מהר"ם שיק אורח חיים רז

כיון דאין האיסור מצ"ע רק מכח הזמן לא חשוב מצוהב"ע וכמו דמחלק הסמ"ע בסי' ר"ח לענין אי עביד לא מהני והוא מבואר בירושלמי פ' האורג הלכה ג'. תמן גופי' עבירה ברם הכא בשבת. הוא עבר עבירה. לכך לא פסל מכח מצוה"ב וכבר הביא זה הפר"ח באו"ח סי' תנ"ד. אבל הא דאמרינן בפסחים דף ע"ב ע"ב בבעל יבמתו נדה דפטור משום טעה בדבר מצוה ועשה מצוה והא ר"י ס"ל בפ' לולב הגזול מצוה"ב מה"ת וא"כ לעולם מקרי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. אלא ע"כ דבשוגג לא מקרי מצוה"ב: אמנם מתוס' סוכה דף ל' ע"א ד"ה משום בסופו. שהקשו במצה של טבל. למה לי קרא ת"ל משום מצוה"ב. מוכח דס"ל דגם בשוגג מקרי מצוה"ב. דאל"כ לא מקשו התוס' מידי דנימא דאצטרך משום שוגג. נהי דאכתי קשה מאי הקשה נימא דאצטרך אם אכל בעת שאחזו בולמוס דאז בוודאי לא הי' עבירה ואצטרך קרא אחרינא. אפשר דהתוס' ס"ל דגם בעת הסכנה לא עדיף משוגג. וכמ"ש הטו"ז בסי' קצ"ו ס"קא. עכ"פ מוכח דתוס' ס ל דגם בשוגג מקרי מצוה"ב ומאדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל שמעתי דאיכ"ל דהתוס' לא פליגו על הא דר"ת בס' הישר. אלא דס"ל דאכילת איסור גרע טפי. ומקרי טפי איסור מצד עצמו. משא"כ גזל בשוגג לא עבר. ולפי"ז מהאי דשבת קל"ז בתינוקת גם להתוס' בלא"ה לא קשה מידי. אמנם מהא דבעל יבמתו עמדה הקושיא על התוס' וצ"ע: ואפשר דתוס' ס"ל כן רק לרשב"י דדריש טעמא דקרא. משום שה' שונא גזל וה"ה שאר דבר עבירה שונא הקב"ה. שממנו ילמדו אחרים והיינו שנמאס הדבר אצלו. וא"כ אפילו בשוגג כדאמרינן בעלמא אדם חותה באכילת איסור. ולכך לדידי' הקשו התוס' דאפילו בשוגג הוי מצוה"ב וכן משמע באמת גזל דומיא דפסח אבל למאן דלא דריש טעמא דקרא טעמא משום. דממנו ילמדו ס"ל בשוגג אין כאן מצוה"ב. ועדיין צ"ע ועכ"פ מבואר דפלוגתת הראשונים הוא בזה. ודע דתוס' כ' בסוכה דף למד ע"א ד"ה משום הנ"ל דהיכא דיכול לקיים המצוה מבלי העבירה. לא מקרי מצוה"ב ומטעם זה תבין דמ"ש בס' יום תרועה בר"ה כ"ח. דלפי מ"ש הכל בו דיש אדם נהנה. במה שתוקע. א"כ אם הוא תקע בשופר של איסור הנאה לא יצא: זהו תמוה דלא מבעי' למאן דלית לי' מצוה"ב. אלא מטעם הרשב"א הנ"ל. פשיטא דלא שייך זה כאן. כיון דאפילו אם לא יצא העבירה נעשית. אלא אפילו אי לא אמרינן כרשב"א. מ"מ כיון דאין העבירה גורם המצוה פשיטא דיצא ולא מקרי מצוה הבא בעבירה: וכל הנ"ל במצהב"ע. אבל לענין כל מלתא דא"ר לא תעביד. דאמר רבא דא"ע לא מהני יש כללים אחרים בזה. עיין בחו"מ סי' ר"ח בש"ך ובסמ"ע. ועיין בשעה"מ פ"ג מגירושין שהאריך בזה. ועיין בנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' קל"ה וחאה"ע סי' קכ"ט. אמנם אי אמר רבא דינו אפילו בשוגג נראה פשוט ומוכרח בסוגי' דתמורה דף ו' ע"א דגם בשוגג אמר רבא דלא מהני ואדרבה כ' התוס' שם ד"ה שאני התם. דהיכא דלא נתכוון לעבור. והוא שוגג בזה גם אביי מודה דלא מהני. מיהו גם זה צ"ע שם. דא"כ מאי פריך לאביי ל"ל כאשר גזל. ואפשר דלשון הקרא קאי על מי שגזל במזיד. וכו לרבא מוכח שם דגם בשוגג לא מהני דאל"כ הו"מ לאוקמי' תעזוב יתירה אי לקחו בשוגג אלא וודאי דלרבא לעולם לא מהני וכבר כ' כן בנוב"י מהדו"ת חיו"ד בסי' ט' עיי"ש עוד: תשובה רצ"ו להרב הדיין המצויין בהלכה המופלג החרוץ ושנון כש"ת מוה' צבי דוב נ"י ע"ד קושייתו בר"ה. דף כ"ח דפריך מברייתא דעד שיתכוון שומע ומשמיע משמיע ה"ד. לאו בתוקע לשיר וא"כ קשיא לרבא והקשה דלמא מיירי בשופר של עולה או של איסור הנאה ויצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. והיינו במכוון לשם מצוה אבל באינו מכוון למצוה לא שייך לאו ליהנות ניתנו ולכך לא יצא. ודבריו צריכין ביאור. דמה בכך דלא מתכוון למצוה אדרבה א"כ אין כאן שום הנאה כלל. ואין כאן עבירה וצ"ל דכוונתו כיון שתוקע לשיר א"כ הוא נהנה מתקיעתו דוגמא שכ' הב"י באו"ח סי' תקפ"ו. בשם הכל בו דיש בני אדם נהנים מתקיעתם ואם אמנם הקושיא בלא"ה לא קשה כל כך דמשמע שומע דומיא דמשמיע. ובשניהם מטעם אחד. בעי' שיתכוונו וע"כ היינו מטעם מצות צ"כ. ופריך שפיר: אמנם בלא"ה לא קשה דהרי ר"י דאמר בשופר של שלמים לא יצא משום דאיסורא רכיב עלי' קשה ומאי בכך דהוי עבירה. הא כ' התוס' בגיטין דף נ"ה ד"ה יאוש וכו' דר"י לית לי' מצוה"ב. אמנם כבר כ' הרשב"א ביבמות דף ק"ד. וכ"כ הט"א בר"ה דף כ"ח דהיכא דהעבירה תלוי' במצוה ואם אין מצוה אין עבירה לכ"ע אמרינן דלא יצא וממיל' אין כאן עבירה. אמנם לכל בו הנ"ל עדיין קשה הא גם בלא מצוה יש עבירה בהנאת תקיעות. מיהו זה אינו דכבר כתבו התוס' בר"פ לולב הגזול. דהיכא דאין המצוה בא מכח העבירה לכ"ע יצא. וכאן אין המצוה באה מכח הנאתו מן התקיעה בוודאי אי מצוה מקרי הנאה. א"כ בא המצוה ע"י העבירה והעבירה ע"י המצוה ולכך לכ"ע לא יצא. אבל לדידן. דמצוה לא חשוב הנאה אפילו נהנה בתקיעתה. מ"מ שוב אין המצוה באה ע"י העבירה ולכך יצא ואם כן לא קשה קושיתו. דאפילו בכה"ג ממנ"פ אי הנאתו מכח דתוקע לשיר א"כ אין המצוה בא ע"י העבירה. וראוי שיצא. ולמה קתני דלא יצא. ועכר"ח משום דמצות צריכות כוונה. ופריך שפיר: תשובה רצ"ז שלום וכל טוב כו' מו"ה יעקב שלום נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק טאפלשין יע"א: מה שכ' מעלתו נ"י בדין הנוסחא לזרע יעקב תזכור באו"ח סי' תקצ"א וכ' מעלתו נהי דהאחרונים הסכימו דלזרעו קאי על אברהם ומיושב קושית המג"א שם אבל עדיין יש לחוש לדעת הרמב"ם והר"ן המובא במל"מ בפ"י מה' מלכים. דין ז' דסוברי' דבני קטורה נקראים זרע אברהם ובנדרים דשרי. היינו משום דלא מחית אינש נפשי' לספיקא. או דאזלינין בתר רובא. וסנחרב בלבל כל האומות כמ"ש הנוב"י זה התי' קשה. דא"כ מאי פריך בנדרים דף ל"א הא איכא ישמעאל ועשו וכו'. ת"ל משום דרובא דסנחרב בלבל כלם. וע"כ דהש"ס רצה לתרץ מעיקר דינא. א"כ עדיין תקשה מבני קטורה. והנה לענין דינא דתפילה נראה בוודאי דאין חששא. אפילו לפי דברי מעלתו נ"י. דהרי כבר כ' בתשוב' יעב"ץ ח"א סו' קמ"ד וראיתי בגליון מרן זצ"ל. דמאי בכך אם מתפללין גם על אוה"ע. ומרן זצ"ל תי' דבכלל זרע עשו גם עמלק בכלל ואנו מצווין להמחותו. וגם לאום מלאום יאמץ כשזה קם זה נופל וזה שייך בעשו. אבל בבני קטורה שפיר יש לומר מה הפסד יש: ואני אומר דאדרבה יש להקפיד שלא לומר לזרע יעקב דהרי אנו קיימ"ל דזרע אברהם. גם גרים בכלל כמ"ש הרא"ש בפירושו בנדרים דף ל"א. והכי קי"ל ביו"ד סי' רי"ז והיינו דאברהם נקרא אב המון גוים. ובשאגת ארי' סי' מ"ט הוכיח מדברי הרמב"ם דדווקא אברהם נקרא אבותינו גם לגר ולא שאר האבות. וא"כ אין הגרים נקראים זרע יעקב אבל זרע אברהם המה נקראים ואנו חייבים להתפלל על כל ישראל והמתדבקים בהם. ואיך יאמר זרע יעקב וימעט הגרים. אמנם גוף הדבר אי בני קטורה נקראים זרע אברהם. נראה לפי ענ"ד מבואר מלשון הרמב"ם בפרק י' מנדרים שם דוודאי אינם נקראים והביא שם ראי' מקרא דגר יהי' זרעך ועיי"ש בתוס' יו"ט שהביא שם עוד פסוקים אחרים וקשה א"כ ל"ל לש"ס לתרץ. כי ביצחק יקרא לך זרע. ונראה לפי ענ"ד. זרע אברהם נקראו רק כשאוחזין מעשי אברהם בידם. ואפילו יעקב התפלל בקהלם אל תחד כבודי וכו' וכפרש"י בחומש וכ"ש אברהם שנקרא אב המון גוים אב לגרים רק עדיין הי' מקום לומר דכשיש בן ישמעאל ההולך בדרך הישרה. ומתנהג במדות אברהם יהא נקרא זרע אברהם ולכך ג"כ קראו השי"ת לישמעאל כי זרעך הוא. דבאותו שעה צדיק הי' כפרש"י על הפסוק באשר הוא שם ולכך בא המיעוט. כי ביצחק יקרא לך זרע וכו'. ואפילו חסידי אוה"ע אינם נקראים זרע אברהם. אלא א"כ נתגיירו וכן בסנהדרין דף נ"ח. דקאי לענין לימול התינוק ובשעת לידה עדיין לא נודע דרכו. ולכך איצטרך מיעוטא מביצחק וע"ז פריך שם כיון דאימעט בני עשו וישמעאל. א"כ כ"ש בני קטורה ולא ליחייבו במילה. ומשני את בריתי הפר. לרבות בני קטורה. ולא שיהיו בני קטורה נקראים זרע אברהם. אלא כמו שהסביר הרמב"ם לענין מילה בפ"י מהלכות מלכים. לפי שעדיין לא נולדו והיו בכח אברהם והם בכלל ואתה את בריתי תשמור. ולכך חייבים במילה וזרעך אחריך בא לרבות הגרים אבל זרע אברהם לא נקראו וא"כ בוודאי א"ש הנוסחא לזרעו תזכור. כן נראה לפיענ"ד: וראיתי בשאגת ארי' ססי' מ"ט. שכ' דהשתא כיון דניתנה פריעה הם נקראים ערלים ולפי"ז קשי' לי' מר"פ הערל דפריך למה לי קרא. דשכיר ותושב גוי לא יאכל ת"ל מטעם ערל. דאפילו נימול. מקרי ערל כדתנן הנודר מן הערלים וכו' וקשה הא אמרינן שם דף ע"ב דפריעה ליהושע ניתנה. והתוס' כ' דהוי הלממ"ס. וא"כ במצרים לא הי' עדיין פריעה. וא"כ איצטרך למעט ערביי מהול שהוא מבני קטורה. כמ"ש הרא"ם בפ' בא דנקראים מהול משא"כ לדידן שפיר אמרינן דמותר במולי אומות אפילו בבני קטורה. דנקראים ערלים דלא נפרעו משא"כ פרשה זו דנאמרה במצרים ואז היו נקראים מולים וצ"ע: