מהר"ם שיק אורח חיים רלז

וא"כ אדרבה בא"א הקילו וא"כ בקום ועשה גם בעלמא לא סמכינן אע"ג דבא"א חשיב כמו איסורא דאמרינן בנדרים דף י"ד. דבאיסורא מיזדהר וא"א הוי כמו איסורא. כמ"ש הטו"ז בסי' ר"כ ס"קיט. מ"מ בקום ועשה אסור לסמוך וכן קיי"ל ביו"ד סי' י' סעי' ב'. דאסור לשחוט ע"מ לקלוף דחיישינן דלמא משתלי ולפי"ז לכאורה קשיא הא דאמרינן בפ"ז דדמאי דרשאי ליקח יין מן הכותיים ואומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' והתם בטבל גמור מיירי ואפילו בדאורייתא. דר"י סובר דתרומה בזה"ז דאורייתא ביבמות דף פ"ב וקשה האיך יכול לסמוך: ובלא"ה קשיא הרי התם בתרומה הוי רק כמו תנאי שאם לא יפריש עובר למפרע על שתייתו ונהי דלא דמי לגמרי לנדר. מ"מ אין נראה סברא לחלק ואדרבה בנדר כ' התוס' בשבועו' דף כ"ח ע"א. דבשעת אכילת או עשיית התנאי חל עיקר האיסור. ואפי"ה אמרינן דבתנאי לא מזדהר. ואמאי סמכו בכאן על תנאי מיהו י"ל דבתרומה. דמלבד האיסור שיעבור למפרע איכא מצות הפרשה עליו שהוא גם עתה עליו דהוי כמו איסורא כיון שגם עתה עליו החיוב מיהו לדעת הפוסקים דבקום ועשה אפילו באיסור לא מזדהר קשה. וצריך לומר כיון שהוא אומר ומתנה בפירוש סמכינן עליו טפי ועדיין צ"ע. עכ"פ באיסורא נמי בקום ועשה אסור לסמוך לדידן: אמנם בשב וא"ת קי"ל באהע"ז דרשאין לסמוך ואע"ג דאמרינן בנדרים דף י"ד דבתנאי לא מזדהר. כ' הטו"ז ביו"ד הנ"ל דהתם חשיב כמו איסורא. וא"כ ה"נ גבי פסח דעובר ג"כ מכאן ולהבא חשוב נמי כמו איסורא דלא יפדה שהרי יאסור עליו מכאן ולהבא ובוודאי יזהר. וא"כ לכאורה הדין דלא כהרב המגיד. וכ"ש לדברי הדרישה שם. שכ' דווקא בנדרים בתנאי לא מזדהר דקילא א"כ אפי' חשיב כמו תנאי אפשר דרשאי לסמוך מיהו בזה יש לפקפק דגם איסור הנאת חמץ לאחה"פ. הוי איסור קל ולא מזדהר. עכ"פ לסברת הטו"ז ולפי מאי דקי"ל בשוא"ת דמזדהר באיסורא. ה"נ הי' רשאי ליהנות: אמנם נראה סברת הה"מ נכון דהנה קי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה וקיי"ל דאסור לגרום ס"ס בידים. ורובא וחזקה רובא עדיף. א"כ כ"ש דאסור לסמוך על חזקה לכתחילה. וא"כ איך סמכו כאן דרשאי ללות ולהניח חמצו אצל גוי. על סמך חזקה שלא יפדה. ונראה כמ"ש הג"מ הובא בב"י באו"ח סי' רמ"ד דקודם פסח אין כאן איסור ופסח הוי דיעבד. כמ"ש שם לענין מכס דקודם שבת אין איסור. ובשבת כבר נעשה מעשה וה"נ כן לענין הלוואה אבל ליהנות לכתחילה לאחה"פ ע"י חזקה שבוודאי לא יפדה אסור לכתחילה. וכל הנך דהתירו לסמוך לכתחילה גבי גט אשה התם הוי כדיעבד ובנדרים כיון דהשתא לא הוי איסור הוי כמו הלואה משא"כ הנאה. ודברי ה"ה נכונים. כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה הכ"ד ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה של"ט בעזהי"ת חוסט יום ב' סדר ויקרא תרל"ה לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי האברך המופלג בתורה מוה' שמואל בראך נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק אוהעל יע"א: מכתבך קבלתי ואם אמנם קשה עלי להשיבך ודי לי להשיב להלכה למעשה המצטרך ותינוקת של בית רבן הלוואי ילמד רבותיהם עמהם בימי החול ואפי"ה לא רציתי למנוע בר וכו' ואשיב לך על שאלתך. אשר שאלת אם מבטלין תינוקת של בית רבן לשמוע מקרא מגילה ביו"ד סי' שס"א פסקינן אע"ג דמבטלין ת"ת להוצאת והמת. אפי"ה תינוקת של בית רבן. אין מבטלין ויליף לה מהא דאמרינן בשבת דף קי"ט דתינוקת של בית רבן אין מבטלין. אפילו לבנין ביהמ"ק וא"כ אפשר דגם הכא לקריאת המגילה אע"ג דמבטלין ת"ת. אבל לימוד תינוקת אין מבטלין. ובוודאי לפי מ"ש שם העט"ז הטעם לפי שאין התינוקת יכולין להתעסק במת אין לו ענין להכא אלא לפי דברי הש"ך שהשיג עליו שם. וכ' הטעם דתורה דידהו עדיף דהוי כהבל שאין בו חטא כדאמרינן בשבת שם. א"כ אפשר דגם הכא אין מבטלין כן הוא שאלתך ולפיענ"ד פשוט דמבטלין תינוקת של בית רבן לקריאת המגילה: ואקדים בתחלה. אהא דהביא המג"א בסי' תרפ"ז ס"קג פלפול אי מבטלין ת"ת דרבים למקרא מגילה ולא הביא הש"ע דת"ת דרבים אין מבטלין ואני לא זכיתי להבין הקושיא והספק שהרי בכל מצוה ומצוה אם היא נעשית ברבים היא חשובה יותר ודרשו חכז"ל על הקרא ורדפו מכם חמשה מאה ומאה רבבה ירדופו והקשו חכז"ל וכי כך הוא החשבון. והובא ברש"י על התורה אלא שאין דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין וכן אמרינן לענין תפילה הן אל כביר לא ימאס. ותפילת ציבור בוודאי נשמעת וה"ה לענין ת"ת אמרינן כן במגילה דף ג' דת"ת דרבים עדיף מעבודה דהיינו עבודה אינו נעשית דווקא ברבים שכהן שבאותו בית אב הם עושין כל א' לפי הגורל שעלה עליו זה שוחט וזה זורק. כמבואר בפ"ק דיומא. ומסתמא אם היתה העבודה נעשית ברבים שכולם יעשו ויעבדו עבודה אחת בוודאי היתה העבודה נתעלית עי"ז. וכן הוא בכל מצוה ומצוה: ולכן חקרה הגמרא רק במגילה שם. איזה מצוה הוא חמורה וייקרה מצד עצמה. אבל חשיבות רבים הוא לכל מצוה ומצוה וכן לת"ת. וכיון דילפינן התם ממשפחה ומשפחה דקריאת המגילה דהיא לפרסומא ניסא ולפרסם שהשי"ת משגיח עלינו והוא אלקי ישראל. ובני יעקב חבל נחלתו והוא יסוד של כל המצות כמו זכרון יצ"מ שהוא בכל מצוה ומצוה. כמ"ש הטור ריש הלכות סוכה. וממיל' אם נפשית המצוה של קריאת המגילה ברבים כל שהם יותר רבים הם נתעלים טפי וא"כ דקי"ל דקריאת מגילה מצ"ע חשיב טפי מת"ת ממילא אם נעשית ברבים של כל ישראל היא נתעלה טפי מת"ת דרבים ולעולם אפילו לת"ת דרבים קדים מקרא מגילה ברבים ההם של כל ישראל ושפיר סתמו הפוסקים דלעולם מבטלין ת"ת אפילו לרבים אפילו של כל ישראל לשמוע מקרא מגילה ברבים של כל ישראל כן הי' נראה לפי ענ"ד לולא שהמג"א הביא פוסקים דלא ס"ל כן: ולכאורה אין אני מבין הקושיא שלמדו שם במגילה דהא דמבטלין עבודה. ע"כ הק"ו לת"ת. וקשה לי לפי דעת הרמ"א והמג"א דהא דמבטלין היינו רק להקדים ולא לדחות. א"כ מאי קו"ח איכא מעבודה שהרי בת"ת לעולם הוא לדחות. שאם מבטל שער זו מת"ת. שוב אין לה תשלומין וחסרון שלא יוכל להמנות הוא וא"כ איך מביא ראי' מעבודה שהוא רק להקדים לת"ת שהוא לדחות מיהו זה לא קשה מידי. דהרי מבואר בירושלמי דשבת פ"ק דף י' על הא דאמרינן שם מפסיקין לק"ש אבל לא לתפילה ואמרינן ר"ש בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנתן אפילו לק"ש אינו מפסיק. ופריך שם בירושלמי וכי אפשר תורה בלי קיום המעשה הלומד תורה בלא מעשה. טוב לו שלא נברא וכו' ומשני ק"ש שאני דהוי ג"כ מצד לימוד כנאמר ושננתם עיי"ש. והובא גם ברמב"ן במלחמות שם. וא"כ הא פשיטא גם כאן אפילו אם למדו תורה ברבים. וודאי הם צריכין לקרות המגילה כמו שמחוייבין לעשות סוכה ולולב שהחיוב הוא על כל ישראל לקרוא את המגילה מדברי קבלה וגם למדו במגילה דף י"א מק"ו מיצ"מ מעבדות לחירות כ"ש ממות לחיים חייבין להודות א"כ מחוייב כל בר ישראל לקרות המגילה. אפילו העוסקים בת"ת דרבים. וכמו שהאריך שם בירושלמי וא"כ השקלא וטרי דש"ס. הוא רק אם צריך להקדים ת"ת או קריאת המגילה דשעה זו דקורא המגילה אין זו דחי' לת"ת אלא אדרבה התורה חייבה אותו. ואין הפלפול אלא איזה יקדים וע"ז שפיר אמרינן דילפינין מקו"ח דעבודה להקדים קריאת המגילה וא"ש: וכן אני אומר בתינוקת של בית רבן שגם הם מחוייבין לשמוע המגינה שאף הם היו באותו הנס אלא שעל הקטנים שאינס בר דעת לא שייך חיובא אלא החיוב על אביהם או על מלמדיהם לחנך אותם במצות. כדאיתא ס"פ לולב הגזול דקטן דיכול לנענע אביו חייב לקנות לו לולב וכן בשאר מצות ואין זה ביטול תורה אלא קיום התורה וכיון דקריאת המגילה שהוא לפרסומא ניסא עדיף להקדים. מפני שהוא משריש קיום התורה כדלעיל וה"נ שמבטלין תינוקת של בית רבן לשמוע מקרא מגילה ודווקא במצוה שאינו חיובא על הגברא כגון להוצאות המת ובנין ביהמ"ק דאפשר לעשות ע"י אחרים ולא מצינו שהאב מחוייב לחנכו בזה בזה אמרינן שלא מבטלין משא"כ מקרא מגילה דהחוב על הגברא כמו לולב וסוכה וכיוצא בהן וודאי דמבטלין: ובזה נראה דפליגו הש"ך והעט"ז שם בסי' שס"א ביו"ד סק"ו דלכאורה קשה שם איך ילפינין מהא דאין מבטלין תינוקת לבנין ביהמ"ק דה"ה דאין מבטלין להוצאת המת. הא אמרינן ספ"ק דמגילה דגם ת"ת דגדולים עדיף מבנין ביהמ"ק דכל זמן שברוך בן נרי' קיים לא עלה עזרא מבבל לא"י לבנין ביהמ"ק ואפי"ה מבטלין ת"ת להוצאת המת וצ"ע וצריך לומר דלאו דווקא מהא מייתי הטור ראי' אלא מהא דסמיך לי' שם בשבת דף קי"ט דאמרינן שם דאין העולם מתקיים אלא מהבל פיהם של תינוקת שאינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא וסמיך לי' דאין מבטלין אותם. מזה ילפינן כיון דלימוד התינוקת חשיב טפי מסתם ת"ת. לכך אע"ג דאמרינן מבטלין ת"ת להוצאות המת איכ"ל דת"ת של תינוקת אין מבטלין. אע"ג דאנו מחוייבין לחנכם בכל המצוות כדלעיל. היינו דווקא במצות שהם חובת גברא. ואי אפשר לקיימם ע"י אחר: אבל כעין בנין ביהמ"ק ודכוותי'. דאפשר לקיים ע"י אחרים אי מצות חינוך כדאמרינן במ"ק דף ט' סוף ע"א על הקרא פלס מעגל רגליך וכו' זה ילפינן מהא דאין מבטלין תינוקת לבנין ביהמ"ק דאין מצוות חינוך ממילא תורתן קודמת אבל הלבוש נראה דס"ל דגם במצות כאלו שאינן חובת גברא איכא מצות אל בפרט