מהר"ם שיק אורח חיים רטז

עיניו שחיות כזה רוצים להעביר ולהצמיח בכל מחנה העבריי'. ומה יהא חלילה בסופה. ומאשר יראו לנפשם שהרבני' יפרסמו האמת ויקראו בקול גדול להעמיד הדת על תילה חשבו מחשבות לבלתי ידח מהם נדח. מאת אשר יזמו לעשות להכניע את הרבני' תחתיה'. ולהביא מעשה הרבני' במוסרות השופטי' אשר הם בטוחי' שהם יהיו משלהם. אשר בשקר ישפוטו להעביר' מן הארץ ויקימו להם מצבה סעמינאר אשר שם יציצו רבנים עד מהרה כעשב הארץ ובטוחי' הם שיראת ה' לא יהא בלבבם. ותורת ה' לא יבינו כמו שהוא הדרך בתלמידי הסעמינאר. ולכל אשר יחפצו הקהל יטו אזנם ויניעו ראשם. ויהי' עזור ועוזר יחד להכשיל ולהפיל התורה. שהנחילנו אבותינו זהו פרי חוקי הקאנגרעס ועצתם אשר יזמו לעשות: ואם החרש נחריש בעת הזאת. יהא הרשת פרושה לרגלינו ובחבלי חטאתם יאסרו רגלינו כי הם לובשי' אדרת שער למען כחש השקר ילבישו לבוש האמת. וכל הצייטונגין יעמדו על ימינם ובקולם יריעו תרועה גדולה והכסף יענה את הכל ואם אמנם אנו מאמיני' ויודעי' כי לא יעזוב ה' את עמו ותורתו ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקי' ורוח והצלה יעמוד ליהודי'. אבל עלינו המצוה הזאת ואפילו בסכנת הגוף המצוה כתוב בתורה. לא תעמוד על דם רעיך כ"ש בסכנת הנפש. וחנם מזורה הרשת. והם לנפשותינו יארובו ומה נאמר ליום פקודה. ודורות הבאים יצעקו עלינו. ולזאת נחלץ חשים לבוא לפני המלך והשרי' ולהתאחד בתחינה ובקשה בלב אחד ושפה אחת. לחנן ולבקש כי אין חפצינו. להיות לנו חלק. בחוקי הקאנגרעס בשום דבר וה' יהי' עמנו ויגמור לטובה בעדינו: א' בפערענראוף נאמר שכל יחידי הקהל בעיר אחת. צריכין להיות עדה אחת הנה גם עפ"י ד"ת אם הם כת אחת הדין כן אבל בעיר שאוהבי חדשות. יש להם בית תפלה עם ארגעל וקאהר שוהל. וכיוצא בזה ואורגעל הוא תועבה לישראל כמו שהאריכו בזה הגאוני' הגדולי' אשר היו בדור שלפנינו זה ערך יותר מחמשי' שנה כמבואר בס' דברי הברית ומקצת מבואר ג"כ בחת"ס וכן הקאהר שוהלען. שעושין עניניה' ושינוייה' וחזניה' לדמות לבתי תפלות שאר האומות. וזה אסור לנו מדין תורה. כמבואר ברמב"ם בפי"א מע"ז. ובספר מחולת המחנים. ואין איש ישראלי אשר תורת ה' בלבו רשאי לסייע לזה. משום מסייע ידי עוברי עבירה. כמבואר בכמה דוכתי ברמב"ם ושו"ע בכיוצא בזה: ואין רשאין להיות עדה אחת. אדרבה ישראלי' הכשרי'. מחוייבי' להפרד מהם. ובלא"ה כיון שעמדו ועשו להם בית תפלה. אשר אסרו לנו גאוני עולם נוחי נפש. כבר פרשו הם מכלל ישראל. ונעשו לכת אחרת. ואיך הם רוצים לגזול ממנו חפשיית אמונתינו להיות לכת אחת עם בני אדם שיש להם דיעה אחרת באמונה ואינם מכת שלהם. ב בפערעגראף נאמר שכל אחד יוכל להיות מהנבחרי'. להיות לראש העדה. וזה אינו והוא נגד התכלית. ונגד התורה הנה תכלית ראש עדת קולטוסגעמיינדע. הוא לאשר ולקיים כל עניני' הדתיים הצריכין וצרכי בני ישראל לעניני דת ואמונה. צריכין להיות עפ"י דת תוה"ק ואיך איש אשר עובר על התורה ואינו מקיים אותה יהא ראש לאשר ולקיים התורה מי שעל חייו לא חס על חיי חברו לא כ"ש כמבואר בדברי חכז"ל ובפירוש פסק בש"ע חו"מ סי' ל"ז דאסור להושיב בין ראשי וטובי העיר. הפסולים משום רשעה וכן אין רשאין להושיב פרעזידענטין ושידעס ריכטער אנשים שעוברי' על התורה. מחללי שבתות ועוברי שאר עבירות: ומקרא מלא כתוב מפורש בתורה. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל ויראי ה'. שצריכין השופטי' להיות יראי ה' וחכז"ל פירשו. וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מסנהדרין דאנשי חיל היינו שיהיו גבורים במצות ומדקדקי' על עצמם. וכובשין את יצרם. ולא יהא עליהם שום גנאי ושם רע ופרקן נאה ואיך יהיו אנשים. אוכלי טריפות או שאר עבירות לשופטי' ומנהיגי ישראל. הלוא זה נגד התורה שבכתב ושבע"פ. ג' בפערעגראף נתנו חוק שידעס ריכטער שהם ישפוטו. ושאין טענה אחריהם. מי שמע כזאת אנשים שאין בהם ריח תורה. ישפוטו לפי רצונם ואף אם בזדון לבם ירשיעו אין אחריה' טענה ואמרו חכז"ל בש"ס. וכן פסק הרמב"ם וכן הוא בפסקי הש"ע בסי' ח'. כל הממנה דיין שאינו הגון. ואפילו הגון אלא שאינו ת"ח עובר בל"ת. והרי הוא כאלו נטע אשרה. או הקים מצבה. והיותר תעוב ומשוקץ דאפילו בדברי' של עניני דת ותורה ומצות הם ישפוטו ואף אם אין להם ידיעה בתורה. הלוא זה הי' חטאת סדום ההפוכה כמו רגע. וגדלה הצעקה כצעקת סדום עליהם. ובש"ע חו"מ סי' ג'. מבואר דכל היושבין בב"ד יהיו ת"ח: ד' בפערעגראף נתנו חוק שגם הרב צריך לירד לפני שופטיה'. וזה נגד הדין המבואר בטור ושו"ע סי' ז' סעי' ו' הלכה פסוקה שאין ת"ח צריך לילך לדון. אפילו לפני ב"ד אם הוא קטן ממנו וק"ו לפני דיינים כאלו וחוקקי הקאנגרעס המה מחללי השם. ומבזים כבוד התורה ורז"ל אמרו את ה' אלדיך תירא לרבות ת"ח: ה בפערעגראף נאמר שיהי' לאנדעס געמיינדע הנה מלבד. מה שכבר נאמר ומבואר למעלה שהם לכת בפ"ע וכבר אמרו כן נגד השמש שהם ממאנים בדיני הש"ע. ובחוקי ישראל כנ"ל ומה לנו ולהם. ואנה נמצא כזאת שכת אמונה אחת יתנו משפטים ויתאחדו לכת אמונה אחרת עוד מלבד זאת. אין אנו רשאין למסור עניני נפשינו לאנשי'. אשר אין אנו מוחזקי' בהם וביו"ד סי' קי"ט קי"ל דבעינן דווקא שיהיו יודעין בו שהוא כשר. ואמרו רז"ל דהפיזור לרשעי' נאה להם ונאה לעולם. ו' בפערעגראף קבעו קאטרעס כל שלש שנים. הנה כבר אמור למעלה שקי"ל ברמב"ם בפ"ב מסנהדרין ובש"ע דזה אסור לנו מן הדין לישב בדין עם רשעים. ז' בפערעגראף קבעו להיות נעשה סעמינאר. וזה אסור לנו מן הנסיון ומן המושכל ומן הקבלה הנה הנסיון מעיד לנו שרובם או כולם מהלומדי' בבתי הסעמינאר אין בהם יראת שמים. ולכל הפחות יתדבק בם מקצת מינות. ודיעות זרות ומעוותות וגם לא ידעו ולא יבינו למישקל ולמיטרא להוציא דין לאמיתו ועי"ז רבים חללים הפילה הסעמינאר רבים הם תלמידיה' שלא הגיעו להוראה ומורין. כל זה יעיד לנו הנסיון. ואם בעניני' הנוגעי' לסכנו' הגוף אסרו לנו ואמרו דאסור, ללכת תחת קיר נטוי ושאר מקום סכנה. ואפילו רוב אינו מועיל וחמירא סכנתא מאיסורא קו"ח בסכנת הנשמה ותורת ה' מי יתיר מאן ספין ומאן חשוב להתיר זאת. והקרא עומד ומזהיר. השמר לך ושמור נפשיך מאוד: ב' המושכל הנה זה לעומת זה עשה אלקי' וה' נתן לכל דבר משקל ומדה. ואם יתגבר דבר אחד על משקלו ומדות יהרוס את השני וחכמת אנושיי ויראת שמים צריכין זה לעומת זה וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ומי הוא זה שאינו יודע דע"י חכמת הטבעי'' והלימודי'. יגדל בנסיון על ידי כמה דברים מצד הלומד ומלמדו. והחברים ושאר עניני' ואם מרבה ומגדיל ג"כ דברים המרבי' לו יראת שמים ויהי' שוב המשקל שוה: אז אפשר שבת אחים גם יחד דהיינו באופן אם כל שמוסיף דעת מוסיף ג"כ יראת ה' אבל באמת טבע האנושיי אינו כן. דבר הממשיך ומרחיב לו זהו מקובל אצלו ונמשך אחריו ויראת שמים. שהוא קשה על האדם ואינו מתקיימת. אלא במי שממית עצמו עליה. ואין טבעו נוחה הימנו היא נדחית וממילא ירבה משקל הידיעות הטבעיות והלימודיות. ויבא לידי נסיון יותר גדול. ויצרו יותר גדול ואין לו כלי זיין לעמוד נגד תאות לבו הרע וממילא יהיו לו הידיעה למכשול ולפוקה. והרמב"ם ספ"ד מהלכות יסוה"ת כ'. ואני אומר שאינו ראוי לטייל בפרדס (כן קרא הרמב"ם לשאר חכמות) אלא מי שנתמלא כרסו בלחם ובשר. ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר ושאר מצות והן מישבי' דעתו של אדם. ועוד שהם טובה הגדולה. שהשפיע הקב"ה לישוב העוה"ז כדי לנחול העוה"ב ולכך מד' שנכנסו לפרדס. לא הי' כח בכלם לדעת ולהשיג כל הדברים על בוריין עיי"ש ברמב"ם. כי דברי פי חכם חן: מן הקבלה דהנה אנו קי"ל דאסור ללמוד שאר חכמות כי אם באקראי כמבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ו סעי' ד' והוא מתשובת הריב"ש שהאריך בזה והביא מדבדי הגאוני'. ומדברי הרשב"א וכלם יתנו עדיהם. ויצדיקו שרק בלימוד התורה הוא תיקן הגוף והנפש משא"כ בשאר ידיעות והרמב"ם כתב בפ"ב דע"ז. דלאו דווקא עכו"ם בלבד אסור להפנות אחריהם. וע"ז הזהירה התורה ולא תתורו אחרי לבבכם. כלומר לא ימשוך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה במחשבתו משגת האמת ואמרו אחרי לבבכם זו מינות עיי"ש וא"כ תלמידי הסעמינאר שלא מלאו כריסם בתורה עדיין. אסור לנו מן הקבלה ומן המושכל ומן הנסיון וכל תלמידי סעמינאריסטען. יהיו לכם למופת על האמת ובלא"ה יש כמה טעמים וגם אסור ללמוד ממי שאינו נוהג כשורה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מת"ת. אם דומה הרב למלאך וכו' ילמדו ממנו תורה וכו'. וגם ארז"ל אל תעשה קרדום וכו' חוץ מהטעמי' האמורי' למעלה ודי בהם: ובזה"ז עוד יש טעם נוסף. כל הרואה את דרכי ומעשי בנ"י בכל מקומות מושבותיה' בנפש מרה יקרא את שמם פלג. כי נפלגה העם שהי' גוי אחד בארץ ועתה היינו לשני מחנות מחנה אחת המחזיקי' בתורת ה' כאשר הוא מורשה לנו מאבותינו והשנית חלק לבם עתה יאשמו. מבקש' בעניני האמונה והדת חדשות לא שערום אבותינו. ובגובה לבם יאמרו שהם הולכי' קדימה ובאמת ילכו לאחור ומי יאחד דבריהם שהם שני נפרדים בענין אחד והאיך אפשר שיקבלו לימודם ממקום אחד. לכן כל איש על מקומן הראוי לו ילמוד בשלום (יותר לא מצאתי):