מהר"ם שיק אורח חיים רו

להם. אלא משום דשם מקום קדוש וטהור ולבו נכנע ותפלתו מקובלת יותר והפמ"ג כ' שם דנוסחא מהתפלה במענה לשון. משמע דמתפללין שימליצו טוב בעדינו. ובס' חיי אדם כ'. שזה בכלל דור"ש אל המתים. וכ"כ בסידור נהורא ומעלתו העיר דבסוטה דף ל"ד. אמרינן שכלב ביקש מהאבות. שיתפללו עליו רחמים. ובמס' תענית דף י"ז איתא כדי שיתפללו המתים ובמג"א סוף ה' תענית משמע. שמבקשין כדאית' בנוסח המענה לשון שימליצו בעדינו: ובאמת בגוף הדבר. כבר פליגו בזה הדורות שלפנינו הב"ח ביו"ד בססי' רי"ז הביא תשובת מהר"ח. שחייש לזה וכ' לחוש דהוי כדרישה אל המתים. וכ' על כלב שהי' משתטח. שהוא רק כדי להתפלל במקום קדוש ואם אמנם לשון הש"ס לא משמע כן מלבד שכבר אמרו בירושלמי פ"ב דפיאה הלכה ו' והובא בתוס' יו"ט פ"ה דברכות משנה ד' דאין למדין מן ההגדות וכו'. מלבד זה מצינו בש"ס בע"ז דף י"ז ע"א. הרים בקשו עלי רחמים וע"כ היינו על דרך הפלגה וצער שאין לו תשועה בארץ וה"נ כאן איכ"ל דהכוונה כן לרכך ולהתמוגג לבבו. וכ"ש אם נימא כמו שפי' הלבוש בסוסי' תקע"ט. דהיינו שמבקשים בזכות המתים ירחם ה' עלינו. וא"כ לשון זה שפיר יש לכוון דהמתים ביקשו רחמים. דהיינו זכותם יבקשו עלינו ע"י תפלתינו יתעורר זכותם. ופרקליטין שבראו בזכותם. הם יתעוררו ע"י תפלתינו לעמוד לנו, וא"כ אין מהש"ס ראי' ושפיר איכ"ל כתשובת מהר"ח ומהרי"ל ולבוש. והב"ח עצמו שחלק על תשובות מהר"ח וקיים המנהג לילך על קברי אבות. כ' שהוא רק להתפלל שה' ירחם בזכותם ואם אמנם שאין ראי' לזה וגם משארי מדרשים. ממדרש שהביא רש"י בפ' ויחי על ואקברה בדרך וכו' שתהא מתפללת על בני' ובמדרש איכה על פסוק מה לידידי בביתי וכו' מכולם אין ראי' כאשר יבואר לקמן אי"ה: אמנם בהיפוך מה שחששו בזה משום דורש אל המתים. זה אינו חדא דהרי קי"ל ביו"ד סי' קע"ט סעי' יו"ד דכל שדורש מן הרוח ונשמה אינו בכלל דורש אל המתים מכ"ש שכן מבוא' בהדי' בזוהר שכבר הקשה קושיא זו שם דליתסר משום דורש אל המתים: ותי' כמו שהביא העין יעקב בפירושו ר"פ מי שמת בביאור הדבר. ושם ביאר הזוהר דאין זה דורש אל המתים חדא דצדיקים חיים וקיימים היינו נשמותיהם. ושנית שאין מבקשים מהם. אלא עיקר התפלה והדרישה והבקשה הוא מאת ה'. אלא שהשי"ת מקבל תפילתן בזכות הצדיקים המבקשים גם כן רחמים. והנה בזוהר הנ"ל מבואר כסברת הרמ"א המובא ביו"ד סי' קע"ט סעי' י"ד הנ"ל ותימה אמאי לא הביאו שם הפוסקים וגם הראיות שהביא שם הרא"ם. והובא בב"י בביאור לפי מ"ש העין יעקב ומהרש"א שכל הנך מעשיות דחסיד א'. ואבוה דשמואל הי' רק בחלום א"כ אין ראי' מהתם לדינ' כלל מכל מקום מהזוהר היו יכולין להביא ראי' כן נראה לי: אבל מה שאני חושש דלכאורה י"ל דיהא אסור. משום שדרשו חכז"ל. לא יהא לך אלקים אחרים וכו' שלא תהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל וכו' דהיינו שאסור לנו לעשות אמצעי בינינו לבין השי"ת ואיך נתפלל שנשמת האבות יתפללו וימליצו טוב בעדינו וכבר צווחו על הנוסחות של התפילות שהן נגד המלאכים. וגם בלא"ה גוף התפלה שאחרים מתפללין בעד איש קשה להבין. איך תעשה רושם. כמו שעמד בזה בעין יעקב ס"פ אין עומדין. ותי' חשה כאן. אמנם שורש דבר זה הוא דוודאי קים להו לחכז"ל דהמתי' מצטערים בצער החיים כמו שדרשו חכז"ל על פסוק וירעו לנו ולאבותינו וכמו שהביאו מעשים על זה ר"פ מי שמת והיינו שנשמות המתים יודעין מעוה"ז. מה נעשה בו ואם אין אנו משיגים ויודעין על איזה דרך הוא מ"מ האמת ויציב כדברי חכז"ל. וא"כ מהאי טעמא. אם באים החיים בעת צרה על קבר המתים. לומר שאין להם ישועה אם לא ירחמו עליהם מו השמים. בוודאי המתים מצטערים טפי. וא"כ אתי שפיר דאם זכותם הוא כדאי שאינם ראויים לעונש שיצטערו מרחם ה' בזכותם ועל דרך זה שפיר מובן תפילת אחרים בעד אדם. שהפעולה הוא ג"כ ע"ד זה שע"י הצדיק המצטער בצרת אחרים מרחם ה' עליהם: והוא דאחד מן הדברים שראוי שיגרום רחמים וחסד שאם העונש והרע מגיע גם על אחרים. שאינם ראויים לעונש. אז ראוי שיעשה לפנים משוה"ד וכמו שביאר העקידה בפ' ויגש. על בקשת יהודא מאת יוסף עבור בנימין ועד"ז ביקש אברהם אבינו. חלילה לך להמית צדיק עם רשע וכו' דהיינו ע"י צערו ולזה אפשר כוונו חכז"ל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה ביארו דווקא אם התפלה הוא עד"ז. שהוא צריך לאותו דבר אז הוא נענה תחילה. ובזכותו עלתה ארוכה גם לאחרים. וא"כ מבואר ומיושב. התורה לא אסרה. אלא מליתן אלקות לשום נברא. אפילו למלאך ולכך אסור להתפלל אליהם שימליצו טוב עבורינו. שבזה נותן להם כח ושררות. לא כן המתפלל על קברות הצדיקים שיתפללו בעדינו. אין נותן להם שררות בזה. אלא מודיע צערו להם שיצטערו עמו. ועי"ז בצערם יהי' תשועה לו שבזכותם ירחם ה' וע"כ אין לנו מקום לאסור תפלה זו: ובס' חסידים בסי' ת"נ ובשאר סימנים הפליג במעלות ההולך על קברי אבות. ובתענית דף י"ו אמרו שהולכים על הקברות כדי שיבקשו רחמים עלינו ובדף כ"ג ע"ב מביא מעשה דר' מני בר' יונה דהלך להתפלל על קבר אביו. ונעשה לו ישועה עיי"ש. ועכ"פ העולה מן הדברים הנאמרים שנראה דאין איסור בתפילה זו אפילו אם היא בקשה שימליצו טוב בעדינו ומכל מקום דעות הפוסקים פליגו בזה דעת מהר"ח ומהרי"ל ולבוש וסייעתם ס"ל דעיקר התפילה צריך להיות נגד ה' ובשכר אמונה זו בהשארה הנצחיית. ובשכר ועונש יקבל ה' את תפלתו אבל דעת ספר חסידים ובספר הזוהר: ועל פיהם נתייסד נוסחת התפלה של מענה לשון סוברים דהתפילה הוא שימליצו לטובה עלינו ובעבורינו ואחתום בברכה המשולשת הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רצ"ד כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר תלמידי המופלג. מוה' זעליג ליכט נ"י מהורוואטה אצל טאלשווא: מכתבך קבלתי ומה ששאלתני. על אחד שהוא אדם כשר וגס הוא בן תורה ובר מעלות אלא שאין יכול לתקוע אלא לצד שמאל. והשני הוא מעמי הארץ. ומקלי הדעת בעוה"ר. וזה יודע לתקוע לצד ימין ובש"ע או"ח סי' תקפ"ה כ' הרמ"א דטוב לתקוע בצד ימין. שנאמר והשטן עומד על ימינו לשטנו והנה אין ספק דמעלה דגופא עדיף. וזה שהוא בן תורה ובר מעלות. לו משפט הקדימה. בכל ענינים כיוצא בזה. והא דטוב לתקוע לצד ימין הוא רק מעלה על מה שאמרו בגמרא. כדי לערבב השטן אבל באמת זה רק סניף בעלמא אבל עיקר המצוה צריך התוקע לכוון מצות הבורא ב"ה. על הכוונה שכיוון בו נותן התורה. והבאים בסוד ה' ליחד קוב"ה וכו'. ואי אפשר שידחה הסניף עיקר המצוה: ובלא"ה בנידון הנ"ל. מעלה יחידי לתקוע לצד ימין א"א לדחות ב' מעלות וגם בד"מ הביא הלשון דטוב להטות השופר לצד ימין וזה אפשר אפילו להתוקע בצד שמאל להטות השופר לצד ימין. וכל זה נראה לפי ענ"ד לדינא אבל בוודאי אין לעשות קטטה בשביל דברים כאלה. כי השלום דבר גדול הוא. דברי החותם בברכה בברכת השנים ומחי' חיים יתן חיים טובים ארוכים ומתוקנים דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה רצ"ה בשומר ציון מכתב כ' הרב דק"ק פיננע נ"י. לפשוט דמצהב"ע שייך גם בשוגג ממה שאמרו בר"ה דף כ"ח ע"א. דאם תקע בשופר של שלמים. לא יצא למ"ד מצות ליהנות ניתנו. ואע"ג דשם בשוגג מיירי. מדאמרינן דבעולה יצא כיון דמעל יצא מידי הקדש. ומעילה היינו בשוגג ואי משום הא לא ארי' אדרבה מדברי הרשב"א ביבמות דף ק"ד שהסביר הטעם דלכך לא יצא הואיל ואם לא יצא אין כאן עבירה דאין כאן הנאה דאם נאמר יצא נשוי' עבירה וכאלו השתא אתעביד עבירה ולמה לא פירש בפשיטות. אפילו אם יש עבירה בכל אופן. מ"מ אינו יוצא משום מצוה"ב וע"כ משום דס"ל בשוגג אין כאן מצוה"ב. מיהו י"ל דהרשב"א כ' כן כדי לישב דלא תקשה דר"י אדר"י. דהרי בגיטין דף נ"ה ע"א בתוס' ד"ה מ"ט וכו' בסופו כ'. דר"י לא חייש למצה"ב וקשיא דר"י אדר"י וע"כ צ"ל דכאן גרע. וכמו שהסבי' הרשב"א וכן הסביר הט"א מטעמי' דנפשי' ובשאגת ארי' סי' צ"ח לא עמד בזה: מיהו מפשטות הלשון של הרשב"א משמע דגם לדינא צריך האי טעמא וא"כ מוכח דדווקא בכה"ג שאין המצוה ראוי שתגרם עבירה אז אפילו בשוגג לא יצא אבל בעלמא שהעבירה נעשית כבר בשוגג לא מקרי עברה למפסל המצוה משום מצוה"ב. וכן נראה מוכרח מלשון ר' אביגדור. המובא במרדכי ר"פ לולב הגזול אות. וכן נראה מדברי הר"ת בס' הישר שהסביר טעמו דאוונכרי לית בהו מצוה"ב. משום דרוב שדות אינם גזולות. אלא דחיישינן שמא יתוודע אח"כ והכוונה ע"כ דכיון שלא נודע אין כאן מצוה"ב. וכן נראה לפי ענ"ד מוכרח דאל"כ קשיא טובא. איך משכחת לה הא דקי"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כיון דטעה ועבר עבירה. ממיל' הוי מצוהב"ע ולא עשה מצוה: וכשלומא. הא דאיתא בשבת דף קל"ז. במל של ע"ש בשבת. דהוי טעה בדבר מצוה. ועשה מצוה דפטור לא קשה דאיכ"ל