מהר"ם שיק אורח חיים רלה

היום. אבל אפי"ה עיקר זמנה הוא לכל מר כדאית לי' למר עד חצות. ולמר עד ד' שעות ומכאן ואילך רק כתפלה שלא בזמנה הוא וחביבה מצוה בשעתה גדול מאוד מעלתה ושכרה. והשתא דאתית להכי איכ"ל דמעיקר זמנה ואילך הוא רק בתורת תשלומין: אמנם לכאורה קשיא לי. מהא דפליגו בסי' רא"ע ר"ע והרמב"ם הובא בטור שם דרע"מ סובר בקידוש היום אם לא קידש בלילה ע"י שוגג או אונס ישלים ביום והרמב"ם ס"ל דאפילו אם הזיד ולא קידש בלילה יקדש ביום. וביאר הב"ח דפליגו בכעין סברא הנ"ל דלרע"מ עיקר זמנו בלילה וביום הוי רק בתורת תשלומין ולרמב"ם יש לקידוש היום בשבת משך זמן וכן קי"ל בסי' רצ"ט סעי' ו' לענין הבדלה בטעה ואנס ולא הבדיל יבדיל אח"כ לכל מר כדאית לי'. וכבר הקשיתי. והובא בתשובת מרן בעל חת"ס זצ"ל בחאו"ח סי' י"ז. מ"ש דבקידוש סתם הש"ע בסי' רע"א. דאפילו במזיד יש לה משך זמן ובסי' רצ"ט לענין הבדלה פסק וסתם דדווקא שוגג: ובפ' ע"פ ילפינן מאהדדי עיי"ש: ועכ"פ. מוכח מהתם דדבר דהוי תשלומין יכול להשלים. אע"ג דלאו זמן הבדלה או קידוש אחר הוא ולמה בעי' בתפילה. דווקא בזמן תפלה אחרת כדקי"ל בסי' ק"ח וכמ"ש הרשב"א בחידושיו ולמה לא אמרינן ג"כ. כל זמן שיש לה שייכות לתפילה יש לה תשלומין וצ"ל דשאני תפילה וק"ש דמיד כשהגיע זמן מנחה בא חיוב אחר. והרי קי"ל דחובת שעתא קדים. וא"כ הוי כמפקיר וכמבטל חיוב שאינו בשעתה. וע"כ צריך לעשות חיובא דשעתא: ואח"כ כיון דכבר התפלל מנחה. שוב נחלש החיוב שנמשך עליו מתפילת שחרית דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ורק משום תורת תשלומין ודווקא בשוגג כדקי"ל בסי' ק"ח וממילא מד' שעות עד חצות לר"י באמת. יש לו תשלומין עד זמן מנחה, אפילו שלא בשעת תפילה. ובזה מיושב היטב דעת הטור באו"ח סי' פ"ט דפסק כר"י. ואפי"ה סובר דיוכל להתפלל עד חצות ואפילו בהזיד דס"ל כיון דהדבר מוכרח דעד חצות עדיף מלאחר חצות. דעד חצות לא בעי זמן תפילה דווקא. י"ל כמו דאמרינן בקידוש של שבת דכולו יומא זמני'. אע"ג דמצוה בכניסתו ה"נ בתפילת שחרית. כיין דזמנה עד ד' שעות. אבל עד חצות נמי מחוייב להתפלל כתפילה שלא בזמנה. לא בתורת תשלומין. אלא מצד משך חיובה. ולכך אפילו במזיד יש לה תשלומין ומשמע לי' כן מלשון הגמרא דקאמר תפילה כל יומא. עיין בלשון הגמרא. ר"פ תפילת השחר וא"ש: וא"כ נ"ל דאפילו לדעת י"א שבסי' נ"ח דס"ל דק"ש אין לה תשלומין דזה דווקא אם כבר קרא ק"ש של ערבית. וס"ל דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן אבל אם לא הגיע עדיין זמן ק"ש אחרת. גם הוא מודה דיש לו תשלומין לכל הפחות (חסר ב' או ג' תיבות) ויש ליישב בזה קושית הפר"ח. והמל"מ בפ"ג מתפילה עיי"ש: עכ"פ נראה דבנידון שלנו נמי כיון דפ' שקלים שייכא נמי בשבת הבאה. לפי הטעם הנאמר בירושלמי במגילה בפרק בני העיר הלכה ד'. ובמס' סופרים כדי להקדים שקלי המן. ולטעם ש"ס דידן במגילה דף כ"ט משום דבניסן בעי' מתרומה חדשה ושואלין ודורשין למ"ד יום קודם ואי לא דריש ל' יום מקודם מ"מ עדיין החיוב לדרוש אח"כ וא"כ יש לה שייכות ויש לה תשלומין וגם בק"ש דעת הפ"ח והא"ר שם דקי"ל כמ"ד יש תשלומין בק"ש. וכל זה בשוגג או אונס. ואם ביטלו במזיד. הנה בש"ע סי' קל"ה סעי' ב' פסק באם ביטלו הקריאה דקורין בשבת האחרת עם פרשה של שבת השייכה לה: וקשה מ"ש דאמרינן בתפילה דחובת שעתא עדיף וקדים. וכאן נראה דמקדים מה דאינו חובת שעתא וצריך לומר. כיון דבעי' קריאה ובר"פ הי' קורא ילפינן מוהיו דבהוייתן יהו שלא יקרא למפרע ומסתמא הי' תקנה הראשונה לקרות כסדר כהוייתן דזה עדיף דנהי דבדיעבד אפילו למפרע יצאו. כדמוכח באו"ח בסי' קל"ז סעי' ג' וד'. מ"מ לכתחילה מעליותא הוא דומיא דק"ש דחזינן דאפילו בדיעבד מעכב א"כ לחובת שעתא עצמה. בעי' להקדים הסדר דמעיקרא כדי שיהא כהוייתן: והנה מדנקט אם בטלו מבואר דאפילו במזיד דינו כן כדאמרינן ר"פ תפלת השחר דביטל היינו לישנא דמזיד. וא"כ ע"כ לאו מתורת תשלומין אלא דיש למצות קריאה עדיין משך וחיובא להשלי' תוך שנה. כדאיתא בפ"ק דברכו' להשלים פרשיותיו. וכתקנות חכמי' ולפי"ז לכאורה אין סברא לחלק בין חד סידרא לב'. וקשה על מהר"מ מינץ המובא במג"א שם דמחלק בזה ולכאורה הו"א דיליף מתפילה דרק חדא יש לה תשלומין ולא ב' תפילות. כמבואר בסי' ק"ח. אבל מדנקט ביטלו ומוכח דאפילו במזיד ויש משך וחיובא בפרט לפי מ"ש דבעי' והיו כהוייתן יהא א"כ אפילו טובא נמי. ובאמת מלשון מהר"מ מינץ המובא במג"א נמי נראה דלאו מתפילה נפקא אלא משום דלא מצינו מתקנות חכמים כה"ג. ולפי ענ"ד כיון דבעינן חובת שעתא מסתמא תיקנו חכז"ל למקרי כהוייתן ואפילו ביחיד אמרו בפ"ק דברכות דף ח' דחייב להשלים פרשיותיו עם הציבור. א"כ אפילו סידרא טובא נמי ואפילו בב' ספרים וכבר פליגו על מהר"מ מינץ בזה. עיין בא"ר שם ושמעתי ממרן זצ"ל. שהגאון החסיד מרא דעובדא מוה' נתן אדלער זצ"ל עשה הלכה למעשה וקרא להשלים הרבה סדרות: והדרן לנידון דידן. דנראה אפילו ביטלו לפ' שקלים דקורין אותה בשבת הבאה דלא גרע משאר פרשה נהי דהטעם הנ"ל דבעינן כהוייתן לא שייך כאן מ"מ זיל בתר טעמא וכמ"ש לעיל דגבי שואלין ודורשין קודם למ"ד זהו רק התחלת הזמן ומשם ואילך. ולכאורה הו"א דירושלמי דקאמר הטעם. כדי להקדים לשקלי המן ולא קאמר כש"ס דידן לטעמי' אזיל בריש מס' שקלים. דאמר שם דבבל ומקומות הרחוקין מריש חורף מכריזין. וא"כ ליכא למימר כש"ס דידן. מיהו הרב בעל קרבן העדה לא פי' כפירוש הזה אלא בלשון בתמי' עיי"ש. ומ"מ בירושלמי פ"ק דפסחים דווקא במקום הוועד בעינן שלשים וכמו שהביא בפר"ח ובח"י בסי' תכ"ט ובר"ן שם לא שייך לכאורה טעמא דש"ס דידן ולכך אמר הטעם כדי להקדים לשקלי המן: מיהו אי משום הא לא ארי' ואדרבה אי אמרינן כהירושלמי. דווקא במקום הוועד בעי' שלשים יום או כפי' הר"ן בפסחי' דרק לענין להיות שואל כענין נאמר השיעור שלשים יום. ולא דצריך לחיוב להקדים כולי האי וכאן בפ' שקלים ומכריזין על השקלים. הביא הרוקח בסי' רל"ג בשם הפסיקתא דטובת ישראל היא. כדי להקל עליהם שלא לדחוק על הציבור שיהא להם זמן טובא. ולכך ג"כ שלחנות יושבין בט"ו. כדי להקל וכשם שתיקנו ב' שבתות קודם ר"ח ניסן היו שלחיות יושבין להקל. ה"ל קבעו ב' שבתות עד זמן שלחנות יושבין ובזה מיושב פלוגתא דרב ושמואל במגילה דף ל' דתלאו הטעם בב' שבתות ותמה הטו"א דהא אנן לא קי"ל כרשב"ג ולפי ענ"ד היינו ב' שבתות זמן שלחנות יושבין חלקי חציין קודם וחציו מהתחלת ישיבתן וא"ש והכל כדי להקל עליהם ולכך קבעו ג"כ ל' יום להשמיע קודם. ויש להסביר יותר דהפנ"י בפסחי' דף ו' הקשה להת"ק דרשב"ג מאי עביד בראיות רשב"ג. דהרי משה עמד בר"ח ומזהיר על פסח. ותי' כיון דכבר ידעו דין פסח ושאלו ודרשו ולא הודיעו להם. אלא איזה דינים חדשים דדוחה שבת ולזה הי' סגי בב' שבתות וא"כ ה"ל למקצת דהיינו מעשה השלחנות סגי בב' שבתות ולכך גם לדידן בט"ו ישבו שלחנות וא"כ ה"ה מריש ירחא עד ישיבת השלחנות דהוי מקצת סגי ג"כ בב' שבועות וא"ש לשון הש"ס: ומה שהקשה עוד בטורי אבן. הא בעי' ד' ימים קודם לביקור. לפימ"ש אתי שפיר כיון דתרומה חדשה מר"ח ניסן ושלשים יום הוי שואל כענין התקינו אז להכריז. אבל קודם זה הוי עדיין שואל שלא כענין ובפרט לפי מאי דמסיק בירושלמי. ריש שקלים באמת אפילו מאן דלא הביא היו תורמין על האבוד ועל הגבוי לאח"כ וגם הג' תרומות היו רק כדי לעשות פומבי לדבר ר"ל לפרסם. שעוד יתרמו תרומה. שעי"ז לא יתעצלו להביא שיסברו שעדיין לא נתרמה עליהן. וה"נ ע"י הכרזה זו. דפרשת שקלים יביאו עד ר"ח ניסן מאן דלא מציא להביא עד אותו זמן. אפי"ה לא יתעצל. ובאמת אין קפידא. כיון שתורמין על הגבוי כן נראה לי פי' הש"ס ומכל מקום יהי' איך שיהי' החיוב שייך גם לאחר שבוע זו ולא גרע מהא דקי"ל בסי' קל"ה סעי' ב'. דאפילו ביטלו קורין אותה בשבת הבאה. ושוב ראיתי בגליון המג"א החדשים בשם אשל אברהם שהביא בשם תשובות בי"ד סי' ק"ו דאם שכחו לקרות פ' פרה יקראו אותה שבת הבאה בפ' החודש וספר הזה אינו בידי' והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה של"ו שלום ויושע רב לאור הנערב להרב וכו' מוה' יעקב שלום נ"י בשבת תחכמוני ק"ק טאפלשון יע"א: בדק לן מעלתו נ"י ע"ד הרא"ש בברכות פ' שלשה שאכלו שכ' דפ' זכור בעינן בעשרה. מנ"ל הרי הא דאמרינן אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה הוא מדרבנן כמ"ש הכ"מ בפ"ח מתפילה בשם הר"ן ותו דהרי מגילה יליף במגילה דף י"ח ע"א מנזכרים מפ' זכור והתם לא בעי עשרה. וא"כ עשרה בזכור מנ"ל דלמא לא בעי' רק ס"ת. ומי שלא שמע בציבור נימא דיקרא בפ"ע בס"ת עכ"ל: הנה פשיטא לי' למעלתו נ"י דס"ת בעי. וכ"כ הפמ"ג בסי' קמ"ג דבפ' זכור דהוי מה"ת צריך ס"ת כשרה ואם נמצא מוטעת. צריך להוציא אחרת א"כ ג"כ פשיטא לי' דבעי' ס"ת כשרה. ונראה דמוכח כן במגילה דף י"ח דיליף מגילה דאסור בע"פ. מדכתיב כתוב