מהר"ם שיק אורח חיים רג

תשובה רפ"ח לתלמידי האברך המופלג בתורה מוה' חיים צבי ראזענפעלד נ"י מכתבך קבלתי ואשר בקשת ממני להודיע לך אם רשאין לשחוט בליל תשעה באב או בתשעה אב. בבוקר אצל קצבים ישראלים ואם לא ישחוט יש לחוש שינחרו עכ"ל הנה דין הזה. נראה דנחלק לג' חילוקים. א' אם הקצבים מוכרחים ליתן בכל יום בשר לשרי העיר וכיוצא. ויש לחוש לפסיד'. או שיש להם קונים מיועדים ואם לא ימכרו להם בתשעה באב. לא יקנו מהם שוב גם לאחר ת"ב דאז הוי כדבר האבוד דשרי וכיון שלהם עצמם שרי. ה"ה דלשלוחם ג"כ שרי והשוחט דמתא הוא כשלוחם ושרי אמנם אם אינו דבר האבוד אלא שמוכרים ע"י גוים. שמוסרים להם מעת"ב. אז לכאורה נראה דאסור לשחוט אצלם דנהי דע"י גוי שרי. אבל לעשות ע"י ישראל אסור. וא"כ השחיטה שנעשה ע"י ישראל: ראוי להיות אסור. ואפילו אם יש לחוש שינחרו אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך היכא דפשע לכ"ע. עיין בשבת דף ד'. ובמג"א ססי' ש"ז. מ"מ נראה אם הי' לו סכין בדוק מערב ת"ב יכול לשחוט בלי בדיקת הריאה ולא יברך ברכת השחיטה דשחיטה מצד עצמה נעשית ברגע והוי כמלאכה שאין בה טורח שכ' הרמ"א בסי' תקנ"ד סעי' כ"ב שמותר. והטעם משום שבכה"ג היכא דלית בי' טורח לא שייך דיסיח דעתו מאבילות. או מעינוי: ועפי"ז. נ"ל לישב קושית המג"א שם ס"קכג על רש"י בתענית דף י"ב. דמתיר בליל ת"ב במלאכה. ונראה דהיינו מלאכה דלית בה טורח ואינה אסורה משום עינוי. רק משום מלאכה מצד עצמה ולכך ס"ל לרש"י דבכה"ג בלילה שרי. וא"כ ה"נ יעשה בליל ת"ב. והחילוק הג' אם ישראלים מוכרים בעצמם לגוים. וזה אסור: דאם אינו דבר האבוד אסור לשחוט אצלם דהוי כמסייע עוברי עבירה. כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה דברי רבו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רפ"ט שיל"ת חוסט יום א' ג' אב תרל"ג לפ"ק החיים והשלום וכל טוב לאהובי הרב הגדול המופלג בתורה מוה' נפתלי סופר נ"י אבדק"ק פ"ח יע"א: מכתבו קבלתי. וה' ירחם על עמו ויעצור המשחית וישלח רפואה שלימה. אל כל חולי ישראל אמן ואשר ביקש ממני לחוות דעתי. בענין תענית ת"ב. במקום שהחולי שם. ואיך יתנהגו בענין אבילות ושאר ענינים בת"ב ושאלת חכם חצי תשובה או רובה ולעשות רצונו הנני מבאר הנה הרמב"ן והרבה מהראשוני' המובא דעתם בש"ע סי' תקנ"ד סעי' ו' דחולה שאב"ס. וצריך לאכול מאכילין אותו ודעת הטו"ז שם בס"קד דאיכא מקצת חשש סכנה. ומדברי הה"מ בפ"ה מתענית. מוכח דלא בעי שום חשש סכנה דהרי הוכיח כן מדאצטרך לאשמעי' דמעוברת מתענין. ואי כחולה בעי' סכנה פשיטא דעוברת ומיניקות מתענין וע"כ אפילו באין בו חשש סכנה אין חולה מתענה. דבמקום חולה לא גזרו רבנן וכ' בביאורי הגרא"וו זצ"ל ראי' מהא דהתירו לחי' נעילת סנדל וסיכה לחולה ביוה"כ משום דהם רק דרבנן. וא"כ ת"ב דכולו דרבנן. ה"נ דבמקום חולה לא גזרו וא"כ ה"נ וכ"ש הוא בנדון שלנו הרי כ' המג"א בסי' תקע"ו ס"קב דבזה"ז אין מתענין כלל בשעת הדבר. דדבר ידוע דאליב' ריקנא קולט אויר החולה עיי"ש ובסי' תרי"ד איתא דמשום חשש נשיכת עקרב וכיוצא מותר לנעול. וא"כ ה"נ משום חשש נשיכת אויר החולה הותרה איסור דרבנן מיהו בוודאי אינו מותר רק מידי דצריך דנהי דהרמב"ן הנ"ל. כ' דאין צריך אומד מ"מ הרי גם בעוברות בג' צומות כ' דהותר רק כדי קיום הוולד וכן מבואר בדברי מרן הגאון בעל חת"ס בחאו"ח סי' קנ"ז דאי סגי לי' בטעימ' או בשתי' מועטת אסור לו לאכול יותר ועיי"ש דאי סגי לי' בפחות משתיית רביעית. ובפחות מאכילת כזית ולשהות בנתיים כדי אכ"פ אסור לו לאכול יותר. ולשון הרמב"ן והש"ע. היינו היכא דמספקא לי'. אי סגי לי' מותר לאכול ולשתות וא"צ אומוד. אבל יותר מכדי צרכו לא ועיקר בדברי' האלו יש לשאול ברופאים ולעשות כדבריהם כמבואר בלשון מרן זצ"ל בחת"ס ח"ו בסי' כ"ג: וכל זה לענין התענית אבל שאלה הב' לענין אבילות בוודאי שאר ענינים. רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל וכל איסור מלאכה ודיני אבלות דינו כת"ב וראיתי בבאר היטב באו"ח סי' תקע"ו שכ' שאין להתאבל משום שינוי האויר. וזה לא נמצא בשום מקום אלא ביו"ד ססי' שע"ד איתא דמשום בעיתותא. אין מתאבלין ומעלתו נ"י כתב דאיכ"ל דזה רק על מי שמת בדבר ובאמת גם לי הי' נראה כן. אבל מלשון רמ"א ושאר אחרונים. שכתבו שאין מתאבלים בשעת הדבר לא משמע כן. וספר תשובת מהרי"ל אינו בידי ונראה כוונתו כמ"ש הרמב"ן בחומש בפ' וירא. שהראות באויר הדבר. ובכל החליים הנדבקים. יזיק מאוד וידביקם וכן המחשבה כהם עיי"ש. וכ"ש הביעותותא מהם ואפילו ביעותותא. ומיתה אחרת בזמן הדבר. מוליד המחשבה בהם ומזיק אבל אבילות על חורבן ירושלים אין לה המשך למיתה. אדרבה שישו אתה משוש כל המתאבלים. והמתאבל זוכה ורואה בשמחתה. ופי' הב"ל שהאבל מעורר אותנו שיש עוד תקוה ואין מקבלין תנחומין על החי ועוד ידו נטוי' עלינו ויבוא דודי לגנו. וזה עצמו ראוי להיות מצילו מן הדבר ועוד דמידי דבפרהסי' חמירא ת"ב משאר אבלות: והנה זה פשיטא לי דאם יש עשרה המתענים אומרים ענינו בין גואל לרופא וקורין ויחל ואע"ג דלפי הנ"ל מן הדין אין חייבין להתענות מ"מ הא אפילו בשאר תענית שקבלו עשרה שהם חשובים ציבור אפילו רק משום תשובה יש דעות בסי' תקס"ו. דהוי כתענית ציבור. וכ"ש כאן. ואפילו אם יש רק עשרה. שלא אכלו כזית וכן בשתי' ואפילו אכלו ושתו כמה פעמים פחות מכשיעור. ושהו בנתיים ביותר מכא"פ ששיעורו מבואר בחת"ס ח"ו סי' כ"ג הנ"ל: לפי מה שפסק המג"א סי' תקס"ח ס"קב. וכ' בא"ר שכ"ה ג"כ בהריב"ש בסי' רפ"ז. וכן כ' בברכ"י אלא שבא"ר העלה לספק. דאיכ"ל שתי' דשיעור אינו כמלוא לוגמיו ויעויין בריב"ש הנ"ל וא"כ בכה"ג גם כן רשאין להתפלל ענינו בין גואל לרופא. אמנם הא מבעי' לן אם אין כאן עשרה אם נימא כיון דבשאר עינויים החזיקו כמו בכל ת"ב וגם היום נתחייב בזה וחייבין ויכולין לומר אפילו באין כאן עשרה וגוף הספק כבר מבואר בדברי מרן זצ"ל. באו"ח סי' קנ"ט יעויי"ש. לענין קריאת ויחל: ולכאורה יש להכריע. ממה דמביא בב"י ובש"ע סי' תקס"ה. דיחיד בד' צומות. יכול לומר ענינו. ואין חשש בולמוס דאפי' יאחזנו בולמוס היום הוא תענית. וע"ז כ' הרמ"א דאין המנהג כן וא"כ משמע דגם בת"ב אם אכל לא שייך ענינו. מיהו בברכ"י סי' תקס"ו הביא דסגי בו' או בז' המתענים ועיי"ש ועכ"פ לענין שאר דברים מלבד התענית הוי כת"ב. לענין תפילין וציצית וחלילה לעשות כהחדשים ולהתפלל מנחה אחר חצות דכבר מבואר דלענין כל הדינים דין ת"ב עליו. והנראה לפי ענ"ד כתבתי: ומה שהעיר מעלתו נ"י. אי בשעת הדבר אי גם לענין קריעה. יש להקל. כבר כ' מעלתו נ"י דוודאי יש חילוק וגם קריעה חמירא. ואין לנו להקל אלא במה שנמצא שנהגו להקל. ובלא"ה יעויין בשבת פי"ג מ"ג. דאדרבה ע"י קריעה מסתלק חימומו. והרש"ל ומהרש"א בשבת דף ק"ה ע"ב בתוס'. פליגו בסברא זו. אפילו נימא דהגי' דאית בי' חימום היינו לפי שעה. ומ"ש על דבר השבועה בשעת הדבר ר"ל. יש לדונו כמו דאין משביעין בעשי"ת דהם ימי דין ויש להביא ג"כ מהא דאין משביעין אשה מעוברת. והוא בלא"ה מלתא בטעמא. ואפילו אם יאמר הנתבע מדעת עצמו ישמעו לו בערכאותיהם כתבתי כל הנ"ל בנחיצה רבה. וה' יתן כל טוב וירחם ה' על עמו למען שמו ולמען תורתו. גם פה אומרים התפלה ממרן זצ"ל ובענין ביהכ"נ אם נראה לפר"מ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואחתום בברכה המשולשת ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ר"צ. שיל"ת חוסט יום ד' אב תרל"ג לפ"ק: בימי אנחה יתן ה' ברכה והצלחה ורווחה להרב המופלג הדיין המצויין בהלכה מוה' אברהם נ"י גרינבורג דיין בקהל ארטודוקסין במישקאלץ. מכתבו קבלתי ושם נאמר לחוות דעתי לאשר בקהלתו ושאר גלילות אשר שם חולי הקאלרע שולטת המקום יעצור בעד המשחית האיך יתנהגו בת"ב וכבר הי' לנגד עיניו דברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס ח"ו סי' כ"ג. ובחאו"ח סי' קנ"ז. ובס' ברכ"י בסי' תקס"ו וביקש לשמוע דעתי. הנה כבר כתבתי למקום אחר (בתשובה הקודמת) דאם הרופאים. אומרים דיש חשש סכנה להתענות בוודאי צריכין לשמוע דבריהם וכמ"ש מרן זצ"ל סי' כ"ג הנ"ל ובלא"ה איתא כן גם במג"א סי' תקע"ו. מיהו אינו מותר לאכול ולשתות אלא מה דצריך לאכול ולשתות. להעביר החשש סכנה. לפי אמירת הרופאים דאע"ג. דכ' בש"ע סי' תקנ"ד סעי' ו'. דחולה א"צ אומד. דבמקום חולה לא גזרו וממילא א"צ לאכול פחות פחות מכשיעור אבל יותר ממה שצריך. לסלק החשש אסור וכן מבואר מדברי מרן זצ"ל בחת"ס סי' קנ"ז. ולא שייך כאן התרה עפ"י ג'. דעד שיעור הזה לא גזרו וליותר מזה לא מועיל התרה וכן כל שאר עינויים רחיצה וסיכה ואינך וכל עניני אבלות.