מהר"ם שיק אורח חיים רכה

אבל היכא שכבר נתן השמן למצוה הראשונה. בוודאי אין רשאין ליקח את השמן למצוה אחרת ולפי ענ"ד דגם זה מוכח מהתם דהרי איכא מ"ד בשבת דף כ"ב דפליגו רב ושמואל שם באכחושי מצוה. ופרש"י דע"י ההדלקה מחזי כשאוב מן הנר הראשון שמן ובוודאי גם לאידך לישנא לא פליגו במציאות ובוודאי דלפעמים השני שואב מן הראשון אע"ג דכבר זכה הראשון בשמן ההוא וגם אפילו אם הראשון חשוב יותר מן השני כמו בנר חנוכה שהראשון עיקר למצוה: והשני הוא רק להידור וכן שם עיקר הקושיא דפריך ממנורה דנר מערבי בה הוא מתחיל ובה הי' מסיים הרי דנר מערבי קדוש יותר מכל ששה הנרות. וע"י שמדליק ממנה שאר הנרות שואב ממנה ולכל הפחות מחזי כשואב לפעמים. וע"כ ס"ל להש"ס דבאמת שואב לפעמים. דאל"כ מאי מקשה הא אם הטעם משום מחזי. הוי זה רק מדרבנן ושם במנורה קאי אדין תורה וע"כ דס"ל דבאמת שואב ואיכא חשש משום אכחושי. ואפילו אינם שווים מותר. ואפילו אם כבר זכה הראשון בשמנו מ"מ מותר וא"כ מהתם עצמו מוכח. כדברי מרן זצ"ל דלצורך מצוה אחרת אפילו אם כבר זכה לית בי' משום אכחושי מצוה: ואין להקשות מה שהקשה מעלתו. מקרש שזכה בצפון. דלעולם בצפון דחזקה גדולה הוא לא קשה דהרי באו"ח סי' שס"ו סעי' ג' שם דאין יכולין לשנותו ועיי"ש במג"א ס"קג היינו דאין טעמא רבא לשנויי עיי"ש. וה"נ י"ל היינו טעמא דקרש. אבל היכא דאיכא טעמא רבא וודאי משנין. וכמ"ש מרן הגאון זצ"ל שם: דעי"ז נתעלה האתרוג דעד עתה לא הוי רק הידור מצוה אבל עתה נעשה חלק מחלקי המצוה ומעלין בקודש ולא מורידין. דהידור מצוה. אינו דוחה שבת. אם כבר פירש כמבואר בשבת דף קל"ג וחלק מחלקי המצוה דוחה שבת ומה שהאריך מעלתו לומר דאדרבה הידור מצוה עדיף מחלק המצוה כבר הבאתי מעשה דל"ת. וגם מרן בעל חת"ס זצ"ל הביא גם הוא מבכורות סברותיו ראיות לזה ומעלתו פקפק דאפ"ל דד' מינים בחוה"מ הוא רק מדרבנן ונוי סוכה הוא הידור למצוה דאוריית' וכבר ביאר מרן הגאון זצ"ל בחת"ס שם דזה ליתא ואני אמרתי עוד סברא עפ"י מה שאמרתי במקום אחר. להשיג על הנוב"י מהדו"ק באו"ח סי' ל"ט שכ' שם להכריע דביו"ט שני של סוכות יברך מתחילה סוכה ואח"כ זמן ודלא כהש"ע משום דסוכה דאורייתא וזמן דיו"ט הוי רק דרבנן ואני פקפקתי על זה. עפ"י דברי השאגת ארי' סי' כ"ח. דכ' דדווקא בב' מצוות חיובת שייך לומר אי תדיר קודם או מקודש קודם. אבל במצוה דרשות כמו ציצית דאם אין לו טלית אינו מחוייב לא שייך כלל קדימה וא"כ גם בסוכה. דקי"ל דאם אינו רוצה לאכול או לישן פטור מן הסוכה וא"כ בלילה הב' מחג הסוכות אינו מחוייב לישב בסוכה רק כיון דרבנן חששו אולי היום א' הי' חול ורק יום השני הוא יום הקודש. יום א' דסוכות ע"כ חייב. וא"כ גם סוכה דרבנן. דמכח דרבנן קאתי מה שהוא מחוייב לישב בסוכה. וע"כ יאמר זמן קודם דלא שנא וא"כ ה"נ מצות ד' מינים חשיב לענין זה יותר מסוכה דסוכה אינה מצוה חיובת והוי שפיר מעלין בקודש ועכ"פ לפי האמור בוודאי רשאין לשנות אפילו ליטול ממצוה אחת לאחרת במקום דנתעלה בקודש כמו דקי"ל ביו"ד סי' עד"ר כפי הסכמת האחרונים דמותר ליטול דיו מאות. אם רוצה לכתוב אות אחר. אלא דכל הנ"ל א"ש לפי מ"ש החת"ס זצ"ל דכל האיסור אינו אלא משום ביזוי מצוה. ומעלתו נ"י הביא. כי מהרמב"ם ופמ"ג. נראה דקדושה חל גם על הנוי סוכה כמו על הסוכה עצמה וא"כ איך יוציאו אותה מקדושה שלה ובוודאי כן הוא דסתם גמרא בשבת דף כ"ב מוכח כן בהדיא דהעיקר הוא משום ביזוי מצוה ומסיק שם אבוהון דכלהו וכו'. ומזה מוכח דבנוי סוכה. רק משום ביזוי מצוה והראשונים נדחקו בזה טובא לחלק ואני אמרתי לחלק קצת דאיכ"ל דאם ביטל הנוי סוכה להסכך בוודאי חל עליו קדושה אלא דמהיכי תיתי נימא דיבטל אותו אכן משום דאסור מדרבנן משום ביזוי מצוה ואסור עכ"פ ליטלם מדרבנן ושפיר איכ"ל דביטלו וחל עליו שפיר שם קדושה והיינו לענין דברים דהוי ביזוי מצוה. אבל כאן ליטול מהנוי לארבעה מינים דלא הוי ביזוי מצוה ממילא לא ביטלו כלל ושפיר מותר בכה"ג ליקח ממנה. ובלא"ה לפי ענ"ד כמו דאמרי' בב"ק דף ק"י ע"ב גבי נתן הכסף לאנשי משמר וכו' דאדעתא דהכי לא יהיב וכו' עיי"ש. וא"כ ה"נ איכ"ל דאדעתא דהכי לא ביטלו וכמו שכ' מרן הגאון בעל חת"ס בעצמו: אלא דלכאורה עדיין יש לפקפק. לפי מ"ש בעל סדר למשנה. בפ"א מהלכות ק"ש דפשיטא לי' כמו דאמרינן לענין קרבן כל דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין. ה"נ לענין מצוה אמרינן כל דבר שבמצוה. אינה באה אלא מן דבר שעדיין לא חלה עליו שם מצוה ועיי"ש וא"כ ה"נ כן אמנם לפי ענ"ד דברי בעל סדר למשנה תמוהין דפשוט דזה דווקא לענין קרבן אמרו כן. ולא לענין מצוה דהרי קי"ל בפסחים דף ל"ה הכהנים יוצאים בחלה ובתרומה. ובחלות תודה אם עשאן לעצמו אין יוצאין בהן וקאמר בגמרא שם טעמים רבים או מושמרתם. או מצה הראוי לשבעה וכו' עיי"ש. וא"כ אי איתא לסברת הסדר למשנה ת"ל כיון דכבר חל מקודם מ"ע דואכלו אותם אשר כופר בהם אינו יוצא בהם י"ח מצה ויעויין רש"י בפסחי' דף נ"ט דאפילו בשלמים. שייך מ"ע דאכילת קדשים: והצל"ח בביצה מסתפק בזה אי שייך בקדשים קלים מ"ע דאכילת קדשים. והרי מבואר שם להדיא דשייך. וכבר השגתי עליו כן בהגהות לספר מצות ה' וכעת מצאתי בס' מנחת חינוך צ"ב ועוד דמדליקין נ"ח בשמן שריפה א"כ מבואר גם משם ההיפוך. ובשבת דף כ"ד אמר שם הטעם דאין מדליקין בשמן שריפה בשבת משום דמצוה לבערו וא"כ חיישינן שמא יטה. א"כ הרי כמבואר ממש. דמקיימין מצוה אף בדבר שהי' חל עליו מקודם שם מצוה. וא"כ כל דברי מרן הגאון זצ"ל נכונים וברורים: תשובה שכ"ד עוד להגאון הנ"ל בתשובה כ' פלפל מעכת"הק. אם הצייטונגען הנדפסי' בשבת ויש כמה מהישראלים שאינם נזהרים לקרות אותם. אם מחוייבים למחות בהם לכל הפחות מצד מעשה שבת. והאריך שם מעלתו בסברות דלדידן דקי"ל דברירה הוא ספק. ובדרבנן אמרינן דספיקא לקולא וא"כ הכא דאם אמרינן אין ברירה הוי לקולא. ואמרינן אין ברירה ולא נדפס בשביל ישראל ועוד האריך שם. ואני תמה על כבוד מעלתו הלוא באו"ח סי' שכ"ה סעי' ד' מבואר שם דאפילו אם רוב עכו"ם. אם הקדים המעות מערב שבת אסור דאדעתא דישראל קא עביד וכ"ש בנידון דידן. שאלמלא שגם ישראלי' הו אבאנירט הי' יכול לפחות מספר העלים כפי מה שמדפיס בשביל הישראלים. ומבואר בסימן רע"ו ובסי' תקט"ו. דאפילו במחצה ע"מ כל שעושה ע"ד גוי וגם על דעת ישראל אסור לישראל ולא שמענו מעולם. דיהא מותר בכה"ג משום אין ברירה כיון דנעשה על דעת שניהם. כל עלה ועלה לפי המצטרך:' ותו תמהני על מעלתו נ"י. וכי אינו נעשה חילול שבת. רק ההדפסת העלים. הרי קודם ההדפסה צריך לסדר ולקבוע האותיות ולתקן אותם כפי המצטרך לקובעם במאשין של הדפוס: וזה נעשה בין לצורך ישראל ובין לצורך נכרים. והוא תיקון ומעשה גדולה וגם הוי כתיבה דרושם הוי ככותב וא"כ נעשה מלאכה בשביל ישראל וגוי ואסור: ובאמת גם אני נשאלתי בכיוצא בזה (עיין לעיל סי' קכ"ג.) וצדדתי לומר כיון דהגוי עצמו אינו עושה מלאכות אלו אלא משרתיו ופועליו של בעל המדפיס. והפועלים האלו אינם יודעים אם גם ישראלים המה ג"כ אבאנירט או לא. ומסתמא על דעת הרוב הם עושים. ובפרט שהחוות יאיר בתשובה סי' צידד באמירה לגוי שיאמר לגוי אחר הוי שבות דשבות. וא"כ ה"נ אפשר דהפועלי' עושים רק על דעת הרוב שהם גוים ושוב ראיתי שגם מעכתה"ק בסופו צידד מקצת מכח סברא ההוא אבל גם ע"ז קשה לסמוך כמו שסתם בסוף סי' שכ"ה באופה הנז"ל דמסתמא ג"כ עושין ע"י הפועלים וגם באה"ע סוסי' ה' לענין סירוס ע"י גוי מדמחלק באיסור לפני עור בין לפני דלפני ובגוף הדבר משום אמירה לא חולק וע"כ אין ברור לסמוך על זה. והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי הכותב והחותם בברכה המשולשת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה שכ"ה בעזהי"ת יום ו' עש"ק פ' בראשית תרל"ט לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי. הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י. רב בבהמ"ד דעיר פעסט יע"א: מכתבך קבלתי. ועל אשר שאלת ממני מי שישב בסוכה ובאמצע אכלה התחיל לירד גשם עליו. עד שהי' מוכרח לכסות בהגג כדרך הסוכות שיש להן גג לנעול ולפתוח. ואח"כ כשהפסיק הגשם פתחו שוב הגג. ושאלתך. אם צריכין לברך מחדש. עוד הפעם לישב בסוכה. כיון שהפסיק בדיבור בין זמן הזה. והנה הדבר פשוט בעיני. שאין צריך לברך עוד הפעם. ויבואר בזה ב' טעמים חדא דהרי הא דאמרו שח בין תפלה לתפלה. צריך לברך מחדש. משום דכבר כתבו המפורשים דב' תפילין הוי כמו שתי מצות. ובשחיטה אם שח בין שחיטה לשחיטה קי"ל ג"כ ביו"ד סי' י"ט לפי מה שהסכימו שם קצת אחרונים דאם שח בין שחיטה לשחיטה צריך לחזור ולברך דדמיא להא דשח בין תפילה לתפלה. הואיל וב' מצות הן. דמיד שהפסיק נראה כאלו אין בדעתו לשחוט עוד יותר. ולכך הוי הפסק. משא"כ בהפסיק באמצע מצוה אחת. כגון בין תקיעות