מהר"ם שיק אורח חיים כב

ודברי התוס' בגיטין דף כ"ג ובע"ז דף כ"ו דגוי עושה סתמא עולין בקנה אחד. וכן לפענ"ד עיקר דכל העיבוד בעינן לשמה ואם אמנם אין הכרעתי מכרעת מ"מ פלוגתא הוא וגם הפ"מ בתשובה הנ"ל פליג על הטו"ז בסי' רע"א ס"ק ב' וסובר דסוף העיבוד בלי תחלה לא מהני וא"כ לא מהני אם שורה אותן שוב בסיד ועכ"פ פלוגתא היא אבל מה שכתב מעלתו ני' שיתן אותם שוב במים זה וודאי לא מקרי עיבוד חדש ואינו מעלה דסיד בעינן כמ"ש הנוב"י סי' קע"ה מהד"ת (ועפ"י מאי שהסברתי דברי הרא"ש יש לישב ג"כ קושית הנוב"י בסי' קע"ה. ורמז ג"כ בדגול מרבבה באו"ח סי' י"א דהשיג דציצית שאני ולהנ"ל גם ציצית כיון שתחילת עשייתן מוכיח שעושה לשם ציצית שוב סתמא כשר ושפיר דימה הב"י): ועכשיו נבא לדין הראשון כיון שסתם הש"ע באו"ח סי' ל"ג דהעור לרצועות של תפילין בעי עיבוד לשמה וכמ"ש המג"א ס"קד מאן ספון וחשוב להכריע שלא כדבריהם והמיקל הוא רק פושע ומזלזל וסופר שנתן רצועות שאינם מעובדין לשמן בתפילין חשוד הוא להכשיל ולהקל בדבר שאין להקל בו ומעבירין אותו וגדולה מזו הביא הב"י כשם הרשב"א ביו"ד סי' י"ח בשוחט שמיקל ומזלזל אפילו רק בדבר שראוי ליזהר בו לכתחילה מעבירין אותו ואפילו על הכלי' חיישינן ומשמע דחייש למפרע וביש"ש פרק גיד הנשה סי' ט"ז באחד שהוציא טריפה מתחת ידו. אע"ג שהי' כמה צדדים להתיר מ"מ כיון שהמנהג לאסור מעבירין אותו וכ"כ הפמ"ג ביו"ד סי' א' בש"ך ס"קח אות ה' במקיל מחמת קלות דעת גרע טפי ואין לו התנצלות לומר שוגג הייתי כמבואר כל זה ביו"ד סי' קי"ט סעי' ט"ו וי"ז וי"ח: ועיין בתשובת עבודת הגרשוני שכ' לצדד דבדרבנן אין מעבירין וצריך לחלק בין תשובת הרשב"א הנ"ל לנידון שלו. וניהו דאיכא למימר דעל הכתיבה לא נחשד דאף דמקיל משום חימוד ממון אבל לא שביק התירא ואכיל איסורא וא"כ בוודאי כותב לשמה וכ"כ אדמ"ו הגאון זצ"ל בתשובת חתם סופר חאו"ח סי' ז' בכיוצא בזה בסופר שקלקל דלא נחשד רק לתאבון אבל לא להכשיל שלא להנאתו עיי"ש מ"מ קשה להקל דאף דהוכיחו הר"ן והריטב"א) בחולין דף ג') מכותי ומומר דאין פסול יוצא מבן דעת ואין לחוש עליו היינו בשחיטה אבל בכתיבה דטעות מצוי' ושכיחא ואי טעי אסור לחוק בחק תוכות. וזה טרחא למחוק הרבה לפי ענ"ד יש לחוש. וכ"ש בתפילין דבעינן כסדרן יש לחוש טובא דטעות שכיחא כסירכא שחששו בסי' ל"ט ביו"ד: ויש. להביא ראי' לזה באה"ע סימן קכ"ג סעי' ה' לפי מ"ש בגט פשוט שם ס"ק כ' בכתבו ביו"ט בזדון כיון דחשוד לחלל יו"ט. גם כתיבת הגט פסול מדרבנן מיהו הח"מ והב"ש ועוד הרדב"ז ושאר אחרונים גם בגט אפילו בחשוד לעבירה מכשירין כתיבתו עיי"ש בגט פשוט וא"כ ה"ה הכא והיינו כמו"ש מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל ומה שחששנו דבס"ת ותפילין שכיחו טעות איכא למימר ממנ"פ כיון שאינו חושש להכשיל אחרים מניח הטעות כמו שהוא ואינו מתקן כלל והיוצא לנו מדברים הנ"ל דבוודאי מעבירין אותו וקונסין אותו מכאן ואילך ולמפרע קודם שראו בו קלקול הנ"ל וודאי דלא חיישינן על למפרע לא מבעי' לדעת הש"ך ס"א ס"קח וסייעתו הב"י והב"ח והפר"ח דלא חיישינן למפרע. אלא אפילו לדעת התב"ש בסי' ב' דין י"ח דחייש למפרע. דווקא בשחיטה חייש משום חזקת אינו זבוח עד שנדע שנשחטה. משא"כ בס"ת שאינו בחזקת פסול עיי"ש. והספרים והתפילין ומזוזות שתיקן משעת קלקול ואילך צריך בדיקה אחריו אם לא ניכר שום תיקון כי גרירה ומחיקה רוב פעמים ניכר ואז אם לחוש שעיוות וקלקל שום דבר לתאבון ואפשר להקל כמ"ש מרן הגאון זצ"ל בתשובה הנ"ל כן נראה לפענ"ד אמנם עור לרצועה הוא בחזקת אינו מעובדת כמ"ש מהרי"ק בשורש ל"ג ותליא בפלוגת' הנ"ל לחוש למפרע ויש לצדד ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סי' ט"ו. דברי ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה כ"ג ב"ה חוסטה יום ה' חי' שרה תרל"ז לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט לתלמודי הרבני המופלג ומופלא בתורה כש"ת מוה' דוד נייאוויטש יושב בשבת תחכמוני אבערווישווע: מכתבך קבלתי ואשר שאלתני למה אני נוהג לומר בתפילין של ר"ת ג' פרשיות של ק"ש ובש"ע או"ח סי' ל"ד ובמחה"שק שם ובפמ"ג שם כ' שאצ"ל רק ב' פרשיות אבל ראיתי מרבנים קשישאי שאומרים כל הג' פרשיות. והם אמרו רק אינו צריך אבל איסור ליכא אמנם נראה לפענ"ד דטוב וישר הוא לומר כל הג' פרשיות. חדא עפ"י מ"ש המג"א בסי' כ"ה סעי' ו' כ' הב"ח בשם הגאון מוה' פייבוש שצריך לקרות בתפילין גם ב' פרשיות קדש והי' כי יבאך והמג"א הקשה על זה מספרי פרשת ואתחנן דאמרינן שם שמע והי' אם שמע בשינון ואין קדש והי' כי יבאך בשינון ומסיק אפי"ה לא הפסיד כיון דאית בי' יצ"מ וכן נוהגין המדקדקין במצות החיים אעפ"י שכבר אמרו פרשת ויאמר בתפילין אפי"ה כיון דבפ' קדש והי' כי יבאך מבואר טפי יצ"מ נכון לאמרו וא"כ מטעם זה בתפילין דר"ת שאנו מניחין דלמא העיקר כר"ת בוודאי נכון ג"כ לומר פ' יצ"מ שנאמר בפ' ציצית. ולי נראה לישב קושית המג"א על הב"ח דשם באורח חיים סימן כ"ה סעי' ה' איתא דצריך לכוון בשעת הנחה שצוונו השם להניח ד' פרשיות אלו שיש בהן יחוד שמו ויצ"מ כנגד הלב והמוח וכדי שנזכור נסים ונפלאות שהם מורים על יחודו ושלו הכח והממשלה. ולשעבד כל התאוות והמחשבות להקב"ה וכו' ומבוא' דבב' פרשיות שמע והי' אם שמע און בהם זכרון יצ"מ רק בפרש' קדש והכ"י יש שם זכרון יצ"מ בביאור וזכרון יצ"מ כבר ביאר הרמב"ן בפ' יתרו בריש עשרת הדברות שנאמ' אשר הוצאתיך. וביאר שם דניסים הללו הם עדות על בריאת העולם. ובריאת העולם כבר ביאר החובת הלבבות שער היחוד בריאת עולם אות על יחידו וזה נכלל בב' פרשיות שניים שמע והי' אם שמוע שנאמר בהם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות כדאיתא בפרק היה קורא ובשני פרשיות קדש והי' כי יבאך שם מבואר האות והמופת על יחודו ואשר לו הכח והממשלה ועי"ז אנו חייבים לקבל עלינו עול מלכות שמים ולשעבד כל גופינו אליו. ובזה אני מישב קושית התוס' על רש"י במנחות דף ל"ד ע"ב ברייתא כיצד סדרן וכו' עיי"ש פרש"י ור"ת הקשה על פירושו דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן מימין וכו' ולמה נקט והי' כי יבאך בימין עיי"ש ולהנ"ל אמרתי דבאמת הפ' חלוקות שמע והי' א"ש לקבל עול מ"ש באמונה. ופ' קדש והיה כ"י שם מבואר האותות והמופתים וכנתינת טעם וסבה למה אנו מחוייבים לקבל עול מלכות שמים וחכז"ל אמרו בא חבקוק והעמידן על אחד שנאמר וצדיק באמונתו יחי' ולכך המניח תפילין שצריך לעשות המצוה באמונה בין אם יודע הסיבה והטעם. או לא דהעיקר רק האמונה לכך שמע והי' א"ש שהם קבלת עול מ"ש הם צריכין להיות מימין שהיא עיקר האמונה. וקדש והי' כ"י שהם הסיבה והטעם צריכין להיות משמאל אבל אצל הקורא שבא לקרות בשם ה' ללמד ולקרב רבים לעבודתו כדרך שנאמר ויקרא אברם בשם ה' לזה צריך הסבה והטעם להלהיב ולעורר את לבבות השומעי' כדרך שעשה אברהם אבינו ולכך אצל הקורא קורא כסדרן דהיינו קדש והי' כ"י קודם והיינו קורא הוא צריך לקרות כסדרן דהיינו שיהי' קדש והי' כ"י מימין הקורא וכעין זה כ' בס' קדושת לוי. ובזה מיושב היטב קושית המג"א שהקשה מהספרי דיש לומר דכוונת הספרי כן הוא דאדם צריך להשריש בבניו אמונה שלימה ולא צריך לומר להם הטעם והסבה. אדרבה צריך לחנכם לילך בתמימות לשמוע בקול ה' הן יבינו הטעם מדבר הזה או לא. אבל לכשיגדלו וודאי טוב לומר להם טעם כל דבר ודבר כדי שידעו עי"ז לקרב רבים אל עבודת ה' וזה כוונת הספרי דדווקא שמע והי' א"ש דזהו הקבלת עול מ"ש באמונה זהו בשינון לבניך אבל קדש והי' כ"י שזהו הטעם והסבה אינו בשינון לבניך הקטנים אבל גדול שמחוייב לפרסם אמונת הבורא וודאי מחוייב לקרות אף קדש והי' כ"י ובדעת הב"ח והשל"ה והנה בברכות דף י"ב ע"ב אמרינין מפני מה קבעו פרשת ציצית בק"ש משום ה' דברים שיש בה מצות ציצית יצ"מ עול מלכות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז וכיון שבררנו לעיל דעת הב"ח דטוב לומר קדש והי' כ"י בתפילין של רש"י מפני שיש בהן י"מ א"כ כ"ש בתפילין דר"ת דלא מצינו מי שאומר לומר בהן קדש והי' כ"י ע"כ ראוי עכ"פ לומר בהם פ' ציצית ולפענ"ד לדעת מקצת פוסקים ומפורשים צ"ל בהם פ' ציצית דלכאורה תמוה בעיני מ"ש המחהש"ק והפמ"ג דלכך יש לומר בהם ב' פרשיות הראשונות דלא להוי עדות שקר וזה תימה דחכז"ל אמרו הקורא ק"ש בלא תפילין הרי הוא כמעיד עדות שקר אבל בהיפוך אם מניח תפילין ואינו קורא ק"ש מפני שכבר קרא מעולם לא שמענו שאם לא קרא הפרשה שכתובה בה מצות תפילין שיהא כמעיד עדות שקר וכי אם אדם אוכל מצה או עושה איזה מצוה אחרת יהא מוכרח לקרות הפרשה השייכת לאותה מצוה ונ"ל ואפשר דגם המחצית השקל כיון לזה דלרבותא נקט אף על פי שאנו מחזיקין תפילין של רש"י לעיקר וא"כ לדידן תפילין של ר"ת פסולין וא"כ הי' אסור לקרות בהן פרשת ק"ש משום דהוי כקורא ק"ש בל"ת ומעיד עדות שקר קמ"ל דמותר לומר בהן פרשת ק"ש ואצ"ל פרשת ציצית דהרי פ' זאת מותר לומר בלא תפילין ולכך כ' המחהש"ק שם בסק"ה דאם כבר עבר זמן ק"ש יכול לומר מזמור א' וכו' אמנם בפמ"ג בוודאי מבואר דאין צריך לומר כלל כי אם הב' פרשיות שלא יהא כמעיד עדות שקר וא"כ עמדה הקושיא שלי: ונראה דכוונתם עפ"י מאי שמבואר בלבוש דזה שצריך לומר בהם ק"ש הוא לתיקון היינו כיון דמעיקרא הניח תפילין של רש"י שאנו מספקין שמא של ר"ת עיקר. ע"כ של רש"י פוסלין. וא"כ אמר ק"ש בלא תפילין והוי כמעיד עדות שקר ועשה שלא כדין. ולתקן זה צריך לומר ק"ש עוד פעם אחרת בתפילין של ר"ת ולפי טעם