מהר"ם שיק אורח חיים כט

לתקן נראה דלכ"ע מותר להפרד ולחלק דע"כ לא פליגו המרדכי ומאן דפליג עלי' אלא דהמרדכי סובר כיון דשינה פעם אחד חיישינן שמא עוד ישנה ויפשע ודיעה הראשונה סוברת. דלא חיישינן לזה דאוקי' אחזקתי' וזה שייך שם. אבל בדבר שאי אפשר לתקן נראה לי דלכ"ע אדעתא דהכי לא נשתתפו ורשאין לחלק ולהפרד לכ"ע ומיהו וודאי הא דקיי"ל בחו"מ סי' קס"ג היכא דנתעשר אחד או העני שצריך ליתן אם כבר התחילו לגבות הסכום ההוא כפי המבואר בהג"ה שם דנקרא חוב עליו וה"נ כל כיוצא בזה המבואר שם שייך גם הכא) וה"ה בנידון דידן דצד אחד רוצה לעשות כמצוה וצד שכנגדו אינם רוצים רשאין להחלק ולהפרד לכ"ע כנלפע"ד: תשובה ל"ה עתה לדין השני באם נתן הרב דמתא איסור על הכת המתפרדי' מה דינו והנה ביו"ד סוסי' ר"ה דרבים יכולין לאסור העובר שיהי' פתו כפת כותי ויינו יי"נ וזה מדברי הרמ"א בתשובה שכ' דילפינן זה מקרא דעזרא דאמר אשר לא יבוא וכו' יחרם כל רכושו ויבדל מקהל הגולה וא"כ מצינו דרבים יכולין לרדות המורדים והפושעים כדמסיים שם בשו"ע ועיין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס חלק אה"ע חלק א' סי' ק"ח וק"ט שהאריך בגוף הדין אי רשאין להפקיר מן התורה או רק מדרבנן וגם מה שמועיל הסכמת הרבים הוא רק אם היו ביחד. עיין בב"י בחו"מ סי' י"ג ובכנה"ג שם הביא כמה חילוקים ודינים ומהר"י מטראני סי' ס"ח פסק דווקא כשהיו זה בפני זה עיי"ש. וכן הא דמועיל הסכמת הקהל היינו אם גם המיעוט שמעו. אלא שלא הסכימו אזלינן בתר רובא ולענין ב"ד קימ"ל אפילו אם אחד אומר אינו יודע אינו נמנה עם הרוב וכו'. ומצינו עוד איסור ממה שאמרו בחו"מ סי' רל"א דרשאין אומנין שהשתתפו או כל הקהל להסיע על קצתן ולענוש אותם. דהיינו אם תקנו ביניהם איזה תקנה לגבות מסים וארנונית וכיוצא בזה עיי"ש. ואז הן רשאין על מי שמסרב לאסור פתו ויינו ועיין חו"מ סי' ב' דהביא שם הרמ"א ב' דיעות אם טובי העיר יש להם ג"כ כח זה לאסור ולרדות ולהפקיר ולכאור' מהא דהביא סוף סי' ר"ה הנ"ל: נראה דסתם שם לעין הרואה כדיעה הראשונה דגם טובי העיר יש להם כח הזה להפקיר מדסתם שם הרמ"א דרבים יכולים לאסור ולא חילוק אם הוא על עניני מסים וכיוצא בזה. מכל מקום מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חיו"ד סי' ה' כ' דבעינן דווקא ג"כ הסכמת הרב עיין שם וכיון דביארנו דשורש האיסור הוא משום קרא דעזרא הנ"ל דיחרם כל רכושו מבואר דהיינו דווקא אם עשו שלא כהוגן יש להם כח זה אבל אם עושים כהוגן רק דלקהל הנשאר לא ניחא להם בגוי' בוודאי אז אין להם רשות להפקיר או לאסור של האיש הרוצה לעשות כדין תורה וכך משמע מלשון רמ"א הנ"ל שכ' להרדות להמורדים והפושעים. וכבר מבואר ממ"ש מרן בעל חת"ס בתשובה הנ"ל דאם אסרו שלא כדין אין איסורם איסור וממילא מבואר ומופשט שאלה הי"ל כיון דעפ"י הדין רשאין ומחוייבין לקבל עליהם תקנות שהם למגדר מלתא והעושים כן אינם עוברים על ד"ת אדרבה מקיימין דברי חכמי ישראל שהסכימו לזה ואין רשות וכח להצד שכנגדו להפקיר ולאסור בשביל זה וא"כ לא חל כלל איסורם כן נראה לפענ"ד וחתמתי שמי: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה ל"ו בעזהי"ת יום ה' לס' וישב תרל"ט לפ"ק חוסט יע"א: החיים והשלום וכ"ט להרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה הנגיד המפורסם במעלות ובמדות מו"ה שמואל שלעזינגער ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק שאללי בארשאדער קאמידאט: מכתבו קבלתי אתמול. ובו הקשה לשאול ממני. אחד מה שביקש שאבוא למקום הידוע. אני אדם זקן וחלוש ואפילו לביהכ"נ איניני יכול לילך. וכל שכן עתה שאני כלוא בחדרי המטה ואינני בקו הבריא. והשנית הדבר עצמו אשר שאל ממני עצה על אנשי המקום הידוע שומרי הדת שנתפרדו מהכת האחרת שטאטוסקווע. ועתה צר להם מאוד לאנשי שומרי הדת ורוצים להתאחד עמהם ושאל מעלתו ני' עצה מה לעשות. מה אומר ומה אדבר הלוא הניסיון מעיד שהאחדות הזאת אינינו טוב וראי' אנו יכולין למילף מקהל הידוע שהחיבור אינינו אלא לפנים. והחטאים נשארו רעים ורוצים להפוך הקערה על פיה וגם דוד המלך ע"ה אמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו ידיהם וכו' והנביא בד"ה אמר בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך ואפילו אם נימא דלגדולים המושרשים באמונה אינו מזיק כל כך אבל להקטנים ולהדורות הבאים אחרינו הוא מזיק מאוד לילך בדרכי חבריהם ולכן אין אני יכול לומר להם עצה להתאחד ולהתחבר עם קלי הדעת ועם אנשים המבקשים חדשות: ומעלתו נ"י בעצמו כ' שנתווכח כבר כמה פעמים עם י"נ הצדיק מו"ה איצק רייך. שלא לעשות שום פעולות בזה לקרבם כי באמת ההירוס בזה הוא בנין. ואם הוא יאמר כן שהוא מבפנים ויודע בטוב מעמדם ומצבם ק"ו אני מה אומר שאני מבחוץ ואיך אפשר שח"ו אני אתן להם עצה להתחבר לדבר רע ובוודאי צריך לעשות כל התפעלות שאנשי שומרי הדת יעמדו במעמדם וה' הטוב יעזור להם ואם ראשיתם מצער אחריתם ישגה מאוד ולכך אין אני מזדקק לזה כלל וכ"ש לפי מ"ש מעלתו ני' שהכת השני' אינם רוצים שהשו"ב יהי' תחת הרב הרי הוכיח תחילתן על סופן ומי ראה כזאת. עפ"י הדין השו"ב שאינו מראה סכינו לחכם מנדין אותו ואסור לסמוך עליו ולאכול ממנו והרי מאכלות אסורות מטמטמין הלב של אדם שנאמר ונטמתם בם ורק הרב אם רואה שהשו"ב הוא ירא ה' ומומחה כי בדיקת הסכין צריך יראת שמים כמבואר הכל ביו"ד סי' י"ח. ולשוחטים ובודקים כאלו מחלו להם חכמים כבודם ואם בעלי השטאטוסקווא לא איכפת להו לאכול בשר שהוא כשר דווקא שהוא מיסוד דתי ישראל בוודאי ג"כ לא איכפת להו להעמיד לעהרער או בעלי תפלות אף גברי דלא מעלו רשעים וחטאים ופושעים ואנשי כאלו הם מחבלים כרמים כרם ישראל ואיך אפשר שהטוב יתחבר להרע כזה השלום אהוב היינו אם גם שניהם מין אחד. אבל איך אפשר להטובים להתחבר לרעים ואל תתחבר לרשע תנן. אמנם מ"ש הערר שווארץ שבסוף ע"ר יתחברו אנשי שומרי הד להם בבושה או יפסקו להיות קהלה בפ"ע ועוד האריך בדברים אני אומר שאין אני מבין כל הדברים האלו. כי היהודים האלו הרוצים לקיים התורה כאשר היא מורשה לנו מאבותינו בוודאי יתקיימו על מעמדם ואפילו אין להם ביהכ"נ יכולין להתפלל בבית אחד מהם וכבר אנו רואין בכמה שמצמצמין עצמן באופן האפשר אלא אפילו אם כל דבריהם אמת הרי קי"ל אפילו על חי' שעה אנו מחללין את השבת וגם הרמב"ם פ"ה מה' יסודי התורה פסק דאפילו אמרו גוים תנו לנו אחד מהחבורה להרוג אותו. ואם לא אנו הורגים כלכם אינם רשאין למסור נפש אחת מישראל והכ"מ שם עמד בזה איך שייך בזה מה חזית וכו'. אבל באמת שגם על חיי שעה שייך מה חזית כדלעיל: ואם אמרו כן בחיי גוף ק"ו בחיי נפש שאפילו לבסוף יהי מוכרחים להתחבר עמהם. אבל עכ"פ עד אותו זמן יהיו נשארים במעמדם ויפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ע"כ אין רשאין להקדים הדבר ורווח והצלה יעמוד להיהודים ממקום אחר. ובוודאי אם הכת החדשה היו מקבלים עליהם קאנשטאטירונג וגם כל עניני שומרי הדת הי' מקום לדון והי' אפשר לעשות חיזוק שלא יבוא קלקול לעתיד כאשר יאמרו הרבנים. אבל לפי הנראה מדבריהם שהחדשים רוצים לעמוד על מעמדם אין שאלה כלל לדעתי. כתבתי כל זאת לטובת בני ישראל המבקשים לקיים התורה המורשה לנו. וכבר כתבתי שאני מבחוץ וגם אקוה שאם ישארו אנשי שומרי הדת במעמדם בוודאי ה' יעזור להם. והבא לטהר מסעיין לו דברי הכותב והחותם בברכה המשולשת ומצפה לישועה ולגואל צדק בב"א דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ל"ז מכתבו קבלתי ואם אמנם לא ידעתיו. ולא אדע אכנהו ואפי"ה כיון ששאל אותי בדבר ה' לא מנעתי א"ע מלהשיב לו על שאלתו ע"ד קהלתו שנפלגה למחניים וכת הנעלאגען שקבלו מאז חוקי הקאנגרעס. עתה שבו מדרכם ובטלו גם הקאהר ביה"כ רק הבימה הניחו בראש ביה"כ מחמת הפסד ועיכוב בעלי המקומות שבאמצע ביהכ"נ אם עדיין יש לחוש עליהם ולרחוק מהם והאם שחיטת השוחט שלהם מקדמת דנא. עדיין אסור כי גדול השלום עכ"ל בקצרה הנה באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה והרמב"ם סוף פ"ג מתשובה לאחר שפרט וביאר הרשעים והאפקורסם שאין להם חלק לעוה"ב כתב וכלן שחזרו בתשובה מקבלין אותן יעויי"ש אמנם לפי הנראה היינו הקב"ה היודע מחשבות והנסתרות או שיש ראיות ברורות לזה אבל אנו בני אדם חלושי הראות וודאי אין רשאין לסמוך ע"ז ואפילו בעלמא אמרינן בחו"מ סי' ל"ד עד שילך למקום שאין מכירין וגו' וראי' לזה מדברי הרמב"ם פ"ב מע"ז דין ה' כ' שההולכין אחרי שרירות לבם אין מקבלין אותן אפילו עשו תשובה ודבריו סותרין לכאורה למ"ש בפ"ג מתשובה הנ"ל ותי' בלח"מ כסברה הנ"ל דהשי"ת וודאי מקבל אותם אם שבו בלב ונפש אבל קשה להאמין כמו שביאר שס היטב שלנו קשה להאמין: ובנידון שלנו הרבה קהלות ויראי ה' אינם יורדים לסוף דעתן של נעלאגין ואני הולך רכיל מגלה סוד שלהן שבאמת הן לא שבו מדרכם אלא שרואין שהם טעו בדמיונם בחוקי קאנגרעס: ואכלו פגה לפי דעתם עתה דהיו מובהלין להקדים ולהתחיל מעשיהם