מהר"ם שיק אורח חיים רלח

למאן דמתני דאין לו שיעור ומקרי א"א לקיימו ע"י אחר. א"כ קשיא לי' אמאי אין מבטלין לכך תי' דתינוקת בלא"ה לא שייך בהו להתעסק במת וגם הלוית המת לא שייך בהו. כיון דלאו בני דיעה נינהו ואין זה כבוד ועיקר הרבותא דרבים אינו מחייב לבטל ולחנך אותם וע"ז שפיר אמר דלימוד התינוקת חשוב יותר כדלעיל אבל במצוה דחובת גברא חייבין לחנכם כעין מצות מגילה. ובוודאי אין זה ביטול אדרבה קיום התורה כמו שהביא המג"א בסי' תרפ"ו הסמך דאין אסתר מגדת: ומזה עצמו נוכל ללמוד. מדאצטריך לאשמעי' דאין מבטלין תינוקת דהיינו שרבן אינו מבטל אותם. מכלל דת"ת דרבים דגדולי' מבטלים. היכא דאין למת כדי צרכו. וכן כ' בט"א במגילה דף כ"ט ולפי מ"ש למעלה מבואר דמקרא מגילה קדים לכל המצות מטעם הנ"ל שהוא מחזק עיקר יסוד ההשגחה פרטיות שד' אלקי ישראל. ואפי"ה אמרינן דמת מצוה קודם כדמסיק במגילה שם דגדול כבוד הבריות. ונראה לי להסביר דכבוד הבריות באדם הנברא בצלם אלקים וכפרש"י בפרשת כי תצא על הא דקללת אלקים תלוי דהוי כמבזה צורת קונו ולכך הוא עדיף משאר מצות דאין חכמה נגד ה': אלא דבזה פליגו דהרמ"א בסי' תרפ"ז סובר דאפילו קבורת קרובי' קדים. והמג"א שם תמה עליו טובא ומסיק דליתא לדברי הרמ"א. ולפי ענ"ד להביא ראי' לדברי הרמ"א מדברי רש"י במגילה דף ג' ע"ב דמפרש על הא דאמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה היינו ל"ת דוהתעלמת והקשו עליו רא בברכות דף כ' אמרינן דאין למדין מזה דהוי ממונא ואיסורא מממונא לא ילפינן ונראה לפי ענ"ד דבכיון נקט רש"י זה דהרי אמרינן שם דכבוד תורה אפילו דיחיד עדיף. ומזה יליף המג"א שם גם לענין מגילה וקשה טובא הא דאמרינן דאין מועד בפני מ"ח אפילו חנוכה ופורים היינו שלא לדחות כבודו ומנ"ל דגם להקדים עדיף שהרי אם ממתינים עד לאחר הקריאה. אין נדחה בזה כבודו: וצריך. לומר דגם השהי' מקרי זלזול לכבודו דנראה כאלו אינו חש עליו. כמו דאמרינן בירושלמי ריש פרק מי שמת דלכך אונן פטור מכל המצות משום כבודו של המת. ומזה מוכח דאפילו אינו מוטל בבזיון אלא דנראה זלזול לכבודו מבטלין המחוייבין לכבדו ונראה דזה גופא ילפינן מהא דאמרי' גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה דבכלל שדוחה ל"ת גם הא דוהתעלמת דדרשינן מיני' לזקן ואינו לפי כבודו רשאי להתעלם ואינו צריך להשיב. אע"ג דשם אינו ביזיון ממש אלא שנראה כזלזול בכבוד הזקן ונהי דמממונא לא ילפינן. מ"מ זה מבואר דיש לילף מיני' דבכל כבוד הבריות היינו גם אפילו אינו מוטל בבזיון ממש. אלא נראה כזלזול. וזה בא רש"י לאשמעי' ויש ראי' לדעת הרמ"א הנ"ל. דכל שאין לו כדי צרכו אע"ג דאינו מוטל בבזיון. מ"מ כיון דהוי נגד כבודו הוא בכלל גדול כבוד הבריות כן נראה לפי ענ"ד: ועדיין צריך אני לברר הא דאמרינן דמבטלין עבודה לת"ת לדעת הרמ"א הוא רק להקדים אבל לא לדחות והטורי אבן הקשה דקשה לשון מבטלין דאמרינן בגמרא דכהני' מבטלין מעבודת' ולפיענ"ד נראה לישב דלפי הנראה משמע אפילו אם כבר עוסקים במצוה אחרת אפי"ה מחוייבים לילך לקריאת המגילה ולעשות המצוה אח"כ. דנהי דאם עוסק בעבודה אסור לו לילך חוץ למקדש ואיכא לאו דלא יחלל ומן המקדש לא יצא. וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות בית הבחירה ובחינוך פ' שמיני. בוודאי לא דחי לאו. מ"מ אם הוא רק הולך לעשות העבודה נמי מקרי עוסק במצוה כדאיתא בסוכה דף כ"ה ובפ"ק דברכות דמובלכתך בדרך ילפינן דההולכים בעסק מצוה פטורי' מן הק"ש דכל העוסק במצוה אפילו במצוה קלה פטורים מן המצוה אפילו חמורה טפי מהאי מצוה דעסיק בה כדפרש"י בסוכה דף כ"ה ע"ב: וא"כ כיון דלשיטת הרמ"א קי"ל כל מצוה דאורייתא חמיר ועדיפא ממגילה ואין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני קריאת המגילה וא"כ כיון דאמרינן דהעוסק במצוה עדיף ואפילו לדחות מצוה חמורה ממנה אלמא זה שיניח אדם המצוה שהוא עוסק בה זה הוא איסור וגדול אפילו לדחות. א"כ איך אפשר לומר דלמקרא מגילה צריכין להניח המצוה שעוסק בה ולילך למקרא מגילה והרי העוסק במצוה פטור מכל המצוות ובשלומא לענין ת"ת וודאי חייב להניח אע"ג דעסיק בה כמ"ש לעיל בשם הירושלמי דהתורה תכליתה. כדי לשמור ולעשות וכבר האריך בזה בספר ברכ"י באו"ח סי' ל"ח. דבת"ת שתכליתה לעשות. וכן בשאר מצות כגון כותבי ספרים שתכליתן לדבר אחר לא אמרי' דפטור ממצוה אחרת עיי"ש: אבל הא דמשמע דגם בשאר מצוות יפסיק למקרא מגילה. כדסתם המחבר בס' תרפ"ו קשה וצ"ע ונראה לי להסביר עפ"י הנ"ל כיון דפרסומא ניסא דמגילה הוא קיום וחיזוק וע"ז אמרו חכז"ל קימו וקבלו שקימו מה שקבלו כבר. א"כ הוא שייכא בכל מצוה. ואינה כמצוה אחרת לומר דהעוסק במצוה זו פטור ממצוה אחרת. דגם קריאת המגילה הוא כחלק ממצוה זו שעוסק בה. דהוא המחזק לאותה מצוה ודבר המעמיד הוי כאותו דבר כן נראה לי להסביר עכ"פ מיושב בזה לשון מבטלין דכהנים מעבודתן מבטלין אע"ג דכבר התחילו לילך לעבודה. וזה הוי התחלה למצוות עבודה ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. אפי"ה חייבין לילך לקריאת המגילה מטעם הנ"ל דהוי מעמיד לכל מצוה ומצוה כן נראה לפי ענ"ד: ובדרך אגב אני כותב. מה דקשיא לי על הא דאמרינן בסוכה דף כ"ה דילפינן עוסק במצוה פטור מן המצוה. מויהי אנשים אשר הי' טמאים דאמר ר"י טמאי מת מצוה היו וכו'. ומזה יליף דעוסק במצוה פטור. אפילו ממצוה חמורה מינה כפרש"י התם. ולכאורה לפי סוגיא דמגילה דמת מצוה עדיף מכל המצוות א"כ מנ"ל למילף אפילו למצוה אחרת דחמורה מינה מיהו רש"י שם בסוכה מיישב זה דמת מצוה לאו דווקא דהיינו דאפילו לא היו קוברין אותו לא הי' מוטל בבזיון. מיהו זהו גופא קשה דאי ס"ד דלא היו רשאין לטמאות משום פסח. א"כ הא קי"ל כמ"ד בפסחים דף צ"א. דאפילו נשים ועבדים חייבין בפסח. א"כ כל ישראל ועבדיהם היו מחוייבין בפסח. וממילא הי' מוטל בבזיון והוי באמת מ"מ. וא"כ ע"כ היו מחוייבים איזה אנשים לטמאות להם: ודוחק לומר שהי' אפשר לעשות ע"י קטנים או ע"י זקנים שאינם יכולים לאכול כזית בשר זהו דוחק ותו דמנ"ל להש"ס להוכיח מהתם. דלמא טמאים ממש היו וצ"ע ואפשר דסוגיא דהתם קאי לר"ש דס"ל בפסחים דף צ"א דנשים ועבדים הם רשות באכילת פסח ראשון ובוודאי הי' להם הרבה עבדים ולכך שפיר הוכיח ולפי"ז לדידן דקי"ל דנשים ועבדים חייבין אינו מוכח דגם במצוה דחמיר מינה נאמר ג"כ דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ובזה אפשר לישב קושית המג"א באו"ח סי' ל"ח עיי"ש ואחתום בברכה יהי ה' עמך. ותשמח בשמחת פורים. דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ש"מ בעזה"י עש"ק פ' ויקרא תרל"ח לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורס' מוה' חיים סופר נ"י אבדק"ק מונקאטש יע"א: מה שהעיר מעלתו נ"י בספרו שו"ת מחנה חיים חאו"ח בסי' נ"ג לספק אם בסעודה של פורים בעי' אכילה בכא"פ. אבל אם אוכל תמיד בכל וכו' לא הוי קיום סעודה. והביא דזה תליא בדברי המג"א סי' ר"י. אי צריך לאכול כזית בפ"א. כדי שיוכל לברך ברכת המזון אבל הפמ"ג חידש דאם אכל כב' חצאי זיתים עד שהוא שבע בוודאי מברך ברהמ"ז א"כ קו"ח שיוצא בסעודת פורים כי הוא אכל ושבע ודשן עכ"ל והנה הראשונות ישמיעוני גוף הדבר דצריך לאכול ביו"ט פת דווקא הוא פלוגתא גדולה בין הראשונים דבסוכה אמרינן אי בעי אכל ואי בעי לא אכל ובברכות דף מ"ט מבואר. דאין צריך לאכול פת דווקא אלא להתענות לבד אסור. ורש"י בסוכה דף כ"ח במתני' הוא תמוה לפי המתני' שם רוצה לומר דיכול להתענו' ביו"ט ורק בלילה ראשונה לא. וזה בוודאי אין לו שום תי' דהוא נגד הגמרא דמבואר דאפילו בר"ח אסור להתענות וצ"ע והתוס' שם כתבו למאי דאמרינן דביו"ט צריך לאכול פת. היינו בלילה הראשונה: אבל הרא"ש בברכות דף מ"ט. הסכים דצריך לאכול פת ביו"ט. ואע"ג דבקרא לא כתיב כיון דמחוייב בשמחה. ובלי פת אין שמחה והר"ן בסוכה הביא ב' תירוצים חדא דאם ירדו גשמים אין חייב לאכול בשאר ימים. ועוד דמדין יו"ט לא הי' צריך לאכול כ"כ כמו משום סוכה ואי בעי לא אכל כזית בסוכה דהוי אכילת עראי ועיי"ש. ומאיזה מקום ילפינן דבעי' פת ביו"ט לא כ' הר"ן. אלא הרא"ש הנ"ל דמשמחה ילפינן לה. וא"כ לפי ענ"ד כיון דמצד שמחה מחוייב לאכול בפורים. וגם בפורים כתיב משתה ושמחה ומסיק הש"ס דמשתה ושמח' קבלו עליהם. וא"כ מחוייב לאכול פת ומה"ט תמוה לי דברי המג"א באו"ח סי' תרצ"ה ס"קט. דכ' דבפורים אין מחוייב לאכול פת אלא מצי למיפטר נפשי' במיני מטעמים. וק' והא שמחה כתיב בי' וגם לעיל באו"ח סי' קפ"ח פסקינן דבעי' פת משום שמחה ואפשר דהמג"א ס"ל דלא כלשון הרא"ש דילפינן פת מלשון שמחה. אלא ילפינן משבת דכתיב אכלהו היום כי שבת היום וע"ז י"א דילפינן מזה דשלש סעודות דאורייתא ויעויין טו"ז הלכות חנוכה בסי' תרע"ד ס"קב. שכ' דשלש סעודות ג"כ דאורייתא ופת בעינן. כדאיתא בסי' עד"ר עכ"ל. ובמג"א בסי' רצ"א כתב דבעינן יתר מכביצה. וא"כ אפשר דיו"ט ילפינן משבת כיון דיו"ט אקרי שבת ולכך צריך לאכול פת ביו"ט: וא"כ כיון דיו"ט לא קבלו עלייהו א"כ לא צריך פת. אלא מצד מנהג ומשו"ה אין מחזירין אותו ושפיר כ' המג"א והשתא דאתית להכי נפשט ממילא ספיקא הדא. דהא כיון דמצד מנהג נהגו בו יו"ט. צריך להיות יותר מככותבת. כמ"ש המג"א לענין