מהר"ם שיק אורח חיים רלג

תשובה של"ב בעובדא שאירע לו שבחנוכה שכח ליתן שמן בנר והי' בו פתילות ישינות. וסבר שכבר נתן שמן ובירך ומיד נזכר ונתן שמן ונסתפק אם יכבה וידליק ויברך מחדש. וכ' דהי' נראה לו דיכבה ויברך כמו דאמרינן בסי' רא"ע במג"א. אם קידש וסבר שהוא יין והי' מים וכ' שכן כתוב במקצת בספר כרם שלמה שלמד כן מקידוש ושוב כ' דיש לחלק דשם הי' מים ולא קידש על היין כלל משא"כ כאן וגם אם לא הי' נותן שמן הפתילות הישנות שהיו בלועות משמן היו דולקין איזה רגעים הנה ספר כרם שלמה על או"ח אינו בידי ולכאורה הדין מבואר בש"ע או"ח סי' תרע"ה סעי' ב' דאם בשעת הדלקה לא הי' בו שמן כשיעור ואח"כ הוסיף שמן לא יצא ידי חובתו וכ' הפ"ח שם. כיון דלא יצא יד"ח. צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו בברכה. ואדרבה תמה בפ"ח למה כ' הש"ע זה בשם יש מי שאומר הלוא אין חולק על זה. וא"כ בוודאי הי' צריך לברך: אמנם לדינא נראה דא"צ לברך פעם אחרת. חדא דנהי דכ' הש"ע דין זה בשם יש מי שאומר לאו הלכה פסוקה הוא דהרי לדעת התוס' וסמ"ג מובא בש"ג שם ריש הלכות חנוכה בר"יף דס"ל בזה"ז אין צריך ליתן שמן כשיעור וגם לדינא דגמרא הרי אמרו שם בשבת דף כ"א ב' תירוצים על הא דמצותו משתשקע החמה. עד שתכלה הרגל מן השוק חדא דאי לא אדליק מדליק וחדא לשיעורא: ולתירץ ראשון. ע"כ לא צריך ליתן בה שמן כשיעור הזה דהרי לפי תי' דאי לא אדליק מדליק לאחר שתכלה הרגל. אינו רשאי להדליק דלית בי' אז פרסומא ניסא כלל ואפי"ה אי מדליק רגע קודם שתכלה הרגל רשאי לברך ואמאי הרי מה שדולק אחרי שתכלה הרגל. הוא כמאן דליתא. וא"כ הוי כאלו אין בו שמן אלא על רגע. ואפי"ה לתי' הראשון מברך. וא"כ מוכח דלתי' ראשון א"צ ליתן בו שמן כשיעור. אלא אפילו כל שהוא נמי: וא"כ נהי דאנן מספקא לן לדינא וקי"ל כחומר ב' התירוצים. וכמ"ש הב"י בסי' תרע"ב. ולכך צריך ליתן בה שמן כשיעור ואפילו קודם הדלקה. אבל אם לא נתן אין לו לחזור ולברך. דהרי תליא בב' התירוצים. ולכך נראה דשינה הטור לשון הרא"ש ולא כתב אלא דצריך ליתן קודם הדלקה והיינו צריך לכתחילה אבל אם לא נתן לא אמרינן דלא יצא ידי חובתו שיהא צריך לחזור ולברך ותימה על הש"ע שהעתק לשון הרא"ש שלא יצא ידי חובתו דמשמע דצריך לחזור ולברך. וכמ"ש הפ"ח וצ"ל שהש"ע תיקן זה במה שכתב זה בשם יש מי שאומר דהיינו למאן דפסק כלישנא בתרא. דא"נ לשיעורא וא"כ מיושב קושית הפ"ח שהק' למה נקט זה בשם יש מי שאומר דבאמת לאו כ"ע ס"ל כן: ועוד נראה דאפילו אי קי"ל כלישנא בתרא דבעי' דווקא שיעור חצי שעה. מ"מ הרי גם ד' מינים מעכבין זה את זה ואפי"ה פסק המג"א לעיל סי' תרנ"א ס"קכה. דאם ברך על לולב ולא הי' בו ערבה נוטל אח"כ. וברכה ראשונה מהני גם על מה שנוטל אח"כ וה"נ כל הרגעים של חצי שעה אי מעכבין אפי' הכי אם הדליק ובירך על רגע ושוב הוסיף שמן והמוסיף שמן בנר בשבת חייב משום מבעיר כדאי' ביצה דף כ"ב וכאלו הדליק שוב על אינך רגעים וא"כ אם הי' דעתו כך מתחילה וברך על כוונה זאת לא אדע למה לא יצא ידי חובתו. וא"כ הרא"ש דפסק לעיל בסי' תרנ"א בד' מינים דמעכבין ואפי"ה סגי בברכה אחת. ולמה לא יועיל כאן אם דעתו להוסיף אח"כ שמן אפי' בדיעבד וצ"ע. וצריך לחלק כיון דבשעת הדלקה לא הי' בו כשיעור שתיקנו חכמים אעפ"י שאח"כ מוסיף זה אינו הדלקה משא"כ לעיל שמברך על נטילת לולב והרי נטל לולב ודוחק:. ועכ"פ. נראה דאפילו אי נימא דהיכא דידע דלא הי' בו שמן כשיעור ואפי"ה ברך דהדין דצריך לחזור ולברך. משום דעשה שלא כתיקון חכז"ל וברך שלא כדין. אבל אם טעה וסבר שיש בה שמן כשיעור ובירך לפי כוונתו כראוי אז בוודאי כשמוסיף אח"כ שמן א"צ לברך שנית לא מבעי' לשיט' הרמב"ם בסי' ר"ט דאזלינן בתר כוונה. אלא אפילו לדידן דהרי פסק המג"א בסי' תפ"ט ס"קיב. והסכים עמו החק יעקב שם ס"קיט דאם בירך על דעת למנות כראוי וטעה ומנה שלא כראוי ואח"כ סיפר כראוי. א"צ לחזור ולברך. דהרי על מנין זה שמנה לבסוף הי' דעתו וכוונתו. ולא דמי זה לקידוש שסבר שהוא יין. והי' מים שצריך לחזור ולקדש אינו ברכת המצות. אלא כך דינו שצריך לקדש על היין. והרי לא קידש דכל היכא דעשה המעשה שלא כתיקון חכז"ל. צריך לחזור ולעשות וגבי קידוש הברכה עצמה הוא המעשה. משא"כ בברכת המצות דנהי דהמעשה לא הי' כתיקונה. אבל הברכה הי' כתיקונה ולכך כאן שבירך על מצוה. אלא שמתחילה לא עלתה בידו ואח"כ עלתה למה יהא צריך לחזור ולברך:. ואפילו אם נימא שם. דצריך לברך שנית היינו הואיל והפסיק אבל כאן בנידון שלנו. נראה דדמי לגמרי להאי דסי' תרנ"א במג"א ס"קכה דהרי הי' ברכתו על שיעור הדלקה. אלא שאז לא הי' בו שיעור הדלקה. ולכך כשמוסיף אח"כ שמן. וגומר מצוותו הברכה דמעיקרא שפיר עולה לגמר מצותו. ואפילו לפי מ"ש הא"ר בסי' תרנ"א שם לישב דעת האו"ח דסובר דצריך לחזור ולברך גבי לולב שלא הי' בו ערבה הרי ביאר שם דהיינו הואיל ונוסח הברכה על נטילת לולב. א"כ מעולם לא ברך על הערבה עיי"ש. אבל כאן שבירך להדליק וגמר מצוותו בהוספות השמן נראה דלכ"ע אינו צריך לחזור ולברך כן נראה לפי ענ"ד: תשובה של"ג בעזהי"ת יום ו' עש"ק לסדר ויקהל תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א: את חג המצות יחוג בדיצות תלמדי המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' שמואל בראך נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק אוהעלי יע"א: מכתבך קבלתי. ומה ששאלת במגילה דף כ"ט ע"ב. דמסיק שם דבר"ח טבת קורין ג' בר"ח וא' בחנוכה. משום דתדיר קודם והקשית לפי מ"ש הטו"ז באו"ח סי' תרפ"א דהיכא דהפירסו' נס גדול יותר אם יקדמנו אפילו לענין קדימה עדיף מתדיר משא"כ אם ע"י הקדימה ליכא פירסום נס יותר אנו מקדימין התדיר. ולפי"ז קשה לך. למה קורין תלתא בר"ח יקראו שלשה בחנוכה דאז יהא הפירסום נס יותר. וממילא יהי' קודם לתדיר. לדברי הטו"ז עכ"ל: וגוף הקושיא לא הבנתי. ולא ראיתי בשם אחד מהמפורשי' והפוסקי' שיכתבו דהא דקורין ג' בחנוכה הוא משום פירסום נס. אלא דחובת היום לקרות שלשה גברי כמו בשני ובחמישי ובר"ק קורין ד' כדאיתא בגמרא. אלא דהקריאה מצד עצמה בחנוכה. הוא פירסום נס. שעי"ז נתפרסם שהיום חנוכה ואע"ג דקי"ל בסי' תרפ"ד דאין משגיחין בשל חנוכה. משום דבנשיאים לא מוזכר מידי משל חנוכה וכן ברני ושמחי בת ציון אין זכר לחנוכה. מ"מ כיון דנהיגו לקרות זה בחנוכה. ממילא הוא פירסום שהיום חנוכה ומסברא אין חילוק אם א' קורא הפרשה. או ג' קורין את הפרשה לענין פירסום נס וע"כ לא הבנתי קושייתך: אלא דלכאורה אמרתי כוונתך עפ"י מאי דאמרי' בגמרא סוכה דף נ"ד ע"ב דקי"ל דר"ח דוחה של שבת לקדם ופריך הא תדיר קודם. אר"י לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ופריך הא הכירא אחרינא עבדינא מחלבן של תמידין וכו' אלא תרי הכירא עבדינן. דאיכא דחזי בהאי. ואיכא דחזי בהאי. והנה במג"א בסי' תרפ"ד בס"קב שם דקורא א' בר"ח דתדיר קודם ומפטיר רני ושמחי דהא דתדיר קודם היינו דווקא לקדם אבל לדחות לא והקשה שם המג"א מתוס' בסוכה נ"ד דשם איתא דלדחות נמי דוחה יעויין במחהש"ק שם ועפי"ז יש מקום לקושייתך. דכמו דאמרי' התם. דאיכא דחזי בהאי וכו' ולכך מקדימין. א"כ ה"נ יקראו ג' בחנוכה משום דאפשר. מי שלא ישמע הראשון קורא ישמע את השני או את השלישי ויהי' פירסום נמי טפי וכמו דאמרי' שם בסוכה. אלא שאם זה קושייתך יש ליישב שפיר. דהחיוב לקרות בר"ח הוא חיוב וודאי ובזה דיקראו ג' בחנוכה. משום דיש לחוש כנ"ל הוא רק ספק משום שמא יקלע מי דשמע האי ולא שמע האי. והאיך משום ספק פירסום נס טפי ידחה חיוב וודאי דר"ח ואין ספק מוציא מידי וודאי וזה ברור ונלענ"ד נכון. ואחתום בברכה. יהי ה' עמך ויאושר כוחך וחילך לאורייתא ויברך ה' אותך ואת ביתך ותשמח בשמחת החג דברי רבך הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה של"ד בעזה"י חוסט ח' אדר תרכ"ח לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לכבוד תלמידי הרב המאוה"ג המפורסם המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א: מכתבך קבלתי ושמחתי בתורתך ובשלוותך וכו' ואשר בקשת ממני לחוות דעתי בהלכה למעשה שאירע בקהלתך בחנוכה העבר ביום ד' קראו עם הלוי פר אחד וטעו וסיימו שלמואל של יום חמישי ולוי כבר ברך אחריו. והרגישו בהטעות באותו רגע ופסק מעלתו נ"י. שלא יברך עוד לפניו ויתחיל פר אחד ביום רביעי ויברך אחריו כעין שפסק הטו"ז בסי' קל"ז ס"קד ושאל אח"כ את חתנו הגאון נ"י וכ' לו שאם הי' מעשה כזאת בא לפניו לא הי' מצריך ללוי לחזור ולקרות כי בחנוכה אין זה קפידא. וכ' בקיצור וביקש מעלתו נ"י. לחוות דעתי בזה: והגה בספר ברכי יוסף באו"ח בסי' תרפ"ד. סעי' ה' כתב ואם טעו וקראו ביום ב' של חנוכה פ' נשיא השלישי וכיוצא: עלתה להם