבנתי דבריו דאדרבה גבי ברכת המזון קי"ל באו"ח סי' קצ"ד סעי' א' דאם ברכו ברהמ"ז ביחיד לא פרח זימון מנייהו אלא דאין יכולין לזמן דאין זימון למפרע אבל מצטרפין דלא פרח זימון מינייהו וכו' כמבואר ברשב"א בשם רב האי הובא בב"י שם. וראיתי בספר המאירי במגילה דף כ"ג שהביא שני פירושים בהא דפורס שמע ולחד פירושא כתב דבעי לכל הפחות אחד שלא התפלל כלל מזה מבואר דאם כלם התפללו ביחיד דאין חוזרין לומר קדיש וברכו וקדושה מיהו אפשר דהמאירי קאי שם על פריסת שמע היינו קדיש וברכו וקדושת יוצר א"כ שייך לומר אין קדיש וברכו למפרע אבל קדושה שהוא לעולם אחר תפלת י"ח וכיון דלא פרח מנייהו. דאי פרח מנייהו אפילו צרופי לא מצרפינן כדאמרי' שם לענין ברהמ"ז א"כ לא ידעתי מדוע לא יוכלו להצטרף לומר קדושה: ונראה דזה תליא בב' טעמים שמצינו והובא בב"י או"ח סי' קכ"ד וביאר הב"ח שם להרא"ש טעמא דחזרת התפלה רק משום הקדושה ולפי"ז אפילו התפללו כלם ביחידות נראה דרשאין וצריכין לומר קדיש וברכו וקדושה אבל לטעם הרמב"ם שם דהטעם הוא כדי להוציא את האינו בקי ואע"ג דהאידנא כולן בקיאין התקנה במקומה עומדת א"כ י"ל דווקא קודם שהתפללו חל החיוב עליהן כמו בשנים קדמוניות אבל לאחר שהתפללו כלם ביחידות ולא דמי כלל לטעם התקנה שהיו אינם בקיאין והי' לכל הפחות אחד שלא התפלל א"כ לטעם הרמב"ם שפיר יש לפסוק כהרדב"ז דעתה שכלם התפללו ביחידות אימתי יבוא עליהן החיוב מעיקרא לא היו עשרה ועתה לא דמי כלל לזמן התקנה שהי' ביניהם בני אדם שלא התפללו אמנס דברי הרדב"ז צ"ע לי אח"ז כתבתי למרן הגאון האמתי מוהרמ"ס ני' וכתב לי וסיים בכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג והמנהג שאין חוזרין ומתפללין: תשובה מ"ה הנה החכ"צ בסי' ק"ו כתב דבמצוה אחת יוכל להמתין על זמן שיהי' יותר מן המובחר. אבל בשתי מצות מצוה שבא לידו תחלה אפילו הקלה יעשה קודם. עיי"ש שהביא ראי' מש"ס דמ"ק דף ט' אבל הקשה ממנחות דף מ"ט דקא מבעי' לי' מוספין דהאידנ' ותמידין דלמחר אי מקודש עדיף או תדיר עדיף. ות"ל דמה דקדים צריך למיעבד עיי"ש מה שתירץ דכמצוה אחת דמי ועיין בנשמת אדם כלל ס"ה הקשה מהא דאמרינן נר חנוכה וקידוש היום. נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ות"ל דנר חנוכה זמנו קדים. ולכאורה יש להביא ראי' מש"ס דסוכה דף כ"ה ע"ב רש"י בד"ה שחל שביעי וכו' וכדעת הח"צ דאפילו מצוה קלה אי קדמה בזמן רשאי לעשותה אלא דמשם אינו מוכח אלא דרשאי לעשות הקודמת אבל