מהר"ם שיק אורח חיים רכג

ניתנו מ"מ בוודאי דבר גדול הוא אלא דחשבינן לי'. רק כגרם הנאה כמ"ש הריטב"א ביבמות דף ק"ד ובברכות דף כ"א אם על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש וא"כ בוודאי אין כאן ברכה לבטלה. ורשאין לברך מצד הדין אפילו אין טועם ממנו. ולכך פרש"י דרק משום גנאי הוא לכוס שלא יטעום ממנו. ולכך קי"ל דאומר זמן ביוה"כ בלי כוס. וממילא מובן סברתו של האומר. דסגי בטעימת תינוק הנימול שנותנים לו להיות לו לרפואה באומרים בדמיך חיי ואין כאן גנאי לכוס. וכל זה אנו סומכין עליו ביוה"כ דא"א בע"א אבל בימי החול מי יכניס עצמו בפלוגתא דרבוותא דלדעת י"א יש חשש ברכה לבטלה. אלא אם כן התינוק הגיע לחינוך: ולכך בוודאי טוב להעמיד הנערים הקטני' אצלו. ולהזהירם ולומר להם שיכוונו לשמוע הברכה שיברכו וכן אנו נוהגין לצאת ידי בעל ספר חמודי דניאל הנ"ל ואחתום בברכה יהי ה' עמך. ויברך ה' אותך ואת ביתך. ואת כל אשר לך. וחיים ושלום וכל טוב ויאושר כוחך לתורה ולעבודה וגמר חתימה טובה. וברכה והצלחה. כאות נפשו ונפש רבו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ש"כ יצו ה' את הברכה. להרבני המופלא ומופלג בתורה מחותני מוה' אברהם פראגיר נ"י: מכתבו קבלתי וכו' ואשר העיר בד"ת בדין בית מקורה. שבחג פותחין התקרה ועושין אותו לסוכה ולאחר עבור החג נעשה שוב הקורה לבית. אי יש לחוש על המזוזה משום תעשה ולא מן העשוי ובשע"ת סי' תרכ"ו הביא בשם הפר"ח. דבעינן שיקבע המזוזה מחדש ובספר ארבעה טורי אבן פליג עלי' ואם אמנם לדינא הסכים בשע"ת שם עמו דאין צריך לקבוע מחדש: על הראי' שהביא מהלכו' ציצית סי' ט"ו השיג. וכ' דשם פליגו בזה. ומעלתו פקפק על הראי' שהביא מדברי הפוסקים סי' תרכ"ו. דאין ראי'. דגבי סוכה שתחת סוכה. ע"י העליון נתבטל שמה של הסכך התחתון דסכך לשון הגנה וצל. ולכך כשעושה מעשה למעלה. הוי כעושה מעשה גם בתחתון וכשר. משא"כ במזוזה עכ"ל בחצרה: ובאמת לפי סברתו. אדרבה איפכא מסתברא. כיון שע"י גג העליון נתבטל שמה לגמרי של הסכך התחתון ואח"כ ע"י סילוק הגג נעשה התחתון ממילא סוכה וסכך. ואין לך תעשה ולא מ"ה גדול מזה. וכדי לברר הדבר. אציע השיטות במקצת הנה דעת הא"ז וסייעתו כל שאין פסול בסכך מחמת עצמו אלא מחמת דבר אחר לא מקרי תעשה ולמ"ה. וכן פסק הרמ"א בסי' תרכ"ו ס"ב דכיון שרק דבר אחר גרם לה לפסול אם נסתלק הגרם. חוזר להכשרו והר"ב מרעגינשפורג כ' דאפילו בכה"ג הוי תעשה ולא מ"ה מיהו בא"ח כ'. והובא בב"י. דבכה"ג אם סילק הגג מעשה הגג מועיל על הסכך וכאלו עשה מעשה בסכך עצמו. ונראה כוונתו. דהנה מחג הסוכות תעשה לך יש ללמוד ב' דברים א' לאפוקי אם נעשה ממילא והב' לאפוקי אם נעשה ע"י גרם לדידן. דקי"ל כר' יוסי בשבת דף קכ"א. דגרם מותר אפילו בשבת מה"ת. מדכתיב לא תעשה עשי' אסור. אבל גרמא שרי. וא"כ גרמא לא מקרי עשי' וממילא היכא דבעי עשי' לא מהני גרמא. וא"כ לכך אינו מועיל סילוק הגג דמיחשב לסוכה לסכך כשר דהוי רק גרמא. מיהו לכך ס"ל לאו"ח. דזה שייך אם הפסול בגוף הסכך. אבל אם הפסול בא מכח דבר אחר. א"כ בא הפסול רק מכח הגרם. ולכך אם גרם הכשר מהני דטיט אסר וטיט שרי דהיינו גרם אסרו וגרם מתירו: ולפי"ז א"ש דברי המג"א בסי' תרכ"ו ס"קז דאיכ"ל דגם הרמ"א שכ' בסעי' ב' הטעם דאין הפסול בגופו כוונתו דממילא עי"ז מועיל ג"כ גרם דסילוק הגג וא"צ לדחוק כמ"ש המחהש"ק: דהמג"א לא כ' כן לדעת הרמ"א. ובזה מובן ג"כ היטב דברי המג"א שכ' דאיכ"ל דגג שיש לו צוריים גרע והיינו כיון דהגג נסתלק ע"י צוריים. לא חשיב אפילו גרם מעשה. דהוי כגרם דגרם. דהגג נסתלק ע"י צוריים ובגרם דסילוק הגג נחשב לסכך כמו סכך. וגרם דגרם עיין בתבו"ש סי' ג' שצידד בזה. אי כח כחו. הוי כמו דבר הנעשה ממילא. ולכך יש לפסול תחת גג. שיש לו צוריים טפי מגג שמסלק במעשה עיי"ש: ובאמת לכאורה קשה לי על זאת השיטה הרי הא דסוכה תחת גג הבית. או תחת סוכה פסול ילפי' מדכתיב בסוכות תשבו לפי המסורה. וא"כ ה"נ סוכות תעשה לך נימא דצריך עשי' שלא תהא סוכה תחת גג או סוכה אחרת ולמה כשר לשיטה ראשונה ממילא ולשני' ע"י גרם וצ"ל דהאי תעשה לא קאי אלא על גוף עשיית הסכך ולא על הדרש בסוכות ולא בסוכה שתחת הסוכה וכעין זה כתבו התוס' בעירובין דף כ"ז ע"ב ד"ה הוי אמינא וכו' בסופו וכו' ובזה מיושב מה דנתקשה למעלתו למה הדין בציצית אם עשה ציצית כשהי' רק ג' כנפות פסול. הא אין הפסול בגופן של הציצית. ולהנ"ל התם שאני דכתיב גדילים תעשה על ד' כנפות וא"כ בעי עשי' ממש בד' כנפות ולא מהני גרמא. ואדרבה בזה יש לישב דלא הוי ב' כתובין ונוכל לומר כדמסיק בסוכה דף י"ב דילפינן לולב מסוכה: ועכ"פ לפי הנ"ל מבואר. דאם נעשה בהכשר. ואח"כ נפסל ע"י שנקרע הטלית וכיוצא א"א לפסול משום תולמ"ה אלא משום דיחוי ויש לדון דהוי נראה ונדחה. דאינו חוזר ונראה מיהו הא קי"ל בסי' תרמ"ז סעי' בטו"ז ובמג"א דהיכא שבידו. ולטו"ז בכל מקום במצוה אין דיחוי וא"כ ג"כ מטעם דיחוי אין לפסול וע"כ מאן דפוסל באו"ח סי' ט"ו בנקרע הכנף למעלה מג'. ע"כ לאו משום תולמ"ה פוסל אלא משום דפנים חדשות איכא והוי כאלו לא נעשה בבגד ההוא וכן נראה שם מדברי הא"ר. וא"כ במזוזה שהבית ע"י קורה ושימת הגג לא נעשה פנים חדשות להבית. בוודאי דהבית המחוייב במזוזה לא נשתנה. אלא דאדם אינו רגיל לקבוע דירת קבע במקום שאין לו גג. נראה דלכ"ע המזוזה הראשונה נשארה בהכשרה וכמו"ש ופסק בספר ארבעה טורי אבן המובא בשע"ת הנ"ל. ידידו מחו' הדו"ש תמיד: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה שכ"א בעזה"י חוסט יום א' לסדר לך תרל"ה לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה הלוי פאלאק אבדק"ק באניהאד יע"א: מכתבו קבלתי. ובו נשאלתי באיזה ענינים לענין סוכה גזולה. א' אם הא דעשו תקנות מריש אפי' קודם הסוכות. מיד בשעת עשי'. וב' אם עשו תקנות מריש גם באשה אע"ג שהיא אינה חייבת בסוכה ועוד איזה ספיקות אשר יבואו אח"כ. הנה גוף הדין הזה לא מצאתי מבואר בפוסקים ואכתוב רק הנראה לפי ענ"ד. הטור כ' בסי' תרל"ז בשם בעל העיטור דתקנות מריח לא הוי אלא א"כ נתן דמי עצים. אבל אם לא נתן דמי העצים הוי גזילה ונראה דטעמו דבעהע"ט דהרמב"ם בפ"ד מהלכות מלוה ולוה. הלכה י"ג כ' ראי' דמחילה מהני ברבית. לאחר שקבלו כבר. מהא דאמרינן הגזלנין ומלוי ברבית אין מקבלין מהן אלמא דמחילה מהני ובלח"מ הקשה. דאין זה ראי'. דשאני התם דאיכ"ל דהפקיעו חכמים והיינו משום הפקר ב"ד ולפי ענ"ד שפיר הוכיח הרמב"ם. לא מבעי' לדעת הרמב"ם בפ"א מהלכות גו"גז שכ' דאם אין הגזילה בעין. אפי"ה אינו לוקה משום דניתן לתשלומין ומזה הוכיח בהגהותיו של הנוב"י במהד"ת חאו"ח דבממון אם מחזיר אינו מקיים מצות השבה. אלא אפילו לדעת התוס' והריטב"א במכות דף ט"ו לחד תי' דס"ל דגם בממון מקיים מצות עשה של והשיב את הגזילה וגזילה ורבית הוי לאו הניתק לעשה. לא מבעי' למ"ד במכות דף ט"ו דביטלו ולא ביטלו. א"כ בשעה שמבטל המ"ע הוא גמר העבירה. אלא אפילו למ"ד קיימו ולא קיימו. מ"מ המ"ע הוא תיקון שלא יהא עבירה כלל. ואם יפקירו החכמים. את הגזילה להרמב"ם אפילו יחזיר הדמים. כ"ש בריבות. דגם הדמים אינו מחזיר ולכ"ע מבטלין העשה. של וחי אחיך עמך. ואיך אפשר שהחכמים יגרמו. שיעבור האיש ההוא בלאו דלא תגזול ולהיות גזילה בידו וכן בריבי' נראה דהוי קום ועשה כמ"ש התוס' ביבמו' דף צ' ע"ב דכל שבתחילתו נעשה עבירה בפועל. גם השהי' נקרא קום ועשה ואין כח ביד חכמים לעקור קום ועשה וע"כ שלא הפקירו. אלא שציווי החכמים שהבעלים ימחלו והוי כאומר התקבלתי וקיים בזה מצות השבה. כעין שכ' הרמ"א בסוף ה' מגילה דבמחילה מקיים מצות משלוח מנות והיינו באומר הריני כאלו התקבלתי והפוכי מתרתי למה לי וא"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דבמחילה מועיל מהא דהגזלנין ומלוי ברבית אין מקבלין מהן ומיושב קושית הלח"מ: אמנם הבעל העיטור נראה דסובר כחד תי' בתוס' במכות דף ט"ז הנ"ל. דבממון ג"כ מקיים מצות השבה וס"ל דאי משו' מחילה. אם עומד וצווח דאינו מוחל לא הוי מחילה בע"כ ולכך ס"ל דווקא אם נותן ממון שמקיים בזה מצות השבה של והשיב את הגזילה. ונעתק הלאו שפיר יוצא ידי מצוה דהפקירו חכז"ל הגזילה עצמה דהפקר ב"ד הפקר. ומועיל מן התורה אבל אם אינו נותן דמי העצים א"כ אם אתה רוצה לומר דיוצא ידי מצוה צריך לומר דהפקירו חכז"ל וביטלו המ"ע של והשיב את הגזילה ונתחזק ונתגדל עי"ז הלאו דלא תגזול וזה אין להם כח כן נראה לפי ענ"ד ובלא"ה. נראה לכאורה להוכיח דכאן אין הטעם משום הפקר ב"ד דהתוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה הפקר ב"ד כתבו הא דהפקר ב"ד הפקר הוא דווקא. אם מפקירין לעולם אבל אם מפקירין רק לזמן לא הוי הפקר ב"ד הפקר ובתקנות מריש. בעצי סוכה