מהר"ם שיק אורח חיים כג

זה א"א לומר כמחהש"ק שכ' לעיל דאם הוא לאחר זמן ק"ש צריך לומר מזמור אחד אלא אפילו עם עבר זמן ק"ש צריך לומר דווקא ק"ש בתפילין של ר"ת ובגוף הדין שאמרו חכז"ל דהקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו יש בו ב' פירושים עיין בב"ח סי' כ"ה ס"ב דהכוונה דבק"ש נאמר ואהבת וכו' ושמת וכו' ואם אומר זאת רק בפה ואינו מראה זה במעשיו אינו כלום רק ע"י שיש לו תפילין במוחו וכנגד לבו ומשעבד נפשו ושכלו וגופו לה' ע"י פועל ידיו מעשיו תרצנה דאל"כ נראה כמעיד עדות שקר להשי"ת זהו פרש"י אבל הר"י פירש מעיד עדות שקר כמשמעו שמעיד עדות שקר על עצמו שהוא אומר שהקב"ה צוה בתורתו וקשרתם לאות על ידך וכו' והוא אינו קושר ע"כ צריך לקרות הפרשה דווקא בתפילין ונראה האיכא בינייהו דהנך ב' פירושים דלדעת הר"י צריכין התפילין רק בב' פרשיות להיות עליו. משא"כ בפרשת ציצית אין צריך שיהי' עליו רק הציצית אבל לפי' הראשון שהוא פרש"י שצריך להראות שמשעבד גופו ונשמתו א"כ אם צריך זה בק"ש שיהיו עליו התפילין כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר. מכ"ש שצריכין להיות עליו בשעה שאומר פ' ציצית שהרי כבר כתבנו דברי הש"ס שלכך קבעו פ' ציצית בק"ש משום שיש בה יצ"מ עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה וכו' וא"כ אז וודאי צריכין להיות עליו התפילין לשעבד מוחו ולבו רק להשי"ת ושלא יתור אחרי עיניו ולבו: ומטעם זה נ"ל ראי' גדולה לפרש"י דהרי כל מקום שנאמר בש"ס לשון ק"ש כנ"ל הכוונה על כל הג' פרשיות ולדעת י"א הוא דאורייתא ועיין בפ"ח אור"ח סי' ס"ז מפלפל בזה אי הוי דאורייתא. ועכ"פ כיון דצריך להניח תפילין בשעת אמירתן שיהא ניכר שמשעבד וגופו. א"כ צריכין להיות עליו גם בפ' ציצית דכתיב בי' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וצריך לתפילין נגד הלב ונגד בין העינים שהוא המוח ועכ"פ כיון שבררנו דלפענ"ד שלפרש"י וסייעתו צריך שיהי' עליו תפילין בפ' ציצית דאל"כ הוי כמעיד ע"ש וא"כ לפי דברי הלבוש הנ"ל דלכך צריך לקרות בתפילין של ר"ת כיון דאמר ק"ש בתפילין של רש"י ואם הם פסולין הוי כאלו מעיד עדות שקר ולתקן זאת צריך לקרות עוד הפעם בתפילין של ר"ת. א"כ צ"ל גם פרשת ציצית לפרש"י שגם בפ' ציצית צריכין להיות עליו דאם ל"כ הוי כמעיד עדות שקר. א"כ וודאי צריך לומר גם פ' ציצית: וא"כ לכאורה קשה על הש"ע בסימן ל"ד דלמה פסק דלא יאמר רק שמע והי' א"ש בתפילין של ר"ת וצריך לומר או דהכריע כפי' הר"י הנ"ל דלדידי' אין צריך לקרות רק ב' פרשיות או דס"ל כיון דהוי ספיק ספיקא ספק שמא תפילין של רש"י הם עיקר ואת"ל דשל ר"ת הם עיקר דלמא הפירוש הא דהוי כמעיד ע"ש הוי רק בפ' קדש והי' כ"י כהר"י ע"כ אין צריך לומר בהן רק אותן הב' וא"כ כיון דאנן קי"ל ביו"ד סי' ק"י דאפילו בס"ס אי איכא לברורי מבררינן ולכך הא דסגי בב' פרשיות היינו אם אינו יכול בקל לומר גם פ' ציצית דהיינו כשהוא נחפז לדרכו אז הוי כאלו א"א לו לברר אבל היכא דאפשר לי' בקל לקרות גם פ' ציצית נלע"ד דצריך לומר גם פרשת ציצית לחוש גם לפרש"י שדי לתקן אם לא עשה בתחלה כהוגן וכדברי הלבוש הנ"ל והתיקון המובחר לדעתי שיאמר כל הג' פרש ות ואחתום בברכה יהי' ד' עמך וימלא כל משאלותיך דברי רבך הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה כ"ד בעזה"י ג' ויקהל זכרתי לפ"ק חוסט: את חג המצות יחוג בדיצות וחיים ושלום וכל טוב לכבו' חתני הרב המאור הגדול המופלג כש"ת מו"ה יעקב פראגר נ"י האבדק"ק אדא והגליל: מכתבך קבלתי ועל אשר שאלת ע"ד אחד שלא הי' לו רצועות לתפילין דר"ת רק רצועה אחת הי' לו ולקחה לתפילין של ראש והתנה כשישלחו לו רצועות אחרים יקחנה משם וכו' וכאשר באו לידו רצועות בא לשאול ממך האיך יעשה. נהי דבש"ע או"ח סי' מ"ב איתא דמועיל תנאי להתנות משל ראש לשל יד. אבל האחרוני' כלם בפה אחד נמנו וגמרו להקשות על זה ובס' סת"מ סי' ס"ד הביא קושיות בשם ס' מלאכת שמים מנדרים דף כ"ט דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ומ"ש שם כיון שנעשה מצותו אין מועלין בו הוא דבר קשה ותמוה להבין מה ענין זה לדכל שנעשה מצותו דהא אפילו נתקלקלו קדושתן עליהן ובס' קסת הסופר כלל כ"ה הביא ג"כ בשם הגאון מגינצבורג שכ' בשם ר' שמחה דלא מהני תנאי והביא ראי' מיומא י"ב דאין תנאי מועיל בבגדי כהונה כיון דאין מורידין ובפמ"ג סי' מ"ב מסתפק אם זה הוא מדאורייתא וביומא דף הנ"ל מוכח דהוא מה"ת והביא ג"כ דברי בעל כנה"ג שחולק ג"כ על הש"ע שכ"כ הרמב"ן בסנהדרין דף מ"ז דאפילו בהותנה לא מהני ולהר"ן בחידושיו שם מהני ועוד האריך שם בספר קסת הסופר אם תפילין דר"ת לרש"י חול ודרש"י לר"ת חול איכא ק"ו דאין מועיל תנאי ורק כ' דאיכא למימר דהוי ס"ס דלמא כהפוסקים דמהני תנאי ודלמא של ר"ת חול עכ"ל: הנה גוף הדין פשוט לפיענ"ד דכל הדברים שעפ"י דיני התורה הם קדושים שאין מועיל בהם תנאי ומתנה עמ"ש בתורה במידי דאיסורא דתנאו בטל לכ"ע ובוודאי כהנים שנמשחו דכתיב בהם קדושת עולם וה"ה כהן שנתקדש ע"י מילויי בגדים וכן הכלים והבגדים שנמשחו אמרינן בשבועות דף ט"ו ריש פ' שני דלדורות שימושן מקדשתן כל הני הן קדושת עולם ואין מועיל בהם תנאי ויותר מזה כ' הר"ן בביצה ז' ע"ב גבי עצי סוכה כיון דילפינין מקרא דחל ש"ש על עצי סוכה כשם שחל על החגיגה וכיון דמה"ת לא מהני תנאי אפילו לפרש"י דמשמע לכאורה מדבריו דהאי דלא מהני תנאי בעצי סוכה הוא משום דאי אפשר לומר אינו בודל משום דהיא כסתירה משמע דלולא זה הי' מועיל תנאי קשה לי הא הוי מתנה עמ"ש בתורה ואפשר דרש"י מודה להר"ן אלא משום דביותר מכשיעור הכשר סוכה דכתב ר"ת דעל זה אינו חל שם שמים והוי מועיל תנאי. אבל משום איסור סתירה אינו מועיל שום תנאי. ובש"ע באו"ח סי' תרל"ח משמע ג"כ דקי"ל בעצי סוכה דאסורים מה"ט אינו מועיל בהם תנאי דאינו בודל ולדעתי כל שמתקדש עפ"י דיני התורה ע"י מעשיו או ע"י משיחה אפילו למ"ד בנדרים כ"ט דקדושת הגוף פקעה בכדי בכה"ג מודה ולכך אינו מועיל לא בכה"ג העובר ולא בבגדי כהונה וכיוצא בהן שום תנאי וכיון שהקדושה נשאר עליהם ממילא ג"כ מה"ת קימ"ל מעלין בקודש ולא מורידין דילפינן במנחות צ"ט מקרא ממחתות החטאים האלה בנפשותם דמעלין בקודש ולא מורידין ורש"י ר"פ בני העיר דף כ"ו ע"א הביא מתוס' ויקם משה וכו' בצלאל עשאן ומשה העמידן והטורי אבן כ' דה וא ט"ס ועכ"פ דין זה הוא דין תורה דאין מורידין ולכאורה הי' אפשר לומר דווקא לענין קדשי מזבח אבל במצות אין יכולין למילף מקדשי מזבח דהוי רק מדרבנן וכעין שכ' הטו"ז באו"ח סימן תרמ"ו בענין דיחוי דליכא למילף מקדשים ואפשר דזה כוונת הפמ"ג בסי' מ"ב אבל באמת רש"י בשבת דף כ"א ע"ב מביא גם אנר חנוכה דילפינין מקרא: וע"כ כיון דסברא הוא אין לחלק: ואפשר לישב בזה ג"כ קושית התוס' ביומא דף י"ב ע"ב די"ל דלולא טעם דאין מורידין הי' אפשר לומר דכהן העובר יעשה עבודה בבגדי כהן הדיוט דלבישת הבגדים הוא עשה כמ"ש הרמב"ם סוף כלאים ועבודה אם אין כהן אחר הוי עשה דרבים והי' אפשר דהאי עשה ידחה האי עשה. אבל כיון דאיכא עשה דאין מורידין לא אתא עשה ודחי תרתי ובאמת העיקר כמ"ש תוס' בשם הירושלמי שם דכה"ג נתמנה בפה ונסתלק בפה והוא חידוש גדול לפי מ"ש למעלה דנימא דנסתלק בפה מקדושתו ויבואר עוד אי"ה. וכ"ז בקדושה שע"י שימוש או ע"י משיחה אבל דבר שנתקדש בקדושת פה כקרבן בזה פליגו בנדרים דף כ"ט אי קדושה פקעה בכדי ולדעת הראב"ד פט"ו ממעשה הקרבנות דין ז' פסק דאפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי ולדברי רמב"ם שם דווקא קדושת הגוף לא פקעה בכדי מיהו נראה אפילו בקדושת הגוף אם מתנה ואומר אם אצרך אני לקרבן תוך ל' יהי' קדוש קדושת עולם ואם לא אצטרך עד לאחר למד יום יהי' מעכשו קדושת שלמים בכה"ג תנאי כזה לא חל קדושת הגוף מעיקרא ובכה"ג לכ"ע יכול להקדיש וזה נראה כוונת הפי' שהביא שם הכ"מ כעין דאמרינן בנדרים מ"ג הפקר לזמן הוי הפקר אמנם מה שכתבתי לעיל דקדושה שהוא ע"י שימוש או משיחה לעולם קדוש. לכאורה הוא דוקא אם הוא ראוי לאותו דבר אבל אם נפסל או כיוצא בזה דאין ראוי' לזה הדבר נראה לכאורה הא דכתבו התוספת גבי עצי סוכה דאינו קדוש מה"ת הה"ד בשאר דברים כן. ובימי בחרותי שמעתי קושיא בשם הגאון מוהרר משה פערלס זצ"ל האבד"ק באניהאד איך ילפינן בסוכה דף ט' דכשם שחל שם שמים על החגיגה כן חל ש"ש על העצי סוכה. א"כ קשה האיך יהיו עצי סוכה מותרין לאחר סוכות הא קדושת הגוף קימ"ל דלא פקעה בכדי. ולדעתי לא קשה כיון דלאחר סוכות אין שייך קדושה ההוא. ומשום כן הוי כנעשה מצותו ואין מועלין בו ורש"י עצמו שם בסוכה דף ט' נראה דכיון לזה שהאריך באמרים דגם קדשי שמים לאחר זריקה והקטרה פקעה הקדושה ומותר לקיימו והיינו לישב דה"ה בעצי סוכה לאחר החג ומטעם זה ג"כ הבגדים ששימש בהן הכה"ג ביוה"כ דאין רשאי להשתמש בהן שוב הי' ראוי מן הדין שיפקע קדושתן רק משום דילפינן מגזה"כ והניחם שם מעגלה ערופה. שם תהא גניזתם ולחד מ"ד כיון דכבר נפקע הקדושה משמש בהן כהן הדיוט ובקדשים שנפל בהם מום נפקע ג"כ קדושת הגוף ורשאין לפדותן כדגלי קרא דאדרבה זה נעשה לקדוש' דאי נימא שלא יפקע במקצת יהי' צריך גניזה או איבוד אמנם מצינו ג"כ כלי שרת ועופות דאין להם פדיון ואפילו נפסלו וכן אמרינן בבגדי כהונה וע"כ משום גזה"כ וצ"ע: ומצינו בשבועות דף י"א תמידין או קטורת שניתותרו אמרינן דלב