מהר"ם שיק אורח חיים רכז

כהונה ג"כ אמרינין שה ואפילו מקצת שה כיון דעכ"פ מקצת מיניה מחייבו ובאמת רק בחצי מתנות חייב והר"ן כ' שם דהוי כברי' בפ"ע. והפליתי בסי' ק"י בכללי ס"ס כתב כעין זה על הא דדרשינן בר"פ יוה"כ מקרא דכל חלב לרבות ח"ש וכו' וכ' הפר"ח דלר"י עמדה קושית הש"ס כיון דס"ל דח"ש אסור מה"ת. וכ' הפליתי דגבי כוי אף אם אוכל כמה זיתים לעולם לא הוי רק ח"ש כיון דלא ידעינין כמה חלב אכל ומטעם זה צ"ע לדעתי דברי הפרמ"ג שכ' ביו"ד סי' ס"א וס"ד דחלב מוולד הבא מן הצבי הבא על התישה חייב כרת ולא ידעתי מנ"ל זה וצ"ע: ובזה ממילא מבואר. מה שהעיר מעלתו בב"ב דף צ"ו דאמרינן יין שאין מנסכין ע"ג המזבח. אין יוצאין בו ידי קידוש וחקר הש"ס איזה יין בא למעט. וכ' מעלתו נ"י דהומ"ל דבא למעט גפן שהרכיבו ע"ג תאנה וכדומה דהוי כלאים ואסור לגבוה ועפ"י הנ"ל לא קשה מידי דלא מצי למימר דבא למעט זה. כיון דאית לי' שם לווי. וזה לא מקרי יין סתם. ומה שהעיר מעלתו דהומ"ל דבא למעט גפן שהדלה ע"ג תאנה דאמרי' בבכורות דף י"ז דפסול לנסכים כיון דנשתנה דלא הוי דומיא דזבח ואתי למעוטי גם לענין קידוש ולפי ענ"ד גם זה. כבר כ' הה"מ בפ' י"ט מה' שבת. ובב"י באו"ח סי' ער"ב כיוצא בזה. ותי' דהש"ס לא קאמר אלא במה שנשתנה לגריעות' אבל לא מה שנשתנה למעליותא אע"ג דפסול לנסכים. אפי"ה כשר לקידוש ועכ"פ לפי האמור למעלה אתרוג המורכב פסול. וכן הביא הטו"ז בסי' תרמ"ט וא"כ אין יוצאין בו: וטעם השלישי שפסלו אתרוג המורכב כ' הלבוש דבחולין דף קט"ז ממעטינן מאו פרט לכלאים. כיון דנעבדה בו עבירה אסור לקרבן וא"כ ה"נ לענין מצוה כ"כ הלבוש אלא שהמג"א סוסי' תרמ"ח והטו"ז סוסי' תרמ"ט הקשו עליו ומרן הגאון בעל חת"ס זצל"הה בחי' לסוכה ובתשובתו לאו"ח סי' ר"ז כ' לישב דברי הלבוש עפ"י דברי הרמב"ם רפ"ח מלולב. שכ' הה"מ שאם נטעו האילן מתחילה להיות נעבד זה הוי אשרה דמשה ומקרי נעבדה בו עבירה ובכלאים דבהמה לא מקרי נעבדה בו עבירה דרק המרביע עבר עבירה. אבל הגידולין אח"כ לא הוי עבירה. ע"כ צריך שם קרא. אבל בכלאי אילן אף הקיום אסור ומקרי אף גידולין נעבדה בהן עבירה ושפיר כ' הלבוש: ולכאורה, קשה לי ע"ז מירושלמי פ"א דכלאים מ"ב. דפוסל להביא ביכור ם מאילן שנטעו בקרקע גזולה משום דבעינן. ראשית בכורי אדמתך. ואע"ג דמתחלתו ועד סופו בעבירה ואפי"ה בעי קרא דאדמתך. ועוד שם בירושלמי מספקא לי' אם הוא בהיפוך דגזל יחור ונטעו בשלו אם רשאין להביא ממנו בכורים אע"ג דמתחלתו ועד סופו בעבירה ואפי"ה בעי קרא דאדמתך ושם בירושלמי מסיק דהעיקר האיבעי'. אע"ג דנשתנה ורק דמים הוא דמחויב לי' אפי"ה קא מבעי' לי' אי מצוה דינה כגבוה או לא ופשוט מרשב"ל דאמר המשתחוה לדקל לולבו מותר למצוה ולסברת מרן זצ"ל קשה הא יש לחלק דשם גבי ר"ל לא הוי תחילתה בעבירה. ואפשר דהירושלמי סובר כמאן דלית לי' מצוהב"ע וסברת מרן זצ"ל למאן דסובר מצוהב"ע. ובלא"ה קשה לי מהירושלמי על שיטת התוס' ר"פ לולב הגזול שהביאו דעת ר"י דלאחר שינוי לא הוי מצוהב"ע ומותר לגבוה ובירושלמי לא משמע הכי ותימה בעיני שלא הביאו הפוסקים דברי הירושלמי. ובאמת גם בש"ס דידן בע"ז דף מ"ז ע"א איבעי' לן המשתחוה לבהמה צמרה מה הוא לציצית. והכוונה אי מצוה דמיא לגבוה או לא ונהי דהמג"א בסי' תקפ"ו ס"קו כ' דדווקא לכתחילה פסלו לענין ציצית דדמי מצוה לגבוה. וא"כ לכל הפחות לכתחילה אסור אתרוג המורכב. מ"מ לפי דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל הנ"ל איכ"ל כיון דכל יניקת הצמר הוא מן הבהמה האסורה וגבוה גרע טפי ובאמת נראה דגם לסברת הלבוש הוא דהרכבה לא דמי לשאר נעבדה בו עבירה שהרי בחולין דף קט"ו קרי ל' תועבה ופרש"י שם דניכר בו התועבה ואמרי' שם מדאסור לגבוה מכלל דלהדיוט שרי משמע דווקא להדיוט: אבל לא למצוה דלמצוה לא מקרי להדיוט בוודאי ואפילו לפי דברי המג"א דלכתחילה אסור צ"ע לי וגם על הא דרבא. דאמר לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא מ"ש מהא דאמר רבא בש"ס בזבחים דף ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא ליקרב אי קירב פסול משום דיחוי וכיון דנדחה נדחה. אלא דמסיק שם דאין דיחוי בבע"ח אבל בדבר דשייך בו דיחוי קשה. וצריך עיון לחלק: ואפשר דמכאן ראי' למאי דפסקו הרי"ף והרמב"ם בסי' תרמ"ז באו"ח בעלתה בו תמרה לא הביאו דאמרי' יש דיחוי. ולכאורה מכאן סייעתא לדבריהם ובס' בכור שור בשבת דף ק"ח הביא להסתפק. אי רשאין לכתוב ס"ת תפילין ומזוזות על עור של תקרובת ע"ז והעלה שם דלא מקרי מן המותר בפיך ולדידי צ"ע. דבלא"ה פסול דהרי קי"ל באהע"ז סי' קכ"ד סעי' א' דאם כתב גט על דבר שצריך ביעור מן העולם פסול. וא"כ ה"נ כן וצ"ע ועכ"פ לפי הנ"ל איכ"ל דאתרוג המורכב פסול. או כמ"ש מרן זצ"ל דהוא מתחלתו ועד סופו עבירה או כמו שכתבתי משום תועבה. וניכר לעולם כפרש"י בחולין דף קט"ו הנ"ל: ולכאורה קשה לי מירושלמי פ"ד דשקלים ה"ג דשאל שם אם מותר לזרוע בתחילה בשביעית לצורך העומר. אם לא מצאו במקום אחר וגוף השאלה קשה ושירי קרבן שם הקשה דת"ל משום ממשקה ישראל וראיתי בחי' דמעלתו בשקלים שם דכ' דשאלת הש"ס הוא אע"ג דאינו בעידנא מ"מ כיון דהוי עשה דרבים שאל הש"ס אם דוחה כדברי השיבולי לקט המובא במג"א בסי' תמ"ו ועל קושית שירי הקרבן דחק מעלתו לפרש דהאי לזרוע בתחילה דשאל הש"ס שם היינו בתוספת שביעית. דהוי הלממ"ס ואינו אסור ממשקה ישראל. ובאמת מה שתי' משום דהוי עשה דרבים לא סגי דהרי כ' הרמב"ם בפ"א משחיטה דעבודה בשביעית הוי עשה ול"ת. ועשה דרבים ג"כ אינו דוחה עשה ול"ת. כדמוכח מר"ה דף ל"ב שהקשה שם הר"ן ותי' השיבולי לקט ודוק: מיהו גוף הקושיא לפי ענ"ד לא קשה דהרי בפסחים דף ע"ז ילפינן מקרא דמועדי ה' דעומר וב' לחם דוחין שבת וטומאה דמועדו אפילו בשבת מועדו אפילו בטומאה ואמרינן ביבמות דף ה' ע"ב. אע"ג דשבת עשה ול"ת ויש בה כרת. אפי"ה כיון שהם תדיר וצורך גבוה דחי וא"כ ה"נ האיבעי' דהירושלמי אי גם בזריעה דוחה כיון דכתיב במועדו. ובזה מיושב היטב מה דמסיק הירושלמי ולא קשה הקושיא של השירי קרבן דלאסור משום ממשקה ישראל דהרי גם לענין טומאה קשה קושייתו דהרי אמרי' בפסחים דף ע"ז ע"ב דאין נאכלים וכדמסיק גם בירושלמי. וקשה הא בעי' ממשקה ישראל אמנם לפי מה דאמרינן ביבמות דף הנ"ל דהתורה התירה משום דהוא צורך גבוה וזה הוא בהעבודה י"ל דהוא צורך גבוה. אבל אכילה אינו צורך גבוה. וכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף. ואיכא באכילה איסור לאו ועשה מיהו אם נימא דאם אסור באכילה. אסור ג"כ להקריבה. א"כ שוב הוי גם האכילה צורך גבוה. וא"כ האכילה ג"כ דוחה ושפיר חשיב ממשקה ישראל. ולכך אוקי כל חד וחד אדוכתי' דלהקרבה מותר משום דהוי צורך גבוה ולאכילה אסור. כיון דכבר נעשה הצורך גבוה. ואין עשה דאכילה דוחה עשה ול"ת. אלא דגוף דברי הירושלמי צריכין עיון והם קושיא על הרמב"ם בפ"ד משחיטה דין ט"ו שפסק שם דאם זרע בשביעית נאכל ומבואר שם בכ"מ בשם הר"י קורקוס דבדיעבד אינו נאסר א"כ מאי קאמר הירושלמי דאיך אפשר להקריב הקומץ כיון דאין השריי' נאכלין ומנ"ל דאין נאכלין. הרי לדברי הרמב"ם אם זרע מותר. אפילו אם זרע באיסור מותר לאכילה ואין לומר דמדרבנן אסור כמו שאר ספיחי שביעית דגזרו חכמים ולא פלוג. דא"כ אם לא נזרע אלא שהביא ספיחי שביעית. ג"כ אסור. וע"כ דקושית הש"ס אי מדאורייתא אסור. וא"כ צ"ע על הרמב"ם וצ"ע גדול: ונחזור לנידון דלעיל דלכאורה לפי סברת מרן הגאון זצ"ל עדיין קשה איך הקשה דזריעה בשביעית יהא מותר. היינו לפי מ"ש משום דכתיב מועדו. ומנ"ל למילף מהתם להתיר אפילו באיסור מתחילה ועד סופו ונראה דאדרבה מהתם ראי' לדברי מרן זצ"ל. דלכאורה יש לדקדק בלשון הירושלמי מאי בעי בלשונו מהו לזרוע בתחילה מהו הלשון אומרת בתחילה אלא דבאמת זה הוא האיבעי' דבשלמא בקצירה אינו עושה איסור. אלא בשעת קצירה. אבל לזרוע בשביעית דיהא נעשה בתחילה ג"כ עבירה וגידל בעבירה על זה קאי האיבעי' שם אי מכח דכתיב במועדו ידחה גם איסור זה. ועכ"פ מוכח דסברא יש לחלק בין איסור שמתחלתו ועד סופו איסור וכדברי מרן הגאון זצ"ל והאיבעי' באמת שם לא נפשטה ולכך שפיר איכ"ל כדעת הלבוש הנ"ל וכדעת סברת מרן הגאון זצ"ל: ולפי"ז יש לנו ג' טעמים לאסור אתרוגים המורכבי' ולכאורה יש נפ"מ להדס המורכב לפי ב' טעמים הראשונים הדס המורכב ג"כ פסול. וכן פסק בחכ"צ סי' קמ"א. אבל לפי טעם של הלבוש ולפי מה שהסביר מרן הגאון זצ"ל איכ"ל דהדסי' המורכבי' מותרים דמה"ת אין איסור באילני סרק משום הרכבה. וכבר העיר בזה הפמ"ג סי' תרמ"ט. ועוד איכ"ל נפ"מ אם מיחור זה שהרכיב נטל יחור ונטעו במקום אחר במקום שאין איסור הרכבה או שנטל גרעין מאתרוג זה המורכב ונטעו במקום אחר. דבזה אין איסור. כמבואר בירושלמי דכלאים פ"א. והביאו הר"ש שם משנה ד' דלטעם הלבוש. וכפי סברת מרן זצ"ל מותר משום דשוב אין כאן נעבדה בו עבירה אבל לאינך ב' טעמים עדיין אסור כיון דעכ"פ אינו אתרוג לבדו: אלא דלפי"ז לכאורה ק"ל בחולין דף קט"ו דדייק התם. מדאצטרך קרא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי. ולהנ"ל י"ל דלעולם להדיוט נמי אסור ואפי"ה צריך קרא לגבוה לאסור באם הרביע שה ועז.