מהר"ם שיק אורח חיים ריד

געריכט. לחסום כל פה ומי אשר יזיד להוכיח בשם ה' אחת דתו להביאו לפני השידעס געריכט. וברצונם יעקרו כל ישר. והשלישית הקמת הסימאנער להיות להם רבנים כמותם. ותחת שלש אלה רגזה ארץ. ואין תקנה אלא בקבלת האורגאניזאציאנס שטאטוט ואז לא ירעו ולא ישחיתו ג' אבות הניזקין הנ"ל. כי לא לנו הם. כי כבר הכיר הלאנדטאג שהם כעם בפ"ע ואין להם עלינו כלום. וא"כ רק בזה קיום התורה ואנו מצווים ומושבעים בארור אשר לא יקים וכו' ולפי המבואר. הרי בעלי השטאטוסקווא עוברים בכמה לאוין או בזדון או בשגגה. וכל המסייע להם הרי הוא כמוהם ואם ב"ת הוא ואדם חשוב עובר מלבד האיסורים הנ"ל. עוד על לאו דחילול השם דזה לשון הרמב"ם במנין המצות ל"ת ס"ג דאדם העומד במעלה. והוא בחזקת תם וישר ועושה פעולה שנראה בעיני ההמון שהוא עבירה. אפילו הוא היתר הוי חילול השם וכ' הרמב"ם בה' יסוה"ת. אדם שהוא גדול בתורה שעושה פעולה שהעם מרננין אחריו הוי חילול השם. ועתה נבוא לנידון דידן אם השוחט והמורה דבעלי שטאטוסקווא בקאשוי עושים בזדון. א"כ אסורין מדינא דבשוחט הרי הסכימו התבו"ש והפמ"ג כהרמב"ם. דאפילו מומר לד"א אין לאכול משחיטתו ובמורה הרי מבואר דינו ביו"ד סי' רמ"ו דאין לשמוע הוראתו אבל חלילה לנו לחשוד אותם כי בוודאי לכל העם בשגגה וא"כ זה האוסרו הוי לאפרושי מאיסורא. ולאפרושי מאיסורא. קי"ל בב"ק דף כ"ח ע"א דעביד אינש דינא לנפשי' אפילו עד הכאה. וכ"ש לאוסרו ואפילו תלמוד במקום רבו. כדאיתא בעירובין דף ס"ג ואפילו אמתי' דבי רבי דשמתי' לההוא גברא דהכה בנו הגדול ועבר על לפני עור לא תתן מכשול וחשו חכמים על נדויי'. כדאיתא במ"ק דף ט"ז. וכיון דכל הקודם זכה לאפרושי מאיסורא ומבוא' בתשו' הרשב"א המובא בב"י סי' ר"ה דרבים רשאין לרדות המורדי' ויכולין לאסור להיות פתם כפת כותי'. ולעשות יינם יי"נ ושחיטתו והוראתו אסורה ואיסורם איסור. ואיך התיר הדר"ג נ"י ביחיד כיחיד מומחה לומר שהאיסור שאסרו הגדולי' הת"ח לאפרושי מאיסור' שאין איסורם איסור וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא: ועכשו אבוא לדברי הדר"ג בתשובתו אם אמנם שבגוף הדבר. כבר כ' הרב הגאון האבדק"ק יארמוט יע"א נ"י בדברי' נמרצי' שכולו משגה הוא. ואין הנידון דומה לראי' שהביא מדברי המרדכי ספ"ק דב"ב ועכ"פ העביר על הגדולי' ות"ח. האומרי' הדין דחכם שאסר אין חברו רשאי להתיר. וכ' הר"ן שם משום כבוד התורה. ועוד שלא תהא התורה כשתי תורות. ועוד האריך הגאון מיארמוט נ"י בהרבה דברים וביאר ג"כ קלקלת השטאטוסקווא מלבד הטעמים שכתבתי לעיל ואין ביהמ"ד בלא חידוש ואני כאשר ראיתי מ"ש מעלתו דאין הפקר ב"ד הפקר. אלא במקום דשייך מגדר מילתא הי' לתימה בעיני. הרי מבואר כיבמות דף פ"ט דהפקר ב"ד הפקר בירושת קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחי'. ותי' דמגדר מלתא אסיק שם בדף צ' ע"ב דל"ד בממון אלא בכל איסורין. יש להם כח למגדר מלתא ובירושת קטנה מאי מגדר מילתא איכא. וכן מבואר בלשון המרדכי ספ"ק דב"ב אות ת"פ והפקר ב"ד הפקר או במגדר מילתא או בתקנה והיינו בכל מקום שמצאו טעם לתקן כן. וכן מצינו כמה פעמים בש"ס: ומ"ש. עוד דכל שלא קבלו עליו אין כח בב"ד להפקיר ולעשות מגדר מילתא. כ"ז שלא קבלו עליו במח"כ אשת חט לי' דברי הב"ח בח"מ סי' ב' שהאריך בזה. ולבסוף כ' שכל גדול הדור אפילו אינו דר בעיר ולא קבלו אותו. כל שאין גדול אחר כמותו בעיר ההוא יוכל לתקן למיגדר מילתא. וא"כ אפילו לפי שיטתו האיסור שאסרו הגאוני' בקאשוי איסורן איסור ואין להאריך עוד בזה כאן. ועתה בעיניו יראה ובלבבו יבין את גודל המכשלה שיצאתה מתחת ידו. הרים קלין על חכמים גדולים גאוני'. ועשה התורה כב' תורות ואחרון הכביד את השערורי' הגדולה שעשה בכל קהל ועדה. בעת הזאת שעת צרה הוא ליעקב ובכל קהלה. ימצאו קלים ופוחזי' ופוסחי' על שתי סעיפי' אוהבי הקאנגרעס ואוהבי השטאטוסקווא הגורמי' רעה הרבה לבטל ח"ו חברה דשומרי הדת. והוא היתה בעזהי"ת לצור מעוז. ותולין קלקלתם בו: נא ישים כבוד לה' ויתן תודה לפרסם ברבים דברים שאמרתי טעות ומשגה הם בידי ושגיאות מי יבין וכזה מצינו בש"ס ובמידות הת"ח וידעתי שמרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל נתן הסכמה לאיש אחד שהטעה אותו במכתבים ואחר שנודע לו כי שגגה יצאה מידו. פרסם ברבים ובכתב וביקש חנוני חנוני. ויאמן לי שמאהבה מוסתרת לי' להדר"ג ני' ולמען כבוד ה'. ותוה"ק להסכר פי דוברי שקר כתבתי את הדברים האלה ואם חלילה לא יעשה כן. ולא יודה לא יהא טוב ואקוה כי לא ישליך דברי אחרי גויו יהי ה' עמו דברי ידידו. הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה ש"ח בעזה"י חוסט יום ה' פ' ויצא תרל"ו לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מוה' פ' האבדק"ק פ' יע"א: מכתבו קבלתי. ובגוף הדבר של הסימענאר. כבר אמרתי ואין שונין לחכם. ולא באתי עתה אלא להשיב על מ"ש במכתבו וז"ל ואם יאמר כי כבר הסכימו עמו יתר הרבנים. לדעתי אין זה כלום אם לא שיהיו כלם ביחד. וישאו ויתנו בדבר היטב. עיין בתשובת מהרי"ט סי' ח' עכ"ל והנה דבר זה באמת אינו נוגע כלל לענינינו. כי דברים אלו כבר הסכימו באסיפת רבים. והיינו באסיפה יחד באסיפה דשנת תרכ"ד באוהעל. ואח"כ בנירעדהאז וגם מעלתו הי' בנירעדהאז והסכים כי הסימנאר הוא אבן ניגוף. והירוס לכל התורה ושצריך לעשות מה שאפשר להפר עצת הרוצים בסימנאר והגאוני' אשר כבר הם בארצות החיים זצ"ל מסרו נפשם ומאודם: ונסעו לעיר מלוכה ווין. לבקש מאת פני הקיסר יר"ה. להעביר מעלינו הרעה הזאת. ואחרי תלאות רבות. זכו לראות את פני הקיסר יר"ה. ומצאו חן בעיניו בישועת ה'. וקיבל אותם בסבר פנים יפות ומילא משאלותם: וכשנת תרכ"ט שוב התחילו פריצי עמינו לעורר ענין הסימנאר: והי' אסיפה גדולה באפען ואם אמנם שהי' שם אזה רבני' שהמליצו על הסימנאר. לתקנו באופן הכשר אבל רובם ככולם יותר מב' פעמי' מסנהדרי הגדולה הסכימו כי תועבה הוא. שמביאה רק לשכח התורה ולשאר תקלות. וכן הסכי' וכתב הגאון הגדול המנוח מוה' אברהם שמואל בנימין זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק פ"ב שהי' בראש האסיפה. לאשר ולקיים הדברי' ההם לחוק עולם ומאז ועד עתה עושים מנגדינו פעולות. ככל האפשר להם וה' עושה לנו ג"כ ניסים ונפלאות. והצילנו עד כה ולא נשאר תקנה אחרת רק קצת רווח והצלה ע"י פירסום האיסור: אמנם אפילו לפי שיטתו שמביא ראי' ממהרי"ט. דבעינן דווקא כולם ביחד יהי נא כבודו מחול שאין הנידון דומה לראי' שאם אמנם גוף הסברא. כבר כ' מהר"א ששון בכללי קים לי המובא בתומים ובס' גט פשוט בסופו בכלל ה' דאחרי רבים להטות היינו בהם יחד. אבל האמת דדעות הפוסקים דאפילו אינם יחד. אזלינן בתר רובא באיסורי תורה. אפילו באיסורי כרת ומיתה וח"ו לומר כן שאינו מועיל רוב כה"ג שהרי הש"ע כל הוראתו נתייסד להכריע על רוב מנין. ועל רוב בנין. וכן פסקי הרמ"א אחריו. וכבר האריך בזה להכריח כן בתומים בקיצור ת"כ אות קכ"ג וקכ"ד וכן הסברא נוטה נהי דרובא דאיתא קמן לא הוי מ"מ הוי עכ"פ רובא דליתא קמן ועפ"י הרוב מסתמא הרוב מכוון יותר האמת מן המיעוט וכבר כ' ג"כ הש"ך בסי' רמ"ב ביו"ד וכן פסק בהג"הה בחו"מ סי' כ"ה סעי' ב'. וכן כתב הפמ"ג בפתיחתו ליו"ד ולאו"ח ובוודאי רובא דאורייתא. אפילו אם אינם ביחד בכל דיני התורה: והאיסור הנ"ל אינה מצד התקנה. אלא מצד הדין. שכל יודע ומבין יאמר דהסימנאר הוא אבן ניגוף לתורה ולעבוד והנסיון מעיד על זה ותלמידי' שיוצאים משם. אינם יודעים מקור התורה והדין ועוברים עי"ז בכמה לאוין שהמעמיד דיין שאינו הגון ואינו מופלג בחכמת התורה עובר בלאו דלא תטע לך אשרה. ולא תקים לך מצבה כמבואר בחו"מ סי' ח' ובמהרי"ק המובא שם בב"י בכוונת הרמב"ם. ועליהם אמרו חכז"ל קרא דרבים חללים הפילה ועצומי' כל הרוגיה. זה תלמוד שלא הגיע להוראה ומורה וכבר כ' הרמב"ם בפ"ד מהלכות יסוה"ת דאין לאדם ללמוד דברים בשאר חכמות אלא א"כ מילא כרסו בש"ס ופוסקי' וכן פסק בש"ע ביו"ד סי' רמ"ו וכיון שדבר זה תקלה לרבים. ואנו מחוייבי' להרים מכשול מדרך עמינו כמו שאמר הכתוב. ואפילו בעניני הגוף נאמר לאו בתורה לא תשים דמים בביתך. ועוד מלבד האיסורי' הנ"ל. יש בו וכו' וא"כ האיסור הוא דין תורה. ובדין תורה. בוודאי אזלינן בתר רובא אפילו אין כלם ביחד ואם אמר מהרי"ט כן בהסכמה אמר אבל בדין בוודאי לא אמר כמו שהוכיח התומי' הנז"ל: איברא דאפילו הי' האיסור הנ"ל תקנה אפי"ה אין הנידון דומה לראי'. דוודאי כ"ע מודים דהתקנה ההוא הוא לעשות סייג לתורה לסלק המכשלה של הסימנאר. ואנן קי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ג דמי שנשבע שלא יכנוס בתקנת הקהל הוי שבועת שוא ועל כרחו הוא מוכרח לכנוס בתקנות הקהל. וכ' שם הטו"ז דהיינו בתקנה שהוא לסייג. דאנו מוזהרין עלי' מקרא דושמרתם. וזה קצת קשה הרי ביבמות דף כ' אמרינן דושמרתם אינו אלא אסמכת' ותמהני על הטו"ז שהרי דין זה הוא ממרדכי ר"פ שבועות שתים בשם מהר"מ וביאר שם דאנו מוזהרין מקרא דארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכמו שהביא הרמב"ן בפי' החומש. בפ' כי תבוא בשם הירושלמי מסוטה דבכלל לא יקים הוא למד ולימד ושמר