מהר"ם שיק אורח חיים רלד

דאין קפידא בימים ולא כ' טעם. ונראה טעמו כמ"ש שם בס"א (באם נקרא ביום ראשון לכהן רק ברכת כהנים. לא הוי טעות בדבר משנה ולא ברכה לבטלה עפ"י מ"ש הרשב"א בתשו' סי' ת"ע דמאי דנאמר במשנה בזה לאו דווקא דנהרא ונהרא ופשטי') והביא שמדברי התוס' מוכח דאין קפידא כל כך. בקריאת הנשיאים בחנוכה וטעמם דהקרבת הנשיאים אין להם ענין כ"כ לחנוכה ובאמת מלשון הגמרא במגילה דף כ"ט ע"ב אין משגיחין בשל חנוכה ור"ח עיקר. ופרש"י דאין משגיחין בשל חנוכה לעשותו עיקר משמע דמכל מקום צריך לקרות בשל חנוכה וכן הקשה בברכ"י. ונראה דוודאי כך תיקנו חכז"ל לקרות חנוכה בנשיאים. ומ"מ ר"ח עדיפא למסקנא משום דר"ח אית לי' מקור מדאורייתא כדאיתא בסוף מגילה וידבר משה את מועדי ה' משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין כל מועד ומועד בזמנו ור"ח נמי מועד מקרי כדאיתא בשבועות דף י': ומכל מקום גם דבר הבא מתקנה מברכין עליו וחיובא לעשות: וא"כ צריך לקרות מצד התקנה בשל חנוכה. אע"ג דאין לו סמך ולכך לא אמרו אלא דר"ח עיקר אבל כיון דחנוכה אין לו שורש מן התורה ורק מהתקנה והם תיקנו לקרות ג' ור"ח ד'. ואין מוסיפין אבל לקרות חנוכה אם טעו וקראו כבר ד' שיקראו לחמישי בשל חנוכה ע"ז לא נמצא תקנה. אדרבה זהו נגד התקנה דאין מוסיפין מאי אולמא האי תקנה מהאי תקנה. ולכך שפיר כתבו התוס' במגילה דף כ"ג דקי"ל כמדרש ילמדנו דבכה"ג אין משגיחין בחנוכה. כן נראה לי להסביר ובזה אפשר לישב דברי השיבולי לקט המובאים בב"י סי' תרפ"ד. שכ' שאין משגיחין בשל חנוכה ור"ח כל עיקר והקשה מאי ור"ח. ולהנ"ל נראה דנהי דפ' ובראשי חדשיכם וכו'. אבל פרשת התמיד וביום השבת אין לו שייכות לר"ח. דהוי רק תקנה כמו חנוכה ואם כבר קראו ד' קרואים. אע"ג דלא קראו פ' התמיד אין מעכב אדרבה קשיא לי'. איך פסקו באם הוציאו ס"ת אחרת יברכו ויקראו משום פגמו של ס"ת. כיון דכה"ג לא תיקנו ואין כאן חיוב האיך יברכו הא הוי ברכה לבטלה וכי משום פגם ס"ת יברכו ונראה כיון דבברכת התורה בציבור מתוקן משום כבוד התורה וכדעת רבינו אפרים המובא בב"י באו"ח סי' ק"מ א"כ גם בכה"ג מסתמא כי היכא דכל עיקר הברכה הוא רק משוה כבוד התורה. ה"נ זיל כתר טעמא ואפשר כיון שע"י שקרא ד' בראשון יגרום פגם לס"ת וזה אסור מן התורה לפגום ס"ת. ואנו חייבין בכבוד ס"ת כדיליף בפ"ק דקידושין מן התורה ולכך אי עביד לא מהני ולא עלה א' לשם חובה. וכל זה לענין קריאה בנשיאים. שכך תיקנו לפרסם ניסא (איכ"ל דהוי בדווקא מצד התקוה לולא שהרשב"א בתשובה סי' ת"ע הנ"ל. כ' דגם זה רק מנהגא) אבל שיקראו ביום ראשון נשיא ראשון וביום שני נשיא שני זהו נראה דלא הי' תקנה. שהרי מנהגים שונים יש בזה. וכיון דהוי רק מנהגא אין עיכוב בדיעבד ואין מברכין לדעת הרבה פוסקים אמנהג ההוא. ומובן טעמו של הברכ"י הנ"ל. וממילא ה"ה בנידון הנ"ל. לכאורה לא הי' מעכב מה שקרא ביום הרביעי בשל חמישי: אמנם לכאורה יש לפקפק דהכא גרע דרישא אין לו סיפא דלקריאת הכהן לא קרא סוף הנשיא. וכאלו לא קרא כלל. וכן השני קרא הסוף בלא התחלה ואינו מובן. מ"מ נראה דאין זה קפידא. דכל שקרא ג' פסוקים כתקנות חכז"ל אעפ"י שאין להם המשך. קיים תקנות חכז"ל אפילו דילג בנתיים שמפסיק עי"ז המשך הענין וכדמוכח מאו"ח סי' קל"ז סעי' ג' וסעי' ד' בדילג פסוק שבנתיים שבחול אינו מעכב ואפילו דילג באמצע כמ"ש האלי' זוטא שם. ואפילו קורא למפרע אינו מעכב בקריאת התורה. כמ"ש הלבוש שם וכדמוכח שם בש"ע סעי' ד'. דבשבת אם דילג יקרא אח"כ אותו פסוק עם ב' עמו בברכה. אע"ג דהוי שלא כסדרן אין מוקדם ומאוחר. וכ' הלבוש שם הטעם דהתורה מגילה מגילה ניתנה. וכן מוכח בברכות. ריש פרק הי' קורא ובמגילה פ' הקורא את המגילה עומד דלענין קריאת התורה דלא כתיב והיו אין עיכוב בלמפרע עיי"ש בדיעבד. ולכתחילה דווקא בעינן כסדר. וה"נ בנידון הנ"ל: מיהו י"ל כיון שהא"ר כ' שם דאיכ"ל דהיכא דקראו הג' פחות מט' פסוקים דצריך לחזור ולקרות לאו דווקא אלו פסוקים שקרא אותו האחד שטעה וקרא רק ב' פסוקים אלא יחזור הכל כסדר אפילו מה שקראו השניים האחרים אף שהם קראו ג' פסוקים כיון דחוזר יקרא כסדר. וה"נ בנידון הנ"ל. נראה דהשלישי הי' ראוי שיחזור לקרות מן התחלת יום הרביעי עד סוף יום החמישי כסדר. כן נראה לפי ענ"ד עפ"י דברי ברכ"י הנ"ל. ובאמת גוף הדבר הי' קשיא לי דמבואר במס' סופרים פ"כ. הלכה י' וי"א דאין להקדים קריאת הנשיאים אלא כל א' ביומו ומ"מ כיון דאצלינו המנהג כמ"ש הרמ"א בסי' תרפ"ד. לקרות יום ב' דחנוכה שני ושלישי דנשיאים. וא"כ לא עבדינן כמס' סופרים וס"ל דגם יום של נשיא אחר הוי חובת היום וא"כ א"ש כמו שכתב הברכ"י הנ"ל. וכמו שביארתי ולא קשה מידי: ולפי. סברת מעלתו נ"י דחשיב לי' כאלו קרא בדבר שאינו שייך להיום א"כ גם הברכה הראשונה הי' בטעות. והיכא שהתחיל בדבר שאינו חובת היום פסק הטו"ז בסוסי' ק"מ. דצריך לברך שנית ברכה ראשונה כשמתחיל לקרות במקום הראוי. וא"כ לא דמי זה לדברי הטו"ז בסי' קל"ז ס"קד דשם לא הי' הברכה ראשונה בטעות: ולדינא. נראה לפי מנהג דידן שהוא כמ"ש הרמ"א בסי' תרפ"ד דקורין נשיא מיום שלאחר זה ג"כ אע"ג דאין לו שייכות ליום הזה דבחנוכה אין חוששין לספיקא דיומא. וכתבתי במקום אחר הטעם משום שהוא לעולם אחר רובו של חודש ואמרי' בסנהדרין דף מ"א ע"ב דאחר רובו של חודש מידע ידעינן ובשאר יו"ט עשו לא פלוג כדאמרי' בר"ה דף כ"א היכא דלא אתי שלוחי תשרי וכו' וגזרינן פסח אטו תשרי משא"כ חנוכה ואפי"ה קורין ביום שלאחריו א"כ מוכח כברכ"י הנ"ל. וכרשב"א בתשובה סי' ת"ע וא"כ הדין כמ"ש למעלה והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי רבו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה של"ה בעזה"י את חג המצות יחוג בדיצות ידידי מחותני הרב המאוה"ג המופלג בתורה החרוץ ובקי כבוד שמו תפארתו מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י אבדק"ק קאטה יע"א. מכתבו קבלתי וכו' וע"ד השאלה אשר ביקש ממני. והוא בקהלה אחת אירע עפ"י מקרה שלא קראו פ' שקלים בשבת שלפני ר"ח אדר אם יקראו בשבת הבא ודעת מעלתו נ"י כיון דשמואל ס"ל במגילה דף ל' דמאחרין. ונהי דאנן קי"ל כרב איכ"ל דהיינו לכתחילה. אבל בדיעבד איכ"ל דמודה ועוד כ' סברות בזה והנה לפי טעם זה שייך רק באם חל ר"ח אדר בע"ש דשם ס"ל לשמואל דפרשת שקלים לאחריו ולא משום דמאחרין אלא משום דאכתי נשאר ב' שבתות לשלתנות יעויי"ש. וא"כ אם חל באמצע שבוע אין ראי' מהתם: והנראה לפי ענ"ד לפי שורש הדברים. אם שגגו או הי' באונס בוודאי יש לו תשלומין כדקי"ל בכמה דברים בתפלה באו"ח סי' ק"ח ובק"ש שם סי' נ"ח ונהי דבק"ש י"א דאין לו תשלומין כ' הלבוש הטעם משום דבקרא כתיב בשכבך ובקומך דווקא ותו נראה דדווקא התם דכבר קרא שנית ק"ש אותה פ' עצמה בערבית א"כ זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ואין תשלומין למה שלא קרא בשחרי' ובסברא זו יישבתי סוגית הש"ס ר"פ תפלת השחר דפריך ואחר חצות לא והאר"י וכו' מתפלל מנחה שתים וכו' ומשני תפלה כל יום. מיהו שכר תפלה בזמנה אין לו וכו' עיי"ש. וכבר תמה הפנ"י דקארי לי' מאי קארי הא קאמר מתפלל מנחה שתים משמע דווקא מנחה עיי"ש: ונראה לפי ענ"ד דהנה תשלומין שייך דווקא אם אותו דבר יש לו שייכות גם באותו עת אבל אם אין לו שייכות אז עבר זמנו ובטל המצוה כמו מי שעבר ולא הביא חגיגתו כל יו"ט דעבר ולא חג שוב אינו חוגג ועוד אם המצוה שייכות ומחוייבת לכל המשך זמן שוה בשוה ג"כ לא מקרי תשלומין אלא כך משך זמנה וכדפליגו בסברא זו בחגיגה דף ט' אי כולן תשלומין דראשון או הם תשלומין זה לזה. והנה לכאורה בק"ש ותפלה מחוייב כל רגע לקבל עליו עול מ"ש ועול מצות. ולהתפלל וליבעי רחמי קמי' שמיא. והקב"ה לקולא צוה בשכבך ובקומך ובתפלה ערב ובוקר וצהרים שבזה יפקיע כל הזמן כאלו כל רגע קיבל עליו והתפלל וא"כ אי לא אמר ק"ש או לא התפלל בשחרית החיוב עליו עדיין בכל רגע לא משום תשלומין אלא משום משך זמנה הוא: או דלמא ציווי השם בשחר דווקא בעת שלמדו וקבעו חכז"ל. הוא השעה המסוגלת ועיקר הזמן. ואח"כ רק טפל ונמשך אחר העיקר. ורק בתורת תשלומין יחזור ויקרא להתפלל כן יש להסתפק לכאורה. אמנם כל זה אם לא הגיע זמנה של תפלה אחרת למשל של מנחה והתפלל אותה אבל אם כבר הגיע הזמן של תפלת מנחה והתפלל. א"כ נמשך התפלה על כל רגע ואם הדין דיתפלל במקום תפלת שחרית אז בוודאי אינו אלא תשלומין. וזה כוונת המקשן. כיון דאר"י טעה ולא התפלל שחרית יתפלל מנחה שתים. ע"כ יש לתפילת שחרית גם אז איזה שייכות ולא אמרי' בי' עבר זמנו בטל קרבנו: וא"כ י"ל דר"י רבותא קאמר לא מבעי' אם לא התפלל מנחה בוודאי יתפלל שחרית. אלא אפילו אם התפלל מנחה. דשוב אין יותר משך זמן של שחרית. מ"מ מצד תורת תשלומין יתפלל. ועכ"פ נשמע דכל היום זמנה וע"ז משני שפיר דבוודאי מוכח דיש לה שייכות כל