מהר"ם שיק אורח חיים ריג

אין רצונם להיות פרוד מהם בכל עניני של תורתינו הקדושה מותר להיות עמהם באגודה אחת ובאמת לא ידעתי מה עלה על לבו של הדר"ג נ"י. כי לדעתי פשוט וברור דזה אסור לנו מן התורה ומן הכתובים ומדברי חכז"ל ומן המוסכם וכן הוא הנסיון. משה רבינו ע"ה אמר במחלוקותו של קרח סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם וביאר בעקיד' בשער ע"ח. שמכאן למדו חכז"ל להרחיק ולנדות הרשעים. ולהרחיק מהם ופי' שם כמו שהם פירשו עצמם מאתנו ומכלל ישראל שהם כגוף אחד. כן אנו מצווין להיות בדול מהם עד שיחשבו החוטאים כציצין היוצאין מהגוף ההולכים לאיבוד ולהפסד ושאר הגוף ימלט ואסור לנגוע בכל אשר להם יע"ש. וקרח לא הי' עובד ע"ז. רק כופר בחלקי התורה כמו אלה הרעפאפמער בזמנינו ואין אני מסופק שאם היו רשאים בזה"ז לנדות בוודאי גם הדר"ג נ"י הי' מנדה אותם. כי המצוה עלינו על פי התורה ותמוה נשגבה בעיני איך ולמה התיר מעלתו להתחבר עמהם. ובאמת גם הה"ג מפפד"מ הפליג בדבריו שאמר כל מי שאינו פורש מהם אין לבו נכון עם ה' ועם תורתו דזה אינו כי באמת גדול הנסיון ואין כל אדם יכול לעמוד בו. והנסיון עצמו הוא מראה לו היתרים שאין בהם ממש. בכל זאת יוכל להיות צדיק גמור אבל הדר"ג נ"י שאמר שמותר הדבר להיות עמהם. וזה אסור לחוק ולמשפט הלוא זה הי' חטאת סדום כפי מה שביאר הבעל עקידה בשער העשרים שהי' חטאם ע"י שעשו האיסור לחוק ולמשפט והנה התורה אמרה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ואמרו בתו"כ אם אתם מובדלים מהם תהיו לי ואם לאו וכו' אעפ"י שמקרא זה נאמר בעמים בוודאי גם מחללי שבת בפרהסי' ומכחישים מצוות ה' הכתובים בתורה. שאמרו חכז"ל שהם כגוים בכלל וא"כ אנו מוזהרים מה"ת להיות נבדלים מהם מק"ו. דהרי מעכו"ם מותר לקבל קרבנות נדרים ונדבות אבל ממומרים אסור לקבל ולא אמרינן דאפשר דעי"ז ישיבו בתשובה דמשום זה התירו לקבל מרשעים שמא יחזרו בתשובה אבל ממומר ומחלל שבת בפרהסי' ואפיקורסים אין מקבלין וע"כ משום דלא שייך בהו האי טעמא. ואדרבה שלמה המלך עה"ש אמר במשלי חמד רשע מצוד רעים ושורש צדיקים יתן ואל תקרב אל פתח ביתה כתיב במינות ואפיקורסת. דשאני מינות דמשכא: וזה אסור לנו גם מהכתובים ובעזרא ד' כתיב לא לנו ולכם לבנות וכו' לא יהי' לכם זכרון בירושלים ונהי דהרמב"ם בפ"ח מהלכו' מתנות עניים כ' דמקבלין מעכו"ם לביהכ"נ אבל מבואר ביו"ד סי' רנ"ד ס"ב בהג"הה דממומר אין מקבלין וכן פסקינן באו"ח סי' קנ"ד. ובמג"א ס"קיח גם במומר לחלל שבת בפרהסי' הדין כן: ובאו"ח סוסי' קנ"ג פסקינן דמה דאסור לביהמ"ק אסור ג"כ לביהכ"נ וכן אסור לנו להיות בשותפות עמהם בית הקברות דהרי קי"ל דאסור לקבור רשע אצל צדיק ואי אפשר בלי מחלוקת גדולה להיות נשמר מזה ושלמה המלך עה"ש במשלי קאפיטל א' אמר בני אם יפתוך חטאים אל תאבה. וביאר האלשיך הקדוש זצ"ל. דאפילו אם יפתוך לדברים טובים לא תשמע להם. ונאמר שם מנע רגליך מנתיבתם כי חנם מזורה הרשת וכו' וחכז"ל אמרו באבות הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפרעניות כנאמר ביהושפט בדבר הימים ב' קאפיטל כ' בהתחברך עם אחזי' (היינו לרשע) פרץ ה' את מעשיך וכו': וגם הניסיון והמוסכם כי זה נודע ומפורסם שהמתחבר עמהם אפילו אם הגדולים אינם מתקלקלים אבל הדורות הבאים אחריהם נעשים מקולקלים כמותם שלמה החכם מכל אדם. הוא הי' אומר חמד רשע מצוד רעים ושורש צדיקים וכו'. גם קודם פסח העבר יצא ממכבש הדפוס האיסור. כתוב וחתום יותר ממאתים רבנים ושם נאמר ואף אם יפצרו מנגדינו שלום יהי' לנו. אנו נעשה את שלנו. ואתם עשו את שלכם קבלו לכם רב או דיין שתרצו. רק נהי' לאגודה אחת וכו'. אל תאבה ואל תשמע להם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. גם אני קבלתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל להרחיק מהם ומהמונם כל מה דאפשר. ושלא להיות באגודה אחת עמהם: ואחרי שבררתי דעתי באתי לבקש את כבוד הדר"ג נ"י שאל ועמוד על דעתו. כי כבר מצינו לגדולי חכז"ל שאמרו דברים שאמרנו טעות הן בידינו. ושגגה יצאה מלפני השליט וכדומה. ואני ידעתי פעם הטעה אחד. את מרן הגאון זצ"ל ליתן לו הסכמה ואח"כ נודע לו שהיתה שגגה בזה. וביקש ברבים חנוני חנוני על השגגה אשר יצאה ממני גם הדר"ג נ"י יודה על האמת. שלא תהא לו ח"ו לפוקה ולמכשול שחלילה יכשלו על ידו אנשים ההולכי' לתומם ויתקדש שם שמים על ידו וחפץ ה' בידו יצליח ותחזינה בציון עינינו ובבנין ביהמ"ק במהרה בימינו דברי הכותב למען שמו ותוה"ק הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ש"ז את שיל"ת חוסט חוהמ"פ תרל"ב לפ"ק: את חג המצות יחוג בדיצות ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' פ' אבדק"ק פ': זה איזה ימים בא לנגד עיני קונטרס שלוחה מאת כת השטאטוסקווא בקאשויא המעולפת קטגוריא ולהג הרבה. על תלמידי חכמים ויראי השם ולדאבון נפשי. ראיתי שגם הדר"ג נ"י. במכתבו שם יורה חצים נגד הרבנים הגדולים. המפורסמים שהזמינו את הכת הנ"ל. לנגד בד"צ תלמידי חכמים מופלגים. ומאשר ומחזק ידי השטאטוסקווא וקורא אותם עם שרידי ה' וכו' וכאשר ראיתי זאת. נפלה חרדה גדולה על השגגה הגדולה שיצאה מלפני השליט ותמוה נשגבה בעיני וכי שכח דברי עצמו שזה שנתיים. קרא בקול גדול בצירוף חמשה ועשרים רבני' גדולי' דמדינת אונגארין. להתוודע ולהגלות לכל מקהלות עם בני ישראל להשמר ולהזהר מרשת זו טמנו להם. כי בנפשם הוא. ולא תעמוד על דם רעיך כתיב אם בחיי הגוף. ק"ו בחיי הנפש ואיך עתה מאשר את בעלי השטאטוסקווא ואפילו אינו חושד אותם שהם שלוחי וגירי דבעלי קאנגרעס הרי הה עמדו מנגד ביום שבות זרים. חיל התורה והאמונה ועוד יהמו גלי הקאנגרעס לשטוף התורה המורשה לנו חיי עד. והי' לו ליקרא להם ולא תעמוד על דם רעיך כתיב ובעלי השטאטוסקווא ישבו בין המשפתיי'. לשמוע שריקות עדרים ואיך לא קמו ולא זעו מארור אשר אמר ברק בן אבינועם אורו מרוז אמר מלאך ה'. כי לא באו לעזרת ה' בגבורים. ואמרו חכז"ל דמרוז גברא רבה הוי ובארבע מאה שיפורי. שמתי' ברק ואם לסכנת הגוף כן. ק"ו לסכנת הנפש וחיי נצחיי. ועוד שנית עושים בעלי השטאטוסקווא שלא בלבד מה שאינם עוזרים אלא שהם מתאמצים להחליש כח שומרי הדת ודפ"ק ולמעט יקרם וכבודם בעיני הבריות ליקח מהם עוז ותעצומות וכאשר יניחו וישפילו ידי המשתדלים. להרים קרן התורה אשר צוה לנו משה אז וגבר עמלק ויגבירו ידי בעלי הקאנגרעס. ואין לך מסעיי' ידי עוברי עבירה גדול מזה ועוברים על ולפני עור וכו' ואיך לא ישימו לנגד עיניהם את כל התלאה ואת כל העמל אשר עמלו ראשי השומרי הדת והשי"ת הגדיל עמנו לעשות על ידיהם תשועה גדולה בישראל ובעלי השטאטוסקווא טחו מראות בעיניהם את כל זה: ועוד בה שלישית כבר ביארתי במקום אחר שכל מי אשר יראת ה' נוגע בלבבו. צריך לקבל את האורגאניזאציאנס שטאטוט של הארטידאקסין עפ"י דין שהרי אמרה תורה ולא תשים דמים בביתך וכו' ועשית מעקה לגגך וכו' וכ' הרמב"ם במנין המצות ל"ת רצ"ח שלא להניח מכשולים בבתינו ובארצינו. ואדרבה החיוב עלינו להסיר מכשולים. וזה הוא מ"ע של ועשית מעקה שמנה הרמב"ם שם מ"ע קפ"ה ואם במכשול הגוף כן איכא עשה ול"ת ק"ו במכשול הנפש לנו ולזרעינו עד עולם. ומי הוא זה אשר אינו יודע מכשול הקאנגרעס את אשר יזמו לעשות בחוקי און וזה החלם לעשות. ועוד ידם נטויה לחתור חתירה מתחת התורה להפילה. ולבנות להם בורות בורות נשברים. והחיוב עלינו בעשה ול"ת. לעשות מעקה שלא יפול הנופל ממנו לבאר שחת ואין שמירה ומעקה אחרת כי אם את אשר הראה ה' אותנו בקאנשטאטירונג. וכל מי שמעכב עתיד ליתן את הדין: ועל ארבעה לא אשיב ידי מלברר חיוב קבלת הקאנשטאטירונג ובעלי השטאטוסקווא עוברין על כמה עבירות דהרי קי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ג דהנשבע שלא לכנוס בתקנות הקהל הוא שבועת שוא ועל כרחו חל עליו תקות הקהל והטו"ז שם ס"קיב כ' דילפינן מושמרתם וזה קשה. דביבמות דף כ' אמרינן דהוא מדרבנן. אמנם המעיין במרדכי רפ"ג דשבועות. דכ' דילפינן זה מקרא דארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וביאר הרמב"ן בחומש בשם הירושלמי בסוטה. דהאזהרה הוא על ב"ד של מטה ועל כל מי שיש בידו להקים התורה. וכיון שהב"ד מצווין להקים ולגזור מחוייבין הקהל לשמוע וארור בו שבועה. והיינו דאנו מושבעין ועומדין לאשר ולקיים כל התקנות שהם למגדר מלתא. ולעשות סייג לתורה ואין הכוונה דווקא ב"ד הגדול. אלא כל ב"ד שיש בידו. כמבואר מלשון הרמב"ם בפכ"ד מסנהדרין וכמ"ש המרדכי בפ"ק דב"ב דטובי העיר במקומם כגדולי הדור בכל מקום: וא"כ הקאנגרעס שהציב אבן פינתו על שלשה אבות ניזקין הא' שיהא לימוד בני ישראל והלערערס דווקא בידיה' ובהשגחותיה' כדי לשכח את התורה מבני ישראל דאם אין גדיים אין תישים ושנית שלא יהא אפשרי ליראי השם לעמוד נגדיהם. תיקנו השידעס