מהר"ם שיק אורח חיים קצט

שם דהלוקח יין מבית הכותיים כ' דאפי' לר"י ור"ש דס"ל כותיים גירי אריות הם מ"מ הרי קבלו עליהם גירות. ובידו לשוב הרי הוא כבן ברית ותרומתו תרומה אפילו לר"ש דאמר נכרי שתרם. אין תרומתו תרומה. וא"כ נראה דלענין יו"ט דקי"ל מה"ת הואיל ואם אפשר להיות לכם. מותר לשחוט עבורו. או לעשות מלאכה בשבילו כמו כן מותר לעשות בשביל מומר וגדולה מזו אמרינן. המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק. אפילו הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו: ובזה אמרתי לישב קושית האבן עוזר. באו"ח סי' קפ"ט. שהביא המג"א. דהמומר לא מקרי ב"ב מדברי התו' בסנהדרין. והקשה האהעו"ז מקידושין דף מ"ב. דפריך לר"ש למה לי גם אתם הא אצטרך למומר דאינו ב"ב ותרומתו תרומה בוודאי שהרי מחוייב בתרומה. ואמרתי לפי הנ"ל שכ' התוס' דהואיל ובידו לשוב. הוא מקרי ב"ב. וע"כ מ"ש התוס' בסנהדרין דמומר אב"ב היינו מדרבנן דלא סמכינן על הואיל אבל מה"ת מקרי ב"ב. וא"כ שפיר פריך הגמרא בקידושין. דשם קאי על התורה. דגוי שתרם אין תרומתו תרומה ועל מומר ליכא למימר דזה ליכא למעט דהא אמרינן הואיל וא"ש וא"כ לפי האמור לכ"ע לית בזה חשש איסור דאוריית': ובדרבנן אפשר להקל ולסמוך על דעת המתירין כן הי' נראה לפי ענ"ד אבל ראיתי בפמ"ג באשל אברהם סי' תקי"ב סעי' א' דכתב: דקראים דווקא בהן יש ב' דיעות אבל לצורך מומר אסור לכ"ע ובטלה דעתי לנגד דעתו. מיהו הפמ"ג שם במשבצות זהב סק"ב. יש קצת סתירה. לדבריו שבאשל אברהם. מיהו אפילו לדבריו בקדירה אחת אם אין חשש שיבשלו דבר אסור שרי וא"כ אם אשתו וב"ב. אינם מומרים לחלל שבת בפרהסי' גם לדבריו. מותר לשחוט עבורם. דא"א לכזית בשר בלא שחיטה. והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי החותם בברכה המשולשת ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רפ"ב בעזה"י יום ה' פ' שמיני תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א: את חג המצות יחוג בדיצות כבוד הרב הדיין הגדול המופלג בתורה וביראה מוה' ישעי' קנאפפלער נ"י דיין מצויין בק"ק אוהעל יע"א: מכתבו קבלתי. ואם אמנם שקשה עלי להשיב כי אני אד חלוש מאוד ומונע א"ע להשיב שואלי דבר, ודי לי. להפקיע את עצמי אבל לכבודו הגדול. החשוב אצלי למאוד לקחתי לי מעט פנאי. להשיב לו בקצרה. מה שתמה על הקושיא המובא באמרי אש חאו"ח סי' מ"א. והוא מאי שמקשין בשבועות דף ט"ו דאמרינן דבנין ביהמ"ק אינו דוחה יו"ט מתוס' פרק המצניע דף צ"ה שהקשו שם בד"ה והרודה דבונה ביו"ט יהא מותר משום מתוך ותי' דבאמת כן הוא מה"ת עיי"ש. וא"כ בנין בהמ"ק דהוא צורך קצת. א"כ יהא מותר לבנות ביהמ"ק ביו"ט ומעלתו קשיא לי' דמאי קושיא דבנין ביהמ"ק הוא צורך גבוה ובצורך גבוה לא אמרינן מתוך דביו"ט לכם כתיב וממנ"פ אם בשעת הבנין דעדיין לא קידש לא מקרי צורך גבוה א"כ גם עדיין לא מקרי צורך מצוה: ונראה לפי ענ"ד פשוט דבאמת גוף הקושי'. לפי מ"ש התוס' המצניע סברת התוס' אינה מוכרחת. אלא לר"א ור"א הוא מתלמידי ב"ש וב"ש לית להו מתוך. וא"כ אין כאן קושיא כלל אדרבה לי קשה יותר אליבי' דר"א. דר"א סובר בר"פ ר"א דמילה. דמכשירי קרבן דוחה שבת ואפילו מכשירין דמצוה. דוחין שבת. ואיך אמרינן שם בשבועות דף ט"ו. דבנין ביהמ"ק אפילו אם צריך כדי להקריב שם שתי הלחם אינו דוחה יו"ט דשתי הלחם. הקרבה דידהו דוחה יו"ט. וכן שאר קרבנות דחייבין להקריב בשבועות וא"כ הי' מן הראוי שידחה בנין ביהמ"ק יו"ט. משום מכשירי מצוה ואיך דרשינן מקרא דבנין ביהמ"ק אינו דוחה יו"ט ואפילו נימא כדמסיק במגילה דף י'. דגם ר"א סובר. דמקריבין אעפ"י שאין בית וא"כ לא חשיב מכשירין לצורך גבוה כלל. אלא מצוה בפ"ע כמו שכ' הרמב"ם בפ"א מה' בית הבחירה. דזה מצוה בפ"ע לבנות ביהב"ח והאריך שם בזה. כמו דכתיב ועשו לי מקדש ואפילו עדיין לא נתקדש קיים בזה מ"ע. דקידוש ילפינן מקרא אחרינא שם בשבועות. ממה שנאמר ככל אשר אני מראה חותך את תבנית וכו'. ואת כליו וכן תעשו. אבל אין זה שייך לבנין מ"מ קושיא שלי עדיין לא נתיישב. דתינח בבית שני להאי מ"ד דקידשה לעתיד לבוא אבל הקרא דסתמא כתיב משמע אפילו בבית ראשון. דהתם היו צריכין לבנות המקדש ואפי"ה אינו דוחה שבת ויו"ט. וע"כ דגזיה"כ הוא. דלענין זה לא יהי' מכשירין דוחה וצ"ע ועכ"פ זה וודאי דמקדש לא מקרי צורך גבוה אלא מ"ע כשאר מצות כדמשמע מיבמות דף ב'. דילפינן עדל"ת. אפילו אם יש בו כרת. מדאצטרך קרא למעט דבנין ביהמ"ק אינו דוחה שבת ויו"ט: וגוף הקושיא נ"ל לישב עפ"י דברי רמב"ן בביצה דף ו' המובא בר"ן דהוצאת המת ביו"ט ראשון ע"י ישראל אסור כמוצא אבנים. ואע"ג דהוא מצוה. והוי צורך קצת. דהרי גם שריפת קדשים. הוי מ"ע ואינו דוחה יו"ט. ועוד דאמרינן בכתובות דף ד' דצריך שוה לכל נפש. והרי אין כאן נפש עכ"ד, ובשלמא טעם הראשון יש להסביר. עפ"י דברי המג"א בסי' תמ"ו. דאע"ג דבפסחי' דף ה' חשבינן מצוה לצורך קצת. היינו מצוה שהיום גורם. אבל שריפת קדשים והוצאות המת שאין היום גורם אז לא הוי המצוה צורך קצת והה"ד בבנין ביהמ"ק. אבל לטעם השני דאינו שוה לכל נפש הוא תמוה להבין ואמרתי דאפשר דכוונתו דדווקא מצוה דכל אחד ואחד מחוייב הוא מצוה השוה לכל נפש אבל מצות קבורה דהיא אינה מוטלת אלא על הקרובים. כדכתיב לה יטמא לא מקרי שוה לכל נפש. וא"כ בכה"ג לא אמרינן מתוך וא"כ אפשר דגם בכה"ג. הוי בנין ביהמ"ק דאמרו חכמינו ז"ל שלש מצות נצטוו ישראל בעלותם לא"י. למנות עליהם מלך ולבנות ביהמ"ק ולהכרית זרעו של עמלק דמצות אלו הם רק על כלל ישראל. ולא על יחיד כי א"א ליחיד לעשות המצות האלו וא"כ גם כן לא מקרי שוה לכל נפש וממיל' לא אמרינן מתוך. כן נראה לפי ענ"ד תשובה רפ"ג עוד להנ"ל מה שהביא מעלתו פלפול ע"ד רש"י ביצה דף כ"ז. דכ' דתרומה וחלה. אע"ג דהיא טמאה. מאכילין לבהמותיו. מ"מ ביו"ט אסור. משום דרחמנא אחשבי' להבערתן ומעלתו האריך בפלפול: בדברי רש"י אלו. ובאמת דברי רש"י ז"ל אלו עמומין הן וכבר האריך הנוב"י מהדו"ק באו"ח סי' ט"ו בדברי רש"י אלו. ומצד הסברא א"א להבין דברי רש"י אלו ולפי ענ"ד נראה פשוט דוודאי הא דבעינן מלאכת מחשבת בכל מצוה ואם אינה מלאכת מחשבת אפילו אם עושה מצוה בזה כגון במקלקל. לא שייך לומר רחמנא אחשבי' והוא דהרי בחגיגה דף י"א ע"ב. ילפינן דבשבת בעינן מלאכת מחשבת משום דבפ' ויקהל נסמך עשיית המשכן לשמירת שבת וא"כ שמעינן מכאן דבשבת בעי מלאכת מחשבת עיי"ש. ומדידעינן מלאכת המשכן מקרא דאלה הדברים וכו'. דהמה ל"ט מלאכות כמבואר בשבת דף ע' דרק הל"ט מלאכות שהיו במשכן חייבין עליהן אם עשאן בשבת. אבל שאר מלאכות שאינם מן הל"ט מלאכות אינו חייב. אע"ג דעושה בה מצוה. וא"כ אשמעינן דלא אמרי' בי' אחשבי' ופטור כן נראה לי: ובזה אמרתי לישב. דברי רש"י בחומש בפ' כי תשא. שכ' בפסוק. אך את שבתותי תשמורו דהכ' בא ללמד שאין מלאכת המשכן דוחה שבת מלשון אך דאך מיעוטא הוא. והקשה הרמב"ן. הא אך ממעט לעולם דבר הנכתב בו עיי"ש היטב ולפי ענ"ד עפ"י הנ"ל. י"ל בכוונת רש"י גם כאן. אך בא למעט כמו בכל מקום. ובא למעט ולהורות דלפעמים רשאין לחלל שבת. דהיינו אם אינו מלאכת מחשבת אלא דלא תימ' דווקא אם אינה מלאכת מחשבת. וגם אינה מצוה אבל אם היא מצוה אע"ג דאינה מלאכת מחשבת הו"א דרחמנ' אחשבי' ואסור. לכך כ' רש"י ז"ל דמסמיכות ילפינן דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת. וא"כ יקשה למה לי שוב סמיכות בפ' ויקהל וע"כ דבא למאי דאמרו בחגיגה דבא למעט דמלאכה שאינה מלאכת מחשבת מותר. וע"כ דהיינו אפילו אם היא מלאכת מצוה מותר וא"כ שמעינן שפיר מאך דמלאכת שבת לפעמי' משכחת דמותר כגון אם אינה מלאכת מחשבת. אף אם היא מצוה. לא אמרינן בי' אחשבי' כן נראה נכון לפיענ"ד וא"כ אם אפילו במקום מצוה מלאכה שאינה חשובה מותר. ולא שייך אחשבי'. כ"ש דבר שאינה מלאכה כלל כגון להאכילה לבהמתו ואיך אפשר דיהא אסור משום אחשבי' וצ"ע: ע"כ נראה לי דרש"י בעצמו לא כתב כן. אלא בהבערת קדשים. דרש"י לשיטתו דס"ל בשבת דף ק"ו. דכל הבערה הוא מלאכה שאצ"ל. ודבר עצמו הוא קלקול. ואין בו צורך אלא בשביל הפת. או בשביל בישול קדירה לזאת הוי רק מלאכה שאצ"ל וכן ס"ל לרש"י בשבת דף ק"ה. דצורך מצוה ג"כ מקרי א"צ לגופי' והיכא דברצונו לא באה לו כגון קרע על מתו. וה"ה שריפת קדשים. דמרצונו לא באה לו. והוי מלאכה שאצ"ל ואפי"ה ילפינן מקרא דשריפת קדשים אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט ואלא ע"כ דגם בהבערה בעי' שיהא צורך לגופי' כמו דאמרי' ר"פ אלו הן הנחנקין. והובא בתוס' בשבת דף ק"ו דגם בהבערה וחבלה בעי' צורך לגופי'. ואפי"ה אסרה התורה. וע"כ משום דאחשבי'. והוי גזיה"כ וא"כ ממילא מפרש רש"י כיון דחידש הוא. דאמרינן בזה אחשבי' אפילו להאכילו לבהמתו. ג"כ אסור משום דגם בזה אחשבי'. ויש לומר דזה תליא בפלוגת' דאביי ורבא. בסנהדרין דף כ"ז דשם פליגו אביי ורבא בעד