מהר"ם שיק אורח חיים רמ

ניתק לעשה עכ"פ זה נראה בוודאי דגבי ריבית לא שייך כ"א מחילה דהרני כאלו התקבלתי לפי דברי רשב"א בב"ק דף קי"ב וגם אין כאן שיעבוד נכסים כמ"ש המל"מ בפ"ד ממלוה. ואפי"ה סוברי' הגאוני' דלא מהני מחילה מטעם שלא קיים המ"ע. וא"כ ה"ה בנידון דידן לענין מנות ואין להביא ראי' מדברי הריב"ש סי' שפ"ז בנשבע שבועה שאתן לפלוני והוא אינו רוצה לקבל דפטור דכוונת אתן היינו אם ירצה לקבל ובאמת שכ"כ נמי הרשב"א בחידושיו לשבועות דף כ"ה. וצ"ע קצת דדבריו סותרין למ"ש הרשב"א בחי' גיטין דף ע"ה ע"א משמע בנשבע ליתן צריך ליתן בע"כ אלא דנתינה בע"כ חשיב נתינה וע"כ דלא יהיו דבריו סותרין. נראה דהמעיין בריב"ש יראה דטעמו הוא הואיל ולטובת המקבל כוון אבל אם אנו רואין ומשמעות שבועתו הוא שרצה לקנוס את עצמו ולצער עצמו נשבע שיתן אז באמת לא קיים מצות נתינה. אם המקבל אינו רוצה לקבלו. ובזה מיירי הרשב"א בגיטין דמ"מ נתינה בע"כ חשיב נתינה. ומ"ש הש"ך ביו"ד בסי' רל"ו ס"קח דטעמו דהריב"ש משום הרני כאלו התקבלתי בריב"ש לא משמע כן. עכ"פ מוכח לפי הנ"ל דהיכא דיהא נחשב לנתינה. בעי' שיתן ממש וא"כ קשיא דברי הרמ"א גבי משלוח מנות: ע"כ נראה לי לפי הלשון המבואר במהרי"ב שהעתיק כוונתו נראה דבא למעט דלא נימא כמ"ש רשב"א בגיטין. דצריך ליתן בע"כ לקיים נתינה קמ"ל. כיון דאינו רוצה איפקע המצוה. אבל המצוה לא קיים דהיינו אם יש אחרים וא"כ גם כוונת רמ"א איכ"ל מאי דאמר יצא היינו באין אחרים כאן שרוצה לקבלו וקמ"ל דלא בעי ליתן בע"כ דממילא נפקע המצוה וכדעת הרשב"א הנ"ל. כן נראה לפי ענ"ד בדין זה. מיהו יש לומר דכאן קפיד קרא רק על משלוח מנות והרי שלח, משא"כ גבי צדקה בעי' נתינה ועפי"ז גם בגזל וריבית יש לומר. כיון דלנתוקי ללאו אתא תליא במשיב וקיים מ"ע אפילו לא קיבל כן נראה לפי ענ"ד לחלק דברי ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה שמ"ג שיל"ת חוסט יום ד' טוב אדר שני תרל"ב לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' חיים צבי ווינקלער אב"ד בק"ק ראצפערט יע"א: מה שהעיר מעלתו במגילה דף ו' ע"ב דאמרינן דקריאת המגילה באדר שני לרשב"ג דמסמך גאולה לגאולה עדיף. והקשה הא אין מעבירין על המצות ג"כ דאורייתא. לא קשה לפי ענ"ד דהרי הש"ס עצמו אמר דמעלה זו עדיף. ובוודאי שכך הוא דגאולת מצרים וישועת פורים שניהם ממקום אחד ומטעם אחד באו לא בצדקתינו וביושר לבבינו שם קטרגו הללו עע"ז וכו' וכאן נתחייבו על שהשתחוו לצלם. רק שבזכות אבותינו וברית אשר כרת ה' עמנו הציל ה' אותנו וזהו עיקר השמחה וחיוב ההודאה שגם בהיותינו עבדים לא עזבונו ה'. וכבר אמר נחמי' כי עבדים אנחנו ובעבודתינו לא עזבונו ה'. ולכך ראוי לסמוך זו אל גאולה הראשונה:. וכבר. כ' הטורי אבן דאין מעבירין על המצות לאו דווקא דזה שייך רק בב' דברים רק הכוונה דזריזין מקדימין למצוות וכבר כ' החכ"צ כסי' ק"ו דבמצוה חדא החיוב להמתין כדי לעשותה יותר מן המובחר ואע"ג דזריזין מקדימין ג"כ מן התורה מ"מ מעשים בכל יום להמתין עד נץ החמה כעין היו גומרין עם הנץ החמה. ויש לי איזה פלפול בזה אבל אין כאן מקומו: ומה שהקשה למה בהרכיב בתוך של חברו אמרינן רפ"ק דביכורים דאינו מביא הא אמרינן בחולין דף ל"ו דשותפין חייבין בביכורי' לא קשה יעויין בר"ן ר"פ השותפין דיש לשותפין קנין גוף וקנין שיעבוד יעויי"ש וע"ז נשתתפו דיניקת אילן או זרעים יהא לו וכל היניקה משלו וקרינן בי' ביכורי אדמתך דכולו אדמתו. משא"כ ביונק משל חבירו. אין כאן ביכורי אדמתו כנ"ל פשוט: תשובה שד"מ מה שהקשה על החת"ס חאו"ח סי' ע' שכ' שהרשת למעלה מחצי המזבח ומשכו ב' אמות שרש"י בחומש לא כתב כן. וכן נראה מן הגמרא דהרשת הי' למטה. הנה באמת רש"י בזבחים סותר עצמו דבזבחים דף ס"ג ד"ה והכתוב כ' שהרשת למעלה עד חצי המזבח ובזבחים דף נ"ג ע"א. כ' רש"י בהיפוך והצ"ק שם רצה להגיה ובס' טהרות הקודש כ' דהם דיעות חלוקות. אלא לפי מ"ש הטהרות הקודש שם דמשך הרשת היא משך אמה וכרכוב משך אמה. אבל אין זה מוכרח בפרט למ"ד דכרכוב הי' חריץ סביב המזבח לנוי נראה דטפי איכ"ל דלא הי' משכו אלא מעט דהוי נוי טפי וממנו ולמטה עד חצי המזבח הי' הרשת במשך ב' אמות כן יש לומר ולכך לא הי' הש"ס בשבת דף צ"א יכול להקמות כמ"ש מרן וצ"ל עיי"ש ואתי שפיר. תשובה מש"ה בעזהי"ת אור ליום ה' ט"ז אלול שנת תרל"ה לפ"ק חוסט יע"א כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי הרב הגאון המופלא ומופלג בתורה ובחסודות כש"ת מוה' מענדיל פאנעט נ"י אבדק"ק דעשש יע"א במדינת זיבענבערגין זה איזה חדשים קבלתי מאת פר"מ נ"י מכתב עם ספר מראה יחזקאל מאת אביו הגאון המנוח זצ"ל ומחמת טרדות וגם לא הייתי בביתי איזה שבועות. כי הייתי במרחץ לזאת נתעכבתי עד היום ועתה באתי לאמור לו תודה ותשואות חן חן לו על אשר כבדני בספר היקר ויהי ה' עמו ומחיה חיים יתן לו חיים ארוכים ומתוקנים: והנה בסי' קכ"ו האריך שם להסכים עם המחבר. להתיר לעשות חתונה בפורים. דאנן קיי"ל כרב דאוסר לישא אשה במועד מקרא דושמחת בחגך ודווקא בחג משא"כ בפורים ותמהני ע"ז הרי מבואר באהע"ז סי' ס"ב סעי' ב' דנושאן הרבה נשים ביום אחד. אבל סעודה צריך לעשות לכל אחת בפ"ע משום דאין מערבין שמחה בשמחה והוא מלשון הירושלמי וכן הוא ברמב"ם ויליף זה מהא דאמר לבן מלא שבוע זאת ונותן לך גם את זאת ונהי דמהתם ליכא הוכחה דמה"ת הוא. כמ"ש הרמב"ן בחומש בפ' ויצא על הפסוק ההוא. ושבעת ימי המשתה הם מתקנות משה רבינו עה"ש ומטעם זה לא הביא במ"ק דף ח' ממקרא הזה. מ"מ מבואר ברמב"ם ושו"ע דאין מערבין שמחה בשמחה. וא"כ תמיה גדולה על המחבר באו"ח סי' תרצ"ו איך פסק דמותר לישא אשה בפורים. וגם שם באהע"ז עצמו תמה בספר בית מאיר. למה חילק בזה בין הנשואין ובין הסעודה: ולפי סברת הדגול מרבבה שהובא בתשובה הנ"ל מיו"ד סי' שצ"ב. משום שמא יקדמנו אחר יש להקל בזה"ז כיון דאין מארסין אלא תחת החופה ויש לחוש שמא יקדמנה אחר ולכך מותר לישא. משא"כ הסעודה. מיהו תי' זה אינו דהרי שם לענין מועד. ולענין פורים לא חילק. אלא שמ"מ קשיא מזה על מ"ש הגאון בתשובה הנ"ל דמכח דברי דגול מרבבה יש להתיר הנישואין בפורים דאפי' הי' אפשר לומר כן הי' מותר רק לישא. אבל לא לעשות סעודה כמ"ש שם באה"ע סי' ס"ב הנ"ל, וגוף קושית הבית מאיר. מיושב עפ"י דברי המג"א. בסי' קמ"ז ס"קיא דדווקא במצוה של חובה משום חבילות חבילות וא"כ הנישואין שהם רשות שאני. ותוס' כ' במו"ק דף ח' דאיכ"ל דהטעם דאין מערבין שמחה בשמחה דאין עושין מצות חבילות חבילות וא"כ בנישואין דהוא עדיין רשות מותר. משא"כ כיון שכבר נשא. א"כ הסעודה חובה עליו ואסור משום דאין עושין מצוות חבילות חבילות: ומזה קשה על מ"ש הגאון שם בתשובה הנ"ל דגבי נישואין לא שייך הטעם שכ' הרשב"ם בטעמא דאין עושין מצות חבילו' חבילו' משום דהוי עליו כמשא דבנישואין אין משא. דזה א"ש על הנישואין אבל אכתי הי' אסור לעשות הסעודה. כיון דנשא הסעודה עליו חובה ומשא ואפילו אי נתיר לו הנישואין מ"מ הסעודה לא יעלה לו. ומ"ש ממה שפסק באהע"ז הנ"ל דנושא כמה נשים אבל סעודה צריך לעשו' לכל אחד בפ"ע: ולולא שסיים שם המחבר שאין מערבין שמחה בשמחה הו"א דהתם מטעמא אחרינא ששמחה של זו הוא תוגה לאחרת ששתי נשים צרות זו לזו (ובאמת קשה לי על הירושלמי. דמנ"ל למילף מהתם דאין מערבין שמחה בשמחה. דלמא שאני התם משום דשמחה אחת תוגה לחברתה. כיון דנעשים צרה זו לזו וצ"ע) אבל כיון דהרמב"ם והמחבר כתבו הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה א"כ צ"ע דסתרו דברי המחבר אהדדי ממה שפסק באה"ע עם מה שפסק כאן באו"ח לענין נישואין בפורים. וגוף קושית הבית מאיר דלעיל אמרתי לישב עפ"י מ"ש המג"א בסי' קמ"ז הנ"ל דלרמב"ם חבילות חבילות שייך דווקא בב"א אבל בזה אחר זה. אפילו בחד גברא אין כאן משום מצות חבילות וא"כ נישואין לעולם א"א בב"א דהרי הרמב"ם סובר דבעי' ראוי' לביאה וא"כ לעולם לא שייך דישא ב' נשים בבת אחת ולכך מותר אבל סעודה אסור לעשות שניהם כאחת. וא"ש דברי הרמב"ם דמחלק בין נישואין לסעודה. אבל בין סעודת ב' נשים לסעודת נשואין בפורים לא אדע שום חילוק וצ"ע לכאורה. והנה המג"א בסי' תקמ"ו ס"קד. הקשה על הב"י שהביא ב' תשובות רשב"א בתשובה אחת כתוב דאם נשא בעיו"ט מותר לעשות סעודה ברגל ובתשובה אחרת כתב דאסור וכ' הב"י דהואיל ומידי דרבנן הוא קי"ל להקל והקשה המג"א דהתוס' כ' דדרש גמור הוא לאסור נישואין ברגל ואפשר לישב קושית המג"א דהשאגת ארי' מסי' ס"ה עד סי' ס"ח האריך אי חייבין בשמחה מה"ת בזה"ז