מהר"ם שיק אורח חיים כז

ובמנין כל התיבות והאותיות ועיין בטור בסי' קי"ב ובסי' קי"ד וסי' קפ"ו ותקפ"ב ובסי' נ"א ונ"ג ובב"י סי' נ"א ג"כ הביא כמה ענינים בזה דאסור להוסיף וכל המוסיף גורע ועכ"פ מבואר בכמה דוכתי דהתפילות והברכות הכל במדה ובמספר ובמנין ואסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים. ואף אם אין בזה איסור בל תוסיף דאורייתא וודאי עכ"פ אית בי' איסור בל תוסיף דרבנן וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון: (ב) י"ל דאם מוסיף בקדושה או בכיוצא בזה הוי כדובר שקרים לפני השי"ת דמתחיל לומר נקדש את שמך וכו' כשם שמקדישים אותו בשמי מרום וכו' והוא אומר תיבות אחרות. ובזה אני מפרש לשון הירושלמי. דקאמר על מודים מודים משתקין אותו שנאמר כי יסכר פי דוברי שקר. וזה תימה מה ענין שקר לכאן. ובש"ס דילן אמרינן משום דמחזי כב' רשיות. ואפשר לכוון את הירושלמי עם הש"ס שלנו דבזה עצמו שאומר מודים מודים דמחזי כב' רשיות. ובכופר בה' אחד לא הוי הודאה רק דובר שקרים. ויותר נראה לפרש דהכוונה דעי"ז דכופל כמה פעמים מודים מודים מזה נראה דפעם הראשון לא כיון ולא הודה ה' בלבו וא"כ אומר שקרים בפיו. ולכך אמר בירושלמי דיסכר פי דובר שקרים וא"כ זה שייך ג"כ אם כופל שאר דברים שנראה שמעיקרא לא כיון ולבסוף כיון ואין פיו ולבו שוין והוי דובר שקרים ולכך אסור לכפול הדברים בכל מקום ושפיר קאמר דמשתקין אותו משום יסכר פי דוברי שקר. ולכך המשנה וכופל הקדושה או שאר תפלה יסכר פי דוברי שקר. (ג) לפענ"ד הוי הפסקה השהי' שמשהין עי"ז בכדי שיגמור הברכה וקימ"ל באו"ח סי' ק"ד ס"ה דפסק אם שהה כדי לגמור את כולו חוזר לראש כ"ש אם שח בדיבור הרי קי"ל באו"ח סי' תק"צ דאם תקע בין תקיעה לתקיעה כמתעסק הוי הפסק. וא"כ לא ידעתי חילוק למה לא נאמר גם כאן אם יאמר תיבות באמצע התפלה הוי רק כמתעסק בעלמא לזמר הוי מסתמא ג"כ הפסק. כשעושה כן במקום שאסור להפסיק ובשח במזיד קי"ל בסי' ק"ד דחוזר וא"כ ג"כ בהנך חזנים דכופלין התיבות באמצע התפלה שלא לצורך הוי הפסק וחייבי' לחזור כן נראה לפענ"ד. וכן מבואר סוף מס' ר"ה דתפלה דומה לתקיעה לענין הפסק: (ד) הרי הביא בטו"ז או"ח סי' תק"ס ס"קה דאותן המזמרים קדיש וקדושה וכיוצא בהן עליהם אמרו חכז"ל במדרש שהתורה מקטרגת עליהן לפני הקב"ה עשאוני בניך כלי זמר ואם בבתי המשתאות כן קו"ח במקום קדוש ובשעת התפלה דעושין מהתפלה זמר ומורידין בקודש וכן אין לעשות: (ה) ועוד בה חמישית דכבר אמרו חכז"ל דבכמה דברים צוח הנביא מלאכי הקריבהו נא לפחתיך הירצך וכו' וכן כאן אם יאמר איזה בקשה לפני המלך ויכפיל וישלש התיבות וכי ישמע לקולו ובקשתו. קו"ח ב"ב של קו"ח לפני ממה"מ הקדוש ב"ה לא יעשה כזאת בישראל ואם החזן המזמר יראת ה' נוגע בלבבו ושומע בקול תוכחה. ולא שביק התירא ועביד איסורא הלא יכול לזמר בנעימות וקול ערב מבלי לכפול התיבות וגם למעלתו ראוי שיאמר להחזן בדברים טובים וישרים שלא יוסף לעשות כן ולדבר על לב הקהל שלא יחפצו ולא יחמדו לדבר זה שתחת הסניגור יעשה קטיגור ח"ו. ואפשר דהוי כמצוה הבב"ע. ויראי ה' ישמעו ויודו ויאמרו אמת הדברים כן נראה לפענ"ד ועיין בבכור שור ר"ה י"ו שהבאתי ויבין דבר לאשורו איך יעשה ואליכם אנשי הקהל דק' פעזונג יע"א אקרא אל תראו ואל תשגחו במקומות אחרים אשר נעשתה שם כזאת ואין מוחה בידם בעוה"ר כי כבר הצעתי לפניכם וגם בלבבכם תבין כי אין מהראוי ואין רשאין לעשות כן ודע לפני מי אתה עומד אמרו חכז"ל והשומע יבורך בברכה המשולשת ויהי' ה' עמו להעמיד האמת על מכונו בכל מה דאפשר לו ודברי חכמים בנחת נשמעין ויאושר כוחו וחילו דברי החותם הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ל"ב בעזהי"ת יום ו' עש"ק פ' בא תרל"ו לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוהרר אברהם ני' אב"ד דק' גורבא יע"א: מכתבו קבלתי זה כמה שבועות. אבל מצד דקשה לקרות דלא כהדין כתבא למקרי' הי' מונח עד עתה וכדי שלא להשיב פניו ריקם אמרתי להשיב על גוף הדין והנה שאלתו ע"ד נער אחד והוא קצר קומה ומשונה ורבים אומרים כי הוא אנדרוגנוס אם יש לצרפו למנין עשרה בשעת הדחק. הגם שלתפלה הוי ספק דרבנן אבל יש בזה חשש ברכה לבטלה בהחזרת התפלה והוי חשש לאו דאורייתא ובלא"ה בדרבנן אמרינן דספק חסרון ידיעה להחמיר ועוד דהא יכול לבוא לתרי קולא דסתרי אהדדי ע"כ תוכן שאלתו. והנראה לפענ"ד דהנה אנדרוגנוס מצינו בו ג' דיעות הרמב"ם פסק בכמה דברים ובפ"א מאשות דאנדרוגנס הוי ספק זכר או נקיבה ודעת הר"י והרא"ש המובא באהע"ז סי' מ"ד. וקע"ב דאנדרוגנוס הוי ודאי זכר אלא אי מוליד פליגו דהרמב"ם פ"ז מה' יבום ס"ל דאנדרוגנוס אינו מוליד והטור באה"ע סי' קע"ב ותוס' ביבמות פ"ב נראה דס"ל דמוליד והנוב"י מהד"ת באה"ע סי' בהג"הה שם הביא פלפול בזה יעויי"ש אמנם דעת הראב"ד בפ"ב משופר דין ב' פסק דהוא חצי זכר וחצי נקיבה. והובא בס' יום תרועה בר"ה שם. שזה הוא דעת הירושלמי ובפרמ"ג בפתיחה הכוללת אות ח' ס"ל דמ"ד אנדרוגנוס ברי' בפ"ע ולא הכריעו בו חכמים אין הפי' דהוי ספק זכר ספק נקיבה כדס"ל להתוס' ביבמו' פ"ב אלא ס"ל דהוי לגמרי כברי' בפ"ע לא זכר ולא נקיבה וכ' שם דאפי"ה וודאי מחוייב במצות שגם הנשים חייבות דהא בר ישראל הוא ולפי האמור י"ל אפילו וודאי אנדרוגנוס נוכל לצרף למנין דאיכא ס"ס אולי הוא זכר כדעת מאן דאמר הכי. ואת"ל דאינו זכר לגמרי דלמא עכ"פ הוא חצי זכר כדעת הראב"ד. והאי ונקדשתי בתוך ב"י שייך אפילו במקצת דהא לכ"ע הצד זכרות מחוייב במצות כבר ישראל ואמרינן בר"פ או"ב דשה ואפילו מקצת שה וכן בכמה דוכתא והש"ך ביו"ד סי' ט"ז כ' דאפילו בשאר דברים אמרינן מקצת וכו' וס"ס דאורייתא כתבו האחרונים והובא בסוף כלל ס"ס דאמרינן דהוי ס"ס ובלא"ה הרי קימ"ל באורח חיים סימן נ"ה סעי' ה' דאם הגיע לשנים אין מדקדקין בשערות וכ' המג"א שם הטעם דתפלה הוא מדרבנן ופרשו הפרי מגדים והלבושי שרד דהא דבעינן עשרה הוא מדרבנן דהדרש דונתקדשתי בבני ישראל הוי אסמכתא ומבואר ביבמות פ"א דלמ"ד דאדנרוגנוס ספק אוכל בתרומה דרבנן משום דהוי ספיקא דרבנן וא"כ ה"נ לענין מנין. אי אמרינן דמנין עשרה בעינן רק מדרבנן. ומה שכתב מעלתו דמשכחת בי' תרי קולא דסתרו. זה אינו דהרי בגמרא מבואר דבתרומה דרבנן אמרינן להקל. ותרי קולא דסתרו שייך רק בתרי גברי ובבא לישאל עליו ועל חברו: ועוד דהלח"מ בפ"ב מחמץ ומצה ביאר דווקא היכא דעבד וודאי פעם אחת איסור הוי תרי קולי דסתרי. אבל היכא דהוי רק ספק איסור לא הוי תרי קולי דסתרי וה"נ הא אפשר כדעת הראב"ד הנ"ל דחצי זכר וחצי נקבה דמצרפין אותו למנין ואפי"ה אינו מוציא אחרים. ואפי' לעצמו לדעת הראב"ד אינו מוציא: אמנם מעלתו כתב די"ל דבאנדרוגנוס יש עוד ספק דלמא קטן הוא דכאן לא סמכינן אחזקה דרבא כדאמרינן בבכורות דהואיל ואשתנה אשתני. וא"כ איכא גם להיפוך ס"ס ספק דלמא נקיבה הוא. ואת"ל זכר דלמא קטן הוא אמנם גוף הסברא לדעת השב שמעתתא שמעתתא ה' פט"ז דרצה לומר דחזקה דרבא לאו חזקה מעלייתא הוא אבל הרמב"ן במלחמות פ"ק דחולין גבי ראה א' ששחט וכו' שהביא שם ג"כ חזקה דרבא סובר דהא דלא סמכינן עלה לחליוצה היינו הואיל ואיכא לברורי וכמ"ש נמי הטו"ז באהע"ז סי' קנ"ה. ובנב"י חלק א' באהע"ז סי' ס"א הוכיח כן מתוס' ב"ב דף קנ"ד עיי"ש. ולפי ענ"ד מוכח כדעת הרמב"ן הנ"ל מהא דקי"ל ברמב"ם ה' אישות ובש"ע אהע"ז סי' קע"ב סעי' ז' דסריס בידי אדם כיון שהגיע לי"ג שנה ויום אחד נקרא גדול שאין זה מביא סימני' לעולם א"כ מבואר דאע"ג דנשתנה ובוודאי אינו מביא שערות אפי"ה חזקת שנים הוי חזקה מעליתא. אפילו לענין חליצה וכן מוכח התם מהא דטומטם חולץ ע"כ מוכח דחזקה דרבא הוי חזקה מעלייתא וגם ביבמות דף פ' ע"א אמר רב ובנמצא סריס הוא גדול למפרע וכן קי"ל באה"ע סי' קנ"ה. והנו"בי מהדו"ק ח' אהע"ז סי' ו' הקשה על הרמב"ם למה לא הביא דין זה ולפענ"ד אפשר לישב דפסק כרב וכפסק הש"ע. והא דלא הביא מכח קושית השב שמעתתא שמעתתא א' דהקשה להרמב"ם דסובר סד"א מה"ת לקולא כיון דאם הי' בא לשאול לא היו יכולין לאסור לו דהוי ספק קטן או גדול האיך יכולין להלקות אותו אח"כ אם יודע דהוי סריס למפרע או איך נחייבו חטאת אח"כ ובמקום אחר כתבתי יישוב. דלהרמב"ם יש לומר דס"ל כמ"ש הפר"ח בסי' ק"י והמרי"ט דיליף זה מאשם תלוי והיינו למ"ד דאיקבע איסורא אבל לטעמו של ר"ז בר"פ ספק אכל משום דאפשר לברר ה"נ אפשר לברר ובכה"ג אמרינן אף להרמב"ם סד"א לחומרא מה"ת וא"כ איכא למימר דסוגיא דהתם אזלא אליבא דר"ז דהטעם משום אפשר לברר והתם נמי סופו דיתברר ולכך סובר רב דחייב חטאת למפרע אבל הרמב"ם פוסק לדינא כר"ל דהטעם משום דאיקבע איסורא ולכך שפיר לא הביא הא דרב. עכ"פ מבואר מהתם דחזקה דרבא הוי חזקה מעליותא כן נראה לע"ד ועכ"פ אם אמרינן כהשב שמעתתא מוכח ע"כ לומר דהא דאין אומרים חזרת התפלה אלא בעשרה הוא רק מדרבנן דאע"ג דליכא חזקה אפי"ה מצרפין משום דהוי ספיקא דרבנן וא"כ ה"ה באנדרוגנוס אבל אי אמרינן כדעת הרמב"ן וכמו שהוכחתי א"כ אינו מוכח מהתם דדרשא דונתקדשתי הוי אסמכתא מכל מקום מוכח אע"ג דבעלמא אמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן בתפלה לא בעי לברורי והטעם דלא אמרינן ס"ס בחסרון ידיעה לא הוי