מהר"ם שיק אורח חיים רטו

ועשה והי' סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הוא בכלל ארור והיינו דפסק בש"ע דבתקנה שהוא סייג לתורה אפילו בנשבע שלא יכנוס בתקנה ההוא הוי שבועת שוא שבתורה מפורש. ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת: וא"כ באיסור הנ"ל. אפילו אם הי' רק תקנה. הרי הוא סייג לתורה. ואנו מושבעין עליו והוא דין תורה ואם יאמר אחד או רבים שאין זה סייג שוב הוי מחלוקת בדין תורה והולכין אחר הרוב אפי' זה שלא בפ"ז כבכל דיני התורה. וכ"ש שבכה"ג נראה דלא אזלינן בתר רוב שאומרי' נגד הדין תורה כדאית' במשנה פ"ד דפאה. אפילו מאה אומרי' לחלק ואחד אומר לעזוב שומעין לזה. שאמר כהלכה. וא"כ וכ"ש דרבי' אפילו הם זה שלא בפ"ז בוודאי הדין תורה דמועיל. ובכה"ג אי אפשר שיאמר מהרי"ט שאינו מועיל רבים זה שלא בפני זה. וכן הביא בהדיא בכנה"ג שהוא תלמיד מהרי"ט בחו"מ סי' נ"ג אות ל"ט בשם משא מלך דבתקנות שהם משום סייג וגדר לא בעי' רובו מתוך כולו עיי"ש: אמנם אפילי בהסכמה ותקנה פשוטה שהוא רק לישוב העולם קשים ג"כ דברי מהרי"ט מאוד דמביא ראי' מזקן ממרא ומפר העלם דבר ומב"ד דגזה"כ הוא דבעי' שיהיו ביחד. ומנ"ל דרוב דעלמא לא מהני הרי כבר כ' רש"י בחולין דף י"ב דרובא דליתא קמן. אע"ג דקרא מיירי באיתא קמן אפי"ה או מהלממ"ס. או משום דלא פלוג אזלינו גם בתר רובא דליתא קמן וכן כל דפריש מרובא פריש אינו דומי' דסנהדרין ולכאורה י"ל מהרי"ט דווקא בנידון דידי' שהי' הסכמת הרבים זה שלא בפני זה. לבטל הסכמה ראשונה שהיו כולם ביחד: בזה א"ש. כעין שאמרו בגיטין דף ל"ג ע"ב כל מלתא דמתאמר באפי' עשרה. צריכא בי' עשרה למשלפא והי' יכול להביא ראי' משם. אלא דשם לא קי"ל כרשב"ג אלא כרבי דיכול לבטל זה שלא בפני זה. ולכך מביא ראי' דמצינו לענין סנהדרין דרוב שכולם ביחד עדיף מן אינם ביחד וממילא דרוב שאינו ביחד: אינו יכול לבטל מה שנעשה מרוב שהי' ביחד. שחזק יותר אלא דלשון מהרי"ט משמע. דלעולם הסכמה שאינו ביחד אינו מועיל וא"כ דבריו צריכין עיון טובא כדלעיל. ונראה לי לישב דבריו דכוונתו. דבחו"מ סי' ב' קי"ל דטובי העיר הם כב"ד הגדול בעירם וזהו לשון הראשוני' ובוודאי דייקו בלשונם. וכיוונו דטובי העיר שמתמנים בעירם. שיש להם כח על כל הדברי' כב"ד הגדול היינו דווקא. דומי' דב"ד הגדול. דבעינן שיהיו כלם ביחד זה בפני זה ואדעת' דהכי נתמנו וניתן להם כח ההוא אבל זה שלא בפני זה לא ניתן להם. כח לכוף הציבור זה נראה לי נתון בכוונת מהרי"ט שהביא ראי' מסנהדרין ועכ"פ נידון שלנו. בוודאי מועיל רוב. אפילו זה שלא בפני זה וכל אחד ואחד שיש לו כח מושבע עליו מהר סיני לעשות סייג לתורה כדלעיל כן נראה לי נכון ואמת וברור. דברי החותם בברכה המשולשת: ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה ש"ט אעתיק כאן עניני הקאנגרעס הידוע: אספרה נא לאחי קצת דרכי הקאנגרעס שהי' בפעסט שהתחיל בר"ח טבת ונמשך עד י"ב אדר בשנת תרכ"ט ואת כל התלאה אשר מצא לכת הנקראי' ארטידאקסען ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. שעזבו אותו בכ"ב שבט: ראה ראינו. שמנגדינו הנקראי' פארשריטספארטייא שהי' רוב הכנסי'. עצרת בוגדי' בתורה. וגם ערב רב אתם. מחללי שבתות ומועדות. והולכי' בשרירות לבם לעבור על התורה והמצות ומהם שהעיזו פניהם לאמור. שאינם מאמינים בתורת ה' ומורא עלה על ראשינו. מה נעשה לאחינו ביום שידובר בו מענינים הנוגעי' לדת תוה"ק וחכז"ל אמרו אסור לישב בחבורה לדון אלא א"כ יודע מי ישב עמו דשמא יהי' ביניהם רשעים ונמצא קשר בוגדי' כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכו' סנהדרין. ואם מספק אמרו ככל ספיקא דאורייתא על מה אנחנו סומכין לישב בקאנגרעס שידוע שיש בהם אנשים העוברי' על התורה וחכז"ל למדו אותנו: בריש פרק שבועת העדות דאסור להתחבר עם רשע. לדון מקרא מדבר, שקר תרחק ורק דובר אמת בלבבו ישכון בהר קדשו: אמנם אחרי הבחינה והעיון ראינו כי טוב וישר הוא כי הלוא ורוד ירדנו בתחילה אנוס עפ"י הדיבור לעמוד על המשמור וללחום מלחמות ה' להציל שה פזורה שלומי אמוני בני ישראל מרשת אפיקורסת והירוס הדת זו טמנו לנו ואין לך דבר שעומד מפני פ"נ והי' כאשר קרבנו אל העיר ללחום ולשפוט. גענאראל דעבאטען איבר דעס מאיירעסיטעטס לעבאראטה קראנו למנגדינו לשלום בכתב יושר דברי אמת חתום בחתימות יד שמונה ושמונים דעפוטירטען ובקשנו למען האמת והשלום שהקאנגרעס יגזור אומר. להציב ליסוד מוסד בראש חוקי הקאנגרעס שכל תקנה שיסובב ממנה דבר נגד תוה"ק שבכתב ושבע"פ. כאשר הוא מבואר בש"ע. תהא כחרס הנשבר וכלא יחשב. ושכל חוקי הקאנגרעס יהא יסודתם בהררי קודש. עפ"י דיני ש"ע. דהיינו פסקי הב"י והגההת הרמ"א הנקרא מפה. ונכלל עתה בשם אחד שלחן ערוך כאשר קיימו וקבלו עליהם אבותינו זה כמה מאות שנים בכל מדינות אלו. לפסוק כרמ"א. ואין לשנות כמ"ש הריב"ש מקרא דקבלת אבות מחוייבים הבנים לאשר מלקיים. והפרמ"ג בפתיחה לאו"ח כ'. דדעה שהוא נגד הכרעת הרמ"א. אפילו לס"ס לא יצרף ולזאת ישימו הש"ע בראש כל חקיהם. למען יהי' מתג ורסן לבלום רצון המבקשי' חדשות ושינויים. בענין הדת לתארה כפי רוח הזמן ולא ישימו ללבם כי דבר ה' יקים לעולם. כי רק בש"ע מגן וצינה ללחום ולהעמיד האמת ופסק ההלכה על מכונו וגבולו ולא תהא האמת נעדרת ונוכל להמתיק סוד עמהם זה הי' תוכן בקשתינו: ומנגדינו בגובה רוחם מיאנו ומרו למלאות בקשתינו ובשפת חלקלקות. הבטיח הפרעזידענט שלא יעשו כנגד התורה דידוע שהם עומדים על יסוה"ת ומי פתי יאמין לאיש אשר תאוות נפשו מעוורים עיניו. לחלל שבתות ולעבור על תורה ומצות. שהוא מושבע ועומד עליהן. מהר סיני ואינו מקיים ומי יוכל ליתן אוזן קשבת לדבריו ומהעומדים על ימינו חרפו וגדפו לשומרי התורה ומצות כאשר הם לנו למורשה מאבותינו ופערו פיהם לבלי חוק ואז עזבנו את הקאנגרעס ושוב אמרנו אולי עוד יש תקוה. ואמרנו לנסות עוד הפעם וכתבנו ובקשנו ככל הנ"ל שנית והפרעזידענט ואחוזת מרעיו הקשו ערפם לבלתי שמוע דברי אמת ושלום ובזדון לבו אמר שלא יזכר שם הש"ע בקאנגרעס עוד כל זאת באתנו ונסינו בחכמה וראינו שאין תקוה מהם ואסור לנו לישב עמהם כמובא למעלה. וגם בלא האיסור מה לנו ולהם כיון שעזבו האורח חיים הש"ע שאיש הישראלי מחוייב לקיימו. הרי פרשו מדרכי ישראל ונעשו לכת בפ"ע כיון שהשליכו עבותימו של הש"ע נתקו את מוסרותם עמנו. ומשפטיהם לא לנו לא לנו הם ובאומות העולם נמי כל כת וכת מעניני האמונה יפרדו איש מעל אחיו. ואין להם קאנגרעס יחד ולזאת עזבו לערך חמשים דעפוטירטען אז לגמרי הקאנגרעס ומקצת מכת שלנו אמרו אולי עוד יש תקוה להציל. והלכו עוד לקאנגרעס. וסוף דבר הכל נשמע: ועתה אליכם אשים שארית ישראל אקרא קומו ונתחזקה בעד עמינו ובעד תורת אלקינו שימו לבבכם לכל הדברי' אשר יעצו והסכימו בקאנגרעס להיות דיסטריקט ולאנדעס געמיינדע וסעמינאר בכלם חכמים המה להרע. לסבב ולהשתדל שכל עניני האמונה ותורת ה' יהא תחת ידי פריצי הדור החדשי' אשר מקרוב באו. אשר יראת ה' לא נגע בלבבם (ובלא"ה אסור לאדם להכניע חפשיית נפשו אפילו להשכיר עצמו על ג' שנים אסור. כי עבדי הם כתיב ואיך נמסור חיות נפשינו להם) הלא תדעו מי ומי יהיו ראשי הדיסטריקטען ולאנדעס געמיינדע. צאו וראו התוך ומרמה וחמס בענין בחירת הדעפוטירטען לקאנגרעס. ובזרוע שוד ומרמה גברה בארץ להיות הרוב והראש בקאנגרעס ובעמל ואון עשו מה שעשו. והראשונות ישמיעוני שגם ראשי דיסטריקטען ולאנד בזרוע לא משלנו יהיו. אלא מהאנשי' אשר תורת ה' ימאסו ושומרי מצות ישנאו. ויראי ה' ילעגו למו ובידי אנשים כאלו רוצים להביא אלפים ורבבות מישראל הנקיים. להתגולל עלינו להרוס שתות התורה אשר הוא מורשה לנו מאבותינו. ושלא יהא ביד האדם טובו לשום רשת לרגלו שיהא הקאנגרעס ואנשיו מושלים בו להכניע חפשיית נפשו: והאחרון הכביד. שכל קווי עיגולי המחוזי' דיסטריקטי יתאחדו בנקודה אחת בעיר פעסט אשר שם יהא הצענטרום ושם יהא הקאנצלייא של כל המדינה ומשם יצאו כל קויי התורה והנהגה לכל המדינה והם יהיו לב כל ישראל ומשם יצמח החיות למחנה העבריי' והלוא ידעתם את נפשות ראשי ומנהיגי פעסט. שאין בהם לא תורה ולא יראה מחללי שבתות ומועדות. ועוברים על מצות ה' וכל מחמדיה' רק מחמדי תבל ואפילו בית תפלתם הוא להזין עיניהם וחושיה' מהקאהר טעמפעל עם ארגעל אשר הוא תועבה לישראל כמבואר בס' דברי הברית הנדפס זה יותר מחמשי' שנה. אשר כל גדולי ישראל הגאוני' המפורסמי' אשר היו בימי' ההם ואני תלמידיה' ותלמידי תלמידיה' וכל ישראל מחוייבי' לשמוע את אשר אסרו הם וביארו שמדינא אסור ומנקודה הנפלאה צענטרום הזאת אה יצאו קו לקו צו לצו להמחוזות בקו תוהו ואבני בוהו ירדו פלאים חלילה. התורה והאמונה צאו וראו בניהם ובנותיה' של אנשי פעסט ההולכי' בדרכי' הנ"ל שלא קם עוד רוח הישראלי בהם. לא ידעו ולא יבינו בתורת ה' ובעבודתו והי' להם התורה והמצוה לזרא. ומהם אשר אפילו להתפלל לא ידעו: ומי לא יקרע סגור לבו ויצעק צעקה גדולה ומרה אם ישים לנגד